ויקח קרח בן יצהר
סוד המחלוקת בשלום ובימין ושמאל
ויקח קרח בן יצהר - רבי אבא: כל המשתדל בתורה אחוז בעץ החיים וניצל מהכל
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וגו'. ׳וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְגוֹ'׳ (במדבר טז, א). רַבִּי אַבָּא פָּתַח,כהקדמה לפירוש הפסוק הזה ׳הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רַב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים׳ (תהלים יט, יא) - כַּמָּהא. עֶלְיוֹנִים הֵם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה,סודות התורה מצד עולם האצילות] ב. כַּמָּה מְכֻבָּדִים הֵם,בסוד תורה דבריאה ש"י עולמות בכורסיא כמנין יק"ר ג. אֲהוּבִים הֵם לְמַעְלָה,בסוד תורה דיצירה, ד. אֲהוּבִים הֵם לְכֻלָּם,תורה דעשייה-[רמ"ק] וכ"כ למה בִּגְלַל שֶׁהֵם שֵׁם קָדוֹשׁ.שהתורה כולה היא שמו של הקב"ה וכל אותיותיה הם מצירופי שמותיו של הקב"ה וְכָל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה,הרי הוא ממש מִשְׁתַּדֵּל בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁוע"י כך הוא וְנִצָּל מֵהַכֹּל. נִצָּל בָּעוֹלָם הַזֶּה,מכל הצרות וְנִצָּל בָּעוֹלָם הַבָּא.מכל המקטרגים בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, אָחוּז ׳בְּעֵץ הַחַיִּים׳. כֵּיוָן שֶׁאָחוּז בּוֹ - בַּכֹּל אָחוּז, שֶׁכָּתוּב ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְגוֹ'׳ (משלי ג, יח).
בלשון הזוהר
׳וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְגוֹ'׳ (במדבר טז, א). רִבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רַב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים׳ (תהילים יט, יא) - כַּמָה עִלָּאִין פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, כַּמָה יַקִּירִין אִינּוּן, תְּאִיבִין אִינּוּן לְעֵילָּא, תְּאִיבִין אִינּוּן לְכֹלָּא, בְּגִין דְּאִינּוּן שְׁמָא קַדִּישָׁא. וְכָל מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא, אִשְׁתְּדַּל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְאִשְׁתְּזִיב מִכֹּלָּא. אִשְׁתְּזִיב בְּעָלְמָא דֵּין, וְאִשְׁתְּזִיב בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא, אָחִיד בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי. כֵּיוָן דְּאָחִיד בֵּיהּ, בְּכֹלָּא אָחִיד, דִּכְתִּיב, ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְגוֹ'׳ (משלי ג, יח).
רבי יצחק: התורה נותנת חרות מהכל - חרות על הלחת אל תקרי חרות אלא חרות
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה,לעסוק בתורה יֵשׁ לוֹ חֵרוּת מֵהַכֹּל,מכל עול דרך ארץ [ומכל מיני מאורעות הבאים מו' קצוות- רמ"ק] חֵרוּת מִמִּיתָהואף חרות מגזירת מיתה היא אחיזת הקליפות הנקראים 'מות' הנאחזים בחלקי החיים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ,ונתבאר במקום אחר כמה פעמים מִשּׁוּם שֶׁחֵרוּת שׁוֹרָה עָלָיו וַאֲחוּזָה בוֹ.וכן ביחס לכלל, אִלּוּכלל יִשְׂרָאֵליהיו מִתְעַטְּרִים בַּתּוֹרָה,בלימודה ושמירת מצוותיה יִנָּצְלוּ מֵהַכֹּל, וְלֹא יִמָּצְאוּ בַגָּלוּת. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל משמרים אֶת הַתּוֹרָה, יִנָּצְלוּ מֵהַכֹּל, וְלֹא יִמָּצְאוּ בַּגָּלוּת. כָּתוּב) ׳חָרוּת עַל הַלֻּחֹת׳ (שמות לב, טז), אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת - וְחֵרוּת זוֹנתבאר שנמצאת (בֵּאֲרוּהָ) נִמְצֵאת בַּתּוֹרָה.התלבשות בינה בז"א הנקרא תורה שבכתב מתמ"ד. הַתּוֹרָה הִיא כֹּחַ הַיָּמִין,מצד השפעת החסד כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳ואש דת זו התוה"ק (דברים לג, ב). וְהַשְּׂמֹאלשהוא מידת גבורה נִכְלָל בַּיָּמִין.אבל עדיין הימין הוא ימין, והשמאל הוא שמאל ומי שמחליף ביניהם ח"ו ע"י מעשיו הרעים מִי שֶׁעוֹשֶׂה יָמִין שְׂמֹאל וּשְׂמֹאל יָמִין, הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ מַחֲרִיבהעולם שמקצץ בנטיעות [-רמ"ק]. עוֹלָם.
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מַאן דְּיִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, חֵירוּ אִית לֵיהּ מִכֹּלָּא, חֵירוּ מִמִּיתָה, כְּמָה דְּאַמָרָן, בְּגִין דְּחֵירוּ עָלֵיהּ שַׁרְיָא, וְאָחִיד בֵּיהּ. אִילּוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרִין בְּאוֹרַיְיתָא, יִשְׁתְּזִבוּ מִכֹּלָּא, וְלָא יִשְׁתְּכָחוּ בְּגָלוּתָא. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב (׳ס"א אילו ישראל מנטרין אורייתא, אשתזבו מכלא, ולא אשתכחו בגלותא׳ כתיב) ׳חָרוּת עַל הַלֻּחוֹת׳ (שמות לב, טז), אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵירוּת - וְחֵירוּת דָּא (אוקמוה) בְּאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּכַח. אוֹרַיְיתָא אִיהִי חֵילָא דִּימִינָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳ (דברים לג, ב). וּשְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא. מַאן דְּעָבִיד יְמִינָא שְׂמָאלָא, וּשְׂמָאלָא יְמִינָא, הָא אִיהוּ כְּאִילּוּ חָרִיב עָלְמָא.
אהרן ימין לוים שמאל - קרח רצה להחליף הימין לשמאל ולכן נענש בכל
בֹּא וּרְאֵה, אַהֲרֹןענינו מצד יָמִין,שהוא בשורש חסד לְוִיִּםענינם מצד שְׂמֹאל.משורש גבורה קֹרַחשביקש את הכהונה רָצָה לַעֲשׂוֹת חִלּוּף הַיָּמִין לַשְּׂמֹאל,להעביר הכהונה ללווים וּמִשּׁוּם זֶה נֶעֱנַשׁ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנִּמְצָא בּוֹ לָשׁוֹן הָרָע,שאמר על משה רבנו 'מדוע תתנשאו על קהל ה' וְנֶעֱנַשׁ בַּכֹּל.ברכוש ובנפש, בעוה"ז ובעוה"ב, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, חלק על דברי ר' יצחק וס"ל שחטאו של קורח לא רק מצד שהחליף שהרי הַשְּׂמֹאל נִכְלל תָּמִיד בַּיָּמִין.אלא חטאו של קֹרַחשרצה להפריד את הגבורה מן הימין, ולהחזיק במחלוקת שהימין יהיה בימין והשמאל רק בשמאל ורצה רָצָה לְהַחֲלִיף תִּקּוּן שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה,שבספירות שלמעלה יש שלום בין הימין לשמאל ובגלל בִּגְלַל זֶה נֶאֱבַד מִלְמַעְלָהעוה"ב וּלְמַטָּה.עוה"ז
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אַהֲרֹן יְמִינָא, לֵיוָאֵי שְׂמָאלָא. קֹרַח בָּעֵי לְמֶעְבַּד חִלּוּפָא דִּימִינָא לִשְׂמָאלָא, בְּגִין כָּךְ אִתְעַנָּשׁ. וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ לִישָׁנָא בִּישָׁא, וְאִתְעֲנָשׁ בְּכֹלָּא. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, שְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל תָּדִיר בִּימִינָא. קֹרַח בָּעָא לְאַחְלְפָא תִּקּוּנָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, בְּגִין כָּךְ אִתְאֲבִיד מֵעֵילָּא וְתַתָּא.
ויקח קרח - לקח עצה רעה לעצמו - הרודף אחר מה שאינו שלו מאבד את שלו
וַיִּקַּח קֹרַח. ׳וַיִּקַּח קֹרַח׳ (במדבר טז, א) - מַה זֶּהלשון וַיִּקַּח? לָקַח עֵצָה רָעָה לְעַצְמוֹ.ומדוע זו עצה רעה שכל כָּל מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ - זֶה בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ - נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ. ונעשה 'קרח' מזה ומזה קֹרַח רָדַף אַחַר מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ- ומשום כך אף - אֶת שֶׁלּוֹ אִבֵּד, וְאַחֵר לֹא הִרְוִיחַ.ובזה יובן הכתוב 'ויקח -קרח' שבעצה הרעה ש'לקח' כדי 'לקחת' דבר שאינו שלו, נעשה 'קרח' אף ממה שהיה שלו.
בלשון הזוהר
׳וַיִּקַּח קֹרַח׳ - מַאי וַיִּקַּח. נָסִיב עֵיטָא בִּישָׁא לְגַרְמֵיהּ. כָּל דְּרָדַף בָּתַר דְּלָאו דִּילֵיהּ, אִיהוּ עָרִיק מִקַּמֵּיהּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מַה דְּאִית בֵּיהּ אִתְאֲבִיד מִנֵּיהּ. קֹרַח רָדִיף בָּתַר דְּלָאו דִּילֵיהּ, דִּילֵיהּ אָבִיד, וְאַחֲרָא לָא רָוַוח.
קרח הלך במחלקת - מי שרוצה לחלק תקון העולם נאבד מכל העולמות
קֹרַח הָלַךְ בְּמַחֲלֹקֶת. מַה זֶּה מַחֲלֹקֶת? פְּלוּגְתָּא.פירוד וחלוקה מַחֲלֹקֶת שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה.בין הנהגה של 'שמים' בסוד 'תפארת', להנהגה ש'בארץ' בסוד 'מלכות' וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְחַלֵּקולהפריד תִּקּוּן הָעוֹלָם,שנעשה ע"י חיבור עם ארץ ושמים נֶאֱבָד מִכָּל הָעוֹלָמוֹת.שקיום וחותם כל העולמות הוא ע"י מעלת השלום מַחֲלֹקֶת הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁל הַשָּׁלוֹם, וּמִי שֶׁחוֹלֵק עַל הַשָּׁלוֹם חוֹלֵק עַל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ,שם יהו"ה מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נִקְרָא שָׁלוֹם.שלום בכל מקום כנוי לתפארת, והיסוד נקרא 'שלום' כשנ"א 'ונתתי שלום בארץ' - דא יסוד, שענינו של 'שלום'- הכרעה בין שני הנהגות. וכאן ימנה הזוה"ק ג' הבחנות שבהם פגם קרח א. בשם ה'- כמבואר. ב. בשבת. ג. בתורה.
בלשון הזוהר
קֹרַח אָזִיל בְּמַחְלוֹקֶת. מַאי מַחֲלוֹקֶת. פְּלוּגְתָּא. פְּלוּגְתָּא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא. וּמַאן דְּבָעֵי לְאַפְלְגָא תִּקּוּנָא דְּעָלְמָא, יִתְאֲבִיד מְכֻּלְּהוּ עָלְמִין. מַחֲלוֹקֶת, פְּלוּגְתָּא דְּשָׁלוֹם, וּמַאן דְּפָלִיג עַל שָׁלוֹם, פָּלִיג עַל שְׁמָא קַדִּישָׁא, בְּגִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, שָׁלוֹם אִקְרֵי.
אֵין הָעוֹלָם עוֹמֵד אֶלָּא עַל שָׁלוֹם - כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם הִשְׁרָה עָלָיו שַׁבָּת שֶׁהִיא שָׁלוֹם
בֹּא וּרְאֵה, אֵין הָעוֹלָם עוֹמֵדאין הארץ העומדת בהנהגת מלכות יכולה להתקיים אֶלָּא עַל שָׁלוֹם. שהשלום הוא מידת היסוד המשפיעה אל המלכות כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, לֹאהיה יָכֹל לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמֹד, עַד שֶׁבָּא וְהִשְׁרָה עָלָיואת השלום, שָׁלוֹם, וּמַהוּ?והיכן הנהגה זו באה לידי ביטוי- זו השבת, שַׁבָּת, שֶׁהִיא שְׁלוֹם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְאָז עָמַד וְהִתְקַיֵּם הָעוֹלָם.והושלם תיקונו ומשום כך וּמִי שֶׁחוֹלֵק עָלָיו,על הנהגת השלום בעולם יֹאבַד מֵהָעוֹלָם.כי בלא זה העולם לא יוכל להתקיים
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, לֵית עָלְמָא קָאִים אֶלָּא עַל שָׁלוֹם. כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, לָא יָכִיל לְאִתְקַיְּימָא, עַד דְּאָתָא וְשָׁרָא עָלַיְיהוּ שָׁלוֹם, וּמַאי הוּא. שַׁבָּת, דְּאִיהוּ שְׁלָמָא דְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וּכְדֵין אִתְקָיָּים עָלְמָא. וּמַאן דְּפָלִיג עָלֵיהּ, יִתְאֲבִיד מֵעָלְמָא.
צלפחד חלק על שבת במקושש עצים - אותם עצים אחרים שחלק על שלום שלמעלה
וכן מצינו אצלצְלָפְחָדשחלק חָלַק עַל שַׁבָּת, שֶׁהָיָה ׳מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים׳ (במדבר טו, לב). מִי אוֹתָם עֵצִים? אוֹתָם עֵצִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.בפרשת שלח הוא עץ הדעת טוב זה מט"ט, ורע זה סמא"ל, שהנהגתם רק בימי החול, וצלפחד עוררם ליום שבת. וְאֵלּוּ דִּבְרֵי (אִילָנוֹת) חֹל, וְחֹל בַּקֹּדֶשׁ לֹא שׁוֹרֶה, (מִכָּאן וָהָלְאָה דִּבְרֵי חֹל בְּשַׁבָּת אָסוּר וַדַּאי) שֶׁחָלַק עַל שָׁלוֹם שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
צְלָפְחָד פָּלִיג עַל שַׁבָּת, דְּהֲוָה ׳מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים׳. וּמַאן אִינּוּן עֵצִים. אִינּוּן אִילָנִין אַחֲרָנִין כִּדְאַמָרָן. וְאִינּוּן מִלִּין (ס"א אילנין) דְּחוֹל, וְחוֹל בַּקֹּדֶשׁ לָא שַׁרְיָיא, (מכאן והלאה מילי דחול בשבת אסיר ודאי) דְּפָלִיג עַל שְׁלָמָא דְּעָלְמָא.
רבי יוסי: שלום רב לאוהבי תורתך - קרח בא לפגם שלום למעלה ולמטה ולכן נענש
רַבִּי יוֹסֵיהוסיף שהפגם של קרח לא היה רק בשלום הבא לידי ביטוי ב'שבת', אלא בתורה שהרי אָמַר, כָּתוּב ׳שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךְ וְגוֹ'׳ (תהלים קיט, קסה). הַתּוֹרָה הִיא שָׁלוֹם,לא רק מצד שלמות כלל עניניה, אלא מצד חיבור שמים וארץ, שבכל דרך ודרך מדרכי התורה ניתן להגיע לשלמות, וזהו שאמרו שֶׁכָּתוּב ׳וכל נתיבתיה שלום׳ שהנתיב עצמו הוא במידת יסוד בהיותו מחבר בין שמים לארץ (משלי ג, יז). וקרח בא לפגם שָׁלוֹם שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה,ע"י שניסה להפרידם וּמִשּׁוּם זֶה נֶעֱנַשׁ מִלְמַעְלָה וּמַטָּה. במה שבלעתו האדמה למטה כעונש על פגימה בחיבור שבין הלמעלה ללמטה |וכן נענש מעליונים היינו מאש, ומלמטה מפי הארץ [-בעה"ס].
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, כְּתִיב ׳שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְגוֹ'׳ (תהילים קיט, קסה). אוֹרַיְיתָא הוּא שָׁלוֹם, דִּכְתִּיב ׳וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם׳ (משלי ג, יז). וְקֹרַח אָתָא לְאַפְגָּמָא שָׁלוֹם דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, בְּגִין כָּךְ אִתְעֲנִישׁ הוּא מֵעֵילָּא וְתַתָּאָה.
קראי מועד
סוד הכתרים העליונים המזומנים בשעת המועד
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.