חובק את ידיו ואוכל את בשרו
סוד מלאך המות ורקודו לפני נשים
חובק את ידיו ואוכל את בשרו - מלאך המות אין לו רשות אלא על שלו בלבד
יוֹתֵר - ׳חֹבֵק אֶת יָדָיו, בִּמְרִירוּת וַאֲנִינוּת שֶׁלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ׳ (קהלת ד, ה) - אֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ, בְּעַל כָּרְחוֹ, שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לִשְׁלֹט עַל דָּבָר אַחֵר. מָה עוֹזֵר לוֹ בְּכָל מַה שֶּׁמַּסְטֶה וְעוֹשֶׂה וְעָמֵל שֶׁלְּאַחַר כָּךְ אֵין לוֹ רְשׁוּת אֶלָּא עַל שֶׁלּוֹ, אַחַר כָּךְ מַרְקִיד וְשָׂמֵחַ כִּכְסִיל בְּלִי דַעַת כְּלָל, וְהוֹלֵךְ לְלֹא תוֹעֶלֶת וְאוֹכֵל הַבָּשָׂר. וּבַשְּׁאָר אֵין לוֹ רְשׁוּת. מְרִירוּת שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּצָרָה וְאוֹכְלִים אוֹתָם שׂוֹנְאֵיהֶם, וְלֹא נוֹתְנִים כֹּחַ בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
יַתִּיר ׳חוֹבֵק אֶת יָדָיו, בִּמְרִירוּ וַאֲנִינוּ דִּילֵיהּ, וּלְבָתַר אוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ בְּעַל כָּרְחֵיהּ, דְּלֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְשַׁלְּטָאָה עַל מִלָּה אַחֲרָא׳ (קהלת ד, ה). מָה אִתְהֲנֵי לֵיהּ בְּכָל מַה דְּאַסְטֵי וְעָבִיד וְעָמֵל, דִּלְבָתַר לֵית לֵיהּ רְשׁוּ, אֶלָּא עַל דִּילֵיהּ לְבָתַר מַרְקִיד וְחַדֵּי, כַּכְּסִיל בְּלָא דַּעְתָּא כְּלָל, וְאָזִיל בְּלָא תּוֹעַלְתָּא, וְאָכִיל לְבִשְׂרָא. וּבַשְּׁאָר לֵית לֵיהּ רְשׁוּ. מְרִירוּ דְּעֵילָּא וְתַתָּא, כַּד יִשְׂרָאֵל בְּעָאקוּ, וְאָכְלֵי לוֹן שַׂנְאֵיהוֹן וְלָא יַהֲבֵי חֵילָא בְּעוֹבָדִין טָבִין דִּלְהוֹן, לְאַפָּקָא מִנֵּיהּ.
אפילו מבשרו הוא מרע לפני המלך אך על רוח הקדש אין עליונים ותחתונים שולטים
וַאֲפִלּוּ מִבְּשָׂרוֹ שֶׁהוּא מִצַּד זֶה, מֵרֵעַ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא רַחוּם וְחַנּוּן. אֲבָל עַל שֶׁלּוֹ, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּנְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, אֵין עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים יְכוֹלִים לִשְׁלֹט עָלָיו כְּלָל. וְעַל כָּךְ כָּל הָעֲלִילוֹת וְכָל מַה שֶּׁמַּסְטֶה אוֹתוֹ רָע, שֶׁחוֹשֵׁב לִשְׁלֹט עַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאַחַר כָּךְ לֹא יָכוֹל, וְיָשׁוּב ׳וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ׳, מַה תּוֹעֶלֶת הָיָה לוֹ? וְעוֹד, שֶׁהֵם מְכַסִּים כֻּלָּם כְּמוֹ מְעֻרְפָּל חָזָק, וְאֵין שׁוֹכְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים.
בלשון הזוהר
וַאֲפִילּוּ מִבִּשְׂרֵיהּ דְּאִיהוּ מֵהַאי סְטָר, אַבְאִישׁ קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, דְּאִיהוּ רַחוּם וְחַנּוּן. אֲבָל עַל דִּילֵיהּ, רוּחָא קַדִּישָׁא וְנִשְׁמְתָא קַדִּישָׁא, לֵית עִלָּאִין וְתַתָּאִין יַכְלִין לְשַׁלְטָא עֲלוֹי כְּלָל. וְעַל דָּא כָּל תַּסְקוּפִין, וְכָל מַה דְּאַסְטֵי הַהוּא רָע, דְּחָשִׁיב לְמִשְׁלַט עַל רוּחָא קַדִּישָׁא, וּלְבָתַר לָא יָכִיל, וְיָשׁוּב ׳וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ׳. מַה תּוֹעַלְתָּא הֲוָה לֵיהּ. וְעוֹד דְּאִינּוּן חָפָּאן כֻּלְּהוּ כְּעַרְטִירָאָה תַּקִּיף, וְלֵית שְׁכִיכוּ לְעִלָּאִין וְתַתָּאִין.
אם תאמר ששמחה למלאך המות כשהורג - לא אלא רואה שרצון ריבונו בכך ומרקד
בֹּא וְאֹמַר לְךְ דָּבָר. אִם תֹּאמַר שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת כְּשֶׁהוֹרֵג בְּנֵי אָדָם - לֹא. אֲבָל מִשּׁוּם שֶׁרוֹאֶה שֶׁרְצוֹן רִבּוֹנוֹ בְּכָךְ, מַרְאֶה עַצְמוֹ בְשִׂמְחָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ׳ (תהלים קמח, ח) - אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַהֲרֵי הוּא מְרַקֵּד וְהוֹלֵךְ בְּחֶדְוָה לִפְנֵי נָשִׁים. אָמַר לוֹ, אִי חָסִיד קָדוֹשׁ, וַדַּאי כָּךְ זֶה, לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁנּוֹחַ לוֹ בִּרְצוֹן הַמֶּלֶךְ. אֲבָל הַנַּחַת שֶׁלּוֹ בְּהֶסְפֵּד הַנָּשִׁים. הוּא רוֹקֵד, וְאָזְנָיו לַהֶסְפֵּד.
בלשון הזוהר
תָּא וְאֵימָא לְךָ מִלָּה. אִי תֵּימָא, דְּחֵדוּ הוּא לְמַלְאָךְ הַמָּוְת, כַּד קָטִיל בְּנֵי נָשָׁא. לָאו. אֶלָּא בְּגִין דְּחָמֵי דִּרְעוּתָא דְּמָארֵיהּ בְּכַךְ, אַחְזֵי גַּרְמֵיהּ בְּחֵדוּ, לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, ׳רוּחַ סְעָרָה עוֹשָׂה דְבָרוֹ׳ (תהילים קמח, ח). אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְהָא אִיהוּ אָזִיל וּמְרַקֵּד בְּחֶדְוָה קַמֵּי נָשִׁין. אָמַר לֵיהּ אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, וַדַּאי הָכִי הוּא, לְאַחֲזָאָה קַמֵּי מַלְכָּא דְּנִיחָא לֵיהּ בִּרְעוּתֵיהּ דְּמַלְכָּא. אֲבָל נַיְיחָא דִּילֵיהּ בְּהֶסְפֵּדָא דְּנָשִׁין, אִיהוּ רָקִיד וְאוּדְנֵיהּ לְהֶסְפֵּדָא.
אם כך מדוע מסטה על האדם למעלה ומזכיר חטאיו - זקן וכסיל וישוב עמלו בראשו
אָמַר לוֹ, אִם כָּךְ, מַדּוּעַ הוֹלֵךְ וּמַסְטֶה עַל הָאָדָם לְמַעְלָה וּמַזְכִּיר חֲטָאָיו? אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא ׳זָקֵן וּכְסִיל׳ (קהלת ד, יג), וְחוֹשֵׁב לִשְׁלֹט עַל הָרוּחַ, וְכָל תַּאֲוָתוֹ הִיא בִּגְלַל זֶה. בַּסּוֹף לֹא שׁוֹלֵט אֶלָּא עַל שֶׁלּוֹ, בְּשָׂרוֹ, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ׳ (תהלים ז, יז).
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי, אֲמַאי אָזִיל וְאַסְטֵי עַל בַּר נָשׁ לְעֵילָּא, וְאַדְכַּר לְחוֹבוֹי. אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ ׳זָקֵן וּכְסִיל׳, וְחָשִׁיב לְמִשְׁלַט עַל רוּחָא, וְכָל תִּאוּבְתֵּיהּ בְּגִינֵי כַּךְ אִיהוּ, לְסוֹף לָא שַׁלִּיט אֶלָּא עַל דִּילֵיהּ. בִּשְׂרָא דִּילֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ׳ (תהילים ז, יז).
דמעות הקבה עד מערת המכפלה
סוד נשיבת אברהם המקיימת את העולם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.