לשון הרע גזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ ונגזרה בכיה לדורי דורות
שלח לך · ויבאו עד נחל אשכל - סוד לשון הרע ורמזי התורה בדברי המרגלים · מאמר 10 · פיסקה 17 · דף קסא ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּמָּה עָבֵד הַהוּא לִישָׁנָא בִּישָׁא, גָּזַר עַל אֲבְהֲתָנָא דְּלָא יֵיעוּל לְאַרְעָא וּמִיתוּ אִינּוּן דְּאָמְרוּ. וְאִתְגְּזַר בִּכְיָה לְדָרֵי דָּרִין. (כל שכן הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא) כִּבְיָכוֹל כֵּיוָן דְּאַפִּיקוּ עַל אַרְעָא קַדִּישָׁא, כְּאִילּוּ אַפִּיקוּ עָלֵיהּ. בְּגִין כַּךְ קַנֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל דָּא, (כלומר קני לשמיה) וְקָאִימוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ לְאִשְׁתֵּצָאָה מֵעָלְמָא, אִלְמָלֵא בָּעוּתֵיהּ דְּמֹשֶׁה.
תרגום
בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה עָשָׂה אוֹתוֹ לָשׁוֹן הָרָע, גָּזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וּמֵתוּ אֵלֶּה שֶׁאָמְרוּ, וְנִגְזְרָה בְכִיָּה לְדוֹרֵי דוֹרוֹת. (כָּל שֶׁכֵּן כָּאן שֶׁהוֹצִיא לָשׁוֹן הָרָע עַל הַכֹּל) כִּבְיָכוֹל כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוּ עַל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, כְּאִלּוּ הוֹצִיאוּ עָלָיו. בִּגְלַל זֶה קִנֵּא הקב"ה עַל זֶה, (כְּלוֹמַר קנא לִשְׁמוֹ) וְעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם לְהִשָּׁמֵד מֵהָעוֹלָם אִלְמָלֵא תְפִלַּת מֹשֶׁה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, כמה עבד ההוא לישנא בישא, גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא ומיתו אינון דאמרו. ואתגזר בכיה לדרי דרין. (כל שכן הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא) כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא, כאילו אפיקו עליה. בגין כך קני קודשא בריך הוא על דא, (כלומר קני לשמיה) וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא, אלמלא בעותיה דמשה.
התרגום: בא וראה כמה עשה אותו לשון הרע, גזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, ומתו אלה שאמרו, ונגזרה בכיה לדורי דורות. (כל שכן כאן שהוציא לשון הרע על הכל) כביכול כיון שהוציאו על הארץ הקדושה, כאלו הוציאו עליו. בגלל זה קנא הקב"ה על זה, (כלומר קנא לשמו) ועמדו ישראל כלם להשמד מהעולם אלמלא תפלת משה.
מן המפרשים
הסולם: ת״ח כמה עבד וכו׳: בוא וראה, מה עשה לשון הרע ההוא של המרגלים, שגזר על אבותנו שלא יכנסו לארץ. ואלו שאמרו לשון הרע מתו. ונגזר בכיה לדורי דורות, שבאותו יום נחרבו ב׳ המקדשים. כביכול, כיון שהוציאו לשון הרע על ארץ הקדושה, הוא כאלו…