ממלכת הזוהר › זוהר › צו › מאמר 27: ואשים דברי בפיך - העוסק בתורה מכסה הקבה עליו ופורשת שכינה כנפיה › פיסקה 1 (לה ע"א)

העוסק בתורה מקים העולם והקבה שמח עמו כאלו נטע שמים וארץ

צו · ואשים דברי בפיך - העוסק בתורה מכסה הקבה עליו ופורשת שכינה כנפיה · מאמר 27 · פיסקה 1 · דף לה ע"א

לשון הזוהר

רִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה אָזִיל מִקַּפּוֹטְקַיָּא לְלוּד, וַהֲווּ עִמֵּיהּ רִבִּי יֵיסָא וְרִבִּי חִזְקִיָּה. פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ וְגוֹ'׳ (ישעיהו נא, טז). תָּנֵינָן, כָּל בַּר נָשׁ דְּאִשְׁתָּדַּל בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, וְשִׂפְוָותֵיהּ מְרַחְשָׁן אוֹרַיְיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַפְּיָא עָלֵיהּ, וּשְׁכִינְתָּא פַּרְשָׂא עָלֵיהּ גַּדְפָהָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ׳. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּהוּא מְקַיֵּים עָלְמָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי עִמֵּיהּ, כְּאִלּוּ הַהוּא יוֹמָא נָטַע שְׁמַיָא וְאַרְעָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳לִנְטוֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה׳ (ישעיהו נא, טז). מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, דְּיִשְׂרָאֵל אִקְרוּן בִּשְׁמָא דְּצִיּוֹן, דִּכְתִּיב ׳וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אַתָּה׳, וַחֲמֵינָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִקְרֵי בִּשְׁמָא דְּצִיּוֹן, דִּכְתִּיב, ׳צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה׳ (ישעיהו א, כז).

תרגום

רַבִּי אֶלְעָזָר הָיָה הוֹלֵךְ מִקַּפּוֹטְקִיָּא לְלוֹד, וְהָיוּ עִמּוֹ רַבִּי יֵיסָא וְרַבִּי חִזְקִיָּה. פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךְ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךְ וְגוֹ'׳ (ישעיה נא, טז). שָׁנִינוּ, כָּל אָדָם שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְשִׂפְתוֹתָיו מְרַחֲשׁוֹת תּוֹרָה, הקב"ה מְכַסֶּה עָלָיו, וּשְׁכִינָה פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ עָלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךְ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךְ׳ - וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם, והקב"ה שָׂמֵחַ עִמּוֹ כְּאִלּוּ אוֹתוֹ יוֹם נָטַע שָׁמַיִם וָאָרֶץ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה׳. מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ בַשֵּׁם שֶׁל צִיּוֹן, שֶׁכָּתוּב ׳וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה׳ (ישעיה נא, טז) - וְרָאִיתִי שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת בַּשֵּׁם שֶׁל צִיּוֹן, שֶׁכָּתוּב ׳צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה׳ (שם א).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אלעזר הוה אזיל מקפוטקיא ללוד, והוו עמיה רבי ייסא ורבי חזקיה. פתח רבי אלעזר ואמר, ׳ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו'׳ (ישעיהו נא, טז). תנינן, כל בר נש דאשתדל במלי דאורייתא, ושפוותיה מרחשן אורייתא, קודשא בריך הוא חפיא עליה, ושכינתא פרשא עליה גדפהא, הדא הוא דכתיב ׳ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך׳. ולא עוד, אלא דהוא מקיים עלמא, וקודשא בריך הוא חדי עמיה, כאלו ההוא יומא נטע שמיא וארעא. הדא הוא דכתיב, ׳לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה׳ (ישעיהו נא, טז). מכאן אוליפנא, דישראל אקרון בשמא דציון, דכתיב ׳ולאמר לציון עמי אתה׳, וחמינא דכנסת ישראל אקרי בשמא דציון, דכתיב, ׳ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה׳ (ישעיהו א, כז).

התרגום: רבי אלעזר היה הולך מקפוטקיא ללוד, והיו עמו רבי ייסא ורבי חזקיה. פתח רבי אלעזר ואמר, ׳ואשם דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו'׳ (ישעיה נא, טז). שנינו, כל אדם שמשתדל בדברי תורה ושפתותיו מרחשות תורה, הקב"ה מכסה עליו, ושכינה פורשת כנפיה עליו. זהו שכתוב ׳ואשם דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך׳ - ולא עוד, אלא שהוא מקים את העולם, והקב"ה שמח עמו כאלו אותו יום נטע שמים וארץ. זהו שכתוב (שם) ׳לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה׳. מכאן למדנו שישראל נקראו בשם של ציון, שכתוב ׳ולאמר לציון עמי אתה׳ (ישעיה נא, טז) - וראיתי שכנסת ישראל נקראת בשם של ציון, שכתוב ׳ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה׳ (שם א).

מן המפרשים

מקדש מלך: וחמינא דכ"י איקרי וכו' פי' מפסוק ציון במשפט תפדה מוכח נמי שמ' נק' ע"ש ציון דכתיב ציון שהיא מלכות על ידי משפט שהוא ת"ת תפדה. ושביה שהם ישראל ע"י הצדקה שהוא זעיר כי כמהשמות יש לזעיר. א"נ בצדקה כפשטה: דא סהדותא דדוד פי' מ' הנק'…

אור החמה: ר' אלעזר הוה אזיל וגומר דאשתדל במילי דאורייתא בעיון ושפוותיה שיוציא בשפתיו. קב"ה חפי עליה מהמקטרגים. ושכינתא ג"כ והטעם שהוא מייחד ב' יחד. דהוא מקיים שלמא דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וגומר וראיה עמי אתה עמי בשותפות בבריאת שמים…

הסולם: ר' אלעזר הוה וכו׳: ר״א היה הולך מקפוטקיא ללוד. והיו עמו ר׳ יוסי ור׳ חזקיה. פתח ר׳ אלעזר ואמר, ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו'. למדנו, כל אדם העוסק בתורה ושפתותיו דובבות תורה, הקב״ה מכסה עליו, והשכינה פורשת עליו כנפיה.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: