מעשה ברבי אילאי
סוד המסע בישיבות הרקיע ומראה פני משה
יצאו וישבו בגנה תחת אילנות ונרדמו - בא הממונה והעירם להיכנס לפרדס
זְהִ עִם זֶה, מַה שֶּׁלֹּא יָכְלוּ לְדַבֵּר מִקֹּדֶם זֶה. יָצְאוּ מֵאוֹתוֹ פֶּתַח, וְיָשְׁבוּ בְגִנָּה תַּחַת אִילָנוֹת. אָמְרוּ זֶה לָזֶה, כֵּיוָן שֶׁאָנוּ כָאן וְרָאִינוּ כָּל זֶה, אִם נָמוּת כָּאן, וַדַּאי נִכָּנֵס לָעוֹלָם הַבָּא. יָשְׁבוּ. שֵׁנָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וְנִרְדְּמוּ. בֵּין כָּךְ בָּא אוֹתוֹ מְמֻנֶּה וֶהֱעִירָם. אָמַר לָהֶם, קוּמוּ צְאוּ לְתוֹךְ פַּרְדֵּס שֶׁבַּחוּץ. וְשָׁם יָמוּתוּ. יָצְאוּ. רָאוּ אוֹתָם בַּעֲלֵי מִקְרָא שֶׁהָיו אוֹמְרִיםלדקדק בְּאוֹתוֹה פָּסוּק, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּולשון 'יתמו' במשמע לגמרי ויש לדקדק שמשמע - הֲרֵי בְּמָקוֹם אַחֵר לֹא.והיינו שלעוה"ב הם יחיו וְשָׁם יָמֻתוּויש לדקדק - הֲרֵי בְּמָקוֹם אַחֵר לֹא. וְזֶהרק בַגּוּפִים, אֲבָל בַּנְּשָׁמוֹת לֹא כְּמוֹ בְּנֵי הַגָּן.אלא שהנשמות יזכו לגן עדן
בלשון הזוהר
דָּא עִם דָּא, מַה דְּלָא הֲווֹ יַכְלִין לְמַלְּלָא מִקַּדְמַת דְּנָא. נַפְקוּ מֵהַהִיא פִּתְחָא, וְיָתְבוּ בְּגִנְתָא תְּחוֹת אִילָנִין. אָמְרוּ דָּא לְדָא, כֵּיוָן דַּאֲנָן הָכָא, וְחָמֵינָן כָּל דָּא, אִי נֵמוּת הָכָא, וַדַּאי נֵיעוּל לְעָלְמָא דְּאָתֵי. יָתְבוּ. שֵׁינָתָא נַפְלַת עָלַיְיהוּ. וְדַמְכוּ. אַדְהָכִי, הָא הַהוּא מְמָנָא אָתָא, וְאַתְעַר לוֹן, אָמַר לוֹן, קוּמוּ פּוּקוּ לְגוֹ פַּרְדֵּס דְּאַבְרָא. נַפְקוּ, חָמוּ לְאִלֵּין מָארֵי מִקְרָא, דַּהֲווּ אַמְרֵי בְּהַהוּא קְרָא, ׳בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ׳ (במדבר יד, לה), הָא בַּאֲתָר אַחֲרָא לָא. ׳וְשָׁם יָמוּתוּ׳, הָא בַּאֲתָר אַחֲרָא לָא, וְדָא בְּגוּפִין, אֲבָל בְּנִשְׁמָתִין לָא, כְּגַוְונָא דִּבְנֵי גִּנְתָא.
ראו בעלי מקרא אומרים במדבר הזה יתמו - זה בגופים אך לא בנשמות כבני הגן
אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ מְמֻנֶּה, צְאוּ. יָצְאוּ עִמּוֹ. אָמַר לָהֶם, שְׁמַעְתֶּם דָּבָר לְתוֹךְ אוֹתָהּ דַּרְגָּה? אָמְרוּ, שָׁמַעְנוּ, שֶׁהֲרֵי קוֹל אֶחָד הָיָה אוֹמֵר: מִי שֶׁפָּסַק - יִפָּסֵק, וּמִי שֶׁקִּצֵּר - יִתְקַצֵּר. מִי שֶׁקִּצֵּר - יִתְאָרֵךְ. אָמַר לָהֶם, יְדַעְתֶּם מַה זֶּה? אָמְרוּ, לֹא. אָמַר לָהֶם, רְאִיתֶם אוֹתוֹ נֶשֶׁר גָּדוֹל וְאוֹתוֹ יַנּוּקָא שֶׁמְּלַקֵּט עֲשָׂבִים? זֶה הָיָה רַבִּי אִילָאִי מִנְּצִיבִין, הוּא וּבְנוֹ, וְהִגִּיעַ לְכָאן, וְרָאָה הוּא וּבְנוֹ הַיַּנּוּקָא מְעָרָה זוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, לֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל, וּמֵתוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר לוֹן הַהוּא מְמָנָא, פּוּקוּ. נַפְקוּ בַּהֲדֵיהּ, אָמַר לוֹן, שְׁמַעְתּוּן מִדִי לְגוֹ הַהוּא דַּרְגָּא. אָמְרוּ, שְׁמַעְנָא דְּהָא חַד קָלָא הֲוָה אָמַר, מַאן דְּפָסַק, יִתְפְּסַק. מַאן דְּקָצַר, יִתְקַצָר. מַאן דְּקָצַר, יִתְאֲרָךְ. אָמַר לוֹן, יְדַעְתּוּן מַאי הַאי. אָמְרוּ, לָא. אָמַר לוֹן, חֲמִיתּוּן הַהוּא נִשְׁרָא רַבְרְבָא, וְהַהוּא יְנוֹקָא דְּקָא מְלַקֵּט עֲשָׂבִין, רִבִּי אִילָאִי דִּנְצִיבִין הֲוָה. הוּא וּבְרֵיהּ, וּמָטָא הָכָא, וְחָמָא הוּא וִינוֹקָא בְּרֵיהּ מְעַרְתָּא דָּא, כֵּיוָן דְּעָאלוּ לְגוֹ חָשׁוּךְ, לָא יָכִילוּ לְמִסְבַּל, וּמִיתוּ.
הממונה: שמעתם קול מי שפסק ייפסק מי שקצר יתקצר או יתארך - זה רבי אילאי ובנו
וְאוֹתוֹ יַנּוּקָא בְּנוֹ עוֹמֵד כָּל יוֹם לִפְנֵי בְצַלְאֵל בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹרֵד מֵהַיְשִׁיבָה הָעֶלְיוֹנָה, וְאוֹמֵר לְפָנָיו שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, עַד שֶׁלֹּא יִפְתַּח בְּצַלְאֵל בְּסוֹדוֹת סְתוּמִים שֶׁל הַחָכְמָה, שֶׁכָּל דְּבָרָיו סוֹדוֹת סְתוּמִים הֵם, ׳שֶׁעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ׳ (ישעיה סד, ג) - (מִי) זֶה שֶׁאָמַר מִי שֶׁפָּסַק יִפָּסֵק. מִי שֶׁפּוֹסֵק דִּבְרֵי תוֹרָה עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים, יִפָּסְקוּ חַיָּיו מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, וְדִינוֹ עוֹמֵד בְּאוֹתוֹ עוֹלָם. מִי שֶׁקִּצֵּר יִתְקַצֵּר - מִי שֶׁקִּצֵּר אָמֵן וְלֹא מַאֲרִיךְ בּוֹ תּוֹךְ מְנוּחָה, יִתְקַצֵּר מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. מִי שֶׁקִּצֵּר יִתְאָרֵךְ - מִי שֶׁאוֹמֵר אֶחָד, צָרִיךְ לַחְטֹף אָלֶ"ף וּלְקַצֵּר קְרִיאָתָהּ, וְלֹא יְעַכֵּב בָּאוֹת הַזֹּאת כְּלָל. מִי שֶׁעָשָׂה כֵּן, יִתְאָרְכוּ חַיָּיו.
בלשון הזוהר
וְהַהוּא יְנוֹקָא בְּרֵיהּ, קַיְּימָא בְּכָל יוֹמָא קָמֵּיהּ דִּבְצַלְאֵל, בְּשַׁעֲתָא דְּנָחִית מִמְּתִיבְתָא עִלָּאָה, וְאָמַר קָמֵּיהּ תְּלַת מִלִּין, עַד לָא יִפְתַּח בְּצַלְאֵל בְּרָזִין סְתִימִין דְּחָכְמְתָא, דְּכָל מִלּוֹי רָזִין סְתִימִין אִינּוּן, דְּעַיִן ׳לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ׳ (ישעיהו סד, ג). הַאי (מאן) דְּאָמַר, מַאן דְּפָסַק יִתְפְּסַק. מַאן דְּפָסַק מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, עַל מִלִּין בְּטֵלִין, יִתְפַּסְקוּן חָיּוֹהִי מֵהַאי עָלְמָא, וְדִינֵיה קַיְּימָא בְּהַהוּא עָלְמָא. מַאן דְּקָצַר יִתְקַצָר, מַאן דְּקָצַר אָמֵן, וְלָא מַאֲרִיךְ בֵּיהּ גּוֹ נַיְיחָא, יִתְקְצַר מֵחַיִּין דְּהַאי עָלְמָא. מַאן דְּקָצַר יִתְאֲרָךְ, מַאן דְּאָמַר אֶחָד, אִצְטְרִיךְ לְחַטְּפָא אָלֶף, וּלְקַצְּרָא קְרִיאָה דִּילֵהּ, וְלָא יְעַכֵּב בְּהַאי אָת כְּלָל. וּמַאן דְּעָבִיד דָּא, יִתְאָרְכוּן חַיָיו.
הינוקא עומד לפני בצלאל ואומר שלשה דברים בטרם יפתח בסודות החכמה
אָמְרוּ לוֹ, עוֹד אָמַר, שְׁנַיִם הֵם, וְאֶחָד הִשְׁתַּתֵּף בָּהֶם, וְהֵם שְׁלֹשָׁה. וּכְשֶׁהָיוּ שְׁלֹשָׁה, הֵם אֶחָד. אָמַר לָהֶם, אֵלֶּה שְׁנֵי שֵׁמוֹת שֶׁל שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם ה' ה' (במדבר יג, א) - אֱלֹהֵינוּ הִשְׁתַּתֵּף בָּהֶם, וְהוּא חוֹתַם הַטַּבַּעַת, אֱמֶת. וּכְשֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, הֵם אֶחָד בְּיִחוּד אֶחָד.
בלשון הזוהר
אָמְרוּ לֵיהּ, תּוּ אָמַר, תְּרֵין אִינּוּן, וַחֲדָא אִשְׁתְּתַּף בְּהוּ, וְאִינּוּן תְּלָתָא. וְכַד הֲווֹ תְּלָתָא, אִינּוּן חַד. אָמַר לוֹן, אִלֵּין תְּרֵין שְׁמָהָן דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן יהו"ה יהו"ה. אֱלֹהֵינוּ אִשְׁתְּתַּף בְּהוּ, וְאִיהוּ חוֹתָמָא דְּגוּשְׁפַּנְקָא, אֱמֶת. וְכַד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא אִינּוּן חַד בְּיִחוּדָא חֲדָא.
עוד אמר: שנים הם ואחד השתתף בהם ה ה - שני שמות שמע ישראל
עוֹד אָמַר, שְׁנַיִם הֵם, וְאֶחָד חָזַר. כְּשֶׁשּׁוֹלֵט, טָס עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ וְשָׁט בְּמָאתַיִם אֶלֶף, וְנִסְתָּר. אָמַר לָהֶם, אֵלּוּ שְׁנֵי כְרוּבִים שֶׁהָיָה רוֹכֵב בָּהֶם הקב"ה. וּמִיּוֹם שֶׁנִּגְנַז יוֹסֵף מֵאֶחָיו, נִגְנַז הוּא (אֶחָד), וְנִשְׁאַר אֶחָד אֵצֶל בִּנְיָמִין. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ׳ (תהלים יח, יא). וְנִגְנַז בְּמָאתַיִם אֶלֶף עוֹלָמוֹת, וְנִסְתַּר אוֹתוֹ שֶׁרוֹכֵב עָלָיו, שֶׁהֵם מָאתַיִם אֶלֶף גְּנָזִים, הֵם שֶׁלּוֹ בָּרוּךְ הוּא.
בלשון הזוהר
תּוּ אָמַר, תְּרֵין אִינּוּן וְחַד אִתְהַדָר. כַּד שַׁלִּיט. טָאס עַל גַּדְפֵּי רוּחָא, וְשָׁאט בְּמָאתָן אֶלֶף, וְאִתְטָמַּר. אָמַר לוֹן, אִלֵּין תְּרֵין כְּרוּבִים, דְּהֲוָה רָכִיב בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמִן יוֹמָא דְּאַגְנִיז יוֹסֵף מֵאֲחוּי, אַגְנִיז אִיהוּ (ס"א חד), וְאִשְׁתְּאַר חַד לְגַבֵּי בִּנְיָמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיִּרְכַב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ׳ (תהילים יח, יא). וְאַגְנִיז בְּמָאתָן אֶלֶף עָלְמִין וְאִתְטָמַּר, הַהוּא דְּרָכִיב עָלֵיהּ, דְּאִינּוּן מָאתָן אֶלֶף גְּנִיזִין, אִינּוּן דִּילֵיהּ, בְּרִיךְ הוּא.
עוד אמר: שני כרובים שרכב עליהם הקבה - אחד נגנז עם יוסף ואחד נשאר עם בנימין
צְאוּ מִכָּאן, אַשְׁרֵיכֶם. יָצְאוּ. נָתַן לָהֶם אוֹתוֹ מְמֻנֶּה שׁוֹשַׁנָּה (אַחֶרֶת) אַחַת וְיָצְאוּ. כְּשֶׁיָּצְאוּ, נִסְתַּם פִּי הַמְּעָרָה וְלֹא נִרְאָה כְּלָל. רָאוּ אוֹתוֹ נֶשֶׁר שֶׁהָיָה יוֹרֵד מֵאוֹתוֹ עֵץ וְנִכְנַס לִמְעָרָה אַחֶרֶת. הֵרִיחוּ הֵם בְּאוֹתָהּ שׁוֹשַׁנָּה וְנִכְנְסוּ לְשָׁם, מָצְאוּ אוֹתוֹ נֶשֶׁר עַל פִּי הַמְּעָרָה. אָמַר לָהֶם, הִכָּנְסוּ צַדִּיקֵי אֱמֶת חֲבֵרִים, שֶׁהֲרֵי לֹא רָאִיתִי שִׂמְחַת הַחַבְרוּתָא מִיּוֹם שֶׁאֲנִי כָּאן, אֶלָּא בָכֶם.
בלשון הזוהר
פּוּקוּ מֵהָכָא, זַכָּאִין אַתּוּן, נַפְקוּ, יָהַב לוֹן הַהוּא מְמָנָא וַורְדָא (אחרא) חֲדָא וְנַפְקוּ. כַּד נַפְקוּ אַסְתִּים פּוּם מְעַרְתָּא, וְלָא אִתְחֲזֵי כְּלָל. חָמוּ הַהוּא נִשְׁרָא, דְּהֲוָה נָחִית מֵהַהוּא אִילָנָא, וְעָאַל גּוֹ מְעַרְתָּא אַחֲרָא. אַרְחוּ אִינּוּן בְּהַהוּא וַּורְדָּא, וְעָאלוּ תַּמָּן, אַשְׁכָּחוּ הַהוּא נִשְׁרָא אַפּוּם מְעַרְתָּא, אָמַר לוֹן עוּלוּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט חַבְרִין, דְּהָא לָא חֲמֵינָא חֶדְוָה דְּחַבְרוּתָא, מִן יוֹמָא דַּאֲנָא הָכָא, אֶלָּא בְּכוּ.
נתן להם הממונה שושנה ויצאו - מצאו נשר על פי מערה אחרת ונכנסו לפרדס אחר
נִכְנְסוּ, הִגִּיעוּ לְפַרְדֵּס אַחֵר, וְאוֹתוֹ נֶשֶׁר עִמָּהֶם. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְאוֹתָם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, חָזַר אוֹתוֹ נֶשֶׁר בַּדְּיוֹקָן אָדָם בִּלְבוּשׁ נִכְבָּד מֵאִיר כְּמוֹתָם, וְיָשַׁב אִתָּם כְּאֶחָד. אָמַר לְאוֹתָם שֶׁיּוֹשְׁבִים, תְּנוּ כָבוֹד לְבַעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁבָּאוּ לְכָאן, שֶׁהֲרֵי רִבּוֹנָם הֶרְאָה לָהֶם נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת כָּאן. אָמַר אֶחָד מֵהֶם, יֵשׁ בָּכֶם סִימָן? אָמְרוּ, הֵן. הוֹצִיאוּ שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים וְהֵרִיחוּ בָהֶם. אָמְרוּ, שְׁבוּ בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבָה, שְׁבוּ צַדִּיקֵי אֱמֶת. אָחֲזוּ בָהֶם וְיָשְׁבוּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמְדוּ שָׁם שְׁלֹשִׁים הֲלָכוֹת שֶׁלֹּא יָדְעוּ מִקֹּדֶם, וְסוֹדוֹת תּוֹרָה אֲחֵרִים.
בלשון הזוהר
עָאלוּ מָאטוּ לַפַּרְדֵס אַחֲרָא, וְהַהוּא נִשְׁרָא בַּהֲדַיְיהוּ, כַּד מָטוּ לְגַבֵּי אִינּוּן מָארֵיהוֹן דְּמִשְׁנָה, אִתְהַדָּר הַהוּא נִשְׁרָא בְּדִיּוּקְנָא דְּאָדָם, בִּלְבוּשׁ יְקָר, מְנַהֲרָא כְּוָותַיְיהוּ, וְיָתִיב עִמְּהוֹן כַּחֲדָא, אָמַר לְאִינּוּן דְּיַתְבֵי, הָבוּ יְקָר לְמָארֵי מַתְנִיתָא דְּאָתוּ הָכָא, דְּהָא מָארֵיהוֹן אַחְמֵי לוֹן פְּלִיאָן רַבְרְבָן הָכָא. אָמַר חַד מִנַּיְיהוּ, אִית בְּכוּ סִימָנָא. אָמְרוּ הִין. אַפִּיקוּ תְּרֵין וְרָדִין, וְאַרְחוּ בְּהוּ. אָמְרוּ, תִּיבוּ מָארֵי מְתִיבְתָּא, תִּיבוּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט, אֲחִידוּ בְּהוּ, וְיָתְבוּ. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, אוֹלְפוּ תַּמָּן תְּלָתִין הֲלָכוֹת, דְּלָא הֲווֹ יַדְעֵי מִקַּדְמַת דְּנָא, וְרָזִין אַחֲרָנִין דְּאוֹרַיְיתָא.
הנשר חזר לדיוקן אדם וישב עם בעלי המשנה - למדו שם שלשים הלכות חדשות
וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה. חָזְרוּהחברים לִפְנֵי אוֹתָם בַּעֲלֵי מִקְרָא, וּמָצְאוּ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים, ׳אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם׳ (שם פב, ו) - ׳אֲנִי אָמַרְתִּי׳, בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדַּמְתֶּםבמעמד הר סיני עֲשִׂיָּה לַשְּׁמִיעָה, שֶׁהֲרֵי ׳אֱלֹהִים אַתֶּם וְגוֹ'׳. במדרגה רוחנית גבוהה כ"כ אך כֵּיוָן שֶׁנִּמְשַׁכְתֶּם אַחַר יֵצֶר הָרָע - ׳אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וְגוֹ'׳. מַה מִּיתָתוֹ שֶׁל אָדָם מוֹרִידָתוֹ לֶעָפָר כְּדֵי שֶׁיִּמָּחֶה אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע שֶׁבְּתוֹכוֹ, וְאוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע הוּא שֶׁמֵּת וְנִתְעַכֵּל בְּתוֹכוֹ.. ולא קומת אדם שבו, אלא רק הלבוש החיצוני שנאחז בו היצה"ר. כך דור המדבר שלא מתו אלא בגופם בלבד אבל נפשם רוחם ונשמתם הם בחיים.
בלשון הזוהר
אָהַדְרוּ לְגַבֵּי אִינּוּן מָארֵי מִקְרָא, אַשְׁכָּחוּ דַּהֲווֹ אַמְרֵי, ׳אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְכֶם׳ (תהילים פב, ו). ׳אֲנִי אָמַרְתִּי׳, בְּשַׁעֲתָא דְּאַקְדִימְתּוּן עֲשִׂיָּה לַשְּׁמִיעָה. דְּהָא ׳אֱלֹהִים אַתֶּם וְגוֹ'׳. כֵּיוָן דְּאַמְשִׁכְתּוּן בָּתַר יֵצֶר הֵרַע, ׳אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וְגוֹ'׳. מַה מִיתָתוֹ שֶׁל אָדָם אָחִית לֵיהּ לְעַפְרָא, בְּגִין דְּיִתְמְחֵי הַהוּא יֵצֶר הָרָע דִּי בְּגַוִּיהּ, וְהַהוּא יֵצֶר הָרָע אִיהוּ דְּמִית, וְאִתְעַכָּל בְּגַוִּיהּ.
בעלי מקרא: אני אמרתי אלהים אתם - כשנמשכתם אחר יצר הרע אכן כאדם תמותון
אָמַר אוֹתוֹ זָקֵן שֶׁעֲלֵיהֶם, גַּם כָּךְכאותו יסוד מבואר ממקום נוסף בפרשתנו, ואין אתם צריכים ללמדו מאדם הראשון שבו בעצמו נכתב, שהרי כָּתוּב, ׳וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה׳ (במדבר יד, לב) - מַה זֶּה פִּגְרֵיכֶם? זֶה יֵצֶר הָרָע, כּוֹלֵל זָכָרב' מיני יצה"ר וְנוּקְבָּא. חֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּכֶם, שֶׁיֵּצֶר הָרָע יוֹרֵד תָּמִיד לְחִסָּרוֹן, וְלֹא עוֹלֶה. בַּקֹּדֶשׁ מַעֲלִים וְלֹא מוֹרִידִים.לעומת זאת בַּטֻּמְאָה מוֹרִידִים תָּמִיד וְלֹא מַעֲלִים. וְעַל זֶה נִקְרְאוּ פִגְרֵיכֶם,שענינו חֶסְרוֹנוֹ תֵיכֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבֹר אֶת (ה) נַּחַל וְגוֹ '׳ (שמואל א ל, י). סוֹף הַפָּסוּק מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּב יִפְּלוּ,בלשון נסתר וְלֹא תִפְּלוּ.בלשון נוכח. וְעַל כָּךְ, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ אוֹתָם פְּגָרִים וְשָׁם יָמוּתוּ, מִשּׁוּם שֶׁרְצוֹן הקב"ה לְהַשְׁמִיד אוֹתָם פְּגָרִיםשהם הזו"ן דקליפה מֵהָעוֹלָם לְעוֹלָם.
בלשון הזוהר
אָמַר הַהוּא סָבָא דְּעָלַיְיהוּ, אוּף הָכָא כְּתִיב, ׳וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה׳ (במדבר יד, לב). מַאי פִּגְרֵיכֶם. דָּא יֵצֶר הָרָע, כָּלִיל דְּכַר וְנוּקְבָּא. חֶסְרוֹנִין דְּאִית בְּכוּ, דְּיֵצֶר הָרָע נָחִית תָּדִיר לְחֶסְרוֹנָא, וְלָא סָלִיק. בַּקֹּדֶשׁ מַעֲלִין וְלָא מוֹרִידִין, בִּמְסָאֲבוּ מוֹרִידִין תָּדִיר, וְלָא מַעֲלִין. וְעַל דָּא אִקְרוּן פִּגְרֵיכֶם, חֶסְרוֹנִין דִּלְכוֹן. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבוֹר אֶת הַנַּחַל וְגוֹ', סוֹפָא דִּקְרָא אוֹכַח׳, דִּכְתִּיב (שמואל א ל, י) יִפְּלוּ, וְלָא תִּפְּלוּ. וְעַל דָּא, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ אִינּוּן פְּגָרִים וְשָׁם יָמוּתוּ, בְּגִין דִּרְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְשֵׁיצָאָה לְהָנֵי פְּגָרִים מֵעָלְמָא, לְעָלַם.
פגריכם יפלו במדבר - זה יצר הרע שיורד לחסרון ולא עולה כמו הקדשה
אָמַר לָהֶם רַבִּי אִילָאִי, צַדִּיקֵי אֱמֶת, הִכָּנְסוּ וּרְאוּ, שֶׁהֲרֵי רְשׁוּת נִמְסְרָה לָכֶם לְהִכָּנֵס עַד אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁפָּרֹכֶת פְּרוּסָה. אַשְׁרֵי חֶלְקְכֶם. קָמוּ וְנִכְנְסוּ לְתוֹךְ מָקוֹם אֶחָד, וְהָיוּ שָׁם בַּעֲלֵי אַגָּדָה,אלו בעלי הסוד שגבוהה מעלתם יותר משאר בני הגן [והנכנס בה כבר מלא מרזי תורה מהכל לכך מעלתו גדולה כמעלת מארי קבלה רמ"ק] וּפְנֵיהֶם מְאִירִים כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.בעלי אור עצמי אָמְרוּ, מִי אֵלֶּה?אותם אנשים המאירים כ"כ אָמַר לָהֶם, אֵלֶּה בַּעֲלֵי אַגָּדָה, וְרוֹאִים בְּכָל יוֹם אוֹר הַתּוֹרָה כָּרָאוּי. עָמְדוּ וְשָׁמְעוּ כַּמָּה דְבָרִים חֲדָשִׁים בַּתּוֹרָה, וְלֹא נִתְּנָה לָהֶם רְשׁוּת לְהִכָּנֵס לְתוֹכָם.
בלשון הזוהר
אָמַר לְהוּ רִבִּי אִילָאִי, זַכָּאֵי קְשׁוֹט, עוּלוּ וְתֶחֱמוּ, דְּהָא רְשׁוּ אִתְמְסַר לְכוּ, לְמֵיעָל עַד הַהוּא אֲתָר דְּפָרוֹכְתָּא פְּרִיסָא. זַכָּאָה חוּלָקֵכוֹן. קָמוּ וְעָאלוּ גּוֹ דּוּכְתָּא חֲדָא, וַהֲווּ תַּמָּן מָארֵיהוֹן דְּאַגָּדָה, וְאַנְפֵּיהוֹן מְנַהֲרָן כִּנְהִירוּ דְּשִׁמְשָׁא. אָמְרוּ מַאן אִלֵּין. אָמַר לְהוֹן, אִלֵּין מָארֵיהוֹן דְּאַגָּדָה. וְחָמָאן בְּכָל יוֹמָא נְהִירוּ דְּאוֹרַיְיתָא כַּדְּקָא יֵאוֹת. קַיְימוּ, וּשְׁמָעוּ כַּמָה מִלִּין חַדְתִּין בְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא אִתְיְהִיב לוֹן רְשׁוּ לְמֵיעַל לְגַוַיְיהוּ.
רבי אילאי: הכנסו עד מקום הפרוכת - נכנסו לבעלי אגדה שפניהם כאור השמש
אָמַר לָהֶם רַבִּי אִילָאִי, הִכָּנְסוּ לְמָקוֹם אַחֵר וְתִרְאוּ. נִכְנְסוּ לְתוֹךְ גִּנָּה אַחֶרֶת, וְרָאוּ גַם כָּךְחוץ ממה שראו עד עתה, ראו מחזה נוסף שכת מסויימת ממתי מדבר שחטאה ביותר בעוון המרגלים כּוֹרִים קְבָרִים, וּמִיָּד מֵתִים, וְחוֹזְרִים חַיִּים בְּגוּפוֹת מְאִירִים קְדוֹשִׁים.[שאין זוהמתן בטילה עד תחיית המתים אם לא יעשו זה בכל יום ויום אָמְרוּ לוֹ, מַה זֶּה?מה פשר המחזה הזה? אָמַר לָהֶם,רבי אילאי זֶהאותם אנשים עוֹשִׂים בְּכָל יוֹם, וּמִיָּד שֶׁשּׁוֹכְבִים, מִתְעַכֶּלֶת אוֹתָהּ זֻהֲמָה רָעָה שֶׁקִּבְּלוּ בַתְּחִלָּה,שהיתה שרויה על הגוף וְעוֹמְדִים מִיָּד בְּגוּפִים חֲדָשִׁים מְאִירִים, בְּאוֹתָם גּוּפִים קְדוֹשִׁיםגופות הראשונים שהיו להם קודם מתן תורה. שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי,ששם היו במדרגת אלוהים אתם ובני עליון כולכם שהקדימו נעשה לנשמע, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים,כעת הגופים החדשים שלהם, כך עָמְדוּ כֻלָּם עַל הַר סִינַי בְּגוּפִים לְלֹא לִכְלוּךְ כְּלָל.אך כֵּיוָן שֶׁהִמְשִׁיכוּ עֲלֵיהֶם יֵצֶר הָרָע, חָזְרוּ בְגוּפִים אֲחֵרִים שֶׁל גּוּפִים רִאשׁוֹנִים, גּוּפִים נָכְרִיִּים,גופים זרים שחזרה בהם זוהמת הנחש הסוד שרמוז במה שפשטו את עדים היינו הגופים החדשים והמאירים שלהם שקיבלו בהר חורב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב׳ (שמות לג, ו).
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אִילָאִי, עוּלוּ לְדוּכְתָּא אַחֲרָא וְתֶחמוּ. עָאלוּ לְגוֹ גִּנְתָּא אַחֲרָא, וְחָמוּ אוּף הָכִי כָּרָאן קִבְרִין, וּמִיַּד מֵתִין. וּמִתְהַדְּרִין חַיִּין בְּגוּפִין מְנַהֲרָן קַדִּישִׁין. אָמְרֵי לֵיהּ, מַאי הַאי. אָמַר לֵיהּ, דָּא עַבְדֵּי בְּכָל יוֹמָא, וּמִיַּד דְּשַׁכְבֵי מִתְעַכְּלָא הַהוּא זוּהֲמָא בִּישָׁא דְּקַבִּילוּ בְּקַדְמִיתָא, וְקַיְימִין מִיַּד בְּגוּפִין חַדְתִּין מְנַהֲרִין, בְּאִינּוּן גּוּפִין קַדִּישִׁין דְּקַיְימֵי עַל טוּרָא דְּסִינַי, כְּגַוְונָא דְּאַתּוּן חָמָאן, קַיְימוּ כֻּלְּהוּ עַל טוּרָא דְּסִינַי, בְּגוּפִין בְּלָא לִכְלוּכָא כְּלַל, כֵּיוָן דְּאַמְשִׁיכוּ עָלַיְיהוּ יֵצֶר הָרָע, אִתְהֲדָרוּ בְּגוּפִין אַחֲרָנִין, דְּגוּפִין קַדְמָאִין, גּוּפִין נוּכְרָאִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיִּתְנַצְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֶב׳ (שמות לג, ו).
נכנסו לגנה אחרת וראו כורים קברים ומיד מתים וחוזרים חיים בגופים מאירים
קוֹל הִתְעוֹרֵר: לְכוּ הִתְכַּנְּסוּ, הֲרֵי אָהֳלִיאָב עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ, וְכָל אוֹתָן קָתֶדְרָאוֹת עִמּוֹ. לְשָׁעָה פָּרְחוּ כֻלָּם וְלֹא רָאוּ דָבָר. נִשְׁאֲרוּ לְבַד תַּחַת אִילָנוֹת הַגִּנָּה. רָאוּ פֶּתַח אַחֵר, נִכְנְסוּ לְשָׁם, רָאוּ הֵיכָל אֶחָד, נִכְנְסוּ וְיָשְׁבוּ שָׁם. שְׁנֵי עֲלָמִים הָיוּ שָׁם. הֵרִימוּ עֵינַיִם, וְרָאוּ מִשְׁכָּן אֶחָד מְרֻקָּם בְּכָל מִינֵי צִיּוּרִים וּגְוָנִים שֶׁל הָעוֹלָם, וְעָלָיו פְּרוּסָה פְּרִיסַת אוֹר נוֹצֶצֶת שֶׁלֹּא יְכוֹלוֹת הָעֵינַיִם לְהִסְתַּכֵּל. (וּכְפִי שְׁנֵי מִילִין רָאוּ תּוֹךְ אוֹתוֹ הַמִּשְׁכָּן עַד מָקוֹם פְּרִיסַת הַפָּרֹכֶת שֶׁלֹּא רָאוּ) מִשָּׁם וָהָלְאָה לֹא רָאוּ כְלוּם.
בלשון הזוהר
קָלָא אִתְּעַר, זִילוּ אִתְכְּנָשׁוּ, הָא אָהֳלִיאָב קָאִים עַל קִיּוּמֵיהּ, וְכָל אִינּוּן קַתֶּדְרָאִין קַמֵּיהּ. לְשַׁעֲתָא פָּרְחוּ כֻּלְּהוּ, וְלָא חָמוּ מִדִי, אִשְׁתָּאֲרוּ בִּלְחוֹדַיְיהוּ תְּחוֹת אִילָנִין דְּגִּנְתָּא. חָמוּ פִּתְחָא אַחֲרָא, עָאלוּ תַּמָּן, חָמוּ הֵיכְלָא חֲדָא, עָאלוּ וְיָתִיבוּ תַּמָּן. תְּרֵין עוּלֵימִין הֲווֹ תַּמָּן. זָקְפוּ עַיְינִין, וְחָמוּ חַד מַשְׁכְּנָא מְרֻקְּמָא בְּכָל זִינֵי צִיּוּרִין וּגְוָונִין דְּעָלְמָא, וְעָלֵיהּ פְּרֵיס פְּרִיסָא דִּנְהוֹרָא מְנַצְּצָא, דְּלָא יַכְלִין עַיְינִין לְאִסְתַּכְּלָא (וכפון תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו), מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לָא חָמוּ כְּלוּם.
קול נתעורר אהליאב עומד על עמדו - נכנסו להיכל וראו משכן מרוקם באור נוצץ
הִרְכִּינוּ אָזְנַיִם, וְשָׁמְעוּ קוֹל אֶחָד שֶׁהָיָה אוֹמֵר: בְּצַלְאֵל רְבִיעִי הוּא לְאוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים. יוֹסֵף רְבִיעִי הוּא תּוֹךְ אוֹרוֹת אָדָם הָרִאשׁוֹן. עֲלִיָּה שֶׁל מַעְלָה חֲבִיבַת הַכֹּל, עָלֶיהָ כָּתוּב ׳וְנִסְכּוֹ רְבִיעִית הַהִין׳ (במדבר כח, ז) בַּקֹּדֶשׁ וְגוֹ'. מִי שֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיִרְאֶה, יִסָּמְאוּ עֵינָיו. מִי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל, יִרְאֶה וְיִפָּתְחוּ עֵינָיו. עֵץ שֶׁל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, כְּשֶׁמִּתְ כּוֹפֵף, יִזְקֹף וְיַעֲמֹד. אִם לֹא מִתְכּוֹפֵף, נָחָשׁ רַע יֹאכַל אוֹתוֹ. מִי שֶׁמַּכְנִיס שְׁנֵי כְרוּבִים לִפְנִים, רְצוֹנוֹ יֵעָשֶׂה. מִי שֶׁמְּעַיֵּן רָחוֹק מֵרְצוֹנוֹ, קָרְבַּן הַיַּנּוּקָא שָׁלֵם לְהִתְקַבֵּל. פָּסַק אוֹתוֹ הַקּוֹל.
בלשון הזוהר
אַרְכִּינוּ אוּדְנִין, וּשְׁמָעוּ חַד קָלָא דְּהֲוָה אָמַר, בְּצַלְאֵל רְבִיעָאָה אִיהוּ לִנְהוֹרִין עִלָּאִין. יוֹסֵף רְבִיעָאָה אִיהוּ גּוֹ נְהוֹרִין דְּאָדָם קַדְמָאָה. סְלִיקוּ דִּלְעֵילָּא, חֲבִיבָא דְּכֹלָּא. עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳וְנִסְכּוֹ רְבִיעִית הַהִין׳ (במדבר כח, ה) בַּקֹּדֶשׁ וְגוֹ'. מַאן דְּיִסְתָּכַּל וְחָמֵי, יִסְמוּן עֵינֵיהּ. מַאן דְּלָא יִסְתָּכַּל, חָמֵי וְאִתְפְּתַח. אִילָנָא דְּתַמְנֵי סְרֵי, כַּד כָּפִיף, יִזְקוֹף וְיִתְקְיַּים. אִי לָא כָּפִיף, חִוְיָא בִּישָׁא אָכִיל לֵיהּ. מַאן דְּעָאל תְּרֵין כְּרוּבִין לְגוֹ, רְעוּתֵיהּ אִתְעָבִיד. מַאן דִּמְעַיֵין, רָחִיק מֵרְעוּתֵיהּ. קָרְבְּנָא דְּרַבְיָא, שְׁלִים לְאִתְקַבְּלָא. פָּסַק הַהוּא קָלָא.
שמעו קול: בצלאל רביעי לאורות עליונים ויוסף רביעי בתוך אורות אדם הראשון
אָמְרוּ אוֹתָם שְׁנֵי עֲלָמִים, סִימָן יֵשׁ בָּכֶם? אָמְרוּ, הֵן. הוֹצִיאוּ שְׁנֵי שׁוֹשַׁנִּים וְהֵרִיחוּ בָהֶם. אָמְרוּ, שְׁבוּ עַד שֶׁתִּשְׁמְעוּ שְׁנֵי דְבָרִים בְּסוֹדוֹת עַתִּיקִים מִתּוֹךְ רָאשֵׁי הַיְשִׁיבָה, וְיִהְיוּ תָמִיד בְּסוֹד בְּתוֹכֲכֶם. אָמְרוּ, הֵן.
בלשון הזוהר
אָמְרוּ אִינּוּן תְּרֵין עוּלֵימִין, סִימָנָא אִית בְּגַּוַיְיכוּ. אָמְרוּ הִין. אַפִּיקוּ אִינּוּן תְּרֵין וְרָדִין, אַרְחוּ בְּהוּ, אָמְרוּ תִּיבוּ, עַד דְּתִשְׁמְעוּן תְּרֵין מִלִּין, בְּרָזִין עַתִּיקִין, מִגּוֹ מָארֵי מְתִיבְתָּא, וִיהוֹן תָּדִיר בְּרָזָא בְּגַוַּיְיכוּ. אָמְרוּ הֵן.
שני עלמים בקשו סימן והריחו בשושנים - אמרו שבו לשמע שני דברים בסודות עתיקים
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ וְכָל מַה שֶּׁרָאוּ, כָּתְבוּ. וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְכָאן, הָיָה כָּתוּב ׳אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי׳ (תהלים לט, ב) - וַאֲנִי שָׁאַלְתִּי לַאֲבִי אַבָּא, כַּמָּה הָיוּ אוֹתָם שְׁנֵי דְבָרִים? וְאָמַר לִי, חַיֶּיךְ בְּנִי, אוֹתָם שְׁנֵי דְבָרִים בָּנוּ עוֹלָמוֹת וְהֶחֱרִיבוּ עוֹלָמוֹת מִי שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל הָנֵי מִלִּין, וְכָל מַה דְּחָמוּ, כַּתְבוּ. וְכַד מָטוּ הָכָא, הֲוָה כְּתִיב ׳אֶשְׁמְרָה דְּרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי׳ (תהילים לט, ב). וַאֲנָא שָׁאִילְנָא לַאֲבִי אַבָּא, כַּמָה הֲווֹ אִינּוּן תְּרֵין מִלִּין, וְאָמַר לִי חַיֶּיךָ בְּרִי, אִינּוּן תְּרֵין מִלִּין, בָּאנוּ עָלְמִין, וְחָרִיבוּ עָלְמִין, מַאן דְּאִשְׁתַּמָּשׁ בְּהוּ.
רשבי: שני הדברים בנו עולמות והחריבו עולמות למי שהשתמש בהם
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ שְׁנֵי דְבָרִים אֵלּוּ, אָמְרוּ אוֹתָם תִּינוֹקוֹת, צְאוּ צְאוּ! אֵין לָכֶם רְשׁוּת יוֹתֵר לִשְׁמֹעַ! הוֹצִיא אֶחָד מֵהֶם תַּפּוּחַ אֶחָד, וְנָתַן לָהֶם וְאָמַר, הָרִיחוּ בָזֶה, הָרִיחוּ בוֹ. וְיָצְאוּ, וּמִכָּל מַה שֶּׁרָאוּ לֹא שָׁכְחוּ כְלוּם. יָצְאוּ.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּשַׁמְעוּ אִלֵּין תְּרֵין מִילִּין, אָמְרוּ אִינּוּן יְנוּקֵי, פּוּקוּ פּוּקוּ, לֵית לְכוּ רְשׁוּתָא יַתִּיר לְמִשְׁמַע. אַפִּיק חַד מִנַּיְיהוּ, תַּפּוּחַ אֶחָד, וְיָהַב לוֹן. וְאָמַר, אַרְחוּ בְּדָא, אַרְחוּ בֵּיהּ, וְנַפְקוּ, וּמִכָּל דְּחָמוּ לָא אַנְשׁוּ כְּלוּם. נַפְקוּ.
כיון ששמעו שני דברים אלה אמרו הינוקות צאו - נתנו להם תפוח והריחו בו
הֲרֵי מְמֻנֶּה אַחֵר בָּא וְאָמַר לָהֶם, חֲבֵרִים, רַבִּי אִילָאִי שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, חַכּוּ לִי כָּאן עַל פִּי הַמְּעָרָה, וְהוּא יָבֹא וְיוֹדִיעַ לָכֶם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים שֶׁלֹּא יְדַעְתֶּם. שֶׁהוּא תָּבַע מִתּוֹךְ הַיְשִׁיבָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רְשׁוּת לְגַלּוֹת לָכֶם דְּבָרִים. יָצְאוּ אִתּוֹ וְחִכּוּ עַל פִּי הַמְּעָרָה, וְהָיוּ מַחֲזִירִים דְּבָרִים זֶה לָזֶה מִכָּל מַה שֶּׁרָאוּ וְלָמְדוּ שָׁם.
בלשון הזוהר
הָא מְמָנָא אַחֲרָא, אָתָא אָמַר לוֹן, חַבְרַיָּיא, רִבִּי אִילָאִי שָׁדַרְנִי לְכוּ, תּוֹרֵיכוּ לֵיהּ הָכָא אַפּוּם מְעַרְתָּא, וְהוּא יֵיתֵי וְיוֹדַע לְכוּ מִלִּין עִלָּאִין דְּלָא יְדַעְתּוּן. דְּאִיהוּ תָּבַע מִגּוֹ מְתִיבְתָּא, דִּיהֵא לֵיהּ רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְכוּ מִלִּין. נַפְקוּ בַּהֲדֵיהּ וְאוֹרִיכוּ אַפּוּם מְעַרְתָּא, וַהֲווּ מְהַדְרִין מִלֵּי דָּא לְדָא, מִכָּל מַה דְּחָמוּ וְאוֹלִפוּ תַּמָּן.
ממונה אחר בא: רבי אילאי ישלחני אליכם לגלות דברים עליונים - חכו על פי המערה
בֵּין כָּךְ הֲרֵי רַבִּי אִילָאִי בָּא מֵאִיר כַּשֶּׁמֶשׁ. אָמַר לוֹ, תּוֹרָה חֲדָשָׁה שָׁמַעְתָּ? אָמַר לָהֶם, בְּוַדַּאי! וְנָתְנוּ לִי רְשׁוּת לוֹמַר לָכֶם דְּבָרִים. הִתְחַבְּרוּ כְאֶחָד עַל פִּי הַמְּעָרָה וְיָשְׁבוּ. אָמַר לָהֶם, צַדִּיקִים אַתֶּם, שֶׁרִבּוֹנְכֶם הֶרְאָה לָכֶם כְּמוֹ הָעוֹלָם הַבָּא, וַהֲרֵי אֵין לָכֶם פַּחַד וְאֵימָה. אָמְרוּ, וַדַּאי הֲרֵי נִשְׁכַּח מֵאִתָּנוּ דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם, וּתְמִיהָה הִיא עַל כָּל מַה שֶּׁרָאִינוּ בָהָר הַזֶּה.
בלשון הזוהר
אַדְּהָכִי, הָא רִבִּי אִילָאִי אָתָא, נָהִיר כְּשִׁמְשָׁא. אָמַר לֵיהּ אוֹרַיְיתָא חַדְתָּא שְׁמַעְתָּא. אָמַר לוֹן וַדַּאי, וּרְשׁוּ יָהֲבוּ לִי לְמֵימַר לְכוּ מִלֵּי. אִתְחַבְּרָא כַּחֲדָא אַפּוּם מְעַרְתָּא, וְיָתְבוּ. אָמַר לוֹן זַכָּאִין אַתּוּן, דְּאַחְמֵי לְכוֹן מָארֵיכוֹן כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְהָא לֵית לְכוּ דְּחִילוּ וְאֶמְתָּנוּ, אָמְרוּ וַדַּאי הָא אִתְנְשֵׁי מִנָן אָרְחָא דִּבְנֵי נָשָׁא, וּתַוָּוהָא אִיהוּ עַל כָּל מַה דַּחֲמֵינָן בְּהַאי טוּרָא.
רבי אילאי: ראיתם הרים אלה - כלם ראשי ישיבות מתכנסים להר אהרן ומתחדשים בטל
אָמַר לָהֶם, רְאִיתֶם הָרִים אֵלֶּה? כֻּלָּם רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת לָעָם הַזֶּה שֶׁבַּמִּדְבָּר. וְזָכוּ כָּעֵת מַה שֶּׁלֹּא זָכוּ כְּשֶׁהָיוּ בַחַיִּים. וְאֵלֶּה רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, כֻּלָּם בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים מִתְכַּנְּסִים לְהַר אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּמִתְעוֹרְרִים אֵלָיו, וְנִכְנָסִים לְתוֹךְ יְשִׁיבָתוֹ וּמִתְחַדְּשִׁים שָׁם בְּטֹהַר הַטַּל הַקָּדוֹשׁ שֶׁיּוֹרֵד עַל רֹאשׁוֹ, וְשֶׁמֶן מִשְׁחָה שֶׁשּׁוֹפֵעַ עָלָיו, וְעִמּוֹ מִתְחַדְּשִׁים כֻּלָּם בְּחִדּוּשִׁים אֲהוּבִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁנִּקְרָא כָּאן יְשִׁיבַת הָאַהֲבָה. וְהוּא לוֹקֵחַ בְּכָל יְשִׁיבָה, בְּסֵתֶר דַּקִּיק מִתְעוֹפְפִים כַּנְּשָׁרִים לְתוֹךְ יְשִׁיבַת הָאוֹר, וְהִיא יְשִׁיבַת מֹשֶׁה, וְכֻלָּם עוֹמְדִים בַּחוּץ וְלֹא נִכְנָסִים פְּנִימָה, פְּרָט לְאַהֲרֹן לְבַדּוֹ, וּלְפִי שָׁעָה נִקְרָאִים בְּשֵׁם.
בלשון הזוהר
אָמַר לוֹן, חֲמִיתּוּן אִלֵּין טוּרַיָּא, כֻּלְּהוּ רָאשֵׁי מְתִיבְתֵּי לְעַמָּא דָּא דִּבְמַדְבְּרָא. וְזָכוּ הַשְׁתָּא, מַה דְּלָא זָכוּ כַּד הֲווֹ בַּחַיִּין. וְאִלֵּין רֵישֵּׁי מְתִיבְתֵּי, כֻּלְּהוּ בְּרֵישׁ יַרְחֵי וְשַׁבַּתֵּי וּמוֹעֲדַיָּיא, מִתְכַּנְּשֵׁי לְגַבֵּי טוּרָא דְּאַהֲרֹן כַּהֲנָא, וּמִתְעָרֵי לְגַבֵּיהּ, וְעָאלִין גּוֹ מְתִיבְתָּא דִּילֵיהּ, וּמִתְחַדְּשָׁן תַּמָּן, בְּדַכְיוּ דְּטַלָא קַדִּישָׁא דְּנָחִית עַל רֵישֵׁיהּ, וּמְשַׁח רְבוּ דְּנָגִיד עָלֵיהּ, וְעִמֵּיהּ מִתְחַדְּשָׁן כֻּלְּהוּ בְּחִדּוּשִׁין דִּרְחִימִין דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, עַד דְּאִקְרֵי הָכָא מְתִיבְתָּא דִּרְחִימוּתָא. וְאִיהוּ נָטִיל בְּכָל מְתִיבְתָּא, בִּטְמִירוּ דָּקִיק מִתְעָפְפָן כְּנִשְׁרִין גּוֹ מְתִיבְתָּא דִּנְהוֹרָא, וְאִיהִי מְתִיבְתָּא דְּמֹשֶׁה, וְכֻלְּהוּ קַיְימֵי לְבַר, וְלָא עָאלִין לְגוֹ, בַּר אַהֲרֹן בִּלְחוֹדוֹי וּכְפוּם שַׁעֲתָא אִקְרוּן בִּשְׁמָא.
אין מי שיראה את משה שמסוה על פניו ושבעה ענני כבוד סביבו ואהרן בפרגוד
וְאֵין מִי שֶׁיִּרְאֶה אֶת מֹשֶׁה, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ מַסְוֶה שֶׁעַל פָּנָיו פָּרוּשׂ לְפָנָיו, וְשִׁבְעָה עַנְנֵי כָבוֹד סְבִיבוֹ. אַהֲרֹן עוֹמֵד תּוֹךְ הַפַּרְגּוֹד שֶׁלְּמַטָּה מִמֹּשֶׁה. וּפַרְגּוֹד פּוֹסֵק, וְלֹא פוֹסֵק בְּתוֹכָם. וְכָל רָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת מִחוּץ לְפָרֹכֶת הַפַּרְגּוֹד הַזֶּה, וְכָל הַשְּׁאָר מִחוּץ לְאוֹתָם עֲנָנִים. וּכְפִי חִדּוּשֵׁי אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁמְּאִירָה, כָּךְ מְאִירִים אוֹתָם עֲנָנִים.
בלשון הזוהר
וְלֵית מַאן דְּחָמֵי לֵיהּ לְמֹשֶׁה, דְּהָא הַהוּא מַסְוְה דְּאַנְפּוֹי, פְּרֵיס קָמֵיהּ. וּשְׁבַע עֲנָנֵי יְקָר סַחֲרָנֵיהּ. אַהֲרֹן קָאִים גּוֹ פַּרְגּוֹדָא דִּלְתַּתָּא מִן מֹשֶׁה. וּפַרְגּוֹדָא פָּסִיק, וְלָא פָּסִיק בְּגַּוַּיְיהוּ. וְכָל רֵישֵּׁי מְתִיבְתֵּי, לְבַר מִפָּרוֹכְתָּא דְּפַרְגּוֹדָא דָּא. וְכָל שְׁאָר, לְבַר מֵאִינּוּן עֲנָנִין. וּכְפוּם חִדּוּשֵׁי דִּנְהִירוּ דְּאוֹרַיְיתָא דְּאִתְנַהֲרָא, הָכִי מְנָהֲרָן אִינּוּן עֲנָנִין.
נהיים קלושים בדקיקות האור עד שנראה אור פני משה מתוך המסוה יותר מכל האורות
וְנִהְיִים קְלוּשִׁים בְּדַקִּיקוּת הָאוֹר, עַד שֶׁנִּרְאֶה אוֹתוֹ מַסְוֶה, וּמִתּוֹךְ אוֹתוֹ מַסְוֶה רוֹאִים אוֹר שֶׁמֵּאִיר יוֹתֵר מִכָּל אוֹרוֹת הָעוֹלָם, וְהֵם פְּנֵי מֹשֶׁה. פָּנָיו לֹא נִרְאִים כְּלָל, וְאֵין מִי שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָם, פְּרָט לְאוֹתוֹ אוֹר שֶׁיּוֹצֵא מִתּוֹךְ אוֹתוֹ מַסְוֶה אַחַר כָּל אוֹתָם הָעֲנָנִים.
בלשון הזוהר
וְאִתְקְלִישׁוּ בִּדְקִיקוּ דִּנְהוֹרָא, עַד דְּאִתְחֲזֵי הַהוּא מַסְוְה, וּמִגּוֹ הַהוּא מַסְוְה, חָמָאן נְהוֹרָא דְּנָהִיר יַתִּיר מִכָּל נְהִירִין דְּעָלְמָא. וְאִינּוּן אַנְפֵּי מֹשֶׁה. אַנְפּוֹי לָא אִתְחָזוּן כְּלָל, וְלֵית מַאן דְּחָמֵי לוֹן, בַּר הַהוּא נְהִירוּ דְּנָפִיק מִגּוֹ הַהוּא מַסְוְה, בָּתַר כָּל אִינּוּן עֲנָנִין.
משה אומר דבר סתם לאהרן ואהרן מפרש לגדולי הישיבות במבועים שנסתמו
מֹשֶׁה אָמַר דָּבָר סְתָם לְאַהֲרֹן, וְאַהֲרֹן מְפָרֵשׁ לִגְדוֹלֵי הַיְשִׁיבוֹת. בַּמֶּה מְפָרֵשׁ? בְּכָל אוֹתָם מַבּוּעִים שֶׁנִּסְתְּמוּ מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. וְכָעֵת הוּא מַחֲזִיר לָהֶם בְּכַמָּה פְלָאוֹת, וּמְקוֹרוֹת וּמַבּוּעִים וּנְחָלִים שֶׁנּוֹבְעִים מִכָּל דָּבָר וְדָבָר.
בלשון הזוהר
מֹשֶׁה אָמַר מִלָּה סְתָם לְאַהֲרֹן, וְאַהֲרֹן פָּרִישׁ לְרַבְרְבֵי מְתִיבְתֵּי. בְּמַה פָּרִישׁ. בְּכָל אִינּוּן מַבּוּעִין דְּאַסְתִּימוּ מִנֵּיהּ, כַּד מָטָא זִמְנֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ. וְהַשְּׁתָּא אִיהוּ מְהָדָר לוֹן. בְּכַמָּה פְּלִיאָן, וּמְקוֹרִין וּמַבּוּעִין וּנְחָלִין דְּנַבְעִין מִכָּל מִלָּה וּמִלָּה.
כל נשים צדקניות של הדור באות למרים בלילי שבת ועולות כתמרות עשן במדבר
כָּל נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁל הַדּוֹר הַזֶּה בָּאוֹת לְמִרְיָם גַּם כָּאן בַּזְּמַנִּים הַלָּלוּ, וְאָז עוֹלוֹת כֻּלָּן כְּתִמְרוֹת עָשָׁן לְתוֹךְ הַמִּדְבָּר הַזֶּה, וְאוֹתוֹ יוֹם נִקְרָא יוֹם הַהִלּוּלָא. נָשִׁים בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת וּבְלֵילֵי יָמִים טוֹבִים, כֻּלָּן בָּאוֹת לְמִרְיָם, וְיוֹדְעוֹת הִשְׁתַּדְּלוּת בַּיְדִיעָה שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם. אַשְׁרֵי דּוֹר זֶה מִכָּל דּוֹרוֹת הָעוֹלָם. יוֹצְאִים מִישִׁיבַת מֹשֶׁה, וּפוֹרְחִים לִישִׁיבַת הָרָקִיעַ, וְאֵלֶּה שֶׁנִּרְאִים פּוֹרְחִים לַיְשִׁיבָה הָעֶלְיוֹנָה. עַל אוֹתוֹ דּוֹר כָּתוּב, ׳אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה ' אֱלֹהָיו׳ (תהלים קמד, טו).
בלשון הזוהר
כָּל נָשִׁין זַכְיָין דְּהַאי דָּרָא, אָתָאן לְמִרְיָם אוּף הָכָא בְּהָנֵי זִמְנִין. וּכְדֵין סַלְּקִין כֻּלְּהוּ, כְּתִמְרוֹת עָשָׁן גּוֹ מַדְבְּרָא דָּא. וְהַהוּא יוֹמָא, אִקְרֵי יוֹמָא דְּהִלּוּלָא. נָשִׁין בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת וּבְלֵילֵי יוֹמִין טָבִין, כֻּלְּהוּ אָתָאן לְגַבֵּי מִרְיָם, וְיַדְעִין אִשְׁתַּדְּלוּתָא בִּידִיעָה דְּמָארֵי עָלְמָא. זַכָּאָה דָּרָא דָּא, מִכָּל דָּרִין דְּעָלְמָא. נַפְקֵי מִמְּתִיבְתָּא דְּמֹשֶׁה, וּפַרְחֵי לְגַבֵּי מְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא, וְאִינּוּן דְּאִתְחָזוּן פַּרְחֵי לְגַבֵּי מְתִיבְתָּא עִלָּאָה. עַל הַהוּא דָּרָא כְּתִיב, ׳אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיהו"ה אֱלֹהָיו׳ (תהילים קמד, טו).
תמים תהיה עם ה אלהיך
סוד תם וים ויעקב איש תם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.