הוי ארץ צלצל כנפים - כשברא הקבה עולם היו טוב ורע רחמים ודין כלולים זה בזה
קדושים · הוי ארץ צלצל כנפים - סוד יצירת אור מחשך ורע מטוב בבריאת העולם · מאמר 2 · פיסקה 1 · דף פ ע"ב
לשון הזוהר
׳קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יהו"ה׳ (ויקרא יט, ב) - רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם וְגוֹ'׳ (ישעיהו יח, א). וְכִי בְּגִין דְּהִיא ׳אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם׳ - קִנְטוּרָא בֵּיהּ אִשְׁתְּכַח, דִּכְתִּיב ׳הוֹי אֶרֶץ׳. אֶלָּא אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּרָא עָלְמָא, וּבָעָא לְגַלָּאָה עֲמִיקְתָא מִגּוֹ מְסַתְּרָתָא, וּנְהוֹרָא מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא, הֲווֹ כְּלִילָן דָּא בְּדָא. וּבְגִין כַּךְ, מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא נָפַק נְהוֹרָא, וּמִגּוֹ מְסַתְּרָתָא, נָפַק וְאִתְגַּלְיָיא עֲמִיקָא, וְדָא נָפְקָא מִן דָּא. דְּמִגּוֹ טַב, נָפִיק בִּישׁ. וּמִגּוֹ רַחֲמֵי, נָפִיק דִּינָא. וְכֹלָּא אִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא. יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, יִשְׂרָאֵל וּשְׁאָר עַמִּין, חִוָּור וְאוּכָם, וְכֹלָּא חַד בְּחַד תַּלְיָא.
תרגום
׳קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'׳ - רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם וְגוֹ'׳ (ישעיה יח, א). וְכִי מִשּׁוּם שֶׁהִיא ׳אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם׳ - נִמְצָא בָּהּ קִנְטוּר, שֶׁכָּתוּב ׳הוֹי אֶרֶץ׳ (ישעיה יח, א)? אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם וְרָצָה לְגַלּוֹת עֲמֻקּוֹת מִתּוֹךְ הַהֶסְתֵּר, וְאוֹר מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, הָיוּ כְלוּלִים זֶה עִם זֶה. וּמִשּׁוּם כָּךְ מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה יָצָא אוֹר, וּמִתּוֹךְ הַהֶסְתֵּר יָצָא וְהִתְגַּלָּה הֶעָמֹק, וְזֶה יָצָא מִזֶּה. שֶׁמִּתּוֹךְ הַטּוֹב יוֹצֵא הָרָע, וּמִתּוֹךְ הָרַחֲמִים יוֹצֵא דִין, וְהַכֹּל נִכְלָל זֶה בָּזֶה - יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע, יָמִין וּשְׂמֹאל, יִשְׂרָאֵל וּשְׁאָר הָעַמִּים, לָבָן וְשָׁחֹר, וְהַכֹּל תָּלוּי הָאֶחָד בָּאֶחָד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳קדושים תהיו כי קדוש אני יהו"ה׳ (ויקרא יט, ב) - רבי יצחק פתח, ׳הוי ארץ צלצל כנפים וגו'׳ (ישעיהו יח, א). וכי בגין דהיא ׳ארץ צלצל כנפים׳ - קנטורא ביה אשתכח, דכתיב ׳הוי ארץ׳. אלא אמר רבי יצחק, בשעתא דקודשא בריך הוא ברא עלמא, ובעא לגלאה עמיקתא מגו מסתרתא, ונהורא מגו חשוכא, הוו כלילן דא בדא. ובגין כך, מגו חשוכא נפק נהורא, ומגו מסתרתא, נפק ואתגלייא עמיקא, ודא נפקא מן דא. דמגו טב, נפיק ביש. ומגו רחמי, נפיק דינא. וכלא אתכליל דא בדא. יצר טוב ויצר רע, ימינא ושמאלא, ישראל ושאר עמין, חוור ואוכם, וכלא חד בחד תליא.
התרגום: ׳קדשים תהיו כי קדוש אני ה'׳ - רבי יצחק פתח, ׳הוי ארץ צלצל כנפים וגו'׳ (ישעיה יח, א). וכי משום שהיא ׳ארץ צלצל כנפים׳ - נמצא בה קנטור, שכתוב ׳הוי ארץ׳ (ישעיה יח, א)? אלא אמר רבי יצחק, בשעה שברא הקב"ה את העולם ורצה לגלות עמקות מתוך ההסתר, ואור מתוך החשכה, היו כלולים זה עם זה. ומשום כך מתוך החשכה יצא אור, ומתוך ההסתר יצא והתגלה העמק, וזה יצא מזה. שמתוך הטוב יוצא הרע, ומתוך הרחמים יוצא דין, והכל נכלל זה בזה - יצר טוב ויצר הרע, ימין ושמאל, ישראל ושאר העמים, לבן ושחר, והכל תלוי האחד באחד.
מן המפרשים
אור החמה: קדושים תהיו. ר' יצחק פתח וגומר הוקשה לו כי אדרבי הארץ אשר היא מסוככת בכנפים הנעשים לה צל אדרב' שבח הוא לה כמ"ש וגנותי על העיר הזאת ואיך אמר כי יש לה הוי על שהיא צלצל כנפים וביאר כי הלא בעת שברא הקב"ה עלמא נודע כי הוא נמשל אל…
הסולם: קדושים תהיו כי קדוש וגו׳: ר׳ יצחק פתח, הוי ארץ צלצל כנפים וגו', שואל, וכי משום שהיא ארץ צלצל כנפים, נמצא בה ריעותא, שכתוב הוי ארץ. ומשיב, אלא אמר ר׳ יצחק. בשעה שהקב״ה ברא את העולם, ורצה לגלות עמוקות מתוך הנסתרות, ואור מתוך…
נפש דוד: לגלאה עמיקתא מגו כו' ונהרא מגו כו': כמ"ש (דניאל, ב) "הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא ונהירא [וּנְהוֹרָא] עִמֵּהּ שְׁרֵא".
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: