ממלכת הזוהר › זוהר › צו › מאמר 8: עול מלכות שמים או עול עובדי כוכבים - שבת ומצוות למלכות שמים › פיסקה 6 (כט ע"א)

תלמיד חכם כיום שבת אין לו משלו - עם הארץ סובלו כאדונו

צו · עול מלכות שמים או עול עובדי כוכבים - שבת ומצוות למלכות שמים · מאמר 8 · פיסקה 6 · דף כט ע"א

לשון הזוהר

וּמַאי סְבִילוּ דְּעַם הָאָרֶץ לְתַּלְמִיד חָכָם. בְּגִין, דְתַּלְמִיד חָכָם כְּיּוֹם שַׁבָּת צָּרִיךְ אִיהוּ, דְּלֵית לֵיהּ מִדִּילֵיהּ, וְאִי עַם הָאָרֶץ סָבִיל לֵיהּ בְּמָמוֹנֵיהּ, וְאִתְנְהִיג בֵּיהּ כְּפוּם רְעוּתֵיהּ לְשַׁמְּשָׁא לֵיהּ, וּלְאִתְנָהֲגָא בְּפִקּוּדִין כְּפוּם רְעוּתֵיהּ, יִתְקַיֵּים בֵּיהּ ׳אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יהו"ה׳. יוֹשִׁיעַ לֵיהּ מִשּׁוֹד וּגְזֵלָה, יוֹשִׁיעַ לֵיהּ מִמַּלְאַךְ הַמָּוְת, דְּלָא שַׁלִּיט עָלֵיהּ, וְיִשְׁחָט לֵיהּ בְּסַכִּין פָּגוּם דִּילֵיהּ. וְכָל מַאן דְּשָׁחִיט בְּסַכִּין פָּגוּם, נְבֵלָה אִיהוּ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ׳, דְּאִיהוּ סָמָאֵ"ל.

תרגום

וּמַהוּ הַסֵּבֶל שֶׁעַם הָאָרֶץ לְתַלְמִיד חָכָם? מִשּׁוּם שֶׁתַּלְמִיד חָכָם כְּמוֹ יוֹם הַשַּׁבָּת הוּא צָרִיךְ, שֶׁאֵין לוֹ מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם עַם הָאָרֶץ סוֹבֵל אוֹתוֹ בְּמָמוֹנוֹ וְנוֹהֵג בּוֹ כְּפִי רְצוֹנוֹ לְשַׁמֵּשׁ אוֹתוֹ וּלְהִתְנַהֵג בַּמִּצְווֹת כְּפִי רְצוֹנוֹ, יִתְקַיֵּם בּוֹ - ׳אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'׳ - יוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ מִשּׁוֹד וּמִגְּזֵלָה, יוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט עָלָיו וְיִשְׁחַט אוֹתוֹ בְּסַכִּינוֹ הַפְּגוּמָה. וְכָל מִי שֶׁנִּשְׁחַט בְּסַכִּין פְּגוּמָה, הוּא נְבֵלָה, שֶׁנֶּאֱמַר ׳בּו לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ, שֶׁהוּא סָמָאֵ"ל׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומאי סבילו דעם הארץ לתלמיד חכם. בגין, דתלמיד חכם כיום שבת צריך איהו, דלית ליה מדיליה, ואי עם הארץ סביל ליה בממוניה, ואתנהיג ביה כפום רעותיה לשמשא ליה, ולאתנהגא בפקודין כפום רעותיה, יתקיים ביה ׳אדם ובהמה תושיע יהו"ה׳. יושיע ליה משוד וגזלה, יושיע ליה ממלאך המות, דלא שליט עליה, וישחט ליה בסכין פגום דיליה. וכל מאן דשחיט בסכין פגום, נבלה איהו, דאתמר ביה ׳לכלב תשליכון אותו׳, דאיהו סמא"ל.

התרגום: ומהו הסבל שעם הארץ לתלמיד חכם? משום שתלמיד חכם כמו יום השבת הוא צריך, שאין לו משלו. ואם עם הארץ סובל אותו בממונו ונוהג בו כפי רצונו לשמש אותו ולהתנהג במצוות כפי רצונו, יתקים בו - ׳אדם ובהמה תושיע ה'׳ - יושיע אותו משוד ומגזלה, יושיע אותו ממלאך המות שלא ישלט עליו וישחט אותו בסכינו הפגומה. וכל מי שנשחט בסכין פגומה, הוא נבלה, שנאמר ׳בו לכלב תשלכון אתו, שהוא סמא"ל׳.

מן המפרשים

הסולם: ומאי סבילו דעם הארץ וכו׳: ומהו הסבל, שהעם הארץ צריך לסבול את התלמיד חכם. הוא, כי התלמיד חכם הוא, כיום השבת, שהוא צריך להיות כמי שאין לו משלו, כי ימות החול מכינים לשבת, ובשבת אין כלום ואם עם הארץ סובל אותו בכספו ונוהג עמו לעשות…

אור יקר: ואם עם הארץ סביל ליה בממונות להאכילו לכל צרכיו כיום שבת שחול מכין לו מאכל יפה מיום חול וכסות נקיה מיום חול, ואח״כ לקבל דבריו בתורה.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: