ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 24לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת שלח לך · מאמר 10

ויבאו עד נחל אשכל

זוהר ח"ג, פרשת שלח לך, דף קס.
כ-18 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד לשון הרע ורמזי התורה בדברי המרגלים

ויבא עד חברון - שם רואה פילוגים רבים טמא וטהור אסור ומותר דקדוקי התורה

אבל אַחַר כָּךְ - ׳וַיָּבא עַד חֶבְרוֹןלשון חיבור׳ (במדבר יג, כב) - עַד שֶׁבָּא לְהִתְחַבֵּר בָּהּ,שהלימוד נעשה אצלו 'עמוק' יותר באופן שהוא כבר 'מתחבר' בה לא רק מצד ההבנה אלא ש קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה בָּהּ.ובזה מתחברת נפשו עוד יותר עם התורה ואז הוא מבחין ש ׳וְשָׁם אֲחִימָןאחי מן- [אח -ראייה, מן- מנין ] שֵׁשַׁיששון שכר התורה וְתַלְמַיתלמי השדה- חילוקי התורה,׳ - שָׁם רוֹאֶה פִלּוּגִיםעושר של הבחנות וחילוקים רַבִּים, בכללי ופרטי תורה טָמֵא וְטָהוֹר, אָסוּר וּמֻתָּר, (כָּשֵׁר וּפָסוּל) עֳנָשִׁים וּשְׂכָרִים. אֵלֶּהכך הם אוֹתָם דַּרְכֵי הַתּוֹרָה, דִּקְדּוּקֵי הַתּוֹרָה.שבתחילה אין אדם שם לב, אך ככל שמעיין קורא ושונה בה - ומתחבר בה - רואה כמה ש'ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים', ובכל דרך אין סוף דקדוקים, ושכרה עצום ואין לה סוף, ועל זה נאמר יְלִידֵי הָעֲנָק, שֶׁנּוֹלְדוּ מִצַּד הַגְּבוּרָה.של אותם היגיעים בה בגבורה לעלות ולהעמיק, לקרות ולשנות עד שמתחברים בה.

בלשון הזוהר

לְבָתַר ׳וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן׳ (במדבר יג, כב), עַד דְּאָתֵי לְאִתְחַבְּרָא בָּהּ, קָארֵי וְשָׁאנֵי בָּה. ׳וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי׳ (במדבר יג, כב), תַּמָּן חָמֵי פְּלִיגָּן סַגִּיאִין, טָמֵא וְטָהוֹר, אָסוּר וּמוּתָּר, (נ"א כשר ופסול) עוֹנָשִׁין וְאַגָּרִין. אִלֵּין אִינּוּן אָרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא, דִּקְדוּקֵי אוֹרַיְיתָא. ׳יְלִידֵי הָעֲנָק׳, דְּאִתְיְלִידוּ מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

וחברון שבע שנים נבנתה - אלו שבעים פני התורה שבכתב ושבעל פה

׳וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה׳ (במדבר יג, כב) - אֵלֶּה אוֹתָם שִׁבְעִים פָּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה. שִׁבְעִים פָּנִים יֵשׁ לָהּ, לְכָל צַד עֶשֶׂר.עשרה פנים בכל צד משבעה צדדים [ולכל פן ופן יש פרד"ס]. וְחֶבְרוֹן, זוֹ הַתּוֹרָה, מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בָּהּ נִקְרָא חָבֵר. ע"ש החיבור שלו עם התורה. שמחברת את הצדדים זה לזה ומחברת חכמות עליונות עם חכמות תחתונות הנמצאות בדרגות למטה מהם ׳לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִםוזהו ענין 'צוען מצרים', שהרי׳ - שָׁנִינוּ, יֵשׁ תּוֹרָה מוּל תּוֹרָה,בסדרי החכמה שני הצדדים עומדים זה כנגד זה, וְהַיְנוּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְזֶה (מַלְכוּת) חֶבְרוֹן. מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב יוֹצֵאת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ המורה על יחס של 'אחותי' זה כנגד זה׳ (משלי ז, ד) - וְזוֹ נִבְנְתָה ׳שֶׁבַע שָׁנִים׳,ז' קצוות שֶׁבִּגְלַל זֶה נִקְרֵאת בַּת שֶׁבַע,שענינה 'בנין' כמו 'אריח ע"ג לבינה' בז' דרגין, ׳לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹהשהיא מצד 'מלכות', כמו שאמרו 'שישים המה מלכות' ומלכות זו שיונקת מז' ספירות של חכמת התורה שבכתב הנקראת חברון, היא החכמה הזו שרבתה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶםשנבנתה בז' דרגין ובשבע שנים וּמִכָּל חָכְמַת מִצְרָיִםהנמצאת כנגדה מצד חכמת הקלי' - שמצרים לשון 'מיצר' מזה ומזה׳ (מלכים א ה, י).

בלשון הזוהר

׳וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה׳ (במדבר יג, כב) - אִלֵּין אִינּוּן שִׁבְעִין אַנְפִּין דְּאוֹרַיְיתָא, שִׁבְעִין פָּנִים אִית לָהּ, לְכָל סִטְרָא עַשְׂרָה. וְחֶבְרוֹן, דָּא אוֹרַיְיתָא, מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בָּהּ אִקְרֵי חָבֵר. ׳לִפְנֵי צוֹעַן מִצְרָיִם׳ - תָּנֵינָן אוֹרַיְיתָא אִית לָקֳבֵל אוֹרַיְיתָא. וְהַיְינוּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְהַאי (מלכות) חֶבְרוֹן. מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב נַפְקַת. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ׳ (משלי ז, ד). וְהַאי נִבְנְתָה שֶׁבַע שְׁנִין, דְבְּגִין כָּךְ אִקְרֵי בַּת שֶׁבַע. ׳לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכָּל חָכְמַת מִצְרָיִם׳ (מלכים א ה, י).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ויבאו עד נחל אשכל - אלו דברי אגדה ודרשה התלויים מצד המהימנותא

וַיָבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל. כל הז' מינים מכוונים כנגד ז' ספירות, נחל אשכול הוא בסוד תפארת שהוא כנגד ענבים ומשום כך ׳וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל׳ (דברים א, כד) - אֵלֶּה אוֹתָם דִּבְרֵי אַגָּדָה,שנקראו מהימנותא דְּרָשָׁה, שֶׁתְּלוּיִים מִצַּד ששיעור השגתם כפי שיעור האמונה, כמו ענבים התלויים סביב האשכול. הַמְּהֵימְנוּתָא. ׳וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְגוֹ'׳ - לוֹמְדִים מִשָּׁם רָאשֵׁי פְרָקִים,הזמורה אינה רק ענב, אלא כעין 'ענף' שתלויים בו אשכולות רבים רָאשֵׁי דְבָרִים,וכמו שאמרו שאין מוסרין להבא ללמוד סתרי תורה אלא ראשי פרקים] ומשום כך אוֹתָםזכו להיות ככלב ויהושע שֶׁבְּנֵי הַמְּהֵימְנוּתָא שְׂמֵחִים בִּדְבָרִים,ויין שנעשה מאותם ענבים 'ישמח לבב אנוש' וּמִתְבָּרְכִים דְּבָרִים בְּתוֹכָם, כיין המשומר וּמִסְתַּכְּלִים שֹׁרֶשׁ אֶחָד וְעִקָּר אֶחָד, שכל השישים מלכות [מסכתות] של תושבע"פ, וכל השבעים פנים, הכל משורש 'אחד' וְלֹא נִמְצָא בָהֶם פֵּרוּד.כמו אותה זמורה הכוללת כמה אשכולות שכולם תלויין ויונקין ממנה אבל מאידך אוֹתָם שֶׁלֹּא נִמְצָאִים בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא וְלֹא לוֹמְדִים תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, שָׂמִים אֶתהשגות הַמְּהֵימְנוּתָא בְּפֵרוּד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּבונרמז בפסוק ׳וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם׳ - בְּפֵרוּד.שהפרידו תורה שבע"פ מתורה שבכתב ועי"כ פגמו באמונה וראייה לדבר מַהוּלשון בַמּוֹט?לשון הטייה ונפילה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךְ׳הם נצח והוד, שהם כביכול 'הרגליים', ונרמזו במה שאמר הכתוב (תהלים קכא) - וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים רימונים לשון מינים, 'ותאנים' לשון מקרה כמו 'אינה לידו'- כפגימה באמונה ובכח הייחוד- בעה''ס. - הַכֹּל שָׁוִים לִדְבָרִים אֵלֶּה לְצַד אַחֵר, לְצַד הַמִּינִים,מצד רימונים לְצַד הַפֵּרוּד.מצד תאנים היינו הפירוד בין נצח והוד

בלשון הזוהר

׳וַיָבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל׳ (במדבר יג, כג), אִלֵּין אִינּוּן מִלֵּי אַגָּדָה, דְּרָשָׁה, דְּתַּלְיָין מִסִּטְרָא דִּמְהֵימְנוּתָא. ׳וַיִכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְגוֹ'׳ - אוֹלְפִין מִתַּמָּן רָאשֵׁי פִּרְקִין, רָאשֵׁי מִלִּין, אִינּוּן דִּבְנֵי מְהֵימְנוּתָא, חַדָּאן בְּמִלִּין, וּמִתְבָּרְכָן מִלִּין בְּגַוַיְיהוּ, וּמִסְתַּכְּלָן שָׁרְשָׁא חַד וְעִקָרָא חַד, וְלָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ פִּרוּדָא. אִינּוּן דְּלָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלָא אוֹלְפֵי אוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, שַׁוְיָן לֵיהּ לִמְהֵימְנוּתָא בְּפִרוּדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם׳, בְּפִרוּדָא. מַהוּ בַמּוֹט. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים קכא ג). ׳אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ׳. ׳וּמִן הָרִמּוֹנִים וּמִן הַתְּאֵנִים׳, כֹּלָּא שָׁוִין לְהָנֵי מִילֵי לְסִטְרָא אַחֲרָא, לְסִטְרָא דְּמִינָאֵי, לְסִטְרָא דְּפִרוּדָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

וישבו מתור הארץ - שבים לצד הרע ואומרים מה אכפת לנו לא ראינו טוב

וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ. זְהִוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ׳ (במדבר יג, כה). וַיָּשֻׁבוּ,אותם אנשים שָׁבִים לְצַד הָרָעשבים- לשון משובה וְשָׁבִים מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת. אוֹמְרִים, מָה אִכְפַּת לָנוּ?מכך שהיא זבת חלב וכו' שהרי לא נוכל לזכות בזה עַד הַיּוֹם לֹא רָאִינוּ טוֹב לָעוֹלָם.אף ש עָמַלְנוּ בָהּ, הַבַּיִת רֵיק, יָשַׁבְנוּ בְקָלוֹןאצל האנשים הירודים שבעם בָּעָם, וּלְאוֹתוֹ עוֹלָם מִי יִזְכֶּה וּמִי יִכָּנֵס לְתוֹכוֹ? טוֹבהיה לָנוּ שֶׁלֹּא טָרַחְנוּ כָּל זֶה. ׳וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ'׳ - הֲרֵי עָמַלְנוּ וְעָיַפְנוּ בִּשְׁבִיל לָדַעַת חֵלֶק אוֹתוֹ עוֹלָם.וגם ויתרנו על מנעמי העוה"ז בשביל זה, ׳וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא׳ובאמת (במדבר יג, כז), טוֹב הוּא אוֹתוֹ עוֹלָם עֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּוהשגנו בַתּוֹרָה, אֲבָל מִי יָכוֹל לִזְכּוֹת בּוֹ?

בלשון הזוהר

הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ׳ (במדבר יג, כה). וַיָּשֻׁבוּ, תַּיְיבִין לְסִטְרָא בִּישָׁא, וְתַיְיבִין מֵאָרְחָא דִּקְשׁוֹט. אַמְרֵי, מַאי אִכְפַּת לָן. עַד יוֹמָא לָא חֲמֵינָא טַב לְעָלְמָא, אַעְמַלְנָא בָּהּ, בֵּיתָא רֵיקָם. יָתִיבְנָא בִּקְלָנָא דְּעַמָּא, וּלְהַהוּא עָלְמָא מַאן יִזְכֵּי וּמַאן יֵיעוּל לְגַוִּויהּ, טַב לָן דְּלָא אַטְרַחְנָא כּוּלֵי הַאי. ׳וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ'׳ (במדבר יג, כז), הָא אַעְמַלְנָא וְלָאֵינָא, בְּגִין לְמִנְדַּע חוּלָקָא דְּהַהוּא עָלְמָא. ׳וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא׳, טַב הוּא הַהוּא עָלְמָא עִלָּאָה, כְּמָה דְּיָדַעְנָא בְּאוֹרַיְיתָא, אֲבָל מַאן יְכִיל לְמִזְכֵּי בֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אפס כי עז העם - מי שרוצה לזכות בתורה צריך להיות חזק כעשיר וכגבור

׳אֶפֶס כִּי עַז הָעָםרק מי ש׳ (במדבר יג, כח) - תַּקִּיף הוּא, שֶׁלֹּא יַחֲשִׁיב כָּל הָעוֹלָם כְּלָל,ולא יצטרך לעמול עבורו מִשּׁוּםכבר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֹשֶׁר רַב לְהִשְׁתַּדֵּל בּוֹ, מִי הוּא שֶׁיִּזְכֶּה בָּהּ? וַדַּאי ׳אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ׳ - מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת בָּהּ, צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק בְּעֹשֶׁר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹתהרי ש'עז' היינו עשיר׳ (משלי יח, כג) - וְהֶעָרִים גְּדֹלֹת בְּצֻרוֹת,ויש להם ׳בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוֹב׳ (נחמיה ט, כה) - שֶׁלֹּא יֶחֶסְרוּ מֵהַכֹּל. וְעִם כָּל זֶה,לא די בכך שיש להם עושר ׳וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם׳ - צָרִיךְ גּוּף חָזָק, גִּבּוֹר כַּאֲרִי. (שֶׁיִּמָּצֵא שָׁם תָּמִיד) מִשּׁוּם שֶׁהִיאהתורה מַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בְּאוֹתוֹא. אִסּוּר וְהֶתֵּר,ב. טָמֵא וְטָהוֹר,ג. כָּשֵׁר וּפָסוּל.ג' הבחנות כנגד ג' ילידי הענק וכיון שכן מִי יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהּ?

בלשון הזוהר

׳אֶפֶס כִּי עַז הָעָם׳ (במדבר יג, כח), תַּקִּיף הוּא, דְּלָא יַחֲשִׁיב כָּל עָלְמָא כְּלָל, בְּגִין דִּיְהֵא לֵיהּ עוּתְרָא סַגִיא לְאִשְׁתַּדְּלָא בֵּיהּ, מַאן הוּא דְּיִזְכֵּי בָּהּ. וַדַּאי ׳אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּאָרֶץ׳, מַאן דְּבָעֵי לְמִזְכֵּי בָּהּ, בָּעֵי לְמֶהֱוִי תַּקִּיף בְּעוּתְרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוּת׳ (משלי יח, כג). וְהֶעָרִים גְּדוֹלוֹת בְּצוּרוֹת. בָּתִּין מַלְיָין כָּל טוּבָא, דְּלָא יַחְסְרוּן מִכֹּלָּא. וְעִם כָּל דָּא ׳וְגַם יְלִידֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם׳, בָּעֵי גּוּפָא תַּקִּיף, גִּיבֹּר כַּאֲרִי. (דאשתכח תמן תדירא) בְּגִין דְּהִיא מַתֶּשֶׁת חֵילֵיהּ דְּבַּר נָשׁ לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּהַהוּא אִיסוּר וְהֵתֵּר, טָמֵא וְטָהוֹר, כָּשֵׁר וּפָסוּל. מַאן יֵיכוּל לְזַכָּאָה בָּהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עמלק יושב בארץ הנגב - זה יצר הרע הקטגור המצוי תמיד בגוף האדם

וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בפרשת המרגלים פירש רשב"י כי כל סוגיית המרגלים שנשלחו לתור את הארץ קודם כיבושה, הוא בענין מלחמת האדם ביצר כדי לירש את התורה, ובזה ביאר טענת המרגלים שאמרו: וְעוֹד, (במדבר יג כט) ׳עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב (במדבר יג, כט)׳ - אִם יֹאמַר אָדָם שֶׁאֲפִלּוּאם מי שֶׁיִּזְכֶּה לְכָל זֶה,לעושר וגבורה בשביל שיוכל לעסוק בתורה, עדיין ׳עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב עמלק ׳ - הֲרֵי יֵצֶר הָרָע,הוא הַקָּטֵגוֹר,שש מְקַטְרֵג עַל הָאָדָם, אף שמקום מושבו הוא בארץ הנגב- שֶׁנִּמְצָא תָמִיד בַּגּוּף.[א. יצה"ר של חוץ מצד 'ארץ הנגב', ב. יצה"ר של פנים היושב בין מפתחי הלב (ברכות סא.). - גר"א], להכשיל האדם ומכח זה לקטרג עליו וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְגוֹ',הם ג' ממונים תחת המלאך דומ"ה שענינו אחיזת עיניים להס"א. הם ג' ממונים תחת המלאך דומה שענינו אחיזת עיניים להס"א כַּמָּה מְקַטְרְגִים נִמְצָאִים שָׁם, (כְּדֵי) שֶׁלֹּא יָכוֹל הָאָדָם לְהִכָּנֵס לְאוֹתוֹ עוֹלָם כְּלָל, מִי יִזְכֶּה בּוֹ וּמִי יִכָּנֵס לְתוֹכוֹ? בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ (במדבר לב) ׳וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳וע"י - מִשּׁוּםע"י שֶׁהוֹצִיאוּ שֵׁם רַע עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ׳.

בלשון הזוהר

וְעוֹד, ׳עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב׳ (במדבר יג, כט). אִי יֵימָּא בַּר נָשׁ, דְּאֲפִילּוּ בְּכָל דָּא יִזְכֵּי. ׳עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב׳ - הָא יִצְרָא בִּישָׁא, קַטֵיגוֹרָא, מְקַטְרְגָא דְּבַר נָשׁ, דְּיִשְׁתְּכַח תָּדִיר בְּגוּפָא. וְהַחִתִּי וְהָאֱמוֹרִי וְגוֹ', כַּמָה מְקַטְרְגֵי מִשְׁתַּכְּחֵי תַּמָּן. דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְמֵיעַל בְּהַהוּא עָלְמָא כְּלָל, מַאן יִזְכֵּי לֵיהּ, וּמַאן יֵיעוּל בְּגַוִיהּ, בְּמִלִּין אִלֵּין, ׳וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר לב, ט). בְּגִין דְּאַפִּיקוּ שׁוּם בִּישׁ עָלָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיּוֹצִיאוּ אֶת דִּבַּת הָאָרֶץ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בני המהימנותא אומרים אם חפץ בנו ה - לא צריך אלא הלב לזכות בתורה

אבל אוֹתָם בְּנֵי הַמְּהֵימְנוּתָא מָה אוֹמְרִים? ׳אִם חָפֵץ בָּנוּ ה'׳ - (וגו') ׳וּנְתָנָהּ לָנוּ׳.ואין אנו צריכים לחשוש לטענות שצריך עושר וגוף חזק כדי לזכות לתורה, אלא כֵּיוָן שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל אָדָם בִּרְצוֹן הַלֵּב לִפְנֵי הקב"ה, לֹא צָרִיךְ מִמֶּנּוּהקב"ה הקב"ה אֶלָּא הַלֵּב,את רצונו,את רצונו וְיִשְׁמְרוּ אוֹתוֹ רִשּׁוּם קָדוֹשׁ,שהיא ברית הקודש,שהיא ברית הקודש שֶׁכָתוּב ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּםשומרי הברית הנקראיםשומרי הברית הנקראים צַדִּיקִיםומתוך כך לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץשירושת הארץ תלוייה בשמירת הברית, וענינה של 'הברית' היא חותם ההכרזה על קיום הרצון לבוא בברית עם רצון ה', ולפיכך יירשו ארץשירושת הארץ תלוייה בשמירת הברית, ולפיכך יירשו ארץ׳ (ישעיה ס, כא).

בלשון הזוהר

אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא מַאי קָא אָמְרֵי, ׳אִם חָפֵץ בָּנוּ יהו"ה׳ (במדבר יד, ח) ׳וּנְתָנָה לָנוּ׳. כֵּיוָן דְּיִשְׁתָּדַּל בַּר נָשׁ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא בָּעֵי מִנָן אֶלָּא לִבָּא, וְיִסְתַּמְרוּן הַהוּא רְשִׁימָא קַדִּישָׁא, דִּכְתִּיב, ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ׳ (ישעיהו ס, כא).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אך בה אל תמרדו - התורה לא צריכה עשר ומי שמשתדל בה ימצא רפואה

אַךְ בַּיהו"ה אַל תִּמְרוֹדוּ. אֲבָל,כנגד מה שאמרו אפס כי עז העם, אומר ׳אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ׳. צָרִיךְ שֶׁלֹּא תִמְרְדוּ בַתּוֹרָה, לומר שא"א לעסוק בה רק למי שיש בידו עשירות וכו' שֶׁהַתּוֹרָה לֹא צְרִיכָה עֹשֶׁר וְלֹא כְּלֵי כֶסֶף וְזָהָב.כפי טענתכם וכנגד מה שאמרו 'עמלק יושב וכו' והחתי', כנגד זה אומר ׳וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ׳ חשוך החומר - שֶׁהֲרֵיאף גּוּף שָׁבוּר, אִם יִשְׁתַּדֵּלבעסק בַּתּוֹרָה, יִמְצָא רְפוּאָה בַּכֹּל.לכל שלמות שיצטרך [וכשאחז''ל (עירובין נד:) החש במעיו יעסוק בתורה וכו'] זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךְהיא החכמה (רש"י). וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךְ׳הוא המח (רש"י) (משלי ג, ח) - וְכָתוּב ׳וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא׳ונסתלקה הטענה השניה, וכנגד הטענה ש'עמלק' הוא יצה"ר ומקטרג, אומר אף (שם ד, כב). וְכָל אוֹתָם ה מְקַטְרְגִים מַכְרִיזִים וְאוֹמְרִים:אף בעוה"ז פַּנּוּ מָקוֹם לִפְלוֹנִי עֶבֶד הַמֶּלֶךְ!שהוא יגע בתורה- משום כך אך בה' אל תמרודו שהרי נדחו כל טענותיכם!

בלשון הזוהר

אֲבָל, ׳אַךְ בַּיהו"ה אַל תִּמְרוֹדוּ׳ (במדבר יד, ט), בָּעֵי דְּלָא יִמְרְדוּן בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאוֹרַיְיתָא לָא בָּעֵי עוּתְרָא, וְלָא מָאנֵי דְּכַסְפָּא וְדַהֲבָא. ׳וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ׳ - דְּהָא גּוּפָא תְּבִירָא, אִי יִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא, יִשְׁכַּח אַסְוָותָא בְּכֹלָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ׳ (משלי ג, ח). וּכְתִיב ׳וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא׳ (משלי ד, כב-כג). וְכָל אִינּוּן מְקַטְרְגֵי, אִינּוּן מַכְרְזָאן וְאָמְרֵי, פַּנוּ אֲתָר לִפְלָנְיָּיא עַבְדָּא דְּמַלְכָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כי לחמנו הם - המקטרגים בעצמם מזמנים מזונות למשתדלים בתורה בכל יום

ולא רק שלא צריך עושר אלא שבִּגְלַל זֶה אַל תִּירְאוּ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם. הֵםאותם המקטרגים בְּעַצְמָםלחמנו הם ה מְזַמְּנִים מְזוֹנוֹת בְּכָל יוֹם לְכָל אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךְ, וְכָתוּב׳ (מלכים א יז) - (שם) ׳וְהָעוֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר אף שהעורב עוף טמא ומצד הס"א, אעפ"כ הוא עצמו מביא לחם ובשר לצד הקדושה.׳ - סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם. מַהוּ צִלָּם? זֶה תֹקֶף הַדִּין הַקָּשֶׁה. [צלמו"ת] שמשם יונקים החיצונים מָה הַטַּעַם סָר? מִשּׁוּם שֶׁה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם. הַכֹּלהדין הקשה זָז בִּגְלַלמפני כח ה הַתּוֹרָה. ומסיים רשב"י: לפיכך אַשְׁרֵי חֵלֶק אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, שֶׁהֲרֵי מִתְקַשְּׁרִים בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמָּשׁ, וְנִקְרָאִים אַחִיםמצד קשר בל ינתק וְרֵעִים.מצד חביבות, זֶהוּ שֶׁכָּתוּבב' הבחנות אלו ׳לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי[אלו ת"ח - אחים בתורה שבכתב, 'ורעים' בתושבע"פ ובסודות- רמ"ק וגר"א] אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ׳ שעליהם נא' תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם (תהלים קכב).

בלשון הזוהר

בְּגִין כַּךְ אַל תִּירְאוּ, ׳כִּי לַחְמֵנוּ הֵם׳ (במדבר יד, ט), אִינּוּן בְּגַרְמַיְיהוּ מְזַמְּנָן מְזוֹנֵי בְּכָל יוֹמָא לְאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְאֶת הָעוֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ׳ (מלכים א יז, ד). וּכְתִיב ׳וְהָעוֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר׳ (מלכים א יז, ו). ׳סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם׳. מַאן צִלָּם. דָּא תּוּקְפָּא דְּדִינָא קַשְׁיָא. מַאי טַעֲמָא אַעְדֵּי. מִשּׁוּם דְּיהו"ה ׳אִתָּנוּ אַל תִּירָאוּם׳. כֹּלָּא אַעְדִּיאוּ בְּגִין אוֹרַיְיתָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, דְּהָא מִתְקַשְּׁרֵי בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַמָּשׁ. וְאִקְרוּן אַחִים וְרֵעִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בָּךְ׳ (תהילים קכב, ח).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי אבא: כרתו את האשכול ולא יכלו להרימו עד שבאו כלב ויהושע ולקחוהו

וַיָבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וְגוֹ'.׳וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וְגוֹ'׳ (דברים א, כד). רַבִּי אַבָּא אָמַר, כָּרְתוּ אוֹתוֹ אֶשְׁכּוֹל,של ענבים בָּאוּ לַהֲרִימוֹ, לֹא יָכְלוּ.מפני כובדו בָּאוּ לְקַחְתּוֹ,לגוררו לֹא יָכְלוּ.מפני גודלו בָּאוּ כָלֵב וִיהוֹשֻׁעַ וּלְקָחוּהוּ וְהֶעֱלוּהוּ, וְעָלָה עַל יָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם׳.הדגיש הכתוב בִּשְׁנָיִם, בְּאוֹתָם שְׁנַיִם יְחִידִים. מובחרים, אלו כלב ויהושע העומדים מצד 'עץ יהודה ועץ אפרים' בסוד תרי משיחין-יהל אור זְמוֹרָה מָה רָצוּ?אם הפרי היה כ''כ כבד עבורם מפני מה באו לכרות זמורה שהיא כבדה יותר אֶלָּא אֶשְׁכּוֹל הָיָה תָלוּי בָּהּ, שהוא כעין יד לנושאה וּבְעוֹד שֶׁהָיָה מְחֻבָּר בִּמְקוֹמוֹ, נִקְרָא זְמוֹרָה. אַחַר כָּךְ קְרָאוֹ מוֹט,שאותו הזמורה עצמה היא אשר שימשה להם למוט שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט׳ויקודו בפתח - אוֹתוֹ הַנּוֹדָע, אוֹתוֹ שֶׁכָּרְתוּ.

בלשון הזוהר

׳וַיָבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וְגוֹ'׳ (במדבר יג, כג). רִבִּי אַבָּא אָמַר, כָּרְתוּ הַהוּא אֶשְׁכּוֹל, אָתוּ לְסַלְּקָא לֵיהּ לָא יָכִילוּ. אָתוּ לְנַטְלָא לֵיהּ, לָא יָכִילוּ. אָתוּ כָּלֵב וִיהוֹשֻׁעַ, נַטְלוּ לֵיהּ, וּסְלִיקוּ לֵיהּ, וְאִזְדְקַף עַל יְדַיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם׳. בִּשְׁנָיִם בְּאִינּוּן שְׁנַיִם יְחִידָן. זְמוֹרָה מַאי קָא בָּעָאן. אֶלָּא אֶשְׁכּוֹל הֲוָה תַּלְיָיא בֵּיהּ, וּבְעוֹד דְּהֲוָה מִתְחַבָּר בְּאַתְרֵיהּ, אִקְרֵי זְמוֹרָה. לְבָתַר קַרְיֵיה מוֹט, דִּכְתִּיב ׳וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט׳. הַהוּא דְּאִשְׁתְּמוֹדַע. הַהוּא דְּכָרְתוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מכאן ידעו יהושע וכלב שראויים להיכנס לארץ - כלב אמר לפרי אם בגללך נהרגים

מִכָּאןמאותו הנס שנעשה להם יָדְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב שֶׁהֵם רְאוּיִם לְהִכָּנֵס לָאָרֶץ וְלִהְיוֹת לָהֶם בָּהּ חֵלֶק וְנַחֲלָה. עַד שֶׁבָּאוּ, נִמְלְכוּ עֲלֵיהֶם כֻּלָּם.מחמחת קנאתם נתיעצו שאר המרגלים ביניהם להורגם מיד עָמַד כָּלֵב בִּפְרִי,עמד מאחריו ופניו לפרי -יהל אור אָמַר: פְּרִי פְּרִי, אִם בִּגְלָלְךְ אָנוּ נֶהֱרָגִים, מָההיאך אָנוּנהיה בְחֶלְקְךְ? מִיָּדהפרי עָשָׂה עַצְמוֹ קַל וְנִתַּן לָהֶם.לשאר המרגלים לסחוב אותו. [ומה שנעשה קל -ע''י שנסתלקה הקדושה ממנו כדי שלא תתחלל ע''י המרגלים - מ''מ]

בלשון הזוהר

מִכָּאן יָדְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, דְּאִינּוּן אִתְחַזְיָין לְמֵיעַל לְאַרְעָא, וּלְמֶהֱוִי לוֹן בָּהּ חֻלָק וְאַחֲסָנָא. עַד דַּהֲווֹ אַתְיָין אַמְלְכוּ עָלַיְיהוּ כֻּלְּהוּ, קָאִים כָּלֵב בְּאִיבָּא, אָמַר אִיבָּא אִיבָּא, אִי בְּגִינָךְ אֲנָן מִתְקַטְלִין, מַה אֲנָן בְּחוּלָקָךְ. מִיַּד קָלִיל גַּרְמֵיהּ. וְיָהֲבוּ לוֹן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי אלעזר: לא נתנו לאחרים כי בשנים היה תלוי - וכן שלח יהושע שני מרגלים

רַבִּי אֶלְעָזָרחלק ו אָמַר, לֹא נָתְנוּ לָאֲחֵרִים, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט׳ (במדבר יג, כג) - וְכָתוּב בִּשְׁנָיִם, וּבְכֻלָּם לֹא הָיוּ שְׁנַיִם כְּמוֹתָם.ובהכרח שהם אלו אשר נשאו את הפרי ולא שאר המרגלים וּמִכָּאן לָמַד יְהוֹשֻׁעַ אַחַר כָּךְ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים׳ (יהושע ב, א) - וּשְׁנַיִם אֵלֶּה הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַקַּדְמוֹנִים.שהיו אלו פנחס וכלב וּכְשֶׁהִגִּיעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל, נָתְנוּ לָהֶם, וְהֵם נִשְׁאֲרוּ וְעָשׂוּ עַצְמָם כְּשִׁירַיִם. מענוותנותן לקיים המצווה, ולא מיראתן

בלשון הזוהר

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לָא יָהֲבוּ לְאָחֳרִי, דְּהָא כְּתִיב ׳וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט׳, וּכְתִיב ׳בִּשְׁנָיִם, וּבְכֻלְּהוּ לָא הֲווֹ שְׁנַיִם כְּוָותַיְיהוּ׳. וּמִכָּאן אוֹלִיף יְהוֹשֻׁעַ לְבָתַר, דִּכְתִּיב, ׳וַיִשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים׳ (יהושע ב, א). וְהָנֵי שְׁנַיִם הָא אוּקְמוּהָ קַדְמָאֵי. וְכַד מָטוּ לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, יָהֲבוּ לוֹן, וְאִינּוּן אִשְׁתָּאֲרוּ, וְעַבְדּוּ גַּרְמַיְיהוּ שִׁירַיִים.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי יצחק: כשהגיעו לענקים היו שמים את מטה משה לפניהם וניצלו

עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כְּשֶׁהָיוּ מַגִּיעִים לְאוֹתָם עֲנָקִים, הָיוּ שָׂמִים אוֹתוֹ מַטֶּה שֶׁל מֹשֶׁה לִפְנֵיהֶם, וְנִצְּלוּ. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁאוֹתוֹ מַטֶּה נָתַן לָהֶם?משה זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב׳ - כָּתוּב כָּאן עֲלוּ זֶה,ותיבת 'זה' נראה כמיותר וְכָתוּב שָׁם ׳וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה וְגוֹ', וּבִגְלָלוֹבגלל אותו מטה הם נִצְּלוּ׳ (שמות ד). שֶׁאִם תֹּאמַרוכי תאמר שֶׁהָעֲנָקִים הַלָּלוּ עָזְבוּ אוֹתָם?בלי סיבה אֶלָּאוודאי שכשהבחינו בהם בָּאוּ לְקַחְתָּם, וְהָיוּהמרגלים שָׂמִים מוּלָםמול אותם גיבורים את אוֹתוֹה מַטֶּה, של משה וְנִצּוֹלִים (וּבוֹרְחִים) מִלִּפְנֵיהֶם. רַבִּי יְהוּדָהחלק ו אָמַר,לא שמסר להם את המטה אלא מָסֹרֶת שֵׁם הַקָּדוֹשׁשם י"ב שנרמז [בגימטריא] בתיבת 'זה' מָסַר לָהֶם מֹשֶׁה, וּבִגְלָלוֹמפני אותו שם קדוש נִצְּלוּ מֵהֶם. ונרמז הדבר ב'ז"ה שמי לעולם' וכן כאן 'עלו 'ז"ה' בנגב'

בלשון הזוהר

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כַּד הֲווֹ מָטָאן לְגַבַּיְיהוּ דְּאִינּוּן עֲנָקִים, הֲווֹ שַׁוְויָין הַהוּא חוּטְרָא דְּמֹשֶׁה קַמַּיְיהוּ, וְאִשְׁתְּזִיבוּ. וּמְנָלָן דְּהַהוּא חוּטְרָא יָהִיב לוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עַלוּ זֶה בַנֶּגֶב׳. כְּתִיב הָכָא עֲלוּ זֶה, וּכְתִיב הָתָם ׳וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה וְגוֹ'׳ (שמות ד, יז), וּבְגִינֵיהּ אִשְׁתֵּזִיבוּ. דְּאִי תֵּימָא הָנֵי עֲנָקַיָּיא שַׁבְקֵי לוֹן. אֶלָּא אָתוּ לְנַסְבָּא לוֹן, וַהֲווּ שַׁוְויָין לְקָמַיְיהוּ הַהוּא חוּטְרָא, וּמִשְׁתֵּזְבֵי (ס"א ומשתמטי) מִקַּמַּיְיהוּ. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, מָסוֹרֶת שְׁמָא קַדִּישָׁא מָסַר לוֹן מֹשֶׁה, וּבְגִינֵיהּ אִשְׁתֵּזִיבוּ מִנַּיְיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי חייא: שלשה שמות נקראו נפילים ענקים ורפאים - והאריכו ימים

רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִים. וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים. רַבִּי חִיָּיא אָמַר,גיבורים אלו בגיבורים אלו ב שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ: נְפִילִים, עֲנָקִים, רְפָאִים. וְכֻלָּם הֶאֱרִיכוּ יָמִים. נְפִילִים נִקְרְאוּ בַתְּחִלָּה.אלו עז"א ועזא"ל שנפלו מן השמים ונתלבשו בלבושי גוף.אלו עז"א ועזא"ל שנפלו מן השמים ונתלבשו בלבושי גוף [ונקראו כן ע''ש נפילתן מלמעלה] אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִתְחַבְּרוּ בִּבְנוֹת בְּנֵי הָאָדָם וְהוֹלִידוּ מֵהֶם, נִקְרְאוּבניהם עֲנָקִים.שזרע בני אדם נתערב בהם.שזרע בני אדם נתערב בהם אַחַר כָּךְהדור השלישי שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִתְרַפִּים מֵאוֹתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה,שנתרחקו ונחלשו ממקור כוחם שלמעלה,שנתרחקו ונחלשו ממקור כוחם שלמעלה מש''כ נִקְרְאוּ רְפָאִים..

בלשון הזוהר

רִבִּי חִיָּיא אָמַר, תְּלַת שְׁמָהָן אִקְרוּן, נְפִילִים. עֲנָקִים. רְפָאִים. וְכֻלְּהוּ אוֹרְכֵי יוֹמֵי. נְפִילִין אִקְרוּן בְּקַדְמִיתָא, לְבָתַר כַּד אִתְחַבְּרוּן בִּבְנַת בְּנֵי נָשָׁא, וְאוֹלִידוּ מִנַּיְיהוּ, אִקְרוּן עֲנָקִים. לְבָתַר דַּהֲווֹ אָזְלֵי וְשָׁטָאן בְּהַאי עָלְמָא, וּמִתְרַפְיָין מֵהַהוּא דִּלְעֵילָּא, אִקְרוּן רְפָאִים.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי יהודה: קושיית הרפאים יחוללו אף הם כענקים - שני הצדדים התחזקו בארץ

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,הקשה לשאול על דברי ר' חייאלהקשות על רבי חייא וַהֲרֵי כָּתוּב ׳הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ׳ (איוב כו, ה) - ׳רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִיםומשמע שרפאים הם כענקים דווקא ואין ענין שלושתם שווה, ומשמע שהם ענין אחד׳ (דברים ב, יא) - אָמַר לוֹ,ר' חייא להשיב על דבריו, כָּךְ הוּא, כי ג' שמות יש להם תחילה נפילים, אח"כ רפאים ואח"כ ענקים, וטעם הדבר מִשּׁוּם שֶׁעֲנָקִים בָּאוּ מִצַּד זֶה מצד המלאכים וּמִצַּד זֶהמצד זרע האנשים וְהִתְחַזְּקוּ יוֹתֵר בָּאָרֶץ. כְּמוֹ זֶה רְפָאִים, וּמֵהֶםמאותם נפילים יָצְאוּ, וְהָיוּ מַאֲרִיכִים יָמִים. וּכְשֶׁנֶּחֱלָשִׁים, נֶחֱלָשׁ חֲצִי גוּף,התחתון שלהם שהיה מצד זרע אנשים,התחתון שלהם שהיה מצד זרע אנשים וַחֲצִי עוֹמֵד.החצי הגוף העליון שבשורשו היה מצד המלאכים נותר בחיותו.החצי הגוף העליון שבשורשו היה מלמעלה עדיין נותר כֵּיוָן שֶׁחֲצִי הַגּוּףהתחתוןהתחתון הָיָה מֵת, הָיוּ לוֹקְחִים עֵשֶׂבסם המוות מֵעִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה וְזוֹרְקִים לְפִיהֶם וּמֵתִים. וּמִשּׁוּם שֶׁהֵם רָצוּ לַהֲרֹג עַצְמָם, נִקְרְאוּ רְפָאִים.שענינו גם לשון מתים.שענינו גם לשון מתים אָמַר רַבִּי יִצְחָק, [להוסיף ולא לחלוק] כי יש שמתו כדברי ר"י ע"י עשב שהוא סם מוות, ויש שמתו ע"י שהיו לא כך היו ממיתים עצמם אלא היו זוֹרְקִים עַצְמָם לַיָּם הַגָּדוֹל, וְטוֹבְעִים וּמֵתִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּלשון חלל מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶםלמקום שגם מתים אחרים שוכניםלמקום שגם מתים אחרים שוכנים׳ (איוב כו, ה).

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְהָא כְּתִיב ׳הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ׳ (איוב כו, ה), ׳רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִים׳ (דברים ב, יא). אָמַר לֵיהּ, הָכִי הוּא, בְּגִין דַּעֲנָקִים אָתוּ מֵהַאי סִטְרָא וּמֵהַאי סִטְרָא, וְאִתְיָאֲשׁוּ יַתִּיר בְּאַרְעָא. כְּגַוְונָא דָּא רְפָאִים, וּמִנַּיְיהוּ נַפְקֵי, וַהֲווּ אוֹרְכֵי יוֹמֵי. וְכַד מִתְחַלְּשֵׁי אִתְחֲלָשׁ פַּלְגוּת גּוּפָא, וּפַלְגּוּת קָאִים. כֵּיוָון דְּפַלְגּוּת גּוּפָא הֲוָה מִית, הֲווֹ נַסְבֵּי עִשְׂבָּא מֵעִשְׂבֵּי בָּרָא וְשַׁדְיָין לְפוּמַיְיהוּ, וּמִיתוּ. וּבְגִין דְּאִינּוּן בָעָאן לְקָטְלָא גַּרְמַיְיהוּ, אִקְרוּן רְפָאִים. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, שַׁדְיָין גַּרְמַיְיהוּ בְּיַמָּא רַבָּא, וְטַבְעָן וּמֵתִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשׁוֹכְנֵיהֶם׳ (איוב כו, ה).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רשבי: אלמלא נכנסו ישראל בלשון הרע לא היה העולם עומד רגע - הנחש אמן זה

וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אִלְמָלֵא הָיוּ נִכְנָסִים יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ בְּסִימַן (בְּאֻמָּנוּת) לָשׁוֹן הָרָע, לֹא הָיָה הָעוֹלָם עוֹמֵד אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד.ולכן נאלצו להיות במדבר ארבעים שנה עד שיתוקן ענין הלה"ר של המרגלים מִיהוא זה שנקרא אֻמָּן שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע? הַנָּחָשׁ.הוא הראשון שדיבר לה"ר אמר והייתם כאלהי"ם יודעי טוב ורע - ואומן שונא בני אומנותו וְסוֹד הַדָּבָר - מִשֶּׁבָּא הַנָּחָשׁ עַל חַוָּה הִטִּיל בָּהּ זֻהֲמָה. וכך גם ענינו של בעל הלשון שמטיל זוהמא על האדם שמדבר עליו אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְעַל הַכֹּל מוֹחֵל אפי' על ע''ז גל''ע ושפ''ד כענין מעשה העגל ומעשה השטים הקב"ה, פְּרָט לְלָשׁוֹן הָרָע, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּשעומק הפגם בלשון הרע הוא - מי אדון לנו, ומתוך שכופרים בהשגחה כופרים בעיקר. ׳ (תהלים יב, ה).

בלשון הזוהר

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אִלְמָלֵא הֲווֹ עַיְילִין יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, בְּסִימָנָא (נ"א באומנא) דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, לָא הֲוָה קָאִים עָלְמָא רִגְעָא חַד. מַאן אוּמָנָא דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, נָחָשׁ. וְרָזָא דְּמִלָּה, מִדְּאָתָא נָחָשׁ עַל חַוָּה אַטִּיל בָּהּ זוּהֲמָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, וְעַל כֹּלָּא מָחַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בַּר מִן לִישָׁנָא בִּישָׁא. בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשׁוֹנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ׳ (תהילים יב, ה).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לשון הרע גזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ ונגזרה בכיה לדורי דורות

בֹּא וּרְאֵה כַּמָּהעונש גרם ו עָשָׂה אוֹתוֹ לָשׁוֹן הָרָע, גָּזַר עַל אֲבוֹתֵינוּשקיבלו הלה''ר שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וּמֵתוּ אֵלֶּההמרגלים שֶׁאָמְרוּ, וְנִגְזְרָה בְכִיָּה לְדוֹרֵי דוֹרוֹת. (כָּל שֶׁכֵּן כָּאן שֶׁהוֹצִיא לָשׁוֹן הָרָע עַל הַכֹּל) כִּבְיָכוֹל כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוּ עַל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, כְּאִלּוּ הוֹצִיאוּ עָלָיו. על כבוד השי"ת בִּגְלַל זֶה קִנֵּאלשמו הקב"ה עַל זֶה,כענין קנאות [-קנאתי לציון וגו'] (כְּלוֹמַר קנא לִשְׁמוֹ) וְעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם לְהִשָּׁמֵד מֵהָעוֹלָםאף אלו שלא סיפרו וקיבלו אִלְמָלֵא תְפִלַּת מֹשֶׁה.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כַּמָּה עָבֵד הַהוּא לִישָׁנָא בִּישָׁא, גָּזַר עַל אֲבְהֲתָנָא דְּלָא יֵיעוּל לְאַרְעָא וּמִיתוּ אִינּוּן דְּאָמְרוּ. וְאִתְגְּזַר בִּכְיָה לְדָרֵי דָּרִין. (כל שכן הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא) כִּבְיָכוֹל כֵּיוָן דְּאַפִּיקוּ עַל אַרְעָא קַדִּישָׁא, כְּאִילּוּ אַפִּיקוּ עָלֵיהּ. בְּגִין כַּךְ קַנֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל דָּא, (כלומר קני לשמיה) וְקָאִימוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ לְאִשְׁתֵּצָאָה מֵעָלְמָא, אִלְמָלֵא בָּעוּתֵיהּ דְּמֹשֶׁה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ויספרו לו ויאמרו - רבי חייא: כל לשון מלמד דבר לבדו הגיד ואמר והרהור

וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ'.׳וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ וְגוּ'׳ (במדבר יג, כז). אָמַר רַבִּי חִיָּיא, מַה שּׁוֹנֶה כָּאןשאמר הכתוב לשון וַיְסַפְּרוּ, וְלֹאאמר ה כָתוּב וַיַּגִּידוּ אוֹ וַיֹּאמְרוּ? אֶלָּא כָּל אֶחָדמלשונות אלו מְלַמֵּד דָּבָר לְבַדּוֹ. וַיַּגִּידוּ - בְּכָל מָקוֹם רֶמֶז הוּא רוֹמֵז בְּחָכְמָה,ויגי"דו משורש ג"ד 'גומל דלים' הגומל הוא המגיד אל הדל, ויו"ד רומז בחכמה וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וַיֹּאמֶרשורש אמירה יורה על ג' ענינים א. - אֲמִירָה בְּעָלְמָא.אמירה סתמית [א. שאינה אמת ב. ללא פירוש] ב. וַיֹּאמְרוּ - הִרְהוּר הַלֵּב. מה שהרהרו עוד קודם שראו ג. וַיֹּאמְרוּ - פְּקֻדָּה.שכל אחד אמר מה שנצטווה לומר וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וַיְסַפְּרוּ - פֵּרוּשׁ הַדָּבָר בְּכָל מָקוֹם.שכל אחד מן המרגלים סיפר ופירש דיבה אחרת והרחיב דברים, ללמדנו חומר לה''ר שסיפרו.

בלשון הזוהר

׳וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ'׳ (במדבר יג, כז). אָמַר רִבִּי חִיָּיא, מַאי שְׁנָא הָכָא וַיְסַפְּרוּ, וְלָא כְּתִיב וַיַּגִּידוּ, אוֹ וַיֹּאמְרוּ. אֶלָּא כָּל חַד אוֹלִיף מִלָּה בִּלְחוֹדוֹי. וַיַּגִּידוּ, בְּכָל אֲתָר רֶמֶז קָא רָמִיז בְּחָכְמְתָא, וְהָא אִתְּמַר. וַיֹּאמֶר, אֲמִירָה בְּעָלְמָא. וַיֹּאמְרוּ, הִרְהוּרָא דְּלִבָּא. וַיֹּאמְרוּ, תַּפְקִידְתָּא. וְהָא אוֹקִימְנָא בְּכַמָּה אֲתָר. וַיְסַפְּרוּ, פְּרִישׁוּתָא דְּמִלָּה בְּכָל אֲתָר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

באנו אל הארץ - רבי יצחק: המבקש לשקר אומר אמת בתחלה כדי שיאמינו לו

וכעת יבאר הרחבת הדברים שאמרו, ׳בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ׳ (במדבר יג, כז) - הָלַכְנוּ הָיָה צָרִיךְלכתוב לוֹ לִהְיוֹת! אֶלָּאלשון בָּאנוּ,רומז ש נִכְנַסְנוּ לְשָׁם לְאוֹתָהּה אֶרֶץממש שֶׁהָיִיתָ מְשַׁבְּחָהּ בְּכָל יוֹםלכל ישראל וְהָיִיתָ אוֹמֵר שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ, ׳וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ׳ - הִיא. רַבִּי יִצְחָק אָמַר,טעם הדבר שהתחילו לדבר בשבחה אף שבאו לגנותה, מפני שחלק על דברי רי"צ, שאף בתואר זה של זבת חלב ודבש לא אמרו דבר שבח מִי שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר כָּזָב, אוֹמֵר דְּבַר אֱמֶת בַּהַתְחָלָה, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִינוּ לוֹל כְּזָבָיו.

בלשון הזוהר

׳בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ׳ (במדבר יג, כז) - הָלַכְנוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא בָּאנוּ, עָאלָנָא לְתַמָן לְהַהִיא אַרְעָא דַּהֲוִית מְשַׁבַּח בְּכָל יוֹמָא, וַהֲוִית אַמָרְתּ דְּלֵית דִּכְוָותָה. ׳וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ׳ - הִיא. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, מַאן דְּבָעֵי לְמֵימַר כְּדִיבָא, אָמַר מִלָּה דִּקְשׁוֹט בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דִּיְּהֶמְנוּ לֵיהּ כְּדִבוֹי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי חייא: אמרו נכנסנו לארץ שהיית משבח והרי זה פריה אשכול קטן קטפנו

רַבִּי חִיָּיא אָמַר, (אֶלָּא) כָּךְ אָמְרוּ: נִכְנַסְנוּ לְאוֹתָהּ אֶרֶץ שֶׁהָיִיתָ מְשַׁבְּחָהּ כָּל יוֹם וְאָמַרְתָּ שֶׁאֵין כָּמוֹהָ, (׳וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ׳ (במדבר יג, כז) - הִיא), וְהֵרַמְתָּ שִׁבְחָהּ עַל הַכֹּל - וְלֹא כָּךְ,ואין זה כפי שאמרת שֶׁהֲרֵי זֶה פִּרְיָהּ,שהראו לו אֶשְׁכּוֹל אֶחָד מֵאוֹתָם קְטַנִּיםש קָטְפוּ. אָמְרוּ: אִם לָזֶההארץ הוֹרִישׁ הקב"ה אֶת יִשְׂרָאֵל וְסָבְלוּ כָּל אוֹתָן צָרוֹת וַעֲיֵפוּת, הֲרֵי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם יֵשׁ אֶשְׁכּוֹלוֹת וּפֵרוֹת הָאָרֶץ יוֹתֵר,גדולים עַל אֶחָד שְׁנַיִם.פי שנים

בלשון הזוהר

רִבִּי חִיָּיא אָמַר, (אלא) הָכִי אָמְרוּ, עָאלָנָא לְהַהִיא אַרְעָא דַּהֲוִית מְשַׁבַּח לָהּ כָּל יוֹמָא וְאַמָרַת דְּלֵית דִּכְוָותָה, (׳וגם זבת חלב ודבש׳ (במדבר יג, כז) היא), וַאֲרִימַת שְׁבָחָא עַל כֹּלָּא. וְלָאו הָכִי, דְּהָא זֶה פִּרְיָה, אַתְכְּלָא חַד מֵאִינּוּן זְעִירִין קַטְפוּ. אָמְרוּ, אִי לְדָא אַחֲסִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְסַבְלוּ כָּל אִינּוּן עַקְתִּין וְלֵיאוּתִין, הָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם אִית אַתְכְּלִין וְאֵיבִין דְּאַרְעָא יַתִּיר, עַל חַד תְּרֵין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אפס כי עז העם - דרך העולם שגבורי המלחמה שומרים בחוץ וכאן אפילו בני העיר

ועוד הוסיפו המרגלים לומר ׳אֶפֶס כִּי עַז הָעָם׳ (במדבר יג, כח) - דֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁאוֹתָם גִּבּוֹרִים עוֹרְכֵי הַקְּרָבהם יוֹשְׁבִים בַּחוּץ לִשְׁמֹר הַדְּרָכִים,אבל וְכָאן אֲפִלּוּ אוֹתָם בְּנֵי הָעִירהיושבים בתוך העיר היו תַּקִּיפִים גִּבּוֹרִים.ומטעם זה אמרו 'היושב בארץ' ׳וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת׳,יתר על כן שֶׁאֲפִלּוּ כָּל מַלְכֵי הָעוֹלָם יִתְכַּנְּסוּ עֲלֵיהֶם, לֹא יַעֲשׂוּלא יוכלו לעשות בָהֶםאפי' פְּגָם.וכ"ש אנחנו שאנו עם אחד בלבד עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ, בְּלָשׁוֹן הָרָע אָמְרוּ,הלשון הרע וְהַקָּשֶׁה מֵהַכֹּל - שֶׁכָּתוּבשאמרו ׳עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶבמשל׳ (במדבר יג, כט) - לְבֶן אָדָם שֶׁנְּשָׁכוֹפעם נָחָשׁ, כְּשֶׁרוֹצִים לְהַפְחִיד אוֹתוֹ, אוֹמְרִים: הִנֵּה נָחָשׁ כָּאן.ומתוך כך הוא נזכר בנחש שנשכו ומתיירא ביותר

בלשון הזוהר

׳אֶפֶס כִּי עַז הָעָם׳ (במדבר יג, כח), אוֹרְחֵיהּ דְּעָלְמָא דְּאִינּוּן גִּבָּרִין מַגִּיחֵי קְרָבָא יַתְבִין לְבַר, לְאִסְתַּמְּרָא אָרְחִין. וְהָכָא אֲפִילוּ אִינּוּן בְּנֵי מָתָא, תַּקִּיפִן גִּבּוֹרִין. וְהֶעָרִים בְּצוּרוֹת, דְּאֲפִילּוּ כָּל מַלְכִין דְּעָלְמָא יִתְכָּנְּשׁוּ עָלַיְיהוּ. לָא יַעַבְדּוּן בְּהוּ פְּגִימוּתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כָּל מַה דְּאַמְרֵי, בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא אָמְרוּ, וְקַשְׁיָא מְכֻּלְּהוּ, דִּכְתִּיב ׳עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב׳. לְבַר נָשׁ דִּנְשָׁכֵיהּ חִוְיָא, כַּד בָּעָאן לְאַגְזְמָא לֵיהּ, אַמְרֵי הָא חִוְיָא הָכָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי אבא: זה הקשה מכל מה שאמרו כי עמלק עורך קרב זמין בארץ הנגב

רַבִּי אַבָּא אָמַר, וַדַּאיכמו שאמר ר"י שהדבר ה זֶה קָשֶׁה מִכָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ,בגנות הארץ והוסיף לבאר הגנות בזה ואמר כְּלוֹמַר, אוֹתוֹ שֶׁעוֹרֵךְ קְרָב בַּכֹּלהוא עמלק הֲרֵי כָּאן זָמִין.למלחמה וּבְאֵיזֶה מָקוֹם? בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, שֶׁהֲרֵי הוּא הַמָּקוֹם לְהִכָּנֵס בּוֹ.שמשם היו אמורים להכנס לא"י מִיָּד - ׳וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָםובכך שנתנו את קולם׳ (במדבר יד, א) - קָבְעוּ בְכִיָּה לְדוֹרוֹת, לְעוֹלָמִים, בְּאוֹתוֹ לַיְלָה.שהיה ליל תשעה באב והבכיה היתה 'לעולמים' על שני בתי מקדשות שנחרבו באותו הלילה

בלשון הזוהר

רִבִּי אַבָּא אָמַר, ודַּאי דָּא קַשְׁיָא מִכָּל מַה דְּאָמְרֵי, כְּלוֹמַר, הַהוּא דְּאַגָּח קְרָבָא בְּכֹלָּא, הָא הָכָא זַמִּין. וּבְאָן אֲתָר. בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, דְּהָא הוּא אֲתָר לְאַעְלָאָה בֵּיהּ. מִיַּד ׳וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם׳. קְבִיעוּ בִּכְיָה לַדּוֹרוֹת, לְעָלְמִין, בְּהַהוּא לֵילְיָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רבי יוסי: עצה לקחו להוציא שם רע על הארץ ועל הקבה - ורצה להשמידם

כ] עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, עֵצָה לָקְחוּ עַל הַכֹּל לְהוֹצִיא שֵׁם רַע.ומפרש דבריו מַה זֶּה עַל הַכֹּל?בא לרבות ׳עַל הָאָרֶץ וְעַל׳סוד זו"נ. הקב"ה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, עַל הָאָרֶץ בְּסֵדֶר,מובן שהוציאו דיבה עַל הקב"ה מִנַּיִן?שלקחו עצה להוציא שם רע אָמַר לוֹ, מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳אֶפֶס כִּי עַז הָעָם׳ (במדבר יג, כח) - מִי יָכוֹל לָהֶם? ׳כִּי עַז הָעָם׳ דַּוְקָא. וְכָתוּב ׳עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב׳ (במדבר יג, כט) - וְאָז גָּרְמוּ כָּל זֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְרָצָה הקב"ה לְהַשְׁמִידָם מֵהָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו וְגוֹ'׳ (תהלים קו, כג) '.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, עֵיטָא נָסִיבוּ עַל כֹּלָּא, לְאַפָּקָא שׁוּם בִּישׁ. מַאי עַל כֹּלָּא. עַל אַרְעָא, וְעַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, עַל אַרְעָא תִּינַח. עַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִנַיִן. אָמַר לֵיהּ מַשְׁמַע דִּכְתִּיב, ׳אֶפֶס כִּי עַז הָעָם׳. מַאן יָכִיל בְּהוּ. ׳כִּי עַז הָעָם׳ - דַּיְיקָא. וּכְתִיב ׳עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב׳, כְּדֵין גָּרְמוּ כָּל הַאי, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְשֵׁיצָאָה לוֹן מִן עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו וְגוֹ'׳ (תהילים קו, כג).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ועתה יגדל נא כח ה - רבי אחא ורבי יוסי: ישראל קיום העולם כשעושים רצון ריבונם

וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ . יבאר שהתפשטות הופעת ודרכי הנהגת השי"ת בעולם הנתפסים אצל הנבראים כגדולת כח אדנותו יתברך - תלוייה בהתעוררות מעשיהם ותפילותיהם שלישראל מצד אתערותא דלתתא. וְעַתָּה יִגְדַּל ׳נָא כֹּחַ ה'׳. רַבִּי אָחָא וְרַבִּי יוֹסֵי אָמְרוּ, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵלמעלת ישראל אינה נובעת רק ממעלתם הפנימית ומסגולת נפשם, אלא מצד בחירת הבורא בהם ככלי לגלות ייחודו, לכך אשריהם ישראל יותר מכל ה מֵעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁל הָעוֹלָם,א. שהקב"ה רוֹצֶה בָהֶם[לא כרצון סתמי אלא כעניין ייחוד הרצון ובזה נעשו משכן לשכינה]. ב. וְהִתְכַּנָּה בָהֶםקרא שמו בהם - בני בכורי ישראל וכן אלוהי ישראל שנתברר שאינם רק 'שמות יחס' אלא 'גילוי מהות' ג. וְהִתְפָּאֵר בָּהֶם,ישראל אשר בך אתפאר- 'התפארת' היא המחשבה שיוצאת אל הפועל בשלמות המעשה שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בַתּוֹרָה,בשביל ישראל שנקראו ראשית מִשּׁוּם שֶׁאֶחָדישראל אחד בְּאֶחָדבה' אחד הִתְקַשְּׁרוּ, וְיִשְׂרָאֵל לְמַטָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם קִיּוּמוֹ,של העולם וְקִיּוּם שֶׁל כָּל שְׁאָר הָעַמִּים.שרק בזכותם קיימים גם שאר העמים אֵימָתַי?הם נקראים אחד, ובזה הם קיומו של העולם בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹן רִבּוֹנָם.שאז מעלים מ"ן [מים נוקבין] ובזה מושכים שפע ממים עליונים לתחתונים

בלשון הזוהר

וְעַתָּה יִגְדַּל ׳נָא כֹּחַ יהו"ה׳ (במדבר יד, יז). רִבִּי אֲחָא וְרִבִּי יוֹסֵי אַמְרֵי, זַכָּאי אִינּוּן יִשְׂרָאֵל מֵעַמִּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת דְּעָלְמָא. דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וְאִתְכְּנֵי בְּהוּ, וְאִתְפָּאַר בְּהוּ, דְּהָא עָלְמָא לָא אִבְרֵי אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּיִשְׁתַּדְּלוּן בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּחַד בְּחַד אִתְקַשְׁרָן. וְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא בְּהַאי עָלְמָא, אִינּוּן קִיּוּמָא דִּילֵיהּ, וְקִיּוּמָא דְּכָל שְׁאַר עַמִּין, אֵימָתַי בִּזְמַן דְּעַבְדֵי רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

יגדל נא כח ה

סוד הלב הנקשר במוח כדוגמת ירושלים ובית המקדש

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.