רבי יצחק: כשהגיעו לענקים היו שמים את מטה משה לפניהם וניצלו
שלח לך · ויבאו עד נחל אשכל - סוד לשון הרע ורמזי התורה בדברי המרגלים · מאמר 10 · פיסקה 13 · דף קס ע"ב
לשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כַּד הֲווֹ מָטָאן לְגַבַּיְיהוּ דְּאִינּוּן עֲנָקִים, הֲווֹ שַׁוְויָין הַהוּא חוּטְרָא דְּמֹשֶׁה קַמַּיְיהוּ, וְאִשְׁתְּזִיבוּ. וּמְנָלָן דְּהַהוּא חוּטְרָא יָהִיב לוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עַלוּ זֶה בַנֶּגֶב׳. כְּתִיב הָכָא עֲלוּ זֶה, וּכְתִיב הָתָם ׳וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה וְגוֹ'׳ (שמות ד, יז), וּבְגִינֵיהּ אִשְׁתֵּזִיבוּ. דְּאִי תֵּימָא הָנֵי עֲנָקַיָּיא שַׁבְקֵי לוֹן. אֶלָּא אָתוּ לְנַסְבָּא לוֹן, וַהֲווּ שַׁוְויָין לְקָמַיְיהוּ הַהוּא חוּטְרָא, וּמִשְׁתֵּזְבֵי (ס"א ומשתמטי) מִקַּמַּיְיהוּ. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, מָסוֹרֶת שְׁמָא קַדִּישָׁא מָסַר לוֹן מֹשֶׁה, וּבְגִינֵיהּ אִשְׁתֵּזִיבוּ מִנַּיְיהוּ.
תרגום
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כְּשֶׁהָיוּ מַגִּיעִים לְאוֹתָם עֲנָקִים, הָיוּ שָׂמִים אוֹתוֹ מַטֶּה שֶׁל מֹשֶׁה לִפְנֵיהֶם, וְנִצְּלוּ. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁאוֹתוֹ מַטֶּה נָתַן לָהֶם? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב׳ - כָּתוּב כָּאן עֲלוּ זֶה, וְכָתוּב שָׁם ׳וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה וְגוֹ', וּבִגְלָלוֹ נִצְּלוּ׳ (שמות ד). שֶׁאִם תֹּאמַר שֶׁהָעֲנָקִים הַלָּלוּ עָזְבוּ אוֹתָם? אֶלָּא בָּאוּ לְקַחְתָּם, וְהָיוּ שָׂמִים מוּלָם אוֹתוֹ מַטֶּה, וְנִצּוֹלִים (וּבוֹרְחִים) מִלִּפְנֵיהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, מָסֹרֶת שֵׁם הַקָּדוֹשׁ מָסַר לָהֶם מֹשֶׁה, וּבִגְלָלוֹ נִצְּלוּ מֵהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יצחק אמר, כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים, הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו, ואשתזיבו. ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון. הדא הוא דכתיב, ׳ויאמר אליהם עלו זה בנגב׳. כתיב הכא עלו זה, וכתיב התם ׳ואת המטה הזה וגו'׳ (שמות ד, יז), ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני ענקייא שבקי לון. אלא אתו לנסבא לון, והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא, ומשתזבי (ס"א ומשתמטי) מקמייהו. רבי יהודה אמר, מסורת שמא קדישא מסר לון משה, ובגיניה אשתזיבו מנייהו.
התרגום: רבי יצחק אמר, כשהיו מגיעים לאותם ענקים, היו שמים אותו מטה של משה לפניהם, ונצלו. ומנין לנו שאותו מטה נתן להם? זהו שכתוב ׳ויאמר אלהם עלו זה בנגב׳ - כתוב כאן עלו זה, וכתוב שם ׳ואת המטה הזה וגו', ובגללו נצלו׳ (שמות ד). שאם תאמר שהענקים הללו עזבו אותם? אלא באו לקחתם, והיו שמים מולם אותו מטה, ונצולים (ובורחים) מלפניהם. רבי יהודה אמר, מסרת שם הקדוש מסר להם משה, ובגללו נצלו מהם.
מן המפרשים
אור החמה: ואי תימא הני ענקייא וכו' פי' ויהיה ההצלה ממש מידם ע"י המטה ועתה לא יתיישב בשנים דהיינו בנתים אי אפשר לפרש כן אלא שלא נמסרו לידם אלא קודם היו ניצולים והיינו אומרו אלא אתי לנסבא וכו' ועתה ניחא בשנים דהיינו בנתים שלא יגעו אליהם.…
הסולם: ר׳ יצחק אמר וכו׳: ר׳ יצחק אמר, כשהמרגלים הגיעו לאלו הענקים היו משימים מטה של משה לפניהם, ונצולו. ומאין לנו שנתן להם המטה. ז״ש, ויאמר אליהם עלו זה בנגב. כתוב כאן עלו זה וכתוב שם ואת המטה ה זה וגו׳ ולמדים גזירה שוה, זה זה.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: