ממלכת הזוהר › זוהר › צו › מאמר 20: והנותר מבשר הזבח באש ישרף - סוד קדשי תשובה וידוי בשם המפרש › פיסקה 7 (לג ע"א)

עם הארץ כבהמה שאינה יודעת שם יהוה - מיכאל מקריבו עולה במקומו

צו · והנותר מבשר הזבח באש ישרף - סוד קדשי תשובה וידוי בשם המפרש · מאמר 20 · פיסקה 7 · דף לג ע"א

לשון הזוהר

וְתַנָאִין וְאָמוֹרָאִין, אִי תֵּימְרוּן וְכִי עַם הָאָרֶץ מְנָא יָדַע דָּא. אֶלָּא וַדַּאי עַם הָאָרֶץ אִיהוּ כְּשׁוֹר, אוֹ שֶׂה, אוֹ עֵז, אוֹ (פר) תּוֹר, אוֹ יוֹנָה. מַה בְּעִירָן לָא יַדְעֵי אוֹרַיְיתָא, דְּאִיהִי שֵׁם יְדוָֹ"ד. הָכִי עַם הָאָרֶץ, לָא יָדַע. אֶלָּא מִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא, אִיהוּ עָבִיד לֵיהּ עוֹלָה וְקָרְבְּנָא קֳדָם יהו"ה, וְאִיהוּ מְכַוְּון בִּשְׁמָא מְפֹרָשׁ, בִּסְלִיקוּ דְּרוּחֵיהּ, דְּתִפוּק בְּלֵּב אֶחָד, כְּגַוְונָא דְּכַד נָפִיק רוּחָא דְּבַּר נָשׁ בְּכָל לֵילְיָא.

תרגום

וְתַנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, אִם תֹּאמְרוּ, וְכִי עַם הָאָרֶץ מִנַּיִן יוֹדֵעַ אֶת זֶה? אֶלָּא וַדַּאי עַם הָאָרֶץ הוּא כְּמוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה אוֹ עֵז אוֹ (פַּר) תוֹר אוֹ יוֹנָה. מַה בְּהֵמוֹת אֵין יוֹדְעוֹת תּוֹרָה, שֶׁהִיא שֵׁם יְהֹוָ"ה, כָּךְ עַם הָאָרֶץ לֹא יוֹדֵעַ. אֶלָּא מִיכָאֵל כֹּהֵן גָּדוֹל הוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ עוֹלָה וְקָרְבָּן לִפְנֵי ה', וְהוּא מְכַוֵּן בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ בַּעֲלִיַּת רוּחוֹ שֶׁתֵּצֵא בְּלֵב אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁכְּשֶׁיּוֹצֵאת רוּחַ הָאָדָם בְּכָל לַיְלָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותנאין ואמוראין, אי תימרון וכי עם הארץ מנא ידע דא. אלא ודאי עם הארץ איהו כשור, או שה, או עז, או (פר) תור, או יונה. מה בעירן לא ידעי אורייתא, דאיהי שם ידו"ד. הכי עם הארץ, לא ידע. אלא מיכאל כהנא רבא, איהו עביד ליה עולה וקרבנא קדם יהו"ה, ואיהו מכוון בשמא מפרש, בסליקו דרוחיה, דתפוק בלב אחד, כגוונא דכד נפיק רוחא דבר נש בכל ליליא.

התרגום: ותנאים ואמוראים, אם תאמרו, וכי עם הארץ מנין יודע את זה? אלא ודאי עם הארץ הוא כמו שור או שה או עז או (פר) תור או יונה. מה בהמות אין יודעות תורה, שהיא שם יהו"ה, כך עם הארץ לא יודע. אלא מיכאל כהן גדול הוא עושה אותו עולה וקרבן לפני ה', והוא מכון בשם המפרש בעלית רוחו שתצא בלב אחד, כמו שכשיוצאת רוח האדם בכל לילה.

מן המפרשים

אור החמה: מה בעירן לא ידעי וגומר אלא הכהן המקריב היה מכוון בסוד הכוונה וע"י כוונתו היה הייחוד נגמר ע"י הקרבת הבהמה ההיא אף כאן ע"י מיכא"ל הכהן הוא המכוון והייחוד נגמר ע"י הקרבת הנפש והרוח והנשמה והיות האדם עושה כל צורך הקרבן דהיינו שמע…

הסולם: ותנאין ואמוראין וכו׳: ותנאים ואמוראים, אם תאמרו, וכי עם הארץ מאין יודע זה. כל אלו הכונות. ומשיב, אלא ודאי עם הארץ הוא כשור, או שה, או עז, או תור, או יונה, המוקרבים על המזבח, מה הבהמות אינן יודעות תורה, שהיא שם הויה, כך עם הארץ…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר