נקדה עליונה עולה לריח לא לניחוח - ריח ניחוח הוא רצון אחד
צו · עד היכן עולה קשר הרצון - סוד אין סוף וריח ניחוח · מאמר 3 · פיסקה 4 · דף כו ע"ב
לשון הזוהר
וְכַד נְקוּדָה עִלָּאָה, וְעָלְמָא דְּאָתֵי, אִסְתְּלָקוּ, לָא יַדְעִין בַּר רֵיחָא, כְּמַאן דְּאָרַח בְּרֵיחָא וְאִתְבְּסָם, וְלָאו דָּא נַיְיחָא (ס"א ניחח), דְּהָא כְּתִיב ׳וְלָא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם׳ (ויקרא כו, לא), דְּהָא רֵיחַ נִיחֹחַ רֵיחָא דִּרְעוּתָא, דְּכָל הָנֵי רְעוּתָא דִּצְלוֹתָא, וּרְעוּתָא דְּשִׁירָתָא, וּרְעוּתָא דְּכַהֲנֵי, דְּכֻלְּהוּ רָזָא דְּאָדָם, כְּדֵין כֻּלְּהוּ אִתְעָבִידוּ רְעוּתָא חֲדָא, וְהַהוּא אִקְרֵי נִיחֹחַ, רְעוּתָא - כְּתַרְגוּמוֹ. כְּדֵין כֹּלָּא אִתְקְשַׁר וְאִתְנְהִיר כַּחֲדָא כְּדְקָא יֵאוֹת, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
תרגום
וּכְשֶׁהַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְהָעוֹלָם הַבָּא הִתְעַלּוּ, אֵינָם יוֹדְעִים פְּרָט לְרֵיחַ, כְּמִי שֶׁהֵרִיחַ רֵיחַ וְהִתְבַּשֵּׂם, וְאֵין זֶה נַחַת (נִיחֹחַ), שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם׳ (ויקרא כו, לא) - שֶׁהֲרֵי רֵיחַ נִיחֹחַ הוּא רֵיחַ שֶׁל רָצוֹן, שֶׁכָּל הָרְצוֹנוֹת הַלָּלוּ שֶׁל תְּפִלָּה, וְרָצוֹן שֶׁל שִׁירָה, וּרְצוֹן הַכֹּהֲנִים, שֶׁכֻּלָּם סוֹד שֶׁל אָדָם, אֲזַי כֻּלָּם נַעֲשִׂים רָצוֹן אֶחָד. וְהַהוּא נִקְרָא נִיחֹחַ, רָצוֹן כְּתַרְגּוּמוֹ. אָז הַכֹּל נִקְשָׁר וּמֵאִיר כְּאֶחָד כָּרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד נקודה עלאה, ועלמא דאתי, אסתלקו, לא ידעין בר ריחא, כמאן דארח בריחא ואתבסם, ולאו דא נייחא (ס"א ניחח), דהא כתיב ׳ולא אריח בריח ניחחכם׳ (ויקרא כו, לא), דהא ריח ניחח ריחא דרעותא, דכל הני רעותא דצלותא, ורעותא דשירתא, ורעותא דכהני, דכלהו רזא דאדם, כדין כלהו אתעבידו רעותא חדא, וההוא אקרי ניחח, רעותא - כתרגומו. כדין כלא אתקשר ואתנהיר כחדא כדקא יאות, כמה דאתמר.
התרגום: וכשהנקדה העליונה והעולם הבא התעלו, אינם יודעים פרט לריח, כמי שהריח ריח והתבשם, ואין זה נחת (ניחח), שהרי כתוב ׳ולא אריח בריח ניחחכם׳ (ויקרא כו, לא) - שהרי ריח ניחח הוא ריח של רצון, שכל הרצונות הללו של תפלה, ורצון של שירה, ורצון הכהנים, שכלם סוד של אדם, אזי כלם נעשים רצון אחד. וההוא נקרא ניחח, רצון כתרגומו. אז הכל נקשר ומאיר כאחד כראוי, כמו שנתבאר.
מן המפרשים
הסולם: וכד נקודה עלאה וכו׳: וכשנקודה העליונה, שהיא חכמה, ועולם הבא, שהוא בינה, מתעלים בהארתם, אינם יודעים רק ריח, שה״ס ו״ק דחכמה המכונה ריח, ולא ג"ר דחכמה, כמי שמריח בריח ומתבשם. ואין זה בחינת נחת, הנקרא ניחח. שהרי כתוב, ולא אריח…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: