רבי יצחק: התורה נותנת חרות מהכל - חרות על הלחת אל תקרי חרות אלא חרות
קרח · ויקח קרח בן יצהר - סוד המחלוקת בשלום ובימין ושמאל · מאמר 1 · פיסקה 2 · דף קעו ע"א
לשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מַאן דְּיִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, חֵירוּ אִית לֵיהּ מִכֹּלָּא, חֵירוּ מִמִּיתָה, כְּמָה דְּאַמָרָן, בְּגִין דְּחֵירוּ עָלֵיהּ שַׁרְיָא, וְאָחִיד בֵּיהּ. אִילּוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרִין בְּאוֹרַיְיתָא, יִשְׁתְּזִבוּ מִכֹּלָּא, וְלָא יִשְׁתְּכָחוּ בְּגָלוּתָא. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב (׳ס"א אילו ישראל מנטרין אורייתא, אשתזבו מכלא, ולא אשתכחו בגלותא׳ כתיב) ׳חָרוּת עַל הַלֻּחוֹת׳ (שמות לב, טז), אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵירוּת - וְחֵירוּת דָּא (אוקמוה) בְּאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּכַח. אוֹרַיְיתָא אִיהִי חֵילָא דִּימִינָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳ (דברים לג, ב). וּשְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא. מַאן דְּעָבִיד יְמִינָא שְׂמָאלָא, וּשְׂמָאלָא יְמִינָא, הָא אִיהוּ כְּאִילּוּ חָרִיב עָלְמָא.
תרגום
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, יֵשׁ לוֹ חֵרוּת מֵהַכֹּל, חֵרוּת מִמִּיתָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מִשּׁוּם שֶׁחֵרוּת שׁוֹרָה עָלָיו וַאֲחוּזָה בוֹ. אִלּוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרִים בַּתּוֹרָה, יִנָּצְלוּ מֵהַכֹּל, וְלֹא יִמָּצְאוּ בַגָּלוּת. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל משמרים אֶת הַתּוֹרָה, יִנָּצְלוּ מֵהַכֹּל, וְלֹא יִמָּצְאוּ בַּגָּלוּת. כָּתוּב) ׳חָרוּת עַל הַלֻּחֹת׳ (שמות לב, טז), אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת - וְחֵרוּת זוֹ (בֵּאֲרוּהָ) נִמְצֵאת בַּתּוֹרָה. הַתּוֹרָה הִיא כֹּחַ הַיָּמִין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳ (דברים לג, ב). וְהַשְּׂמֹאל נִכְלָל בַּיָּמִין. מִי שֶׁעוֹשֶׂה יָמִין שְׂמֹאל וּשְׂמֹאל יָמִין, הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ מַחֲרִיב עוֹלָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יצחק אמר, כל מאן דישתדל באורייתא, חירו אית ליה מכלא, חירו ממיתה, כמה דאמרן, בגין דחירו עליה שריא, ואחיד ביה. אילו ישראל מתעטרין באורייתא, ישתזבו מכלא, ולא ישתכחו בגלותא. ודא הוא דכתיב (׳ס"א אילו ישראל מנטרין אורייתא, אשתזבו מכלא, ולא אשתכחו בגלותא׳ כתיב) ׳חרות על הלחות׳ (שמות לב, טז), אל תקרי חרות אלא חירות - וחירות דא (אוקמוה) באורייתא אשתכח. אורייתא איהי חילא דימינא, כמה דאת אמר ׳מימינו אש דת למו׳ (דברים לג, ב). ושמאלא אתכליל בימינא. מאן דעביד ימינא שמאלא, ושמאלא ימינא, הא איהו כאילו חריב עלמא.
התרגום: רבי יצחק אמר, כל מי שישתדל בתורה, יש לו חרות מהכל, חרות ממיתה כמו שאמרנו, משום שחרות שורה עליו ואחוזה בו. אלו ישראל מתעטרים בתורה, ינצלו מהכל, ולא ימצאו בגלות. וזהו שכתוב (אלו ישראל משמרים את התורה, ינצלו מהכל, ולא ימצאו בגלות. כתוב) ׳חרות על הלחת׳ (שמות לב, טז), אל תקרי חרות אלא חרות - וחרות זו (בארוה) נמצאת בתורה. התורה היא כח הימין, כמו שנאמר ׳מימינו אש דת למו׳ (דברים לג, ב). והשמאל נכלל בימין. מי שעושה ימין שמאל ושמאל ימין, הרי הוא כאלו מחריב עולם.
מן המפרשים
אור החמה: ושמאלא אתכליל בימינא. שע"י הת"ת הגבורה נכללת בחסד. מאן דעביד וכו' שהרי לכלול ימין בשמאל הוצרך אל הת"ת האמצעי ומאן דאחלף חריב עלמא. וענין אחלף הכוונה במעשיו הרעים אמנם בסוד הנני בני הוא ענין (ראה) [בכ"י נאה] נתבאר בזוהר דהיינו…
הסולם: ר' יצחק אמר וכו': רי"א, כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל, חירות ממות, כמו שאמרנו, משום שחרות, שהוא בינה, שורה עליו ואחוז בו. אילו היו ישראל מתעטרים בתורה היו נצולים מכל, ולא היו נמצאים בגלות. וז"ש חרות על הלוחות אל תקרי חרות…
אור יקר: ישראל מנטרין אורייתא אשתזיכו מכולא שהם שאר דינים משאר הבחינות ולא אשתכחו כגלותא שהיא מצד המלכות הגולה עמהם, והיינו בסוד חירות בינה על הלוחות דהיינו על התורה שהם שתי לוחות, ו״ה לוחות מעשה אלהים דהיינו ו״ה תורה שבכתב ותורה שבעל…