הממונה: שמעתם קול מי שפסק ייפסק מי שקצר יתקצר או יתארך - זה רבי אילאי ובנו
שלח לך · מעשה ברבי אילאי - סוד המסע בישיבות הרקיע ומראה פני משה · מאמר 12 · פיסקה 3 · דף קסב ע"א
לשון הזוהר
וְהַהוּא יְנוֹקָא בְּרֵיהּ, קַיְּימָא בְּכָל יוֹמָא קָמֵּיהּ דִּבְצַלְאֵל, בְּשַׁעֲתָא דְּנָחִית מִמְּתִיבְתָא עִלָּאָה, וְאָמַר קָמֵּיהּ תְּלַת מִלִּין, עַד לָא יִפְתַּח בְּצַלְאֵל בְּרָזִין סְתִימִין דְּחָכְמְתָא, דְּכָל מִלּוֹי רָזִין סְתִימִין אִינּוּן, דְּעַיִן ׳לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ׳ (ישעיהו סד, ג). הַאי (מאן) דְּאָמַר, מַאן דְּפָסַק יִתְפְּסַק. מַאן דְּפָסַק מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, עַל מִלִּין בְּטֵלִין, יִתְפַּסְקוּן חָיּוֹהִי מֵהַאי עָלְמָא, וְדִינֵיה קַיְּימָא בְּהַהוּא עָלְמָא. מַאן דְּקָצַר יִתְקַצָר, מַאן דְּקָצַר אָמֵן, וְלָא מַאֲרִיךְ בֵּיהּ גּוֹ נַיְיחָא, יִתְקְצַר מֵחַיִּין דְּהַאי עָלְמָא. מַאן דְּקָצַר יִתְאֲרָךְ, מַאן דְּאָמַר אֶחָד, אִצְטְרִיךְ לְחַטְּפָא אָלֶף, וּלְקַצְּרָא קְרִיאָה דִּילֵהּ, וְלָא יְעַכֵּב בְּהַאי אָת כְּלָל. וּמַאן דְּעָבִיד דָּא, יִתְאָרְכוּן חַיָיו.
תרגום
וְאוֹתוֹ יַנּוּקָא בְּנוֹ עוֹמֵד כָּל יוֹם לִפְנֵי בְצַלְאֵל בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹרֵד מֵהַיְשִׁיבָה הָעֶלְיוֹנָה, וְאוֹמֵר לְפָנָיו שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, עַד שֶׁלֹּא יִפְתַּח בְּצַלְאֵל בְּסוֹדוֹת סְתוּמִים שֶׁל הַחָכְמָה, שֶׁכָּל דְּבָרָיו סוֹדוֹת סְתוּמִים הֵם, ׳שֶׁעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ׳ (ישעיה סד, ג) - (מִי) זֶה שֶׁאָמַר מִי שֶׁפָּסַק יִפָּסֵק. מִי שֶׁפּוֹסֵק דִּבְרֵי תוֹרָה עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים, יִפָּסְקוּ חַיָּיו מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, וְדִינוֹ עוֹמֵד בְּאוֹתוֹ עוֹלָם. מִי שֶׁקִּצֵּר יִתְקַצֵּר - מִי שֶׁקִּצֵּר אָמֵן וְלֹא מַאֲרִיךְ בּוֹ תּוֹךְ מְנוּחָה, יִתְקַצֵּר מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. מִי שֶׁקִּצֵּר יִתְאָרֵךְ - מִי שֶׁאוֹמֵר אֶחָד, צָרִיךְ לַחְטֹף אָלֶ"ף וּלְקַצֵּר קְרִיאָתָהּ, וְלֹא יְעַכֵּב בָּאוֹת הַזֹּאת כְּלָל. מִי שֶׁעָשָׂה כֵּן, יִתְאָרְכוּ חַיָּיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וההוא ינוקא בריה, קיימא בכל יומא קמיה דבצלאל, בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה, ואמר קמיה תלת מלין, עד לא יפתח בצלאל ברזין סתימין דחכמתא, דכל מלוי רזין סתימין אינון, דעין ׳לא ראתה אלהים זולתך׳ (ישעיהו סד, ג). האי (מאן) דאמר, מאן דפסק יתפסק. מאן דפסק מלין דאורייתא, על מלין בטלין, יתפסקון חיוהי מהאי עלמא, ודיניה קיימא בההוא עלמא. מאן דקצר יתקצר, מאן דקצר אמן, ולא מאריך ביה גו נייחא, יתקצר מחיין דהאי עלמא. מאן דקצר יתארך, מאן דאמר אחד, אצטריך לחטפא אלף, ולקצרא קריאה דילה, ולא יעכב בהאי את כלל. ומאן דעביד דא, יתארכון חייו.
התרגום: ואותו ינוקא בנו עומד כל יום לפני בצלאל בשעה שיורד מהישיבה העליונה, ואומר לפניו שלשה דברים, עד שלא יפתח בצלאל בסודות סתומים של החכמה, שכל דבריו סודות סתומים הם, ׳שעין לא ראתה אלהים זולתך׳ (ישעיה סד, ג) - (מי) זה שאמר מי שפסק יפסק. מי שפוסק דברי תורה על דברים בטלים, יפסקו חייו מהעולם הזה, ודינו עומד באותו עולם. מי שקצר יתקצר - מי שקצר אמן ולא מאריך בו תוך מנוחה, יתקצר מחיי העולם הזה. מי שקצר יתארך - מי שאומר אחד, צריך לחטף אל"ף ולקצר קריאתה, ולא יעכב באות הזאת כלל. מי שעשה כן, יתארכו חייו.
מן המפרשים
יהל אור: ואמר וההוא ב"ד כו'. דשם אתדבקותא בדכורא כמ"ש בהיכלות, ואלהי לצור מחסי. ואמר בקיצור עד דמטא כו' ואמר ודא הוא כח כו' כמ"ש בתיקון כ"ב ה' אלהים חילי תוקפא: ואמר כאשר דברת כמה דאוקמוה. ר"ל כמ"ש במסכת עירובין ( עירובין כב, א ) ארך…
אור החמה: וההיא בריה קיימא וכו' שמא יחס יש לו בנשמה ובמעשים שעמד במחיצת בצלאל ובישיבתו ודבר נוסף היה לו על שאר החברים שזכה לפתוח ראשון לעולם ג' דברים סתומים ופעם זו אירע שאמר אלו וכדמפרש ואזיל ואולם צריך לדעת מה חידש בזה שאמר שהם דברים…
רמ"א: מן המקבילה בחיי שרה מאמר ד, ב (קכב:) מאן דפסיק כו'. כפול לקמן פרשת שלח דף ע"ז (ע"ד) [ע"ג] (קסב.) :
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: