לפני יציאת הנשמה מתודה ומכון להקריב נשמתו כלי לשם יהוה בוידוי
צו · והנותר מבשר הזבח באש ישרף - סוד קדשי תשובה וידוי בשם המפרש · מאמר 20 · פיסקה 4 · דף לג ע"א
לשון הזוהר
וְקֹדֶם דְּתִפּוּק נִשְׁמָתֵיהּ, מִתְוַודֶּה בְּכַמָּה וִדוּיִין, וְכַד נָפִיק נִשְׁמָתֵיהּ הוּא הֲוָה מִתְכַּוִון לִגְמוֹר אֶת הַשֵׁם, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וּבָרוּךְ שֵׁם, לְקָרְבָא נִשְׁמָתֵיהּ מָאנָא (נ"א קרבנא) לְשֵׁם יְהוָֹ"ה, וְצָּרִיךְ לְמִתְוַדֶּה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְקַבֵּלָא לְקָרְבָא ה' בִּשְׁמֵיהּ, דְּאָכִיל וְשֵׁצֵּי, וּלְאַחְזְרָה בְּתִיּוּבְתָּא לְגַבֵּי יה"ו, אֶהְיֶ"ה כְּחוּשְׁבָן מ"ב. דַּאֲדֹנָי קָרֵינָא לֵיהּ דִּינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא. וִיכַוִּון בִּשְׁמָא מְפֹרָשׁ, דְּאִיהוּ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, בְּלֵּב אֶחָד. וּבֵיהּ יִפּוֹק רוּחֵיהּ. בְּנֶפֶשׁ דִּילֵיהּ מְקַבֵּל עָלֵיהּ מִיתָה וְיִסוּרִין. וּבְנִשְׁמְתָא מוֹדֶה בְּכַמָּה וִדוּיִין וּמִתְחָרֵט.
תרגום
וְלִפְנֵי שֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ מִתְוַדֶּה בְּכַמָּה וִדּוּיִים, וּכְשֶׁיּוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ הוּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לִגְמֹר אֶת הַשֵּׁם, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וּבָרוּךְ שֵׁם, לְהַקְרִיב אֶת נִשְׁמָתוֹ כְּלִי (קָרְבָּן) לְשֵׁם יְהֹוָ"ה, וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת אֶל הקב"ה לְקַבֵּל וּלְקָרֵב ה' שֶׁבִּשְׁמוֹ שֶׁאוֹכֶלֶת וּמְכַלָּה, וּלְהַחֲזִיר בִּתְשׁוּבָה לְיה"ו אֶהְיֶ"ה כְּחֶשְׁבּוֹן מ"ב. שֶׁל אֲדנָ"י קוֹרְאִים דִּין שֶׁל מַלְכוּת דִּין. וִיכַוֵּן בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, שֶׁהוּא יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, בְּלֵב אֶחָד, וּבוֹ תֵּצֵא רוּחוֹ. בַּנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ מְקַבֵּל עָלָיו מִיתָה וְיִסּוּרִים, וּבַנְּשָׁמָה מוֹדֶה בְּכַמָּה וִדּוּיִים וּמִתְחָרֵט.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וקדם דתפוק נשמתיה, מתוודה בכמה ודויין, וכד נפיק נשמתיה הוא הוה מתכוון לגמור את השם, שמע ישראל וברוך שם, לקרבא נשמתיה מאנא (נ"א קרבנא) לשם יהו"ה, וצריך למתודה לקודשא בריך הוא, לקבלא לקרבא ה' בשמיה, דאכיל ושצי, ולאחזרה בתיובתא לגבי יה"ו, אהי"ה כחושבן מ"ב. דאדני קרינא ליה דינא דמלכותא דינא. ויכוון בשמא מפרש, דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, בלב אחד. וביה יפוק רוחיה. בנפש דיליה מקבל עליה מיתה ויסורין. ובנשמתא מודה בכמה ודויין ומתחרט.
התרגום: ולפני שתצא נשמתו מתודה בכמה ודויים, וכשיוצאת נשמתו הוא היה מתכון לגמר את השם, שמע ישראל וברוך שם, להקריב את נשמתו כלי (קרבן) לשם יהו"ה, וצריך להתודות אל הקב"ה לקבל ולקרב ה' שבשמו שאוכלת ומכלה, ולהחזיר בתשובה ליה"ו אהי"ה כחשבון מ"ב. של אדנ"י קוראים דין של מלכות דין. ויכון בשם המפרש, שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, בלב אחד, ובו תצא רוחו. בנפש שלו מקבל עליו מיתה ויסורים, ובנשמה מודה בכמה ודויים ומתחרט.
מן המפרשים
הסולם: וקדם דתפוק נשמתיה וכו': ומטרם שיוצאת נשמתו, הוא מתודה בכמה וידוים, וכשיוצאת נשמתו, הוא היה מתכוין לגמור את השם, דהיינו להשלים יחוד המלכות שנקראת, שם, ביחוד, שמע ישראל, שהוא יחוד ז״א, וברוך שם, וכו', שהוא יחוד המלכות, לקרב…