סוד נסתר היה בינוקא זה על שהתבייש רבו בקושיותיו - שבעה ימים לא נשלם דינו
שלח לך · והיה ביום ההוא - סוד קול הינוקא ומי מבועי המקדש הזורמים לים · מאמר 34 · פיסקה 8 · דף קעא ע"ב
לשון הזוהר
וְרָזָא סְתִימָא הֲוָה בְּהַאי יַנּוּקָא, עַל מַה דְּאִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא, וְעַל דְּבָעוּ לְמֵידָן דִּינֵיהּ, (ס"א באתגלייא) וְאִשְׁתְּזִיב מִנֵּיהּ, דָּא הֲוָה בְּאִתְגַּלְיָיא, דְּהֲוָה מַכְסִיף לְרַבֵּיהּ קַמֵּי כֹּלָּא, בִּשְׁאֶלְתִּין וְקוּשְׁיָין דִּילֵיהּ, וְלָא חָיִישׁ לְמֵהַךְ לְאַחֲרָא, לְאַתְקְנָא תַּלְמוּדוֹי, וְחָלִישׁ דַּעְתָּא דְּרַבֵּיהּ. וְעַל דָּא בָּעוּ לְמֵידָן לֵיהּ בְּדִינָא תַּקִּיפָא. וּבְגִין כָּךְ, אַף עַל גַּב דְּאִשְׁתְּזִיב מִמָארֵיהוֹן דְּדִינָא, לָא אִשְׁתְּזִיב הָכָא. שִׁבְעָה יוֹמִין הֲוִי דְּלָא אִשְׁתְּלִים דְּיוּקְנֵיה. (ס"א דיניה) וְכַּד הֲוָה אֶסְתַּחִי, בִּכְּאֶבָא יַתִּירָא קָמֵי כֹּלָא כָּל אִינוּן שִׁבְעָה יוֹמִין עַד דְּאִשְׁתְּלִים דִּיּוּקְנֵיהּ. וְעַל דְּאִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא לָא תִּבְעֵי לְמִנְדַּע. אִי רִבִּי, אִי רִבִּי, זַכָּאָה חוּלָקָךְ.
תרגום
וְסוֹד נִסְתָּר הָיָה בַּיַּנּוּקָא זֶה עַל מַה שֶּׁהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם וְעַל שֶׁרָצוּ לָדוּן דִּינוֹ (בגלוי) וְנִצַּל מִמֶּנּוּ. זֶה הָיָה בְגִלּוּי, שֶׁהָיָה מְבַיֵּשׁ לְרַבּוֹ לִפְנֵי הַכֹּל בִּשְׁאֵלוֹת וְקֻשְׁיוֹת שֶׁלּוֹ, וְלֹא חָשַׁשׁ לָלֶכֶת לְאַחֵר לְהַתְקִין תַּלְמוּדוֹ, וְהֶחֱלִישׁ דַּעַת רַבּוֹ, וְלָכֵן רָצוּ לָדוּן אוֹתוֹ בְּדִין קָשֶׁה. וּמִשּׁוּם כָּךְ, אַף עַל גַּב שֶׁנִּצַּל מִבַּעֲלֵי הַדִּין, לֹא נִצַּל כָּאן. שִׁבְעָה יָמִים הָיוּ שֶׁלֹּא הִשְׁתַּלֵּם דְּיוֹקְנוֹ (דִּינוֹ). וּכְשֶׁהָיָה מִתְרַחֵץ, בִּכְאֵב יָתֵר לִפְנֵי הַכֹּל כָּל אוֹתָם שִׁבְעָה יָמִים עַד שֶׁהִשְׁתַּלֵּם דְּיוֹקְנוֹ. וְעַל שֶׁהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם לֹא תִרְצֶה לָדַעַת. אִי רַבִּי, אִי רַבִּי, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ!
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ורזא סתימא הוה בהאי ינוקא, על מה דאסתלק מעלמא, ועל דבעו למידן דיניה, (ס"א באתגלייא) ואשתזיב מניה, דא הוה באתגלייא, דהוה מכסיף לרביה קמי כלא, בשאלתין וקושיין דיליה, ולא חייש למהך לאחרא, לאתקנא תלמודוי, וחליש דעתא דרביה. ועל דא בעו למידן ליה בדינא תקיפא. ובגין כך, אף על גב דאשתזיב ממאריהון דדינא, לא אשתזיב הכא. שבעה יומין הוי דלא אשתלים דיוקניה. (ס"א דיניה) וכד הוה אסתחי, בכאבא יתירא קמי כלא כל אינון שבעה יומין עד דאשתלים דיוקניה. ועל דאסתלק מעלמא לא תבעי למנדע. אי רבי, אי רבי, זכאה חולקך.
התרגום: וסוד נסתר היה בינוקא זה על מה שהסתלק מהעולם ועל שרצו לדון דינו (בגלוי) ונצל ממנו. זה היה בגלוי, שהיה מביש לרבו לפני הכל בשאלות וקשיות שלו, ולא חשש ללכת לאחר להתקין תלמודו, והחליש דעת רבו, ולכן רצו לדון אותו בדין קשה. ומשום כך, אף על גב שנצל מבעלי הדין, לא נצל כאן. שבעה ימים היו שלא השתלם דיוקנו (דינו). וכשהיה מתרחץ, בכאב יתר לפני הכל כל אותם שבעה ימים עד שהשתלם דיוקנו. ועל שהסתלק מהעולם לא תרצה לדעת. אי רבי, אי רבי, אשרי חלקך!
מן המפרשים
אור החמה: בדינא תקיפא. לפי מה שפירש לעיל שאין גיהנם אלא אחר עשרים שנה או י"ג לפחות ירצה דינא תקיפא עכוב הכנסו בג"ע ודוחק הוא. ואפשר שיש דרך לייסר הצדיקים בזולת הגיהנם דהיינו פולסי דנורא כענין דמחיוה לאליהו ולגבריאל: וכד הוה אתסאי וכו'…
הסולם: ורזא סתימא הוה וכו׳: וסוד סתום היה בילד ההוא, על מה שנסתלק מן העולם, ועל שרצו לדון דינו, וניצול ממנו. זה היה משום שבגלוי היה מבייש את רבו לפני כל בשאלות וקושיות שלו, שלא היה יכול לתרץ לו. ולא חשש ללכת לרב אחר לתקן תלמידו,…
אור יקר: דלא אשתלים דיוקניה שלא היה לבוש לנפש מאויר גן עדן כפי שיעור הצריך מפני העון ההוא, ואין ספק שאין דיוקן לנפש אלא בהתלבשה מאויר גן עדן, ובד הוה אסתחי וכו׳ הענין כי בהגלם דיוקן שבו לבוש נפשו היה מצטער צער גדול כמשל הבשר המתוולד…