תמים תהיה עם ה אלהיך
סוד תם וים ויעקב איש תם
רבי אילאי: תמים תהיה עם ה אלהיך - קושיית ההבדל בין תם לתמים
יג. תמים תהיה עם ה' אלוהיך טו. יקום דבר ****תָּמִים תִּהְיֶה.׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳.פָּתַח רַבִּי אִילָאִי וְאָמַר, ׳תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךְ׳ (דברים יח, יג) - מַה בֵּין תָּם לְתָמִים?ומשיב: וכאן שואל, הלא שתי התיבות משורש אחד, האם יש חילוק ביניהם בְּאַבְרָהָם כָּתוּב, ׳הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׳ונאמר לו כן בשעת ציווי המילה ואילו (בראשית יז, א) - יַעֲקֹב שֶׁהִשְׁתַּלֵּם יוֹתֵר,מאברהם כָּתוּב בּוֹ, ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳והיינו שתם הוא במעלה גבוהה יותר מן התמים. וכאן יש לשאול הרי ש׳תם׳ מעלה יתירה על ׳תמים׳ (שם כה, כז). לָמָּה נִקְרָאיעקב אבינו ׳אִישׁ תָּם׳?יותר מאברהם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בּוֹ פְּסֹלֶת כְּלָל, ד'תם' לשון שלמות שאין בה חסרון, ו'תמים' לשון תמימות בעבודה, ולפיכך 'תם' מעלה גדולה ממנה שֶׁהֲרֵי פְּרִיעָה הָיְתָה בּוֹ. ונטהר לגמרי מקליפת נוגה האחוזה בעור הפריעה. אבל אברהם לא נצטווה על הפריעה אלא על המילה. ומילה בחינת מלכות, ופריעה בבחינת יסוד ויעקב השלים תיקונה שלא נשארה בו קליפת הפריעה.ולא מילה בלבד. כי אברהם לא נצטווה אלא על המילה, שהיא כנגד המלכות, ולא על הפריעה, שהיא כנגד היסוד, ולכן נסתלק במילה ונשארה בו קליפת הפריעה, ויעקב נשתלם שנפרע ונסתלק עד היסוד. ובזמן אברהם עדיין לא נצרף כסף הנשמות מכל סיג, וכשהגיעה השלשלת ליעקב היה טהור מכל וכל, ולכך נפרע (או"י)
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי אִילָאִי וְאָמַר, ׳תָּמִים תִּהְיֶה עִם יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (דברים יח, יג). מַה בֵּין תָּם לְתָמִים. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב, ׳הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׳ (בראשית יז, א). יַעֲקֹב דְּאִשְׁתְּלִים יַתִּיר, כְּתִיב בֵּיהּ, ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳ (בראשית כה, כז). אֲמַאי אִקְרֵי ׳אִישׁ תָּם׳. בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּאַר בֵּיהּ פְּסוֹלֶת כְּלַל, דְּהָא פְּרִיעָה הֲוָה בֵּיהּ.
יעקב נקרא איש תם משום שנפרע ונטהר מהפסלת בברית ובשור תם
בַּמֶּה נִפְרַע(פְּרִיעָה הָיְתָה בּוֹ שֶׁנִּפְרַע) (פְּרִיעָה הָיְתָה בּוֹ שנפרע) וְנִטְהַר מֵאוֹתָהּ פְּסֹלֶת?כלומר מה גרם לו שיוכל להיפרע ולהיטהר, שהרי אין לתלות זאת בחסידותו ויושר מדותיו בלבד, שאם כן נמצאנו פוגמים באברהם ויצחק (או"י) מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹםהיינו הגבורות שביסוד קליפת נוגה שֶׁמְּחַזֵּקלקליפות של ה פְּסֹלֶת,כלומר הכח שהקליפות יונקות ממנו ומתחזקות שֶׁלְּתוֹךְ מְקוֹם הַפְּרִיעָה שׁוֹרֶה, וממנו יונקים ד' קליפותשעור הפריעה הוא הקליפה הפנימית הדבוקה בקדושה ויונקת ממנה, והערלה היא הקליפה החיצונית (או"י) הוּא שׁוֹר, העטרה נקראת 'שור', שהוא סוד הגבורות שביסוד קליפת נוגה, שפני השור הוא בוהן הגבורות שביסוד קליפת נוגה (מקדש מלך) דְּיוֹקָן הַשְּׂמֹאל שֶׁלה כִּסֵּא שֶׁלּוֹ. של גבורה שלמעלה [של יעקב שבתפארת].כמו שנאמר במרכבה ׳ופני שור מהשמאל׳, והוא צד הגבורה, שבשמאל הכסא שהתפארת, מדתו של יעקב, יושבת עליו (או"י) וְאוֹתוֹ שׁוֹרהיינו אותה עטר"ה נִקְרָא שׁוֹר תָּם, שֶׁהֲרֵי מֶרְכֶּבֶת הַכִּסֵּא, מרכבת הכסא בהופעת לא"ה שהיא נעשית מרכבה וכסא לז"א בעת היחוד, רֹשֶׁם שֶׁל בְּרִית- יֵשׁ בּוֹ. שהמלכות רומזת לעטרת היסוד דזעיר הנקרא ברית.כי ׳תם׳ כינוי למלכות שהיא כסא הברית, והשור מרכבה לכסא זה, ולכן ראוי שייקרא תם על שם מקומו (או"י) וְעַל זֶה שׁוֹר זֶה נִקְרָא תָם,שור שיונק מתם שהיא המלכות, וְיַעֲקֹב אָחוּז בּוֹ בְּתוֹכוֹ, שאוחז אותם הגבורות שבנוגה כדי שלא ינקו מהם הקליפות, ובאותה מדרגה שנקראת בשאחז אותן הגבורות שבנוגה ולקחן לעצמו, כדי שלא יינקו מהן הקליפות (מקדש מלך) וּבְשׁוֹר זֶה עוֹשִׂיםה פְּרִיעָה,וע"י זה וּמַעֲבִירִים זֻהֲמַת הַפְּסֹלֶת כֻּלָּהּ.של קליפת נוגה. ובאותה הפעולה שלקח את הגבורות לעצמו ומנע יניקת הקליפות זהו עצמו העברת הזוהמא.שבזה עצמו שמנע את יניקת הקליפות העביר את הזוהמא (מקדש מלך) ולכך אין ערלה בזרעו (או"י)
בלשון הזוהר
בְּמָה אִתְפְּרַע, (ס"א פריעה הוה ביה דאתפרע) וְאִתְדַכֵּי מֵהַהוּא פְּסוֹלֶת בְּגִין דְּהַהוּא אֲתָר דְּאַתְקִיף לִפְסוֹלֶת, דִּלְגוֹ אֲתָר דִּפְרִיעָה שָׁארֵי, אִיהוּ שׁוֹר, דִּיּוּקְנָא דִּשְׂמָאלָא דְּכֻרְסַיָא דִּילֵיהּ. וְהַהוּא שׁוֹר, אִקְרֵי שׁוֹר תָּם. דְּהָא רְתִיכָא דְּכֻרְסְיָא, רְשִׁימָא דִּבְרִית אִית בֵּיהּ. וְעַל דָּא, הַאי שׁוֹר אִקְרֵי תָּם. וְיַעֲקֹב אָחִיד בֵּיהּ בְּגַוִּויהּ, וּבְהַאי שׁוֹר עָבִיד פְּרִיעָה, וְאַעְבַּר זוּהֲמָא דִּפְסּוֹלֶת כֻּלָּא.
במשנת בצלאל: ויזכר אלהים את רחל - בשרה כתוב פקידה וברחל זכירה משום השור
בְּמִשְׁנַת בְּצַלְאֵל כָּתוּב, (שם ל) ׳וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל׳ - בְּשָׂרָה כָּתוּב פְּקִידָה, וּבְרָחֵל כָּתוּב זְכִירָה. לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁזָּכוֹר נִרְשַׁם בְּיַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּרִית שָׁלֵם כְּשֶׁנַּעֲשָׂה (כְּשֶׁנּוֹלַד) יוֹסֵף, וּבַמֶּה? כְּשֶׁנָּטַל שׁוֹר עִמּוֹ שֶׁלֹּא יִתְחַזֵּק לַסִּטְרָא אַחֲרָא, וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרָא יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר, בְּכוֹר שֶׁל אוֹתוֹ שׁוֹר שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב (דברים לג) ׳בְּכוֹר שׁוֹרוֹ (דברים לג, יז)׳ - וַדַּאי, וְאוֹתוֹ שׁוֹר שׁוֹר תָּם,
בלשון הזוהר
בְּמַתְנִיתָא דִּבְצַלְאֵל כְּתִיב, (בראשית ל כב) ׳וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל׳. בְּשָׂרָה כְּתִיב (בראשית כא) ׳פְּקִידָה, וּבְרָחֵל כְּתִיב זְכִירָה, אֲמַאי׳. בְּגִין דְּזָכוֹר אִתְרְשִׁים בְּיַעֲקֹב, דְּאִיהוּ בְּרִית שְׁלִים, כַּד (אתעביד) אִתְיְילִיד יוֹסֵף. וּבְמָּה. כַּד נָטַל שׁוֹר בַּהֲדֵיהּ, דְּלָא יַתְקִיף לְסִטְרָא אַחֲרָא. וּבְגִין כָּךְ, אִתְקְרֵי יוֹסֵף (דברים לג יז) ׳בְּכוֹר שׁוֹר, בְּכוֹר דְּהַהוּא שׁוֹר דְּנָטַל יַעֲקֹב בְּכוֹר שׁוֹרוֹ, (ודחי לההוא שור)׳.
ויעקב איש תם - רבון ושליט ששור תם שרוי בתוכו לעומת שור מועד
׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳ (בראשית כה, כז). רִבּוֹן וְשַׁלִּיט, בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁאוֹתוֹ שׁוֹר תָּם שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ שׁוֹר מוּעָד בְּצַד עָרְלָה פְּרִיעָה. וְכַמָּה מְמֻנִּים עַל הַחֻקִּים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ עַד דַּרְגָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁנִּקְרֵאת שְׁאִיָּ"ה, אוֹתוֹ שֶׁמַּפִּיל בָּתֵּי הָעוֹלָם שֶׁלֹּא דָרִים בָּהֶם אֲנָשִׁים. וְכֻלָּם יוֹצְאִים מֵאוֹתוֹ שׁוֹר מוּעָד. וְזֶה בְּחִבּוּר עִם חֲמוֹר רַע. וּמִשּׁוּם זֶה ׳לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו׳ (דברים כב, י), כְּדֵי לֹא לְעוֹרֵר אוֹתָם.
בלשון הזוהר
ודַּאי, וְהַהוּא שׁוֹר שׁוֹר תָּם, ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳ (בראשית כה, כז). רִבּוֹן וְשָׁלִיט, מָארֵיהּ דְּבֵיתָא, דְּהַהוּא שׁוֹר תָּם שָׁארֵי בְּגַוִּויהּ. בְּגִין דְּאִית שׁוֹר מוּעָד בִּסְטָר עָרְלָה פְּרִיעָה. וְכַמָּה גַּרְדִּינֵי נִימוּסִין נַפְקִין מִנֵּיהּ, עַד דַּרְגָּא בַּתְרַיְיתָא דְּאִקְרֵי שְׁאִיָ"ה. הַהוּא דְּאָפִיל בֵּיתִין דְּעָלְמָא, דְּלָא דַּיְירִין בְּהוּ בְּנֵי נָשָׁא. וְכֻלְּהוּ נַפְקָא מֵהַהוּא שׁוֹר מוּעָד. וְדָא בְּחִבּוּרָא דַּחֲמוֹר בִּישָׁא. וּבְגִין כָּךְ ׳לֹא תַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּיו׳ (דברים כב, י). בְּגִין דְּלָא לְאַתְּעָרָא לְהוּ.
א ותם - סוד וו וכשכלל זכר ונוקבא כאחד נוטל אותיות אתם שהוא אמת
וּבְאוֹתָהּ יְשִׁיבַת בְּצַלְאֵל, וְכֵן בִּשְׁתֵּי יְשִׁיבוֹת, ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳ (בראשית כה, כז), בַּעְלָהּ שֶׁל אוֹתוֹ תָּם. וּמִיהוּ א'? סוֹד וָ"ו. וּכְשֶׁהָיוּ כְּלַל זָכָר וְנוּקְבָּא כְּאֶחָד, אָז נוֹטֵל כָּל אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה את"ם, וְהוּא אֱמֶ"ת. ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב׳ (מיכה ז, כ). כְּלַל זָכָר וְנוּקְבָּא כְּאֶחָד, שְׁלֵמוּת הַכֹּל. אַבְרָהָם לֹא הִצְטַוָּה עַל פְּרִיעָה, וּכְשֶׁנִּכְנַס, נִכְנַס לְתָם זֶה וּלְתוֹךְ דַּרְגוֹתָיו, שֶׁנִּקְרְאוּ כְאֶחָד יָם, וְהַיְנוּ תָּמִים. אַחַר כָּךְ הִתְעַלָּה אַבְרָהָם, וְנִכְנַס פְּנִימָה, וְנִקְשַׁר עִם יָמִין הָעֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
וּבְהַהוּא מְתִיבְתָּא דִּבְצַלְאֵל, וְכֵן בִּתְרֵין מְתִיבְתָּא, ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳ (בראשית כה, כז), בַּעְלָהּ דְּהַהוּא תָּם. וּמַאן אִיהוּ א' רָזָא דְּוָ"ו. וְכַד הֲווֹ כְּלַל דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא, כְּדֵין נָטִיל כָּל אַתְוָון אִלֵּין את"ם, וְאִיהוּ אֶמֶ"ת. ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב׳ (מיכה ז, כ), כְּלַל דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא, שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא. אַבְרָהָם לָא אִתְפְּקַד עַל פְּרִיעָה, וְכַד עָאל, עָאל לְהַאי תָּם, וּלְגוֹ דַּרְגִּין דִּילֵיהּ, דְּאִקְרוּן כַּחֲדָא יָם. וְהַיְינוּ תָּמִים. לְבָתַר אִסְתָּלַּק אַבְרָהָם, וְעָאל לְגוֹ, וְאִתְקְשַׁר עִם יְמִינָא עִלָּאָה.
תמים תהיה עם ה אלהיך - להיות תם ים כמוהו ולהעביר דרגות נכריות
׳תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךְ׳ (דברים יח, יג) - וַדַּאי, כְּמוֹ שֶׁהוּא תָּמִים, כְּלָל אֶחָד, גַּם אַתָּה ׳תִהְיֶה עִמּוֹ׳ תָּמִים, עִמּוֹ וַדַּאי. בַּמֶּה נַעֲשֶׂה בֶּן אָדָם תָּמִים, שֶׁיִּהְיֶה תָ"ם יָ"ם? תָּ"ם - כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. יָ"ם - כָּל אוֹתָן דְּרָגוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁלּוֹ נִקְרָאִים יָ"ם, וְלֹא נִפְרָדִים מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים. (שְׁתֵּי נסחאות) גַּם אַתָּה כְּמוֹ זֶה, לְהַעֲבִיר מִמְּךְ דְּרָגוֹת נָכְרִיּוֹת, וּלְהִתְקַשֵּׁר בְּתָמִים, לִהְיוֹת בְּךְ דְּרָגוֹת קְדוֹשׁוֹת, סוֹד שֶׁל הַיָּ"ם, וְדַרְגָּה קְדוֹשָׁה תָּ"ם, כְּנֶגֶד א' סוֹד שֶׁל יַעֲקֹב. בֶּן אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּכָל יוֹם תָּ"ם יָ"ם כְּמוֹ זֶה מַמָּשׁ.
בלשון הזוהר
׳תָּמִים תִּהְיֶה עִם יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (דברים יח, יג) וַדַּאי, כְּמָה דְּאִיהוּ תָּמִים כְּלָלָא חֲדָא, אוּף אַנְתְּ תְּהֵא עִמֵּיהּ תָּמִים, עִמֵּיהּ וַדַּאי. בְּמָה אִתְעָבִיד בַּר נָשׁ תָּמִים, דִּיְהֵא תָּ"ם יָם. תָּם כְּמָה דְּאִתְּמַר. יָ"ם כָּל אִינּוּן דַּרְגִּין קַדִּישִׁין דִּילֵיהּ אִקְרוּן יָ"ם, וְלָא אִתְפָּרְשָׁן מִנֵיהּ לְעָלְמִין. (תרי נוסחי) אוּף אַנְתְּ כְּגַוְונָא דָא, לְאַעֲדָאָה מִנָךְ דַּרְגִין נוּכְרָאִין, וּלְאִתְקְשְּׁרָא בְּתָמִים, לְמֶיהֱוִי בָּךְ דַּרְגִין קַדִּישִׁין, רָזָא דְּיָם, וְדַרְגָּא קַדִּישָׁא, תָּ"ם. לְקַבְּלָא א' רָזָא דְּיַעֲקֹב. בַּר נָשׁ אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוִי בְּכָל יוֹמָא, תָּ"ם יָ"ם. כְּגַוְונָא דָּא מַמָּשׁ.
פרש רבי אילאי: הלבנה הקדושה יפה בלבן וגון תכלת מדג היוצא בים
כָּעֵת פֵּרַשׁ מַה שֶּׁפֵּרַשׁ בַּיְשִׁיבָה, שֶׁהַלְּבָנָה הַקְּדוֹשָׁה יָפָה הִיא בְּלֹבֶן, וְכָל הַגְּוָנִים נוֹצְצִים בָּהּ וּמְרֻקָּמִים, וְהִיא כְּאוֹתוֹ יֹפִי וְלֹבֶן הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ. וּבְאוֹתוֹ הַיָּם שֶׁלָּהּ בְּתוֹךְ שִׁבְעִים שָׁנָה יוֹצֵא דָג אֶחָד, וּמוֹצִיא מִמֶּנָּה גָּוֶן תְּכֵלֶת, וְהִיא לוֹקַחַת גָּוֶן זֶה וּמַתְקִינָה אוֹתוֹ, וּמִתְחַפָּה בַחוּץ בַּגָּוֶן הַזֶּה. לֹא שֶׁגָּוֶן זֶה הוּא לְבוּשָׁהּ, שֶׁהֲרֵי ׳שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ׳ (משלי לא, כב) - אֲבָל צִפּוּי חִיצוֹנִי הוּא הַגָּוֶן הַזֶּה. כְּמוֹ זֶה הָיָה הַמִּשְׁכָּן, שֶׁכֻּלּוֹ בְּיֹפִי מְרֻקָּם לִפְנִים, וְאַחַר כָּךְ - ׳וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת׳ (במדבר ד, ו) - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁתַּחַת יָם זֶה יֵשׁ מְצוּלוֹת יָ"ם, כְּלָל שֶׁל זָכָר וְנוּקְבָּא, וְיֵשׁ לָהֶם עַיִן הָרָע לְהִסְתַּכֵּל. וּכְשֶׁמִּסְתַּכְּלִים, מִזְדַּמֵּן לְעֵינֵיהֶם צֶבַע תְּכֵלֶת, וְלֹא יְכוֹלָה עֵינָם לִשְׁלֹט, וְהִיא מִתְתַּקֶּנֶת לִפְנִים בְּכָל גְּוָנִים מְרֻקָּמִים כָּרָאוּי, מִתְתַּחְמִים לְאַרְבַּעַת צִדְדֵי הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
הַשְׁתָּא פָּרִישׁ מַאן דְּפָרִישׁ, בִּמְתִיבְתָּא, דְּסִיהֲרָא קַדִּישָׁא שַׁפִּירָא, אִיהוּ בְּחִוָּורוּ, וְכָל גַּוְונִין מְנַצְצָן בָּהּ וּמְרֻקָּמָן, וְאִיהוּ כְּהַהוּא שְׁפִּירוּ וְחִוָּורוּ דְּשִׁמְשָׁא מַמָּשׁ. וּבְהַהוּא יַמָּא דִּילָהּ, גּוֹ שִׁבְעִין שְׁנִין, נָפְקָא נוּנָא חֲדָא, וְאַפִּיק מִנֵּיהּ גּוָון תְּכֵלֶת, וְאִיהִי נַטְלָא גּוָון דָּא, וְתַקִּינַת לֵיהּ, וְאִתְחַפְּיָיא לְבַר בְּהַאי גּוָון. לָאו דְּהַאי גּוָון לְבוּשָׁא דִּילָהּ, דְּהָא ׳שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ׳ (משלי לא, כב). אֲבָל חוּפָּאָה דִּלְבַר הַאי גּוָון הוּא. כְּגַוְונָא דָּא הֲוָה מַשְׁכְּנָא, דְּכוּלֵיהּ בִּשְׁפִירוּ מְרֻקָּמָא לְגוֹ, וּלְבָתַר ׳וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת׳ (במדבר ד, ו). מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּתְחוֹת יָם דָּא, אִית מְצוּלוֹת יָ"ם, כְּלַל דְּכַר וְנוּקְבָּא, וְאִית לוֹן עֵינָא בִּישָׁא לְאִסְתַּכְּלָא, וְכַד מִסְתַּכְּלִין, זַמִּין לְעֵינַיְיהוּ גּוָון תְּכֵלָא, וְלָא יַכְלָא עֵינַיְיהוּ לְשַׁלְּטָאָה, וְאִיהִי אִתְתְּקָנַת לְגוֹ, בְּכָל גְּוָונִין מְרֻקָּמָן כַּדְּקָא יָאוּת, מִתְתָּחְמָן לְד' סִטְרִין דְּעָלְמָא.
כמו זה בן אדם הלובש ציצית נעשה תמים בארבע כנפים וגון תכלת מגן מעין הרע
כְּמוֹ זֶה בֶּן אָדָם שֶׁלּוֹבֵשׁ צִיצִית, נַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם תָּמִים. תָּ"ם, בְּאַרְבַּע כְּנָפַיִם מְתֻקָּנוֹת כָּרָאוּי. יָ"ם, בְּאוֹתוֹ תְּכֵלֶת שֶׁל הַדָּג שֶׁל שִׁבְעִים דַּרְגוֹת הַיָּם, צַד הָרָע כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בָּאָדָם זֶה לֹא יָכוֹל לְהַזִּיקוֹ בְּעַיִן הָרָע, וְאָז הוּא תָּם יָ"ם עִם ה' אֱלֹהָיו מַמָּשׁ בְּתִקּוּן אֶחָד, הוּא לְמַעְלָה, וְהוּא לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא בַּר נָשׁ דְּלָבִישׁ צִיצִית, אִתְעָבִיד בְּכָל יוֹמָא תָּמִים. תָּ"ם, בְּד' כְּנָפַיִם מְתֻקְּנָן כַּדְּקָא יָאוּת. יָ"ם, בְּהַהוּא תְּכֵלֶת דְּנוּנָא, דְּשִׁבְעִין דַּרְגִּין דְּיַמָּא, סִטְרָא בִּישָׁא כַּד אִסְתָּכַּל בְּהַאי בַּר נָשׁ לָא יָכִיל לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ בְּעֵינָא בִּישָׁא. וּכְדֵין אִיהוּ תָּם יָ"ם, עִם יהו"ה אֱלֹהָיו מַמָּשׁ, בְּתִקּוּנָא חֲדָא, אִיהִי לְעֵילָּא, וְאִיהוּ לְתַתָּא.
אחר כך מסתלקת ללמעלה וכן בן אדם עולה בתפילין לדרגות עליונות
אַחַר כָּךְ מִסְתַּלֶּקֶת הִיא לְתוֹךְ דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת. גַּם כָּךְ הַבֶּן אָדָם עוֹלֶה הוּא אַחַר כָּךְ בַּתְּפִלִּין לְתוֹךְ דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת. וְעַל זֶה ׳תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךְ׳ (דברים יח, יג) - עִמּוֹ וַדַּאי. וַדַּאי בְּשָׁעָה אַחַת, בְּרֶגַע אֶחָד, הִיא מְתֻקֶּנֶת לְמַעְלָה, וּבֶן אָדָם מְתֻקָּן לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
לְבָתַר אִסְתָּלָקַת אִיהִי גּוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין. אוּף הָכִי בַּר נָשׁ, אִסְתַּלָּק אִיהוּ לְבָתַר בִּתְפִלִין, גּוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין. וְעַל דָּא ׳תָּמִים תִּהְיֶה עִם יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳, עִמֵּיהּ ודַּאי. וַדַּאי בְּשַׁעֲתָא חֲדָא, בְּרִגְעָא חֲדָא, אִיהִי אִתָּקְנָת לְעֵילָּא, וּבַּר נָשׁ אִתָּקָן לְתַתָּא.
רבי אילאי: כלם כאן מתוקנים להיות תמים עם ה ולכן במדבר הזה יתמו
אָמַר רַבִּי אִילָאִי, כָּל אֵלּוּ שֶׁל כָּאן, כְּמוֹ זֶה מְתֻקָּנִים לִהְיוֹת כָּל אֶחָד תָּמִים עִם ה'. וְעַל סוֹד זֶה, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ. אִם תֹּאמְרוּ שֶׁכְּשֶׁנֶּאֱמַר, ׳לְרַע נֶאֱמַר׳ - כָּךְ זֶה בְּוַדַּאי, שֶׁהָיָה לָהֶם לִהְיוֹת כָּל אֶחָד תָּמִים עִם ה' בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, מָקוֹם שֶׁה' שָׁרוּי שָׁם, לִהְיוֹת פָּנִים בְּפָנִים כְּאֶחָד עִמּוֹ, וְכָעֵת כָּל אֶחָד הָיָה תָמִים בְּמִדְבָּר זֶה לַחוּץ, מָקוֹם רָחוֹק מִשָּׁם, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל פָּנִים בְּפָנִים אִתּוֹ לִהְיוֹת עִם ה' כָּרָאוּי. וְשָׁם יָמוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁרְאִיתֶם שֶׁעוֹשִׂים בְּכָל יוֹם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אִילָאִי, כָּל אִלֵּין דְּהָכָא, כְּגַוְונָא דָּא מְתַקְּנָן, לְמֶהֱוִי כָּל חַד תָּמִים עִם יהו"ה. וְעַל רָזָא דָּא, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ. אִי תֵּימְרוּן דְּכַד אִתְּמַר לְבִישׁ אִתְּמַר, הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהֲוָה לוֹן לְמֶהֱוִי כָּל חַד תָּמִים עִם יהו"ה בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, אֲתָר דַּיהו"ה שָׁארֵי תַּמָּן, לְמֶהֱוִי אַפִּין בְּאַפִּין כַּחֲדָא עִמֵּיהּ, וְהַשְׁתָּא כָּל חַד הֲוִי תָּמִים בְּמַדְבְּרָא דָּא לְבַר, אֲתָר רָחִיק מִתַּמָּן, דְּלָא יִסְתָּכַּל אַנְפִּין בְּאַנְפִּין בַּהֲדֵּיהּ לְמֶהֱוִי עִם יהו"ה כַּדְּקָא יָאוּת. וְשָׁם יָמוּתוּ, כְּמָה דַּחֲמִיתוּן דְּעַבְדִּין בְּכָל יוֹמָא.
אשרי חלקכם חברים קדושים ששני מערות אלה שלכם קרובות לישיבת משה
אַשְׁרֵי חֶלְקְכֶם, חֲבֵרִים קְדוֹשִׁים, שֶׁזְּכִיתֶם לְכָל זֶה. שְׁתֵּי מְעָרוֹת אֵלֶּה אֲחֵרוֹת שֶׁלָּכֶם, שֶׁלֹּא תִמְצְאוּ כָּל זֶה שָׁם, שֶׁהֵם תּוֹךְ יְשִׁיבַת מֹשֶׁה יוֹשְׁבִים מֵרָחוֹק. וְעַל זֶה כָּתוּב בְּמֹשֶׁה, ׳עָנָו מְאֹד מִכָּל הָאָדָם׳ (במדבר יב, ג) - וְנָבִיא עֶלְיוֹן קִבְּלָם לִישִׁיבָתוֹ מִיּוֹם שֶׁהֻתַּר לִרְאוֹת כָּל זֶה עַד אוֹתָהּ שָׁעָה שִׁבְעָה יָמִים. וַהֲרֵי לֹא הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּלוּם.
בלשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקְכוֹן חַבְרַיָּיא קַדִּישִׁין, דְּזָכִיתוּן לְכָל הַאי. הָנֵי תְּרֵי מְעַרְתֵי אַחֲרָנִין דִּילְכוּ, דְּלָא תִּשְׁכְּחוּ כָּל דָּא תַּמָּן, דְּאִינּוּן גּוֹ מְתִיבְתָּא דְּמֹשֶׁה, יַתְבֵי מֵרָחִיק. וְעַל דָּא כְּתִיב בְּמֹשֶׁה, ׳עָנָו מְאֹד מִכָּל הָאָדָם׳ (במדבר יב, ג). וּנְבִיאָה עִלָּאָה, קַבִּיל לוֹן לִמְתִיבְתָּא דִּילֵיהּ, מִיּוֹמָא דְּשָׁארֵי לְמֵחֱמֵי כָּל דָּא, עַד הַהִיא שַׁעֲתָא שִׁבְעָה יוֹמִין. וְהָא לָא הֲווֹ מִסְתַּכְּלִין בְּהַאי עָלְמָא כְּלוּם.
רבי אילאי: כשתדעו מדידת המשחה בשם המפרש תדעו שבצלאל רביעי לאורות
אָמַר לוֹ רַבִּי אִילָאִי, צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים, אֹמַר לָכֶם דְּבָרִים שֶׁשְּׁמַעְתֶּם. וְדָבָר רִאשׁוֹן כְּשֶׁתֵּדְעוּ מְדִידַת הַמִּשְׁחָה בְּשֵׁם חָקוּק מְפֹרָשׁ, תֵּדְעוּ (שֶׁאַף עַל גַּב) שֶׁבְּצַלְאֵל הוּא רְבִיעִי שֶׁל אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁכָּתוּב ׳וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת׳ (שמות לא, ג) - מִי שֶׁלֹּא הִסְתַּכֵּל, רוֹאֶה וְנִפְקָח.
בלשון הזוהר
אָמַר לוֹן רִבִּי אִילָאִי, זַכָּאִין קַדִּישִׁין, אֵימָא לְכוּ מִלִּין דִּשְׁמַעְתּוּן. וּמִלָּה קַדְמָאָה כַּד תִּנְדְּעוּן מְדִידוּ דְּמִשְׁחָתָא, בִּשְׁמָא גְּלִיפָא מְפֹרָשׁ, תִּנְדְּעוּן (ואף על גב) דִּבְצַלְאֵל רְבִיעָאָה אִיהוּ, דִּנְהוֹרִין עִלָּאִין. דִּכְתִּיב, ׳וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת׳ (שמות לא, ג). מַאן דְּלָא אִסְתָּכַּל חָמֵי וְאִתְפְּתַח.
מי שלא הסתכל בשלשה דברים טמירים עתיד להפקח בתורה - עץ שמונה עשרה שדרת האדם
מִי שֶׁלֹּא הִסְתַּכֵּל בְּאוֹתָם שְׁלֹשָׁה דְבָרִים טְמִירִים, מַה לְמַעְלָה מַה לְּמַטָּה וְכוּ', עָתִיד הוּא לְהִפָּקֵחַ בַּתּוֹרָה וְלִפְקֹחַ בָּהּ עֵינָיו. עֵץ שֶׁל שְׁמוֹנָה עָשָׂר, שִׁדְרַת הַבֶּן אָדָם, כְּשֶׁמִּתְ כּוֹפֵף לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, יִזְקֹף וְיַעֲמֹד לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. אִם לֹא כוֹפֵף בְּמוֹדִים, נַעֲשֶׂה נָחָשׁ, וְאֵין לוֹ תְקוּמָה לְאוֹתוֹ הַזְּמַן.
בלשון הזוהר
מַאן דְּלָא אִסְתָּכַּל, בְּאִינּוּן תְּלַת מִלִּין טְמִירִין, מַה לְעֵילָּא, מַה לְתַתָּא וְכוּ'. זַמִּין אִיהוּ לְאִתְפַּתְּחָא בְּאוֹרַיְיתָא, וּלְפַקְחָא עַיְינִין בָּהּ. אִילָנָא דְּתַמְנֵי סְרֵי, שִׁדְרָתוֹ דְּבַּר נָשׁ, כַּד כָּפִיף קַמֵּי מָארֵיהּ, יִזְקוֹף וְיִתְקְיָּים לִתְחִיַּית מֵתַיָּיא. אִי לָא כָּפִיף בְּמוֹדִים, אִתְעָבִיד חִוְיָא, וְלֵית לֵיהּ תְּקוּמָה לְהַהוּא זִמְנָא. מַאן דְּעָאל בֵּין תְּרֵין כְּרוּבִים לְגוֹ.
מי שנכנס בין שני כרובים נדבק ברבונו - קרבן התינוק למילה קרבן שלם
מִי שֶׁנִּכְנָס לְבֵין שְׁנֵי כְרוּבִים פְּנִימָה, מִי שֶׁנִּכְנָס שִׁעוּר שְׁנֵי פְתָחִים לְתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת, נִדְבָּק בְּרִבּוֹנוֹ, וּרְצוֹנוֹ נַעֲשֶׂה. מִי שֶׁמְּעַיֵּן בִּתְפִלָּתוֹ וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ, רָחוֹק מֵרְצוֹנוֹ שֶׁשּׁוֹאֵל. קָרְבַּן הַתִּינוֹק כְּשֶׁמַּקְרִיב אָדָם בְּנוֹ לְבֵית סֵפֶר אוֹ לְמִילָה, זֶה קָרְבָּן שָׁלֵם לְהִתְקַבֵּל. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, אֲהוּבִים, לְכוּ.
בלשון הזוהר
מַאן דְּעָאל שִׁיעוּר תְּרֵין פִּתְחִין, לְגוֹ בֵּי כְּנִשְׁתָּא, אִתְדַּבָּק בְּמָארֵיהּ, וּרְעוּתֵיהּ אִתְעָבִיד. מַאן דִּמְעַיֵין בִּצְלוֹתֵיהּ, וְאִסְתָּכַּל בָּהּ, רָחִיק מֵרְעוּתֵיהּ דְּשָׁאִיל. קָרְבְּנָא דְּרַבְיָא, כַּד קָרֵב בַּר נָשׁ בְּרֵיהּ לְבֵי סַפְרָא, אוֹ לְמִילָה, דָּא קָרְבְּנָא שְׁלִים לְאִתְקַבְלָא. מִכָּאן וּלְהָלְאָה רְחִימִין, זִילוּ. (חסר)
קבורת האבות במערת המכפלה
סוד סידור הזוגות איש ליד רעיתו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.