ממלכת הזוהר › זוהר › קרח › מאמר 5: ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה - סוד הקטרת המשככת את הרגז › פיסקה 2 (קעז ע"א)

משל למלך שרגז על עבדיו ואהוב המלך נכנס ושמח פניו והשוטר הסתלק בלי דין

קרח · ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה - סוד הקטרת המשככת את הרגז · מאמר 5 · פיסקה 2 · דף קעז ע"א

לשון הזוהר

׳וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה׳. בְּשַׁעֲתָא דְּמָארֵיהוֹן דְּדִינִין קַיְימִין עַל עָלְמָא, וְרוּגְזָא תָּלֵי, אִי אִשְׁתְּכַח בְּדָרָא זַכָּאָה דְּרָשִׁים לְעֵילָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח בֵּיהּ, וְאִשְׁתְּכַךְ רוּגְזָא. לְמַלְכָּא דְּאִתְרְגַז עַל עַבְדּוֹי, וַהֲוָה תָּבַע עַל סַנְטִירָא לְמֶעְבַּד דִּינָא. אַדְּהָכִי עָאל רְחִימָא דְּמַלְכָּא, וְקָם קַמֵּיהּ. כֵּיוָן דְּחָמָא לֵיהּ מַלְכָּא, אִתְנְהִירוּ אַנְפּוֹי. שָׁארֵי הַהוּא רְחִימָא דְּמַלְכָּא לְאִשְׁתָּעֵי בַּהֲדֵיהּ, וּמַלְכָּא חַדֵּי. לְבָתַר כַּד אָתָא סַנְטִירָא, חָזָא אַנְפּוֹי דְּמַלְכָּא חַדָּאן, אִסְתַּלָּק וְאָזִיל לֵיהּ, וְלָא עָבִיד דִּינָא. וּכְדֵין, הַהוּא רְחִימָא בָּעֵי לְמַלְכָּא עַל עֲבָדוֹי, וּמְכַפֵּר לְהוּ. וּבְגִין כָּךְ, ׳וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה׳.

תרגום

׳וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה׳. בְּשָׁעָה שֶׁבַּעֲלֵי הַדִּינִים עוֹמְדִים עַל הָעוֹלָם וְהָרֹגֶז תָּלוּי - אִם יֵשׁ בַּדּוֹר צַדִּיק שֶׁרָשׁוּם לְמַעְלָה, הקב"ה מַשְׁגִּיחַ עָלָיו וְשׁוֹכֵךְ הָרֹגֶז. לְמֶלֶךְ שֶׁרָגַז עַל עֲבָדָיו, וְהָיָה תוֹבֵעַ אֶת הַשּׁוֹטֵר הַמּוֹצִיא לַפֹּעַל לַעֲשׂוֹת דִּין. בֵּין כָּךְ נִכְנַס אֲהוּב הַמֶּלֶךְ וְעָמַד לְפָנָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, אוֹרוּ פָנָיו. נִשְׁאַר אוֹתוֹ אֲהוּב הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר אִתּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ שָׂמַח. אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִגִּיעַ הַשּׁוֹטֵר וְרָאָה פָנָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ שְׂמֵחִים, הִסְתַּלֵּק וְהָלַךְ לוֹ וְלֹא עָשָׂה דִין. וְאָז אוֹתוֹ אֲהוּב הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ מֵהַמֶּלֶךְ עַל עֲבָדָיו, וּמְכַפֵּר לָהֶם. וּמִשּׁוּם זֶה, ׳וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ואיש חכם יכפרנה׳. בשעתא דמאריהון דדינין קיימין על עלמא, ורוגזא תלי, אי אשתכח בדרא זכאה דרשים לעילא, קודשא בריך הוא אשגח ביה, ואשתכך רוגזא. למלכא דאתרגז על עבדוי, והוה תבע על סנטירא למעבד דינא. אדהכי עאל רחימא דמלכא, וקם קמיה. כיון דחמא ליה מלכא, אתנהירו אנפוי. שארי ההוא רחימא דמלכא לאשתעי בהדיה, ומלכא חדי. לבתר כד אתא סנטירא, חזא אנפוי דמלכא חדאן, אסתלק ואזיל ליה, ולא עביד דינא. וכדין, ההוא רחימא בעי למלכא על עבדוי, ומכפר להו. ובגין כך, ׳ואיש חכם יכפרנה׳.

התרגום: ׳ואיש חכם יכפרנה׳. בשעה שבעלי הדינים עומדים על העולם והרגז תלוי - אם יש בדור צדיק שרשום למעלה, הקב"ה משגיח עליו ושוכך הרגז. למלך שרגז על עבדיו, והיה תובע את השוטר המוציא לפעל לעשות דין. בין כך נכנס אהוב המלך ועמד לפניו. כיון שראה אותו המלך, אורו פניו. נשאר אותו אהוב המלך לדבר אתו, והמלך שמח. אחר כך כשהגיע השוטר וראה פניו של המלך שמחים, הסתלק והלך לו ולא עשה דין. ואז אותו אהוב המלך בקש מהמלך על עבדיו, ומכפר להם. ומשום זה, ׳ואיש חכם יכפרנה׳.

מן המפרשים

הסולם: ואיש חכם יכפרנה: בשעה שבעלי הדין עומדים על העולם, והכעס תולה, אם נמצא בדור צדיק המצוין למעלה, הקב"ה מביט עליו, והכעס נשקט. בדומה למלך שכעס על עבדיו, והיה תובע על השוטר לעשות דין. בתוך כך בא אוהבו של המלך, וקם לפניו. כיון שראהו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר