לא תקלל חרש ולפני עור - המקלל חברו כשאינו לפניו הדבור עולה כמו ששפך דמו
קדושים · ולפני עור לא תתן מכשול - סוד עליית הדבור בדרך ישרה או עקומה · מאמר 15 · פיסקה 1 · דף פה ע"א
לשון הזוהר
רִבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר קְרָא אֲבַתְרֵיהּ, ׳לֹא תְּקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוִּר וְגוֹ'׳ (ויקרא יט, יד) הַאי קְרָא כְּמַשְׁמָעוֹ. אֲבָל פַּרְשְׁתָּא דָּא, כֹּלָּא אוֹלִיפְנָא מִינָּהּ מִלִּין אָחֳרָנִין, וְכֻלְּהוּ תַּלְיָין דָּא בְּדָא. תָּא חֲזֵי, מַאן דְּלָיִיט לְחַבְרֵיהּ, וְאִיהוּ קַמֵּיהּ, וְאַכְסִיף לֵיהּ, כְּאִלּוּ אוֹשִׁיד דָּמֵיהּ, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְהַאי קְרָא, דְּלָאו חַבְרֵיהּ עִמֵּיהּ, וְהוּא לָיִיט לֵיהּ, הַהִיא מִלָּה סַלְּקָא.
תרגום
רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר פָּסוּק אַחֲרָיו, ׳לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר וְגוֹ'׳ (ויקרא יט, יד). פָּסוּק זֶה כְּמַשְׁמָעוֹ, אֲבָל מִפָּרָשָׁה זוֹ כֻּלָּהּ לָמַדְנוּ מִמֶּנָּה דְּבָרִים אֲחֵרִים, וְכֻלָּם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. בֹּא רְאֵה, מִי שֶׁמְּקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ, וְהוּא לְפָנָיו, וּמְבַיֵּשׁ אוֹתוֹ, כְּאִלּוּ שָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וּפָסוּק זֶה כְּשֶׁאֵין חֲבֵרוֹ עִמּוֹ, וְהוּא קִלֵּל אוֹתוֹ, אוֹתוֹ הַדִּבּוּר עוֹלֶה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי חייא פתח ואמר קרא אבתריה, ׳לא תקלל חרש ולפני עור וגו'׳ (ויקרא יט, יד) האי קרא כמשמעו. אבל פרשתא דא, כלא אוליפנא מינה מלין אחרנין, וכלהו תליין דא בדא. תא חזי, מאן דלייט לחבריה, ואיהו קמיה, ואכסיף ליה, כאלו אושיד דמיה, והא אוקימנא. והאי קרא, דלאו חבריה עמיה, והוא לייט ליה, ההיא מלה סלקא.
התרגום: רבי חייא פתח ואמר פסוק אחריו, ׳לא תקלל חרש ולפני עור וגו'׳ (ויקרא יט, יד). פסוק זה כמשמעו, אבל מפרשה זו כלה למדנו ממנה דברים אחרים, וכלם תלויים זה בזה. בא ראה, מי שמקלל את חברו, והוא לפניו, ומביש אותו, כאלו שפך את דמו, והרי בארנו. ופסוק זה כשאין חברו עמו, והוא קלל אותו, אותו הדבור עולה.
מן המפרשים
אור החמה: ר' חייא פתח ואמר וגומר לא תקלל וגומר אמ' כי נודע שהמקלל את חבירו בפניו הוא שופך דמים כי מלבין פניו. אך פסוק זה מדבר שלא בפניו ואין הכוונה חרש ממש אך האדם שלא בפניו ואינו שומע הקללה קרוי חרש ואין לדייק הא בפניו מותר כי כבר נודע…
הסולם: ר׳ חייא פתח וכו׳: ר׳ חייא פתח ואמר אחריו המקרא לא תקלל חרש ולפני עור וגו׳, מקרא זה הוא כמשמעו. אבל פרשה זו כולה למדנו ממנה דברים אחרים עליונים וכולם תלוים זה בזה. כי כל ענף שלמטה מראה על שורש שלו למעלה. בוא וראה מי שמקלל חבירו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: