ממלכת הזוהר › זוהר › צו › מאמר 4: זאת תורת העלה - מחשבה רעה נשרפת באש שלא תכבה לעולם › פיסקה 6 (כז ע"ב)

אדם החוטא שורף עצמו ביצר הרע - הכהן מבער רוח הטמאה במזבח

צו · זאת תורת העלה - מחשבה רעה נשרפת באש שלא תכבה לעולם · מאמר 4 · פיסקה 6 · דף כז ע"ב

לשון הזוהר

אֶלָּא הָכִי אוֹלִיפְנָא, בַּר נָשׁ דְּאָתֵי לְמֶחטֵי קָמֵי מָארֵיהּ, הוּא אוֹקִיד גַּרְמֵיהּ בְּשַׁלְהוֹבִיתָא דְּיֵצֶר הָרָע. וְיֵצֶר הָרָע מִסִּטְרָא דְּרוּחַ מִסְאֲבָא קָא אַתְיָא, וְהָא שַׁרְיָא בֵּיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא. וּלְזִמְנִין אִשְׁתְּמוֹדְעָן קָרְבָּנֵי דְּאַתְיָין מֵהַאי סִטְרָא, וּבָעָא לְקָרְבָא עַל מַדְבְּחָא כִּדְדָמֵי לֵיהּ. וְלָא אִשְׁתְּצֵי, וְלָא אִתְבְּטַל הַהוּא רוּחַ מִסְאֲבָא, בֵּין מִבַּר נָשׁ, וּבֵין מֵהַהוּא סִטְרָא דְּאָתֵי מִנֵּיהּ, אֶלָּא בְּאֶשָּׁא דְּמַדְבְּחָא, דְּהַהוּא אֶשָּׁא מְבָעֲרָא רוּחַ מִסְאֲבָא, וְּזִינִין בִּישִׁין מֵעָלְמָא, וְכַהֲנָא בְּדָא אִתְכְּוָון, לְתַקְּנָא אֶשָּׁא דִּיבָעֵר זִינִין בִּישִׁין מֵעָלְמָא.

תרגום

אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ, אָדָם שֶׁבָּא לַחֲטֹא לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, הוּא שׂוֹרֵף אֶת עַצְמוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת הַיֵּצֶר הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע בָּא מִצַּד שֶׁל רוּחַ הַטֻּמְאָה, וַהֲרֵי שׁוֹרָה בּוֹ רוּחַ טֻמְאָה. וְלִפְעָמִים נוֹדָעִים הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבָּאִים מֵהַצַּד הַזֶּה, וְצָרִיךְ לְהַקְרִיב עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת מַה שֶּׁדּוֹמֶה לוֹ, וְלֹא מִתְכַּלָּה וְלֹא מִתְבַּטֶּלֶת אוֹתָהּ רוּחַ הַטֻּמְאָה בֵּין מֵהָאָדָם וּבֵין מֵאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁבָּא מִמֶּנּוּ, אֶלָּא רַק בָּאֵשׁ שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁאוֹתָהּ הָאֵשׁ מַבְעֶרֶת אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה וּמִינִים רָעִים מִן הָעוֹלָם. וְהַכֹּהֵן מִתְכַּוֵּן בָּזֶה לְתַקֵּן אֵשׁ שֶׁתְּבַעֵר מִינִים רָעִים מִן הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אלא הכי אוליפנא, בר נש דאתי למחטי קמי מאריה, הוא אוקיד גרמיה בשלהוביתא דיצר הרע. ויצר הרע מסטרא דרוח מסאבא קא אתיא, והא שריא ביה רוח מסאבא. ולזמנין אשתמודען קרבני דאתיין מהאי סטרא, ובעא לקרבא על מדבחא כדדמי ליה. ולא אשתצי, ולא אתבטל ההוא רוח מסאבא, בין מבר נש, ובין מההוא סטרא דאתי מניה, אלא באשא דמדבחא, דההוא אשא מבערא רוח מסאבא, וזינין בישין מעלמא, וכהנא בדא אתכוון, לתקנא אשא דיבער זינין בישין מעלמא.

התרגום: אלא כך למדנו, אדם שבא לחטא לפני רבונו, הוא שורף את עצמו בשלהבת היצר הרע, ויצר הרע בא מצד של רוח הטמאה, והרי שורה בו רוח טמאה. ולפעמים נודעים הקרבנות שבאים מהצד הזה, וצריך להקריב על המזבח את מה שדומה לו, ולא מתכלה ולא מתבטלת אותה רוח הטמאה בין מהאדם ובין מאותו הצד שבא ממנו, אלא רק באש של המזבח, שאותה האש מבערת את רוח הטמאה ומינים רעים מן העולם. והכהן מתכון בזה לתקן אש שתבער מינים רעים מן העולם.

מן המפרשים

מקדש מלך: בר"מ ת"ח בנוי דמלכא אתקריאו שבתות וי"ט וכו': ולאוקרא לון בלבושין וכו' עד אתקריאו קדש קדשים בח"י דף פ"ד ענין המצוה הזאת לייחד אנשים לעבוד ה' ולעסוק בתורתו כמו שהיה הענין בכהנים שנאמרו להם לכו עבדו את ה'. וכל מחסורכם עלינו רק לא…

הסולם: אלא הכי אוליפנא וכו׳: ומשיב, אלא כך למדנו. אדם הבא לחטוא לפני אדונו, הוא שורף את עצמו בשלהבת יצר הרע, ויצר הרע בא מצד רוח הטומאה, והרי שורה בו רוח הטומאה, ולפעמים נודע קרבנו שבא מצד הזה, דהיינו עז (כנ״ל ויקרא אות תמ״א ותמ״ב)…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: ואז שרייא ביה רוח מסאבא פי' אז שור' על האדם רוח הטומא' וכמ"ש בס' א"י שכשמתדבקת נוגה לאש מתלקחת אז הוא רע כי א"ש נג"ה גי' שט"ן ואז מאש זו באה שלהובית יצ"הר. וכ"ז הוא כשאדם חוטא במזיד שאז מבעיר בו שלהובית יצ"הר ממש האמנם ולזמנין…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר