ממלכת הזוהר › זוהר › צו › מאמר 22: אין מצרע אלא בזיבה - סוד קרבן אותיות יהוה באיש אשה בן ובת › פיסקה 2 (לד ע"א)

שפחה יצר הרע מלאה מומים - כל אשר בו מום או זר לא יקרב למטרוניתא

צו · אין מצרע אלא בזיבה - סוד קרבן אותיות יהוה באיש אשה בן ובת · מאמר 22 · פיסקה 2 · דף לד ע"א

לשון הזוהר

וְשִׁפְחָה יִצֶּר הָרָע אִיהִי מַלְיָא מוּמִין. וּבְגִין דָּא, ׳כָל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב׳ (ויקרא כא, יח). וּבְגִין דָּא, כַּהֲנָא לָא הֲוָה צָּרִיךְ לְקָרְבָא לְגַבֵי מַאן דְּאִית בֵּיהּ מוּמָא, מִכָּל מוּמִין דְּעָלְמָא. בְּגִין דְּמַטְרוֹנִיתָא אִתְּמַר בָּהּ, ׳כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ׳ (שיר השירים ד, ז). הָכִי לָא צָּרִיךְ לְקָרְבָא לְגַבָּהּ מַאן דְּאִית בֵּיהּ מוּם, וְאוּף הָכִי לָא צָּרִיךְ לְמִקְרַב לְגַבָּהּ זָר ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת וְהַיְינוּ מַמְזִ"ר, מוּ"ם זָר׳ (במדבר ג, י). מוּם נוּקְבָּא, זָר זָכָר. וּבְגִין דָּא מָנֵי. ׳וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טוּמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב׳ (ויקרא יח, יט) וְעַל אִינּוּן דִּקְרִיבִין לָהּ, כְּתִיב בְּהוֹן ׳וַיַקְרִיבוּ לִפְנֵי יהו"ה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִּוָּה אוֹתָם וַתֵּצֵּא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יהו"ה. וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָמוּתוּ׳.

תרגום

וְשִׁפְחָה, יֵצֶר הָרָע, הִיא מְלֵאָה בְּמוּמִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ (ויקרא כא) ׳כָּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא - יִקְרָב׳. וּמִשּׁוּם זֶה הַכֹּהֵן לֹא הָיָה צָרִיךְ לִקְרַב אֶל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּם מִכָּל הַמּוּמִים שֶׁבָּעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ׳בַּמַּטְרוֹנִיתָא, (שִׁיר ד) כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ - כָּךְ לֹא צָרִיךְ לִקְרַב אֵלֶיהָ מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּם, וְאַף כָּךְ לֹא צָרִיךְ לִקְרַב אֵלֶיהָ זָר,׳ (במדבר ג) ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, וְהַיְנוּ מַמְזֵ"ר, מוּ"ם זָר׳. מוּם נוּקְבָּא, זָר זָכָר. וּמִשּׁוּם כָּךְ צִוָּה, (ויקרא יח) ׳וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב׳ - וְעַל אוֹתָם שֶׁקְּרֵבִים אֵלֶיהָ כָּתוּב בָּהֶם, וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם ׳וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ושפחה יצר הרע איהי מליא מומין. ובגין דא, ׳כל אשר בו מום לא יקרב׳ (ויקרא כא, יח). ובגין דא, כהנא לא הוה צריך לקרבא לגבי מאן דאית ביה מומא, מכל מומין דעלמא. בגין דמטרוניתא אתמר בה, ׳כלך יפה רעיתי ומום אין בך׳ (שיר השירים ד, ז). הכי לא צריך לקרבא לגבה מאן דאית ביה מום, ואוף הכי לא צריך למקרב לגבה זר ׳והזר הקרב יומת והיינו ממז"ר, מו"ם זר׳ (במדבר ג, י). מום נוקבא, זר זכר. ובגין דא מני. ׳ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב׳ (ויקרא יח, יט) ועל אינון דקריבין לה, כתיב בהון ׳ויקריבו לפני יהו"ה אש זרה אשר לא צוה אותם ותצא אש מלפני יהו"ה. ותאכל אותם וימותו׳.

התרגום: ושפחה, יצר הרע, היא מלאה במומים, ומשום כך (ויקרא כא) ׳כל אשר בו מום לא - יקרב׳. ומשום זה הכהן לא היה צריך לקרב אל מי שיש בו מום מכל המומים שבעולם, משום שנאמר ׳במטרוניתא, (שיר ד) כלך יפה רעיתי ומום אין בך - כך לא צריך לקרב אליה מי שיש בו מום, ואף כך לא צריך לקרב אליה זר,׳ (במדבר ג) ׳והזר הקרב יומת, והינו ממז"ר, מו"ם זר׳. מום נוקבא, זר זכר. ומשום כך צוה, (ויקרא יח) ׳ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב׳ - ועל אותם שקרבים אליה כתוב בהם, ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם ׳ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו׳.

מן המפרשים

אור יקר: כי עמך מקור חיים דא קב״ה דאיהו אילנא עילאה במציעות גנתא דאחיד לכל סטרין, מאי טעמא בגין דאחיד ביה חהוא מקור חיים ואעטר ליה בעטרין עילאין סחרניה דגנתה כאימא דמעטרא לברה על כולא,

הסולם: ושפחה יצר הרע וכו׳: והקליפה שנקראת שפחה, שהיא יצר הרע, היא מלאה מומים. ומשום זה, כל איש אשר בו מום לא יקרב. ומשום זה, אין הכהן צריך לקרב למי שיש בו מום מכל מומים שבעולם, משום שהמטרוניתא, שהיא המלכות, נאמר בה, כלך יפה רעיתי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: