ממלכת הזוהר › זוהר › צו › מאמר 19: אוריאל יורד כאריה על הקרבן - סימן קבלת רצון או דיוקן כלב לפסול › פיסקה 4 (לב ע"ב)

כשלא התקבל הקרבן ברצון נראה דיוקן כלב חצוף רובץ על הקרבן

צו · אוריאל יורד כאריה על הקרבן - סימן קבלת רצון או דיוקן כלב לפסול · מאמר 19 · פיסקה 4 · דף לב ע"ב

לשון הזוהר

וְכַד יִשְׂרָאֵל לָא אִשְׁתְּכָחוּ זַכָּאִין, אוֹ הַהוּא דְּמַקְרִיב קָרְבְּנָא לָא קָרִיב כַּדְקָא יָאוּת, וְלָא אִתְקַבָּל קָרְבָּנֵיהּ, הֲווֹ חָמָאן דְּלָא סָלִיק תְּנָנָא בְּאֹרַח מֵישָׁר, וַהֲוָה קָם חַד רוּחָא מִנוּקְבָּא דְּצָפוֹן, וְעָאל לְמַדְבְּחָא, וַהֲווּ חָמָאן דִּיּוּקְנָא דְּחַד כַּלְבָּא חֲצִיפָא, רְבִיעַ עַל קָרְבְּנָא. כְּדֵין הֲווֹ יַדְעֵי דְּלָא אִתְקַבָּל בְּרַעֲוָא הַהוּא קָרְבְּנָא.

תרגום

וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא נִמְצְאוּ צַדִּיקִים, אוֹ שֶׁאוֹתוֹ מַקְרִיב הַקָּרְבָּן לֹא הִקְרִיב כָּרָאוּי וְלֹא הִתְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ, הָיוּ רוֹאִים שֶׁהֶעָשָׁן לֹא עוֹלֶה בְדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וְהָיְתָה עוֹמֶדֶת רוּחַ אַחַת מִנֶּקֶב הַצָּפוֹן וְנִכְנֶסֶת לַמִּזְבֵּחַ, וְהָיוּ רוֹאִים דְּיוֹקָן שֶׁל כֶּלֶב אֶחָד חָצוּף רוֹבֵץ עַל הַקָּרְבָּן, וְאָז הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁלֹּא הִתְקַבֵּל בְּרָצוֹן אוֹתוֹ הַקָּרְבָּן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד ישראל לא אשתכחו זכאין, או ההוא דמקריב קרבנא לא קריב כדקא יאות, ולא אתקבל קרבניה, הוו חמאן דלא סליק תננא בארח מישר, והוה קם חד רוחא מנוקבא דצפון, ועאל למדבחא, והוו חמאן דיוקנא דחד כלבא חציפא, רביע על קרבנא. כדין הוו ידעי דלא אתקבל ברעוא ההוא קרבנא.

התרגום: וכשישראל לא נמצאו צדיקים, או שאותו מקריב הקרבן לא הקריב כראוי ולא התקבל קרבנו, היו רואים שהעשן לא עולה בדרך ישרה, והיתה עומדת רוח אחת מנקב הצפון ונכנסת למזבח, והיו רואים דיוקן של כלב אחד חצוף רובץ על הקרבן, ואז היו יודעים שלא התקבל ברצון אותו הקרבן.

מן המפרשים

הסולם: וכד ישראל לא וכו׳: וכשישראל לא נמצאו זכאים, או אותו שהקריב הקרבן לא הקריב כראוי, ולא נתקבל קרבנו, היו רואים שהעשן לא היה עולה בדרך ישר, והיה קם רוח אחד מן הנקב של הקליפות שבצפון, ובא אל המזבח, והיו רואים צורה של כלב אחד חצוף…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר