ממלכת הזוהר › זוהר › צו › מאמר 9: נפש תלמיד חכם שבת המטרוניתא - נשמה רוח ונפש כנגד כהן לוי וישראל › פיסקה 1 (כט ע"א)

נפש תלמיד חכם נקראת שבת המטרוניתא נשמה יתרה כתר הראש צדיק

צו · נפש תלמיד חכם שבת המטרוניתא - נשמה רוח ונפש כנגד כהן לוי וישראל · מאמר 9 · פיסקה 1 · דף כט ע"א

לשון הזוהר

וְנֶפֶשׁ דְתַּלְמִיד חָכָם אִתְקְרִיאַת שַׁבָּת מַלְכְּתָא, נֶפֶשׁ יְתֵירָה דְּשַׁבָּת. וְעֹנֶג דִּילֵיהּ נִשְׁמַת חַיִּים, וְרוּחַ שִׂכְלִי. וְאִינּוּן נְשָׁמָה יְתֵירָה, רוּחַ יְתֵירָה, עַל נְשָׁמָה וְרוּחָא וְנַפְשָׁא, דְּאִינּוּן עַבָדִין, דְּשַׁלְטִין בְּגוּפָא, דְּיוֹמִין דְּחוֹל. נְשָׁמָה יְתֵירָה, נִשְׁמַת כָּל חַי, (רמ"ב:) כֶּתֶר בְּרֹאשׁ צַּדִיק, דְּאִיהוּ יוֹם שַׁבָּת. וּבְהַאי נְשָׁמָה יְתֵירָה תְּהַלֵּל יָהּ, דְּאִינּוּן אַבָּא וְאִימָּא, דְּעָלָהּ אִתְּמַר, ׳עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ׳ (ישעיהו סד, ג), בְּגִין דְּאִיהוּ מֶרְכָּבָה לְעִלַּת הָעִלּוֹת, דְּאִיהוּ מְכוּסֶּה וְלָא שַׁלִּיט עָלֵיהּ עֵינָא, וּבְגִין דָּא ׳עַיִן לֹא רָאָתָה׳. רוּחָא יְתֵירָה, נָהָר דְּנָפִיק מְעֵדֶן, מִבֵין אַבָּא וְאִימָּא. וּמַהֲלָכוֹ חֲמֵשׁ מְאָה שְׁנִין, וּמָטֵי לִשְׁתִיתָאָה דְּאִיהוּ צַּדִיק. לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, דְּאִיהִי נֶפֶשׁ יְתֵירָה, מַלְכוּת.

תרגום

וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם נִקְרֵאת שַׁבָּת הַמַּטְרוֹנִיתָא, נֶפֶשׁ יְתֵרָה שֶׁל שַׁבָּת, וְהָעֹנֶג שֶׁלָּהּ נִשְׁמַת חַיִּים וְרוּחַ שִׂכְלִי. וְהֵם נְשָׁמָה יְתֵרָה, רוּחַ יְתֵרָה, עַל נְשָׁמָה וְרוּחַ וְנֶפֶשׁ, שֶׁהֵם עֲבָדִים שֶׁשּׁוֹלְטִים בַּגּוּף שֶׁל יְמוֹת הַחֹל. נְשָׁמָה יְתֵרָה, נִשְׁמַת כָּל חַי, כֶּתֶר הָרֹאשׁ צַדִּיק, שֶׁהוּא יוֹם הַשַּׁבָּת. וּבַנְּשָׁמָה הַיְתֵרָה הַזּוֹ תְּהַלֵּל יָהּ, שֶׁהֵם אַבָּא וְאִמָּא, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ, מִשּׁוּם שֶׁהִיא מֶרְכָּבָה לְעִלַּת הָעִלּוֹת, שֶׁהוּא מְכֻסֶּה וְלֹא שׁוֹלֶטֶת עָלָיו הָעַיִן, וּמִשּׁוּם כָּךְ עַיִן לֹא רָאָתָה׳ (ישעיה סד, ג). רוּחַ יְתֵרָה, הַנָּהָר שֶׁיּוֹצֵא מֵעֵדֶן מִבֵּין אַבָּא וְאִמָּא, וּמַהֲלָכוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּמַגִּיעַ לַשִּׁשִּׁי שֶׁהוּא צַדִּיק לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, שֶׁהִיא נֶפֶשׁ יְתֵרָה, מַלְכוּת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ונפש דתלמיד חכם אתקריאת שבת מלכתא, נפש יתירה דשבת. וענג דיליה נשמת חיים, ורוח שכלי. ואינון נשמה יתירה, רוח יתירה, על נשמה ורוחא ונפשא, דאינון עבדין, דשלטין בגופא, דיומין דחול. נשמה יתירה, נשמת כל חי, (רמ"ב:) כתר בראש צדיק, דאיהו יום שבת. ובהאי נשמה יתירה תהלל יה, דאינון אבא ואימא, דעלה אתמר, ׳עין לא ראתה אלהים זולתך׳ (ישעיהו סד, ג), בגין דאיהו מרכבה לעלת העלות, דאיהו מכוסה ולא שליט עליה עינא, ובגין דא ׳עין לא ראתה׳. רוחא יתירה, נהר דנפיק מעדן, מבין אבא ואימא. ומהלכו חמש מאה שנין, ומטי לשתיתאה דאיהו צדיק. להשקות את הגן, דאיהי נפש יתירה, מלכות.

התרגום: והנפש של תלמיד חכם נקראת שבת המטרוניתא, נפש יתרה של שבת, והענג שלה נשמת חיים ורוח שכלי. והם נשמה יתרה, רוח יתרה, על נשמה ורוח ונפש, שהם עבדים ששולטים בגוף של ימות החל. נשמה יתרה, נשמת כל חי, כתר הראש צדיק, שהוא יום השבת. ובנשמה היתרה הזו תהלל יה, שהם אבא ואמא, שעליהם נאמר ׳עין לא ראתה אלהים זולתך, משום שהיא מרכבה לעלת העלות, שהוא מכסה ולא שולטת עליו העין, ומשום כך עין לא ראתה׳ (ישעיה סד, ג). רוח יתרה, הנהר שיוצא מעדן מבין אבא ואמא, ומהלכו חמש מאות שנה, ומגיע לששי שהוא צדיק להשקות את הגן, שהיא נפש יתרה, מלכות.

מן המפרשים

הסולם: ונפש דת״ח אתקריאת וכו׳: ונפש של ת״ח, נקראת שבת המלכה, שהיא נפש היתירה של שבת והעונג שלה, הוא, נשמת חיים ורוח שכלי, שהם נשמה יתירה נשמת כל חי ורוח יתירה, על נשמה רוח ונפש שהם עבדים, השולטים בגוף בימות החול. נשמה יתירה, הוא סוד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: