ממלכת הזוהר › זוהר › צו › מאמר 7: עשן דברי תורה - סוד עמודא דאמצעיתא בין חכמה לבינה › פיסקה 3 (כט ע"א)

עשן יורד מלא אבא ואמא לשרף עצים שהם תלמידי חכמים באהבה

צו · עשן דברי תורה - סוד עמודא דאמצעיתא בין חכמה לבינה · מאמר 7 · פיסקה 3 · דף כט ע"א

לשון הזוהר

לְבָתַר דְּנָחִית עָשָׁן, חָכְמָה לְגַבֵי בִּינָה, דְּאִינּוּן דָּא לִשְׂמָאלָא, וְדָא לִימִינָא. אִיהוּ נָחִית מָלֵּא מֵאַבָּא וְאִימָּא, מָלֵּא י"ה, לְאוֹקְדָא עֵצִּים דְּאִינּוּן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, מִסִּטְרָא דְּעֵץ חַיִּים, דְּאִינּוּן אֵבָרִים דְּגוּפָא, דְּתַמָּן ה' הָעֵצִּים ודַּאי, לְאוֹקְדָא לוֹן בְּשַׁלְהוֹבִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יהו"ה׳ (ירמיהו כג, כט). בְּשַׁלְהוֹבִין דְּנֵר מִצְּוָה בִּרְחִימוּ. ע"כ (קנ"ז ע"ב תנאים ואמוראים וכו') פִּקוּדָא (שייך לדף ק"י ע"ב) לְהַקְרִיב בְּכָל יוֹמָא תְּמִידִין. וַאֲבַתְרֵיהּ לְהַדְלִיק אֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה׳. וַאֲבַּתְרֵיהּ, תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן. וַאֲבַתְרֵיהּ, קָרְבָן נֶדֶר אוֹ נְדָבָה. תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, כָּל אִלֵּין תְּמִידִין, אִינּוּן מִדוֹת דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּצְּרִיכֵי לְמֶהֱוִי לוֹן נַיְיחָא. וְאַף עַל גַּב דְּכָל סְפִירָן כֻּלְּהוּ חַד, מִכָּל מָקוֹם, כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה מְמָנָא עַל שַׁבָּתוֹת וּזְמָנִין וְיוֹמִין טָבִין, וְהַהִיא מִדָּה דְּשׁוּלְטָנוּתָא דְּהַהוּא זִמְנָא, כָּל סְפִירָן אִתְכְּלִילוּ בָּה, וְאִתְקְרִיאוּ כֻּלְּהוּ עַל שֵׁם הַהִיא מִדָּה, בְּחֶסֶד חֲסָדִים, בִּגְבוּרָה גְּבוּרוֹת וְהָכִי בְּכָל מִדָה.

תרגום

אַחַר שֶׁיּוֹרֵד עָשָׁן, חָכְמָה לְבִינָה, שֶׁהֵם זֶה לִשְׂמֹאל וְזֶה לְיָמִין. הוּא יוֹרֵד מָלֵא מֵאַבָּא וְאִמָּא, מָלֵא י"ה, לִשְׂרֹף עֵצִים שֶׁהֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, מִצַּד שֶׁל עֵץ הַחַיִּים, שֶׁהֵם אֵיבָרִים שֶׁל הַגּוּף, שֶׁשָּׁם ה' הָעֵצִים וַדַּאי, לִשְׂרֹף אוֹתָם בְּשַׁלְהֲבוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'׳. בְּשַׁלְהֲבוֹת נֵר שֶׁל מִצְוָה בְּאַהֲבָה. מִצְוָה לְהַקְרִיב בְּכָל יוֹם תְּמִידִים וְאַחֲרָיו לְהַדְלִיק אֵשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה׳ (ויקרא ו, ו). וְאַחֲרָיו תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן, וְאַחֲרָיו קָרְבַּן נֶדֶר אוֹ נְדָבָה. תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, כָּל אֵלּוּ תְּמִידִים, הֵם מִדּוֹתָיו שֶׁל הקב"ה שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת לָהֶם נַחַת. וְאַף עַל גַּב שֶׁכָּל הַסְּפִירוֹת כֻּלָּן אַחַת, מִכָּל מָקוֹם כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה מְמֻנָּה עַל שַׁבָּתוֹת וּזְמַנִּים וְיָמִים טוֹבִים, וְאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בְּאוֹתוֹ זְמַן, כָּל הַסְּפִירוֹת נִכְלָלוֹת בָּהּ, וְכֻלָּן נִקְרָאוֹת עַל שֵׁם אוֹתָהּ מִדָּה., בְּחֶסֶד חֲסָדִים, בִּגְבוּרָה גְּבוּרוֹת, וְכָךְ בְּכָל מִדָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: לבתר דנחית עשן, חכמה לגבי בינה, דאינון דא לשמאלא, ודא לימינא. איהו נחית מלא מאבא ואימא, מלא י"ה, לאוקדא עצים דאינון תלמידי חכמים, מסטרא דעץ חיים, דאינון אברים דגופא, דתמן ה' העצים ודאי, לאוקדא לון בשלהובין דאורייתא, דאתמר ביה ׳הלא כה דברי כאש נאם יהו"ה׳ (ירמיהו כג, כט). בשלהובין דנר מצוה ברחימו. ע"כ (קנ"ז ע"ב תנאים ואמוראים וכו') פקודא (שייך לדף ק"י ע"ב) להקריב בכל יומא תמידין. ואבתריה להדליק אש, הדא הוא דכתיב ׳אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה׳. ואבתריה, תרומת הדשן. ואבתריה, קרבן נדר או נדבה. תנאים ואמוראים, כל אלין תמידין, אינון מדות דקודשא בריך הוא, דצריכי למהוי לון נייחא. ואף על גב דכל ספירן כלהו חד, מכל מקום, כל ספירה וספירה ממנא על שבתות וזמנין ויומין טבין, וההיא מדה דשולטנותא דההוא זמנא, כל ספירן אתכלילו בה, ואתקריאו כלהו על שם ההיא מדה, בחסד חסדים, בגבורה גבורות והכי בכל מדה.

התרגום: אחר שיורד עשן, חכמה לבינה, שהם זה לשמאל וזה לימין. הוא יורד מלא מאבא ואמא, מלא י"ה, לשרף עצים שהם תלמידי חכמים, מצד של עץ החיים, שהם איברים של הגוף, ששם ה' העצים ודאי, לשרף אותם בשלהבות התורה, שנאמר בה ׳הלא כה דברי כאש נאם ה'׳. בשלהבות נר של מצוה באהבה. מצוה להקריב בכל יום תמידים ואחריו להדליק אש. זהו שכתוב ׳אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה׳ (ויקרא ו, ו). ואחריו תרומת הדשן, ואחריו קרבן נדר או נדבה. תנאים ואמוראים, כל אלו תמידים, הם מדותיו של הקב"ה שצריכים להיות להם נחת. ואף על גב שכל הספירות כלן אחת, מכל מקום כל ספירה וספירה ממנה על שבתות וזמנים וימים טובים, ואותה מדה ששולטת באותו זמן, כל הספירות נכללות בה, וכלן נקראות על שם אותה מדה., בחסד חסדים, בגבורה גבורות, וכך בכל מדה.

מן המפרשים

יהל אור: לאוקדא עצים כו'. שהוא ה' כמש"ו ונשלם השם והוא שם מלא הויה אלהים. וז"ש מלא כו' . וז"ש שמצוה להביא אש מן ההדיוט תחלה מלבא ואח"כ יורד אוריא"ל אש משמים אריה שהוא במוחא כידוע: העצים ודאי. ר"ל בתוספת ה':

אור החמה: כט. פקודא להקריב בכל יומא תמידין וגומר כל אלין תמידין וגומר הענין כי שני תמידין קריבין בכל יום כל ימי עולם וכן המוספין בשבתות ובחגים ובר"ח ונר' הדבר בלי צורך כי מה צורך לעשות ענין א' פעמי' הרבה בזמנים מתחלפים ותירץ ואמר כל…

הסולם: לבתר דנחית עשן וכו׳: אחר שיורד העשן, שהוא ז״א, ודעת, מחכמה לבינה, שהם זה לשמאל וזה לימין, שבינה היא משמאל לז"א, והחכמה היא מימינו, הוא יורד מלא משפע אבא ואמא, שהם חכמה ובינה, מלא, משפע י״ה, לשרוף העצים, שהם תלמידי חכמים, שהם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: