טפה מרה נכנסת למעיו ועוקרת הנשמה טפה שניה ומת טפה שלישית ופניו מוריקות
פקודי · ההיכל הששי בית חבר - סוד האשה הזונה המנשקת ושלש הטפות המרות של המות · מאמר 59 · פיסקה 9 · דף רסז ע"א
לשון הזוהר
וְאוּקְמוּהָ, וּבָה טִפָּה חֲדָא, מֵאִינּוּן טִיפִּין דְּאִיהִי מְרִירָא, וּבְשַׁעֲתָא דְּאָטִיל לָהּ לְפוּמֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, עָאל בְּמֵעוֹי. וּכְדֵין נִשְׁמְתָא אִתְבַּלְבְּלָא, וְהַהִיא טִיפָּה שַׁטְיָא וְאָזְלַת בְּגוֹ גּוּפָא, וְאַעְקָרַת לָהּ לְנִשְׁמְתָא מֵאַתְרָה, וְלָא שָׁבִיק לָהּ לְנִשְׁמְתָא אֲתָר לְמֵיתַב, וְאִיהִי מָרָה כַלַּעֲנָה, וְאַטְעִים לָהּ בַּר נָשׁ בִּמְרִירוּ, חֲלָף הַהוּא מְתִיקָא, דְּטָעֲמוּ בָּהּ בְּהַאי עָלְמָא, כַּד אִתְמְשָׁכוּ בַּתְרָהּ, לְבָתַר אַשְׁדֵּי טִפָּה אַחֲרָא, וְנִשְׁמְתָא נָפְקָאת, וּמִית בַּר נָשׁ. וּלְבָתַר אַשְׁדֵי טִיפָּה אַחֲרָא, וִירוֹקִין אַנְפּוֹי, וְאַבְאִישׁ. בְּגִין דְּנִשְׁמְתָא הִיא קַדִישָׁא, וְכַד שַׁלְטָא עָלָהּ דָּא סִטְרָא אַחֲרָא מִסְאֲבָא, עַקְרַת מִקַּמֵּיהּ, וְלָא אִתְיַשְׁבָא כַּחֲדָא.
תרגום
וּפֵרְשׁוּהָ, וּבָהּ טִפָּה אַחַת מֵאוֹתָן טִפּוֹת שֶׁהִיא מָרָה, וּבְשָׁעָה שֶׁמַּטִּילָה אוֹתָהּ לְפִיו שֶׁל אָדָם, הִיא נִכְנֶסֶת לְמֵעָיו, וְאָז הַנְּשָׁמָה מִתְבַּלְבֶּלֶת, וְאוֹתָהּ טִפָּה מְשׁוֹטֶטֶת וְהוֹלֶכֶת בְּתוֹךְ הַגּוּף וְעוֹקֶרֶת אֶת הַנְּשָׁמָה מִמְּקוֹמָהּ, וְלֹא מַשְׁאִירָה לַנְּשָׁמָה מָקוֹם לָשֶׁבֶת, וְהִיא מָרָה כַלַּעֲנָה, וְטוֹעֵם אוֹתָהּ הָאָדָם בִּמְרִירוּת תְּמוּרַת אוֹתָהּ מְתִיקוּת שֶׁטָּעֲמוּ בָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּשֶׁנִּמְשְׁכוּ אַחֲרֶיהָ. אַחַר כָּךְ זוֹרֶקֶת טִפָּה אַחֶרֶת, וְהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת וּמֵת הָאָדָם. וְאַחַר כָּךְ זוֹרֶקֶת טִפָּה אַחֶרֶת, וּפָנָיו מוֹרִיקוֹת, וּמַסְרִיחַ. מִשּׁוּם שֶׁהַנְּשָׁמָה קְדוֹשָׁה, וּכְשֶׁשּׁוֹלֵט עָלֶיהָ הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַזֶּה, עוֹקֶרֶת מִלְּפָנָיו, וְלֹא מִתְיַשְּׁבִים בְּיַחַד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואוקמוה, ובה טפה חדא, מאינון טיפין דאיהי מרירא, ובשעתא דאטיל לה לפומיה דבר נש, עאל במעוי. וכדין נשמתא אתבלבלא, וההיא טיפה שטיא ואזלת בגו גופא, ואעקרת לה לנשמתא מאתרה, ולא שביק לה לנשמתא אתר למיתב, ואיהי מרה כלענה, ואטעים לה בר נש במרירו, חלף ההוא מתיקא, דטעמו בה בהאי עלמא, כד אתמשכו בתרה, לבתר אשדי טפה אחרא, ונשמתא נפקאת, ומית בר נש. ולבתר אשדי טיפה אחרא, וירוקין אנפוי, ואבאיש. בגין דנשמתא היא קדישא, וכד שלטא עלה דא סטרא אחרא מסאבא, עקרת מקמיה, ולא אתישבא כחדא.
התרגום: ופרשוה, ובה טפה אחת מאותן טפות שהיא מרה, ובשעה שמטילה אותה לפיו של אדם, היא נכנסת למעיו, ואז הנשמה מתבלבלת, ואותה טפה משוטטת והולכת בתוך הגוף ועוקרת את הנשמה ממקומה, ולא משאירה לנשמה מקום לשבת, והיא מרה כלענה, וטועם אותה האדם במרירות תמורת אותה מתיקות שטעמו בה בעולם הזה כשנמשכו אחריה. אחר כך זורקת טפה אחרת, והנשמה יוצאת ומת האדם. ואחר כך זורקת טפה אחרת, ופניו מוריקות, ומסריח. משום שהנשמה קדושה, וכששולט עליה הסטרא אחרא הזה, עוקרת מלפניו, ולא מתישבים ביחד.
מן המפרשים
מקדש מלך: דאיהו שתיתאי נ"ב ת"ת ששי ממטה למעלה עכ"ל ור"ל שהיכל הרצון שהוא ת"ת הוא ששי ממטה למעלה ואצל כל פנה תארוב כד נטיל נשמתא כתב בספר אור ישראל וז"ל כתב הרב כי העיקר בהריגה הם כחות הטומאה זכרים והנקבה כלולה עמהם. והעיקר בפיתיו הם…
הסולם: ואוקמוה ובה טפה וכו': והעמדנו, שטפה אחת מאלו טפות שבה, שבחרב, היא מרה, ובשעה שמטילה אותה לפיו של אדם, נכנסת במעיו, ואז הנשמה מתבלבלת, וטפה ההיא משוטטת והולכת בתוך הגוף ועוקרת את הנשמה ממקומה, ואינה נותנת מקום לנשמה לחזור.…