עד היכן עולה קשר הרצון
סוד אין סוף וריח ניחוח
רבי אלעזר שואל עד היכן עולה קשר רצון כהנים לוים וישראלים
רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו וְאָמַר, הֲרֵי הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַכֹּל נִקְשָׁר בְּקֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים כְּדֵי לְהָאִיר, הִדָּבְקוּת שֶׁל הָרָצוֹן שֶׁל כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים לְמַעְלָה, עַד הֵיכָן הִיא עוֹלָה?
בלשון הזוהר
(שמות רל"ט ע"ב). ׳רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאִיל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי וְאָמַר, הָא קִשּׁוּרָא דְּכֹלָּא אִתְקְשַׁר בַּקֹּדֶשׁ הַקֳדָשִׁים לְאִתְנַהֲרָא, אִתְדַּבְּקוּתָא דְּרַעֲוָא דְּכַהֲנֵי לֵיוָאֵי וְיִשְׂרָאֵל לְעֵילָּא, עַד הֵיכָן אִיהוּ סַלְּקָא׳.
עד אין סוף - כל קשר מצטנע ברצון הנעלם שאין לו סוף
אָמַר לוֹ, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ, עַד אֵין סוֹף. שֶׁכָּל קֶשֶׁר וְיִחוּד וּשְׁלֵמוּת, לְהַצְנִיעַ בְּאוֹתָהּ צִנְעָה שֶׁאֵינָהּ מֻשֶּׂגֶת וְלֹא נוֹדַעַת שֶׁבָּהּ רְצוֹן כָּל הָרְצוֹנוֹת. אֵין סוֹף אֵינוֹ עוֹמֵד לְהִוָּדַע, וְלֹא לַעֲשׂוֹת סוֹף, וְלֹא לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ שֶׁל אַיִן (ראשכמו שֶׁאֵין). הָרִאשׁוֹן הוֹצִיא רֹאשׁ וָסוֹף, מִי הָרֹאשׁ? זוֹ הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא רֹאשׁ שֶׁל הַכֹּל הַנִּסְתָּר שֶׁעוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה. וְעוֹשָׂה סוֹף, שֶׁנִּקְרָא סוֹף דָּבָר, אֲבָל לְשָׁם אֵין סוֹף.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ הָא אוֹקִימְנָא, עַד אֵין סוֹף, דְּכָל קִשּׁוּרָא וְיִחוּדָא וּשְׁלִימוּ, לְאַצְנְעָא בְּהַהוּא צְנִיעוּ, דְּלָא אִתְדְּבַּק, וְלָא אִתְיְידַע, דְּרַעֲוָא דְּכָל רַעֲוִין בֵּיהּ. אֵין סוֹף לָא קַיְּימָא לְאוֹדָעָא, וְלָא לְמֶעְבַּד סוֹף, וְלָא לְמֶעְבַּד רֹאשׁ דְּאַיִן. (נ"א ראש כמה דאין) קַדְמָאָה, אַפִּיק רֹאשׁ וְסוֹף, מַאן רֹאשׁ. דָּא נְקוּדָה עִלָּאָה, דְּאִיהִי רֵישָׁא דְּכֹלָּא סְתִימָאָה, דְּקַיְּימָא גּוֹ מַחֲשָׁבָה. וְעָבִיד סוֹף, דְּאִקְרֵי סוֹף דָּבָר, אֲבָל לְהָתָם אֵין סוֹף.
אין רצונות ואין אורות באין סוף - הכל תלוי בו ולא משיג
אֵין רְצוֹנוֹת וְאֵין אוֹרוֹת וְאֵין נֵרוֹת בְּאוֹתוֹ אֵין סוֹף. כָּל הָאוֹרוֹת וְהַמְּאוֹרוֹת הַלָּלוּ תְּלוּיִים לְהִתְקַיֵּם בָּהֶם, וְלֹא עוֹמְדִים לְהַשָּׂגָה, מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְלֹא יוֹדֵעַ, אֵינוֹ אֶלָּא רָצוֹן עֶלְיוֹן נִסְתָּר שֶׁל כָּל הַנִּסְתָּריִם, אַיִן.
בלשון הזוהר
לָאו רְעוּתִין, לָאו נְהוֹרִין, לָאו בּוּצִינִין בְּהַהוּא אֵין סוֹף, כָּל אִלֵּין נְהוֹרִין וּבוּצִינִין תַּלְיָין לְאִתְקַיְּימָא בְּהוּ, וְלָא קַיְימֵי לְאִתְדַּבְּקָא, מַאן דְּיָדַע וְלָא יָדַע, לָאו אִיהוּ אֶלָּא רְעוּ עִלָּאָה סְתִימָאָה דְּכָל סְתִימִין, אַיִן.
נקדה עליונה עולה לריח לא לניחוח - ריח ניחוח הוא רצון אחד
וּכְשֶׁהַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְהָעוֹלָם הַבָּא הִתְעַלּוּ, אֵינָם יוֹדְעִים פְּרָט לְרֵיחַ, כְּמִי שֶׁהֵרִיחַ רֵיחַ וְהִתְבַּשֵּׂם, וְאֵין זֶה נַחַת (נִיחֹחַ), שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם׳ (ויקרא כו, לא) - שֶׁהֲרֵי רֵיחַ נִיחֹחַ הוּא רֵיחַ שֶׁל רָצוֹן, שֶׁכָּל הָרְצוֹנוֹת הַלָּלוּ שֶׁל תְּפִלָּה, וְרָצוֹן שֶׁל שִׁירָה, וּרְצוֹן הַכֹּהֲנִים, שֶׁכֻּלָּם סוֹד שֶׁל אָדָם, אֲזַי כֻּלָּם נַעֲשִׂים רָצוֹן אֶחָד. וְהַהוּא נִקְרָא נִיחֹחַ, רָצוֹן כְּתַרְגּוּמוֹ. אָז הַכֹּל נִקְשָׁר וּמֵאִיר כְּאֶחָד כָּרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וְכַד נְקוּדָה עִלָּאָה, וְעָלְמָא דְּאָתֵי, אִסְתְּלָקוּ, לָא יַדְעִין בַּר רֵיחָא, כְּמַאן דְּאָרַח בְּרֵיחָא וְאִתְבְּסָם, וְלָאו דָּא נַיְיחָא (ס"א ניחח), דְּהָא כְּתִיב ׳וְלָא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם׳ (ויקרא כו, לא), דְּהָא רֵיחַ נִיחֹחַ רֵיחָא דִּרְעוּתָא, דְּכָל הָנֵי רְעוּתָא דִּצְלוֹתָא, וּרְעוּתָא דְּשִׁירָתָא, וּרְעוּתָא דְּכַהֲנֵי, דְּכֻלְּהוּ רָזָא דְּאָדָם, כְּדֵין כֻּלְּהוּ אִתְעָבִידוּ רְעוּתָא חֲדָא, וְהַהוּא אִקְרֵי נִיחֹחַ, רְעוּתָא - כְּתַרְגוּמוֹ. כְּדֵין כֹּלָּא אִתְקְשַׁר וְאִתְנְהִיר כַּחֲדָא כְּדְקָא יֵאוֹת, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
צו את אהרן - נתן הסטרא אחרא ביד הכהן לשרף מחשבה רעה
וְעַל כֵּן נִתָּן הַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּיַד הַכֹּהֵן, שֶׁכָּתוּב ׳צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר׳ (ויקרא ו, ב) - סוֹד כָּאן, שֶׁהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, אֵין צַו אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה. וְכָאן נִתָּן לוֹ לִשְׂרֹף אֶת אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה רָעָה וּלְהַעֲבִירָהּ מִתּוֹךְ הַקֹּדֶשׁ בָּרָצוֹן הַזֶּה שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה, וּבֶעָשָׁן הַזֶּה וּבַחֲלָבִים שֶׁנִּשְׂרָפִים, כְּדֵי שֶׁיָּעָבְרוּ מִן הַקֹּדֶשׁ, וְהַצַּו הַזֶּה עוֹמֵד בִּרְשׁוּתָם לְהַפְרִידוֹ מִן הַקֹּדֶשׁ מִתּוֹךְ הַקָּרְבָּן הַזֶּה. וְאִם תֹּאמַר, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - כָּךְ גַּם שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתָם עוֹמֵד (לְהַפְרִישׁ אוֹתָהּ מִן הַקְּדֻשָּׁה) כָּל זְמַן שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹן רִבּוֹנָם, שֶׁלֹּא יוּכַל לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא אִתְיְהִיבַת הַאי סִטְרָא אָחֳרָא בִּידָא דְּכַהֲנָא, דִּכְתִּיב, ׳צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר׳ (ויקרא ו, ב). רָזָא הָכָא, דְּהָא אוֹקִימְנָא, לֵית צַו אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה. וְהָכָא אִתְיְיהִיבַת לֵיהּ לְאִתּוֹקְדָא הַהוּא מַחֲשָׁבָה רָעָה, וּלְאַעְבְּרָא לָהּ מִגּוֹ קוּדְשָׁא, בְּהַאי רְעוּתָא דְּסַלְּקָא לְעֵילָּא, וּבְהַאי תְּנָנָא וְתַרְבִּין דְּאִתּוֹקְדָן, בְּגִין לְאִתְעַבְּרָא מִן קוּדְשָׁא, וְהַאי צַו בִּרְשׁוּתַיְיהוּ קַיְּימָא, לְאַפְרְשָׁא לָהּ מִן קוּדְשָׁא מִגּוֹ הַאי קָרְבְּנָא וְאִי תֵּימָא צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָכִי נָמֵי דְּהָא בִּרְשׁוּתַיְיהוּ קַיְּימָא, (ס"א לאפרשא לה מן קודשא) כָּל זִמְנָא דְּעַבְדֵי רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן, דְּלָא יַכְלָא לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ.
הפסוק מראה לעטר רוח הקדש ולהפריד רוח הטמאה למטה למטה
וְהַפָּסוּק הַזֶּה הַכֹּל בָּא לְהַרְאוֹת סוֹד הַדָּבָר, לְעַטֵּר אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וּלְהַפְרִיד אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה וּלְהוֹרִידָהּ לְמַטָּה לְמַטָּה, וְזֶה בְּרָצוֹן וּבִתְפִלָּה כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ, וְזֶה בְּמַעֲשֶׂה, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ.
בלשון הזוהר
וְהַאי קְרָא כֹּלָּא אַתְיָא לְאַחֲזָאָה רָזָא דְּמִלָּה, לְאַעְטְּרָא לְהַאי רוּחַ קוּדְשָׁא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וּלְאַפְרְשָׁא לָהּ לְדָא רוּחַ טוּמְאָה, לְנַחְתָּא לָהּ לְתַתָּא לְתַתָּא. דָּא בִּרְעוּתָא וּבִצְלוֹתָא כִּדְקָאָמַרָן, וְדָא בְּעוֹבָדָא כֹּלָּא כִּדְקָחֲזֵי לֵיהּ.
צו זו עבודה זרה לאמר זו האשה - הכהן מתקן אדם ובהמה
וְהַכָּתוּב הַזֶּה מוֹכִיחַ עֲלֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר׳ (ויקרא ו, ב) - צַו - זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, רוּחַ הַטֻּמְאָה. לֵאמֹר - זוֹ הָאִשָּׁה, שֶׁנִּקְרֵאת יִרְאַת ה'. כָּתוּב כָּאן לֵאמֹר, וְכָתוּב שָׁם ׳לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ׳ (ירמיה ג, א) - וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. מִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל נֶאֱמַר, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד לְתַקֵּן אֶת הַכֹּל בְּסוֹד שֶׁל אָדָם וּבְהֵמָה.
בלשון הזוהר
וְהַאי קְרָא מוֹכָחָא עָלַיְיהוּ, דִּכְתִּיב ׳צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר׳ (ויקרא ו, ב). צַו: דָּא עֲבוֹדָה זָרָה, רוּחַ מִסְאֲבָא. (בראשית ל"ח, נ"ח, ס') לֵאמֹר: דָּא אִתְּתָא, דְּאִקְרֵי יִרְאַת יהו"ה. כְּתִיב הָכָא לֵאמֹר, וּכְתִיב הָתָם ׳לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ׳ (ירמיהו ג, א). וְהָא אוֹקְמוּהָ. בְּגִין כָּךְ כֹּלָּא אִתְּמַר, וְכַהֲנָא קַיְּימָא לְאִתְתַּקְנָא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּאָדָם וּבְהֵמָה.
אשרי חלקם של הצדיקים ההולכים בדרכי התורה יחיו בזה ובבא
אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֵם יוֹדְעִים אֶת דַּרְכֵי הַתּוֹרָה וְהוֹלְכִים בָּהּ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ׳ (ויקרא ו, א). מִי עֲלֵיהֶם? אֵלּוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה. יִחְיוּ - יִתְקַיְּמוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּאִינּוּן יַדְעֵי אוֹרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא, וְאַזְלֵי בָּהּ בְּאֹרַח קְשׁוֹט, עָלַיְיהוּ כְּתִיב ׳יהו"ה עֲלֵיהֶם יִחְיוּ׳ (ישעיהו לח, טז). מַאן עֲלֵיהֶם. אִלֵּין אָרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא. יִחְיוּ: יִתְקַיְּימוּן, בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
זאת תורת העלה
מחשבה רעה נשרפת באש שלא תכבה לעולם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.