ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 10לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת שלח לך · מאמר 34

והיה ביום ההוא

זוהר ח"ג, פרשת שלח לך, דף קעא.
כ-9 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד קול הינוקא ומי מבועי המקדש הזורמים לים

ראש הישיבה פרש והיה ביום ההוא יצאו מים חיים - סובבים שבכים אש אדומה

סְבִיב אוֹתָם הָעַמּוּדִים יֵשׁ שְׂבָכִים מַעֲשֵׂה צִיּוּר. אֵשׁ אֲדֻמָּה וְאוֹר לָבָן וְחוּטֵי זָהָב סָבִיב סָבִיב סוֹבְבִים לְכָל צַד, וּמַעְיַן מַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים׳ (זכריה יד, ח) מִירוּשָׁלם ׳חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן׳ (זכריה יד, ח).

בלשון הזוהר

סַחֲרָנַיְיהוּ דְּאִינּוּן עַמּוּדִין, אִית שְׂבָכִין עוֹבָד צִיּוּר. אֶשָּׁא סוּמָקָא, וּנְהוֹרָא חִוָּורָא, וְחוּטִין דְּדַהֲבָא, סְחוֹר סְחוֹר, סָחֲרִין לְכָל סְטָר. וּמַעְיָינָא דְּמַיָּא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְהָיָה בַּיוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים׳ מִיְרוּשָלַיִם ׳חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קול ינוקא בן רבי יהודה שגדלת התעורר מבחוץ בקושיה איך מים תחתונים יעלו למעלה

כָּאן פֵּרַשׁ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה פָּסוּק זֶה לְפָנִים, וְקוֹלוֹ נִשְׁמַע הַחוּצָה. מִשֶּׁהָיָה מְפָרֵשׁ פָּסוּק זֶה, (אי קָדוֹשׁ, אי קָדוֹשׁ) קוֹל יַנּוּקָא הִתְעוֹרֵר מִבַּחוּץ, אוֹתוֹ יַנּוּקָא שֶׁהָיָה מְפָרֵשׁ תַּלְמוּדוֹ, וְלָמַד לִפְנֵי עַמּוּד אֶחָד שֶׁל הָעוֹלָם, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה שֶׁגִּדַּלְתָּ. וְאָחֲזוּ בוֹ לְדִין, וְקוֹלוֹ הִתְעוֹרֵר מִבַּחוּץ בְּפָסוק זֶה, וְאָמַר, מַיִם שֶׁהֵם מִלְּמַטָּה, אֵיךְ יַעֲלוּ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, לְמָקוֹם עֶלְיוֹן יוֹתֵר מִמֶּנּוּ בְּכַמָּה מַעֲלוֹת? וּמַה צָּרִיךְ לְאוֹתָם מַיִם לְמַעְלָה? וּמַה מָּקוֹם שֶׁכָּל (תפוחי) הַמַּבּוּעִים וְהַנְּחָלִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וְאֵין הֶפְסֵק לַמַּבּוּעִים וְהַנְּחָלִים, הֻשְׁקָה מִמָּקוֹם יָבֵשׁ? מִי רָאָה חֲפִירַת הַבְּאֵר נוֹתֵן מַיִם לַמַּבּוּעַ שֶׁנּוֹבֵעַ? וְכִי יְרוּשָׁלַיִם תִּתֵּן מַיִם ׳אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי׳, מָקוֹם שֶׁכָּל מֵימֵי הָעוֹלָם יוֹצְאִים מִשָּׁם וְנוֹבְעִים מִשָּׁם? אִי חָסִיד קָדוֹשׁ, לְקוֹל זֶה שָׁכְכוּ וְשָׁמְעוּ כָּל קוֹלוֹת בְּנֵי הַיְשִׁיבָה שֶׁל שָׁם, וּמִשּׁוּם זֶה לֹא יָכְלוּ בַּעֲלֵי הַדִּין לִקְרַב אֵלָיו.

בלשון הזוהר

הָכָא פָּרִישׁ רַב מְתִיבְתָּא קְרָא דָּא לְגוֹ, וְקַלֵיהּ אִשְׁתְּמַע לְבַר. מִדַּהֲוָה פָּרִישׁ קְרָא דָּא. (אי קדישא אי קדישא) קַל יְנוֹקָא אִתְּעַר מִלְּבַר, הַהוּא יְנוֹקָא דְּהֲוָה פָּרִישׁ תַּלְמוּדֵיהּ, וְגָמִיר קַמֵּי חַד עַמּוּדָא דְּעָלְמָא, בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה, דְּרָבִית אַנְתְּ. וַהֲווּ אַחְדֵּי בֵּיהּ לְדִינָא, וְקַלֵיהּ אִתְּעַר מִלְּבַר, בְּהַאי קְרָא, וְאָמַר, מַיָּא דְּאִינּוּן מִלְּרַע הֵיךְ סַלְּקִין לְעֵילָּא מִנֵּיהּ, לַאֲתָר עִלָּאָה יַתִּיר מִנֵּיהּ, בְּכַמָּה דַּרְגִּין, וּמַה אִצְטְרִךְ לוֹן לְאִינּוּן מַיִין לְעֵילָּא. וּמָה אֲתָר דְּכָל (תפוחי) מַבּוּעִין וּנְחָלִין נָפְקִין מִנֵּיהּ, וְלֵית פְּסִיקוּ לְמַבּוּעֵי וְנַחֲלֵי, אִתְשַׁקְיָא מֵאֲתָר נָגִיב, מַאן חָמָא חֲפִירָא דְּבֵירָא, יָהִיב מַיִין לְמַבּוּעָא דִּנְבִיעַ. וְכִי יְרוּשָׁלַ ם, יָהִיב מַיִין ׳אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי׳, אֲתָר דְּכָל מֵימִין דְּעָלְמָא נָפְקֵי מִתַּמָּן, וְנַבְעִין מִנֵּיהּ. אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, לְקָלָא דָּא אִשְׁתְּכָכוּ, וְצָיְיתוּ כָּל קָלִין דִּבְנֵי מְתִיבְתֵּי דְּתַמָּן, וּבְגִין כָּךְ לָא יָכִילוּ מָארֵי דְּדִינָא לְמִקְרַב גַּבֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בכה רשבי אשרי חלקך שאפילו תינוקות ממך אומרים סודות - ראש הישיבה הזדעזע והכניסו

בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לוֹ, אַל תִּבְכֶּה בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ שֶׁאֲפִלּוּ תִינוֹקוֹת מִמְּךְ אוֹמְרִים סוֹדוֹת נִסְתָּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה. בֹּא וְאֹמַר לְךְ מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּנֵי הַיְשִׁיבָה עַל קוֹל אוֹתוֹ יַנּוּקָא. כְּשֶׁנִּכְנַס קוֹל אוֹתוֹ יַנּוּקָא כְּחֵץ פְּנִימָה וְכֻלָּם הִקְשִׁיבוּ לוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִזְדַּעֲזַע רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וְכָל אֵלּוּ שֶׁהָיוּ לְפָנָיו, וְאָמַר, מִי אֵלּוּ שֶׁלֹּא הִשְׁאִירוּ אֶת אוֹתוֹ בֶּן אֱלֹהִים חַיִּים לְהִכָּנֵס? קָמוּ וְאָחֲזוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה עַמּוּדִים שֶׁעוֹמְדִים לִפְנֵי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וְנִכְנַס, וְכָל בְּנֵי הַיְשִׁיבָה נִכְנְסוּ אֵלָיו. אָמַר רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, פְּסֹק פְּסוּקְךְ בֵּן קָדוֹשׁ!

בלשון הזוהר

בָּכָה רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ לָא תִּבְכֵּי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, זַכָּאָה חוּלָקָךְ, דְּאֲפִילּוּ יְנּוּקֵי, מִנָּךְ אַמְרֵי רָזִין סְתִימִין דְּאוֹרַיְיתָא. תָּא, וְאֵימָא לְךָ, מַה דְּעָבְדוּ בְּנֵי מְתִיבְתֵּי עַל קַלֵיהּ דְּהַהוּא יְנוֹקָא, כַּד עָאל קַלֵיהּ דְּהַהוּא יְנוֹקָא, כְּגִירָא לְגוֹ, וְכֻלְּהוּ צַיְיתֵי לֵיהּ. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִזְדַּעְזָע רַב מְתִיבְתָּא, וְכָל אִינּוּן דַּהֲווֹ קַמֵּיהּ, וְאָמַר, מַאן אִינּוּן דְּלָא שַׁבְקִין לְהַהוּא בְּרָא דֶּאֱלָהָא חַיָיא, לְמֵיעַל. קָמוּ וְאָחִידוּ בֵּיהּ תְּלַת עַמּוּדִין דְּקַיְימֵי קַמֵּי רַב מְתִיבְתָּא, וְעָאל. וְכָל בְּנֵי מְתִיבְתֵּי אִתְכְּנָשׁוּ לְגַבֵּיהּ, אָמַר רַב מְתִיבְתָּא, אֵימָּא קְרָאִיךְ בְּרָא קַדִּישָׁא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אמר לו אל תפחד בן קדוש - כאן תהיה שבעה ימים ותתרחץ מטל הקדוש

אָמַר, עַד כָּעֵת פָּחַדְתִּי, שֶׁהֲרֵינִי מִישִׁיבָה אַחֶרֶת, וְכָךְ אָמְרוּ לִי כְּשֶׁבַּעֲלֵי הַדִּין אָחֲזוּ בוֹ. אָמַר לוֹ, אַל תִּפְחַד בֵּן קָדוֹשׁ, כָּאן תִּהְיֶה בֵּינֵינוּ שִׁבְעָה יָמִים, וְתִתְרַחֵץ בְּכָל יוֹם מִטַּל הַקָּדוֹשׁ, וְאַחַר כָּךְ יַעֲלוּ אוֹתְךְ לְתוֹךְ אוֹתָהּ יְשִׁיבָה כִּשְׁאָר הַתִּינוֹקוֹת מִכָּאן.

בלשון הזוהר

אָמַר, עַד כְּעַן דָּחִילְנָא, דְּהָא אֲנָא מִמְּתִיבְתָּא אַחֲרִינָא הֲוִינָא, וְהָכִי אָמְרוּ לִי, כַּד מָארֵי דְּדִינָא הֲווֹ אֲחַדִין בֵּיה. אָמַר לֵיהּ, לָא תִּדְחַל בְּרָא קַדִּישָׁא, הָכָא תְּהֵא בֵּינָנָא שִׁבְעָה יוֹמִין, וְתִתְסְחֵי בְּכָל יוֹמָא מִטַּלָּא קַדִּישָׁא. וּלְבָתַר יְסַלְּקוּן לָךְ. לְגוֹ הַהוּא מְתִיבְתָּא בִּשְׁאַר יַנּוּקָא דְּהָכָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

פתח הינוקא והיה ביום ההוא - יום ההוא סוף שאוחז בראש והכל אחד

וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא. פָּתַח אוֹתוֹ יַנּוּקָא וְאָמַר, אמירת התינוק כגילוי מהשכינה עצמה [תקו"ז סז] בהארה שלא עוברת דרך כלים כתוב בפסוק וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, הַהוּא - לֹא יָדוּעַ מִיהוּ. איזה הוא יום זה, שיום גלוי סוד הקץ אין הנברא יכול להשיגו [פרדס רמונים מג ב] אֶלָּא בְּכָל מָקוֹםשנאמר בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹם אַחֲרוֹן הוּא.שבו יתגלו כלל דרכי טובו בהארה גלויה בגילוי ייחודו יתברך לָמָּה נִקְרָא יוֹם הַהוּא?ולא יום אחרון אֶלָּא זֶהוּ יוֹם שֶׁאוֹחֵז סוֹף בָּרֹאשׁ.הוא יום שאינו מחשבון הימים- מפני שסופו אחוז בראשו, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה, בגילוי מלא של השפעת טובו על הנבראים, והארתו מכתר שלמעלה מז' ספירות ומטעם זה רֵאשִׁית נִקְרָא הוּא,אף שראשית נראה כסתירה ליום אחרון, אך היא גופא, 'הוא' אותו היום האחרון, בו הראשית חוזרת ומתבררת לראש ומעתה יובן אותו ענין שנתחדש בכאן כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְעָבַד הַלֵּוִי הוּאכפשנ"ת ענינה הפנימי של ׳ (במדבר יח, כג) - עֲבוֹדַת הַלֵּוִילפעול בתיקון עבודתה לְדַרְגָּה שֶׁנִּקְרֵאת הוּא, טָמִיר וְגָנוּז.שנסתר למעלה מכל השגה וְנִקְרָא הַהוּאשיש להקשות אם 'הוא' ענינו נסתר מפני מה קדמה לו ה' הידיעה [ההוא] שענינה גילוי [אוה"ח], אלא ביאור הדבר (ה' הוּא), לְהַרְאוֹת סוֹף כָּל הַמַּעֲלוֹת, שֶׁהִיא רֵאשִׁית, וְהַכֹּל אֶחָד. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא סוֹף, הִתּוֹסֵף בּוֹ ה'.וכפי שה' האחרונה משם המפורש רומזת על 'המלכות' שאף שנמצאת בסוף ההשתלשלות, היא שבה ומצטרפת לראש, וסופה נעוץ בראשה, לכך הקדים הכתוב ה' לתיבת הוא, להראות שיום האחרון הוא בירור ההטבה וההשפעה האלוקית הגנוזה כבר בראשית (הַלֵּוִי הוּא טָמִיר וְגָנוּז. הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ. רְפָאִֽים. יש להקדים, כי כפי שיש ז' ספירות בכל אחד מד' עולמות אבי"ע (אצילות בריאה יצירה ועשיה), בך בכל עולם ועולם מהם יש חלוקה נוספת לעולם - מקום, שנה - זמן, ונפש - אדם. ואף בתוך חלוקה זו יש חלוקה נוספת, דהיינו בתוך הנהגת ז' ספירות שבמלכות דעשייה שבענין עולם - (מקום), גם יש חלוקה בין אברים חיצוניים המכוונים כנגד שבעים הארצות של שבעים אומות, לאברים פנימיים שהם כנגד ירושלים. ועליה אומר כי וְנִקְרָא יוֹם הַהוּא, לְהַרְאוֹת סוֹף שֶׁל כָּל הַדְּרָגוֹת, שֶׁאָחוּז תְּחִלָּה, וְהַכֹּל אֶחָד). עָתִידָה יְרוּשָׁלַיִם שהיא במלכות דעשייה לְהוֹצִיא מַיִםוליתן חיות לכל הארצות וְלִנְבֹּעַ מַבּוּעַ.היינו מעצמה. וזהו שכתוב בנבואת זכריה (יד ח) והיה ביום ההוא (כשיבקע הר הזיתים ממזרח למערב - רש"י) יצאו מים חיים מירושלים (והוא מעין נבואת יואל שהתנבא 'ומעין מבית ה' יצא', ומעין נבואת יחזקאל שהתנבא 'והנה מים מפכים והיו לנחל גדול וכו'). כָּאן יֵשׁ לוֹמַר,היינו כאן יש להקשות, כי קודם לכן אמר שבכל מקום שהוזכר 'ביום ההוא' עניינו סוֹף לְכָל הַדְּרָגוֹת סוף דרגין דעולם האצילות הקדושה -אשר היא למעלה מהשגה. והיא אֵינָהּמדרגה הנקראת יְרוּשָׁלַיִם, וא"כ אי"ז שייך לענין השפעת המים שהיא מצד מלכות דעשייה, - ואינה סוף דרגין. אֶלָּא וַדַּאיענין יְרוּשָׁלַיִםענין וְיוֹם הַהוּא, הַכֹּל אֶחָד. ששניהם בסוד המלכות. ו מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּאההבדל ביניהם, יְרוּשָׁלַיִם, כָּל הַדְּרָגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁלָּהּ, כְּשֶׁסּוֹבְבִים נִקְרָאִים יְרוּשָׁלַיִם,ירושלים היא שם כולל לכלל הבחנות המלכות מצד כלל המדרגות הקדושות הסובבות את ענינה, וְכָךְהמדרגות ומושגות. אך נִרְאִים. וְיֵשׁ דְּרָגוֹתפנימיות יותר שֶׁסּוֹבְבוֹת,ענין פנימי יותר, וְנִקְרָאוֹת עֲזָרוֹת. מלכות דמלכות דעשייה -עץ חיים. אֵלֶּה פְּנִימִיּוֹת וְאֵלֶּה בַּחוּץ. ביחס לאותם מדרגות. כן וְיֵשׁ דְּרָגוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת כְּשֶׁסּוֹבְבוֹת לְשָׁכוֹת. (כשמסתובבות אֵלּוּ הפנימיות וְאֵלּוּ לבחוץ, נִקְרְאוּ יְרוּשָׁלַיִם. וְיֵשׁ דְּרָגוֹת שֶׁסּוֹבְבוֹת, וְנִקְרָאוֹת עֲזָרוֹת. וְיֵשׁ דְּרָגוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת לשכות) אלו הן מדרגות המאירות מצד ספירת נצח והוד דיסוד דמלכות דעשייה - כנגד האולם שבו יכין ובועז, וְיֵשׁ דְּרָגוֹתפנימיות עוד יותר שֶׁנִּקְרָאוֹת כְּשֶׁסּוֹבְבוֹת הֵיכָל אלו הן חג"ת שביסוד שבמלכות דעשייה, שהם השולחן והמנורה ומזבח הזהב שבהיכל. ולמעלה מכך שהוא בחב"ד דיסוד דמלכות דעשייה. אבל וּדְבִיר. לִפְנִים מִכָּל אֵלּוּ הַדְּרָגוֹת יֵשׁ נְקֻדָּה אַחַת,היינו קודש הקדשים מקום הארון - בין הכרובים - הוא למעלה מן הכל שהוא בחב"ד דיסוד דמלכות דעשייה, (מלכות נוקבא דז"א דעשייה). וכעת מיישב: כי ביחס לאותה הנקודה הפנימית הגבוהה מתוך כלל אלו הדרגות עליה הכתוב אומר ׳כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה'בת מלך' היא הנהגה המשתלשלת מאות ה', ובתוך ה' עצמה יש י' שהיא פנימית והיא מכוונת כנגד כבוד כי היא מצד אצילות החכמה וזהו סוד כל כבודה בת מלך [שהיא י' שבתוך ה' שהוא בת מלך] - פנימה שכן היא מצד אצילות החכמה. ו׳ (תהלים מה) - נְקֻדָּה זוֹאותה אות י' נִקְרֵאת יוֹם הַהוּא,[יסוד דנוק' ששם ה' גבורות מבינה מקד"מ] וְסִימָנְךְוסימן לדבר המורה על השינוי שיהיה מצד ההנהגה שכן הנהגה הנקראת - ׳הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ שכולם יקראו לה 'ארץ' היינו שכאן מתגלה עניינו של לעתיד לבוא, כי אותה מדרגה נעלה וגבוהה שהיא סוף כל מדרגות האצילות שנקראת 'ביום ההוא' - היא זו אשר לעת"ל תיקרא 'ארץ' [שהיא ארץ ישראל זוה"ח] - היא תהיה המלכות המושגת אצל אותם בני אדם שיזכו להיות בזמן התחיה, ׳ (דברים ג, יג).

בלשון הזוהר

פָּתַח הַהוּא יְנּוּקָא וְאָמַר, וְהָיָה בַּיוֹם הַהוּא. הַהוּא, לָא יְדִיעַ מַאן הוּא. אֶלָּא בְּכָל אֲתָר בַּיוֹם הַהוּא, יוֹמָא בַּתְרָאָה הוּא, אֲמַאי אִקְרֵי יוֹם הַהוּא. אֶלָּא דָּא הוּא יוֹמָא דְּאָחִיד סוֹפָא בְּשֵׁירוּתָא. שֵׁירוּתָא אִקְרֵי הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא פּוּלְחָנָא דְּלֵוִי, לְדַרְגָּא דְּאִקְרֵי הוּא, טָמִיר וְגָנִיז׳ (במדבר יח, כג). וְאִקְרֵי הַהוּא (ה' הוא), לְאַחֲזָאָה סוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין, דְּאִיהוּ שֵׁירוּתָא, וְכֹלָּא חַד. וּבְגִין דְּאִיהוּ סוֹפָא, אִתּוֹסַף בֵּיהּ ה'. (ס"א ׳ועבד הלוי הוא׳ טמיר וגניז. ואקרי יום ההוא, לאחזאה סופא דכל דרגין, דאחיד שירותא וכלא חד) זְמִינָא יְרוּשָׁלַ ם לְאַפָּקָא מַיִין, וּלְנַבְעָא נְבִיעוּ, הָכָא אִית לוֹמַר, סוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין, לָאו אִיהוּ יְרוּשָׁלַם, אֶלָּא וַדַּאי יְרוּשָׁלַ ם וְיוֹמָא הַהוּא כֹּלָּא חַד. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא יְרוּשָׁלַם, כָּל דַּרְגִּין קַדִּישִׁין דִּילָהּ, כַּד אִסְתַּחֲרָן, אִקְרוּן יְרוּשָׁלַ ם. וְהָכִי אִתְּחֲמָאן. וְאִית דַּרְגִּין דְּסַחֲרָן, וְאִקְרוּן עֲזָרוֹת, אִלֵּין פְּנִימָאִין, וְאִלֵּין לְבַר. וְאִית דַּרְגִּין דְּאִקְרוּן כַּד אִסְתַּחֲרָן, לְשָׁכוֹת. (ס"א כד אסתחרן אלין פנימאין, ואלין לבר. אקרון ירושלם. ואית דרגין דסחרן, ואקרון עזרות, ואית דרגין דאקרון לשכות) וְאִית דַּרְגִּין דְּאִקְרוּן כַּד אִסְתַּחֲרָן. הֵיכָל וּדְבִיר. לְגוֹ מִכָּל אִינּוּן דַּרְגִּין, אִית חַד נְקוּדָה, ׳כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה׳ (תהילים מה, יד). נְקוּדָה דָּא, אִקְרֵי יוֹם הַהוּא, וְסִימָנִיךְ ׳הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ׳ (דברים ג, יג).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

וכשיעמד יום זה תקום נביעת מים מהים הקדמוני כאם שבנה בין זרועותיה

וּכְשֶׁיַּעָמֹד יוֹם זֶהבגמר התיקון שתעלה הנהגת 'ארץ' למעלה ותסתלק מבחינותיה הנגלות כדי להתייחד למעלה לקשר התתחתונים עם העליונים אוה"ח מִתּוֹךְ שִׂבְכֵי הָעֲזָרָה, סוד הארת הבינה המתלבשת במלכות תָּקוּם נְבִיעַת מַיִם,שהמלכות תעלה מ"ן, וְאוֹתָהּ נְבִיעָה שהיא ענין ההשפעה, מצד ריבוי האור שבה תפעל באור ישר מלמעלה ללמטה, ובאור חוזר מלמטה תנבע ותשפיע למעלה, ולכן חילק הפסוק ואמר, חציה תִּהְיֶה ׳מֵהַיָּם הַקַּדְמוֹנִי׳,בהשפעה של אור ישר מלמעלה למטה כְּמוֹ אִמָּא שֶׁבְּנָהּ בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ, וּמֵרֹב חָלָב שֶׁיּוֹנֵק, מִתְמַלֵּא פִיו וְנִתְגַּדֵּלומתרבה בּוֹ,כל כך, עד ש מֵרִיק חָלָב לְפִי אִמּוֹ. לפיה, והנמשל בזה שלריבוי האור יחזור למעלה, ו כָּךְ ׳חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִיובזה יש חיבה יתרה אל הנאצלים שסופן ננעץ בתחילתן. רמ"ק.׳ (זכריה יד, ח).

בלשון הזוהר

וְכַד יְקוּם יוֹמָא דָּא, מִגּוֹ שְׂבָכִין דַּעֲזָרָה יְקוּם נְבִיעוּ דְּמַיָּא, וְהַהוּא נְבִיעוּ מִן ׳הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי׳ לֶהֱוִי. כְּגַוְונָא דְּאִמָּא, דִּבְרָהּ בֵּין דְּרוֹעָהָא, וּמִסְּגִיאוּ חֲלָבָא דְּיָנִיק, אִתְמְלֵי פּוּמֵיהּ, וְאִתְרַבֵּי בֵּיהּ, אָרִיק חֲלָבָא לְפוּמָא דְּאִמֵּיהּ. כַּךְ ׳חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ראש הישיבה נשקו ואמר כך פרשוהו בישיבת הרקיע - עשרים ושבע טעמי תורה אמר הינוקא

לְקָחוֹ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וּנְשָׁקוֹ. אָמַר, חַיֶּיךְ (חַיֵּי עוֹלָםלשון שבועה שֶׁדָּבָר זֶה כָּךְ), שכיוון בזה לדבר אמת כָּךְ פֵּרְשׁוּהוּ בִּישִׁיבַת הָרָקִיעַ, וְכָךְ זֶה וַדַּאי. מצד המציאות הרוחנית. שכן יָם הָאַחֲרוֹןשהוזכר בפסוק - 'ים' הוא שם תואר הכולל יותר מירושלים, כי זה 'הים' גדול ורחב ידים, 'והים' כולל אפי' עד התחתונים שתחתיה בסוד 'מצולת ים' (אוה"ח) הרומזים על - מַעֲלוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁלָּהּ. מדרגות האחרונות של המלכות הכוללות גם את החיצונים כי תחתיהם הם המצוות המעשיות. אִי חָסִיד קָדוֹשׁ, כַּמָּה חֶדְוָה עַל חֶדְוָה נִתּוֹסְפָה בְּאוֹתוֹ יַנּוּקָא תּוֹךְ בְּנֵי הַיְשִׁיבָה. עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע טַעֲמֵי הַתּוֹרָה, אָמַר אוֹתוֹ ז"ך טעמי תורה המורים על זכות וטהרת הרעיון יַנּוּקָא. וְשִׁבְעִים כְּתָרִים א. מצד שבעים פנים ב. נגד ע' מוחין ולבושיהן שהם ע' (אוה"ח) עִטְּרוּ לְאָבִיו בְּאוֹתוֹ יוֹם. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ מִי שֶׁזּוֹכֶה לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ. אָמַרשאל רַבִּי שִׁמְעוֹן,הלא לֹא זָכָה אָבִיו לְלַמֵּד. ראש הישיבה להשיב על כך, שאף שלא זכה ללמדו בעצמו, מכל מקום מנכסיו כדי שיוכל ללמוד תורה. אָמַר, אָבִיו הִשְׁאִיר.

בלשון הזוהר

נַטְלֵיהּ רַב מְתִיבְתָּא, וּנְשָׁקֵיהּ. אָמַר חַיֶּיךָ (ס"א חיין דעלמא דמלה דא הכי), אוּקְמוּהָ בִּמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא, וְהָכִי הוּא וַדַּאי. יָם הָאַחֲרוֹן: דַּרְגִּין בַּתְרָאִין דִּילָהּ. אִי חֲסִידָא קַדִּישָׁא, כַּמָה חֶדְוָה עַל חֶדְוָה, אִתּוֹסַף בְּהַהוּא יַנּוּקָא, גּוֹ בְּנֵי מְתִיבְתֵּי. כ"ז טַעֲמֵי דְּאוֹרַיְיתָא, אָמַר הַהוּא יַנּוּקָא. וְשִׁבְעִין כִּתְרִין אַעְטְּרוּהָ לַאֲבוּהָ בְּהַהוּא יוֹמָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, מַאן דְּזָכֵי לְמֵילַף לִבְרֵיהּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, לָא זָכָה אֲבוּהָ לְמֵילַף לֵיהּ. אָמַר, אֲבוּהָ שָׁבַק.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

סוד נסתר היה בינוקא זה על שהתבייש רבו בקושיותיו - שבעה ימים לא נשלם דינו

וְסוֹד נִסְתָּר הָיָה בַּיַּנּוּקָא זֶה עַל מַה שֶּׁהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם וְעַל שֶׁרָצוּ לָדוּן דִּינוֹ (בגלוי) וְנִצַּל מִמֶּנּוּ. זֶה הָיָה בְגִלּוּי, שֶׁהָיָה מְבַיֵּשׁ לְרַבּוֹ לִפְנֵי הַכֹּל בִּשְׁאֵלוֹת וְקֻשְׁיוֹת שֶׁלּוֹ, וְלֹא חָשַׁשׁ לָלֶכֶת לְאַחֵר לְהַתְקִין תַּלְמוּדוֹ, וְהֶחֱלִישׁ דַּעַת רַבּוֹ, וְלָכֵן רָצוּ לָדוּן אוֹתוֹ בְּדִין קָשֶׁה. וּמִשּׁוּם כָּךְ, אַף עַל גַּב שֶׁנִּצַּל מִבַּעֲלֵי הַדִּין, לֹא נִצַּל כָּאן. שִׁבְעָה יָמִים הָיוּ שֶׁלֹּא הִשְׁתַּלֵּם דְּיוֹקְנוֹ (דִּינוֹ). וּכְשֶׁהָיָה מִתְרַחֵץ, בִּכְאֵב יָתֵר לִפְנֵי הַכֹּל כָּל אוֹתָם שִׁבְעָה יָמִים עַד שֶׁהִשְׁתַּלֵּם דְּיוֹקְנוֹ. וְעַל שֶׁהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם לֹא תִרְצֶה לָדַעַת. אִי רַבִּי, אִי רַבִּי, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ!

בלשון הזוהר

וְרָזָא סְתִימָא הֲוָה בְּהַאי יַנּוּקָא, עַל מַה דְּאִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא, וְעַל דְּבָעוּ לְמֵידָן דִּינֵיהּ, (ס"א באתגלייא) וְאִשְׁתְּזִיב מִנֵּיהּ, דָּא הֲוָה בְּאִתְגַּלְיָיא, דְּהֲוָה מַכְסִיף לְרַבֵּיהּ קַמֵּי כֹּלָּא, בִּשְׁאֶלְתִּין וְקוּשְׁיָין דִּילֵיהּ, וְלָא חָיִישׁ לְמֵהַךְ לְאַחֲרָא, לְאַתְקְנָא תַּלְמוּדוֹי, וְחָלִישׁ דַּעְתָּא דְּרַבֵּיהּ. וְעַל דָּא בָּעוּ לְמֵידָן לֵיהּ בְּדִינָא תַּקִּיפָא. וּבְגִין כָּךְ, אַף עַל גַּב דְּאִשְׁתְּזִיב מִמָארֵיהוֹן דְּדִינָא, לָא אִשְׁתְּזִיב הָכָא. שִׁבְעָה יוֹמִין הֲוִי דְּלָא אִשְׁתְּלִים דְּיוּקְנֵיה. (ס"א דיניה) וְכַּד הֲוָה אֶסְתַּחִי, בִּכְּאֶבָא יַתִּירָא קָמֵי כֹּלָא כָּל אִינוּן שִׁבְעָה יוֹמִין עַד דְּאִשְׁתְּלִים דִּיּוּקְנֵיהּ. וְעַל דְּאִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא לָא תִּבְעֵי לְמִנְדַּע. אִי רִבִּי, אִי רִבִּי, זַכָּאָה חוּלָקָךְ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

תחת השבכים נרשם מבוע שיוצא לים הגדול וממנו שותה לויתן ומתרבה

בֹּא וּרְאֵה, תַּחַת הָעִגּוּל שֶׁל אוֹתָם שְׂבָכִים שֶׁשָּׁם, בְּאוֹתָם מַיִם שֶׁל אוֹתוֹ מַבּוּעַ הַמַּעְיָן, נִרְשָׁם מַבּוּעַ אֶחָד, וּמִתְפַּשֵּׁט וְיוֹצֵא הַחוּצָה, וְנִכְנָס לְתוֹךְ הַיָּם הַגָּדוֹל, (שֶׁשָּׁם) וְרוֹשֵׁם בּוֹ דֶּרֶךְ בְּלֵב הַיָּם, וּמִמֶּנּוּ שׁוֹתֶה לִוְיָתָן וְרָוֶה וְשָׂמֵחַ, וּמִתְרַבֶּה בְרִבּוּי. וּכְשֶׁיּוֹצֵא מַבּוּעַ אַחֵר, אוֹתוֹ מַבּוּעַ מִתְפַּשֵּׁט וְהוֹלֵךְ בַּסֵּתֶר תַּחַת הַתְּהוֹם לְתוֹךְ הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְכָל אוֹתָם מַיִם זֵידוֹנִים וּמַיִם תַּקִּיפִים מַנְמִיךְ אוֹתָם וּמְכוֹפֵף אוֹתָם שֶׁלֹּא יֵצְאוּ לְחַבֵּל בִּבְנֵי הָעוֹלָם. וְסִימָן - ׳הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה׳ (ישעיה מג, טז).

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, תְּחוֹת עִגּוּלָא דְּאִינּוּן שְׂבָכִין, דְּתַמָּן בְּאִינּוּן מַיִין דְּהַהוּא נְבִיעוּ דְּמַעְיָינָא, אִתְרְשִׁים נְבִיעוּ חַד, וְאִתְפָּשַּׁט וְנָפִיק לְבַר, וְעָאל גּוֹ יַמָּא רַבָּא. (דתמן) וְרָשִׁים בֵּיהּ אָרְחָא בְּלִבָּא דְּיַמָּא, וּמִינֵּיהּ שָׁתֵי לִוְיָתָן, וְרַוִּי, וְחַדֵּי, וְאִתְרַבֵּי בְּרִבּוּיָיא. וְכַד נָפִיק נְבִיעוּ אַחֲרָא, הַהוּא נְבִיעוּ אִתְפְּשָׁט וְאָזִיל בִּטְמִירוּ, תְּחוֹת תְּהוֹמָא, לְגוֹ יַמָּא בַּתְרָאָה. וְכֹל אִינּוּן מַיִם זֵדוֹנִים, וּמַיִין תַּקִּיפִין, מָאִיךְ לוֹן, וְכָפִיף לוֹן, דְּלָא יִפְּקוּן לְחַבְּלָא בְּנֵי עָלְמָא. וְסִימָן ׳הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַּיִם עַזִּים נְתִיבָה׳ (ישעיהו מג, טז).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

באמצע העזרה שני כרובים מעשה אמנות של המלך הקדוש ותחתיהם יעמדו כל ישראל

וּבְאֶמְצַע אוֹתָהּ עֲזָרָה יֵשׁ שְׁנֵי כְרוּבִים, מַעֲשֵׂה אָמָּנוּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהֶם עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. וְתַחְתֵּיהֶם עֲתִידִים כָּל יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד, שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם הַחוּצָה, זַכָּאִים יִהְיוּ כָּל הַנִּכְנָס תַּחַת כַּנְפֵיהֶם. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף מִגְדָּלִים שֶׁל שֶׁמֶשׁ שֶׁמֵּאִיר מִנִּיצוֹץ שֶׁל מַרְגָּלִית בְּצַעֲצוּעַ (בניצוץ) כָּרָאוּי. רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה בִּגְלַל זֶה זָכָה לְאוֹתוֹ כָּבוֹד.

בלשון הזוהר

וּבְאֶמְצָעִיתָא דְּהַהִיא עֲזָרָה, אִית תְּרֵין כְּרוּבִים, עוֹבָדָא דְּאוּמָנָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. וְלָא יַכְלִין לְקַיְּימָא בְּהוּ, עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וּתְחוֹתַיְיהוּ זְמִנִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְקַיְּימָא, דְּלָא יִפְּקוּן מִתְּחוֹת גַּדְפַּיְיהוּ לְבַר, זַכָּאִין לִיהֱוָון, כָּל דְּעָאלִין תְּחוֹת גַּדְפַּיְיהוּ. תְּלֵיסַר אַלְפֵי מִגְדָּלִין דְּשִׁמְשָׁא, דְּנָהִיר מִנִיצוֹצָא דְּמַרְגְּלָא בְּצִעְצוּעָא (ס"א בניצוצא), כְּדְקָא יָאוּת. רַב מְתִיבְתָּא בְּגִין כָּךְ זָכָה לְהַהוּא יְקָר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

לחזות בנעם ה

סוד היכלות הנשים ומחזור השמיטה בישיבת הרקיע

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.