ההיכל הששי בית חבר
סוד האשה הזונה המנשקת ושלש הטפות המרות של המות
ההיכל הששי עומד על התחתונים ארבעה פתחים מות רע צלמות ואפל תמיד להרע
הַהֵיכָל הַשִּׁשִּׁי. הַהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֵד לְמַעְלָה עַל כָּל אוֹתָם שְׁאָר הַהֵיכָלוֹת הַתַּחְתּוֹנִים. אַרְבָּעָה פְתָחִים יֵשׁ לַהֵיכָל הַזֶּה. הָאֶחָד נִקְרָא מָוֶת, וְאֶחָד נִקְרָא רָע, וְאֶחָד נִקְרָא צַלְמָוֶ"ת, וְאֶחָד נִקְרָא אֹפֶ"ל. אֵלּוּ אַרְבַּעַת הַפְּתָחִים עוֹמְדִים תָּמִיד לְהָרַע, וְאֵלּוּ הֵם הַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל.
בלשון הזוהר
הֵיכָלָא שְׁתִיתָאָה. הֵיכָלָא דָּא, קַיְּימָא עִלָּאָה, עַל כָּל אִינּוּן שְׁאַר הֵיכָלִין תַּתָּאִין. אַרְבַּע פִּתְחִין, אִית לְהֵיכָלָא דָּא. חַד, אִקְרֵי מָוֶת. וְחַד, אִקְרֵי רָע. וְחַד, אִקְרֵי צַלְמָוֶ"ת. וְחַד, אִקְרֵי אֹפֶ"ל. אִלֵּין אַרְבַּע פִּתְחִין, קַיְימִין תָּדִיר לְאַבְאָשָׁא. אִלֵּין אִינּוּן כְּלָלָא דְּכֹלָּא.
כמו שיש ארבעה פתחים בקדשה כך כאן וכשמתחברים נקרא בית חבר עומד להרע
כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה בְּסוֹד הַמְּהֵימְנוּתָא אַרְבָּעָה פְתָחִים לְאַרְבָּעָה צְדָדִים שֶׁמִּתְקַשְּׁרִים זֶה בָּזֶה, וְכֻלָּם קְדוֹשִׁים, כָּךְ גַּם לְמַטָּה כָּאן. וּכְשֶׁאֵלֶּה נִקְשָׁרִים וּמִתְחַבְּרִים זֶה עִם זֶה כְּאֶחָד בַּהֵיכָל הַזֶּה, אֲזַי נִקְרָא ׳בֵּית חָבֶר׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר׳ (משלי כא, ט) - וְהַהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֵד תָּמִיד לְהָרַע.
בלשון הזוהר
כְּמָה דְּאִית בְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה, בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, אַרְבַּע פִּתְחִין לְאַרְבַּע סִטְרִין, דְּמִתְקַשְּׁרָן דָּא בְּדָא, וְכֻלְּהוּ קַדִישִׁין. הָכִי נָמֵי לְתַתָּא, הָכָא. וְכַד אִלֵּין מִתְקַשְּׁרָן וּמִתְחַבְּרָן דָּא עִם דָּא כַּחֲדָא, בְּהֵיכָלָא דָּא, כְּדֵין אִקְרֵי ׳בֵּית חָבֶר׳. כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳מֵאֵשֶּׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֵר׳ (משלי כא, ט). וְהַאי הֵיכָלָא, קַיְּימָא לְאַבְאָשָׁא תָּדִיר.
ונעתרות נשיקות שונא - כאן כל הנשיקות והתאוות הרעות שמגרשות אדם משני העולמות
עֵל הַהֵיכָל הַזֶּה כָּתוּב, ׳וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא׳ (שם כז, ו), מִשּׁוּם שֶׁכָּאן עוֹמְדִים כָּל אוֹתָן נְשִׁיקוֹת רָעוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת, וְכָל עִדּוּנֵי הַגּוּף שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁבְּאוֹתָם הָעִדּוּנִים מִתְגָּרֵשׁ אָדָם מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵהָעוֹלָם הַבָּא - וְעַל הַהֵיכָל הַזֶּה כָּתוּב, ׳כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְגוֹ'׳ (שם ה, ג).
בלשון הזוהר
עַל הַאי הֵיכָלָא כְּתִיב, ׳וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא׳ (משלי כז, ו), בְּגִין דְּהָכָא קַיְימָן, כָּל אִינּוּן נְשִׁיקִין בִּישִׁין, וְתִיאוּבְתִין בִּישִׁין, וְכָל עִדּוּנִין דְּגוּפָא דְּהַאי עָלְמָא, דִּי בְּאִינּוּן עִדּוּנִין אִתְתָּרַךְ בַּר נָשׁ מֵהַאי עָלְמָא, וּמֵעָלְמָא דְּאָתֵי. וְעַל הַאי הֵיכָלָא כְּתִיב, ׳כִּי נֹּפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְגוֹ'׳ (משלי ה, ג).
רוח כלל על הכל מקשטת ההיכל ביפי ובו נלכדים רגלי הכסילים אל תחמד יפיה
בַּהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֶדֶת רוּחַ אַחַת שֶׁמְּמֻנָּה עַל כָּל אֵלּוּ שֶׁלְּמַטָּה, וְהִיא כְּלָל עַל כָּל שְׁאָר הָרוּחוֹת. הַהֵיכָל הַזֶּה מִתְקַשֵּׁט בְּקִשּׁוּטֵי יֹפִי עַל כָּל אוֹתָם הַהֵיכָלוֹת. בַּהֵיכָל הַזֶּה נִלְכָּדִים רַגְלֵי הַטִּפְּשִׁים. עַל הַהֵיכָל הַזֶּה כָּתוּב, ׳אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךְ וְאַל תִּקָּחֲךְ בְּעַפְעַפֶּיהָ׳ (משלי ו, כה).
בלשון הזוהר
בְּהַאי הֵיכָלָא, קַיְּימָא חַד רוּחָא, דְּאִיהוּ מְמָנָא עַל כָּל אִלֵּין דִּלְתַתָּא, וְאִיהוּ כְּלָלָא עַל כָּל שְׁאַר רוּחִין. הַאי הֵיכָלָא, מִתְקַשְּׁטָא בְּקִשׁוּטוֹי דִּשְׁפִירוּ, עַל כָּל אִינּוּן הֵיכָלִין. בְּהֵיכָלָא דָּא, מִתְלַכְּדֵי רַגְלַיְיהוּ דְּטִפְּשָׁאֵי. עַל הַאי הֵיכָלָא כְּתִיב, ׳אַל תַחְמוֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ׳ (משלי ו, כה).
כאן תלויות תאוות הטפשים חסרי לב כנער עובר בשוק והנה אשה שית זונה ונצרת לב
בַּהֵיכָל הַזֶּה תְּלוּיִים כָּל תַּאֲווֹת הָעוֹלָם וְכָל אוֹתָם עִנּוּגִים שֶׁל הַטִּפְּשִׁים חַסְרֵי הַלֵּב, חַסְרֵי הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר חֲסַר לֵב עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ וְגוֹ'׳ (שם ז). בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם וְגוֹ'. וְאָז קְרֵבוֹת רַגְלָיו לַהֵיכָל הַזֶּה, שֶׁהוּא כְּלָל שֶׁל כָּל הַתַּחְתּוֹנִים. וְאָז, (שם) ׳וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב׳ - שִׁית - זֶהוּ הַהֵיכָל הַזֶּה שֶׁהוּא שִׁשִּׁי לְכָל שְׁאָר הַהֵיכָלוֹת, וְכָאן עוֹמֶדֶת זוֹנָה לְפַתּוֹת אֶת הַטִּפְּשִׁים.
בלשון הזוהר
בְּהַאי הֵיכָלָא, תַּלְיָין כָּל תִּיאוּבְתִין דְּעָלְמָא. וְכָל אִינּוּן עִנּוּגִין דְּטִפְּשָׁאֵי, חַסְרֵי לִבָּא, חַסְרֵי דַּעְתָּא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וָאֵרֶא בַּפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר׳ (משלי ז, ז-ח). ׳חֲסַר לֵב׳. ׳עוֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָה וְגוֹ'׳. ׳בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם וְגוֹ'׳. וּכְדֵין אִתְקְרִיבוּ רַגְלוֹי לְהַאי הֵיכָלָא, דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ תַּתָּאִין. כְּדֵין, ׳וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצוּרַת לֵב׳ (משלי ז, י). שִׁית, דָּא אִיהוּ הַאי הֵיכָלָא, דְּאִיהוּ שְׁתִיתָאֵי לְכָל שְׁאַר הֵיכָלִין. וְהָכָא קַיְּימָא זוֹנָה, לְאַפְתְּאָה לְטִפְּשָׁאִין.
עומדת ואינה עומדת יורדת ומפתה עולה ומשטינה בביתה לא ישכנו רגליה
בַּהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֶדֶת וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת. יוֹרֶדֶת וּמְפַתָּה, עוֹלָה וּמַשְׂטִינָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) ׳בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ׳ - ׳פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת׳ - כְּשֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה. ׳וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב׳ - כְּשֶׁנּוֹטֶלֶת אֶת הַנְּשָׁמָה.
בלשון הזוהר
בְּהַאי הֵיכָלָא קַיְּימָא וְלָא קַיְּימָא. נַחְתָּא וּמְפַתָּא, סַלְּקָא וְאַסְטִיאַת. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳בְּבֵיתָהּ לא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ׳ (משלי ז, יא-יב). ׳פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחוֹבוֹת׳, כַּד סַלְּקָא לְעֵילָּא. ׳וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרוֹב׳ (משלי ז, יא-יב). כַּד נָטִיל נִשְׁמְתָא.
והחזיקה בו ונשקה לו נשיקות לטמא ולהטעות מכל הזנונים הזרים המתוקים לפי שעה
מַה כָּתוּב? ׳וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ׳ (משלי ז, יג) - אֵלּוּ אוֹתָן נְשִׁיקוֹת לְטַמֵּא וּלְהַטְעוֹת בְּנֵי אָדָם אַחֲרֶיהָ, מִשּׁוּם שֶׁכָּאן הוּא מְקוֹמָם שֶׁל כָּל אוֹתָן הַנְּשִׁיקוֹת הָרָעוֹת, וּמִכָּל הַזְּנוּנִים הַזָּרִים שֶׁהֵם מְתוּקִים לְפִי שָׁעָה, אוֹי לְסוֹפָם! כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ׳ (שם ה, ג).
בלשון הזוהר
מַה כְּתִיב, ׳וְהֶחזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לוֹ׳ (משלי ז, יג). אִלֵּין אִינּוּן נְשִׁיקִין, לְסָאֲבָא, וּלְאַטְעָאָה בְּנֵי נָשָׁא אֲבַתְרָהּ. בְּגִין דְּהָכָא, אִיהוּ אֲתָר דְּכָל אִינּוּן נְשִׁיקִין בִּישִׁין, וּמִכָּל זְנוּנִים נוּכְרָאִין, דְּאִינּוּן מְתִיקִין לְפוּם שַׁעֲתָא. וַוי לְסוֹפַיְיהוּ, כְּמָה דִּכְתִיב ׳וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ׳ (משלי ה, ג).
ואחריתה מרה כלענה - כשמגיע זמנו מתלבשת בגלימת אש וחרב שנונה ושלש טפות בה
וְכָתוּב, ׳וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה׳ (משלי ה, ד). מַה זֶּה ׳מָרָה כַלַּעֲנָה׳? אֶלָּא כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּתֶּה אַחֲרֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמַגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, הִיא עוֹמֶדֶת עַל הָאָדָם וּמִתְלַבֶּשֶׁת לְפָנָיו בִּגְלִימָה שֶׁל גּוּף שֶׁל אֵשׁ וְחֶרֶב שְׁנוּנָה בְּיָדָהּ, וְשָׁלֹשׁ טִפּוֹת בָּהּ.
בלשון הזוהר
וּכְתִיב ׳וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה׳ (משלי ה, ד). מַאי ׳מָרָה כַלַּעֲנָה׳. אֶלָּא, כַּד בַּר נָשׁ אִתְפַּתָּא אֲבַתְרָהּ בְּהַאי עָלְמָא, וּמָטָא זִמְנֵיהּ לְאִסְתַּלְּקָא מֵהַאי עָלְמָא, אִיהִי קַיְּימָא עָלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, וְאִתְגְּלִימַת קַמֵּיהּ בִּגְלִימָא דְּגוּפָא דְּאֶשָּׁא וְחַרְבָּא שִׁינָנָא בְּיָדָהּ, וּתְלַת טִיפִּין בָּה.
טפה מרה נכנסת למעיו ועוקרת הנשמה טפה שניה ומת טפה שלישית ופניו מוריקות
וּפֵרְשׁוּהָ, וּבָהּ טִפָּה אַחַת מֵאוֹתָן טִפּוֹת שֶׁהִיא מָרָה, וּבְשָׁעָה שֶׁמַּטִּילָה אוֹתָהּ לְפִיו שֶׁל אָדָם, הִיא נִכְנֶסֶת לְמֵעָיו, וְאָז הַנְּשָׁמָה מִתְבַּלְבֶּלֶת, וְאוֹתָהּ טִפָּה מְשׁוֹטֶטֶת וְהוֹלֶכֶת בְּתוֹךְ הַגּוּף וְעוֹקֶרֶת אֶת הַנְּשָׁמָה מִמְּקוֹמָהּ, וְלֹא מַשְׁאִירָה לַנְּשָׁמָה מָקוֹם לָשֶׁבֶת, וְהִיא מָרָה כַלַּעֲנָה, וְטוֹעֵם אוֹתָהּ הָאָדָם בִּמְרִירוּת תְּמוּרַת אוֹתָהּ מְתִיקוּת שֶׁטָּעֲמוּ בָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּשֶׁנִּמְשְׁכוּ אַחֲרֶיהָ. אַחַר כָּךְ זוֹרֶקֶת טִפָּה אַחֶרֶת, וְהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת וּמֵת הָאָדָם. וְאַחַר כָּךְ זוֹרֶקֶת טִפָּה אַחֶרֶת, וּפָנָיו מוֹרִיקוֹת, וּמַסְרִיחַ. מִשּׁוּם שֶׁהַנְּשָׁמָה קְדוֹשָׁה, וּכְשֶׁשּׁוֹלֵט עָלֶיהָ הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַזֶּה, עוֹקֶרֶת מִלְּפָנָיו, וְלֹא מִתְיַשְּׁבִים בְּיַחַד.
בלשון הזוהר
וְאוּקְמוּהָ, וּבָה טִפָּה חֲדָא, מֵאִינּוּן טִיפִּין דְּאִיהִי מְרִירָא, וּבְשַׁעֲתָא דְּאָטִיל לָהּ לְפוּמֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, עָאל בְּמֵעוֹי. וּכְדֵין נִשְׁמְתָא אִתְבַּלְבְּלָא, וְהַהִיא טִיפָּה שַׁטְיָא וְאָזְלַת בְּגוֹ גּוּפָא, וְאַעְקָרַת לָהּ לְנִשְׁמְתָא מֵאַתְרָה, וְלָא שָׁבִיק לָהּ לְנִשְׁמְתָא אֲתָר לְמֵיתַב, וְאִיהִי מָרָה כַלַּעֲנָה, וְאַטְעִים לָהּ בַּר נָשׁ בִּמְרִירוּ, חֲלָף הַהוּא מְתִיקָא, דְּטָעֲמוּ בָּהּ בְּהַאי עָלְמָא, כַּד אִתְמְשָׁכוּ בַּתְרָהּ, לְבָתַר אַשְׁדֵּי טִפָּה אַחֲרָא, וְנִשְׁמְתָא נָפְקָאת, וּמִית בַּר נָשׁ. וּלְבָתַר אַשְׁדֵי טִיפָּה אַחֲרָא, וִירוֹקִין אַנְפּוֹי, וְאַבְאִישׁ. בְּגִין דְּנִשְׁמְתָא הִיא קַדִישָׁא, וְכַד שַׁלְטָא עָלָהּ דָּא סִטְרָא אַחֲרָא מִסְאֲבָא, עַקְרַת מִקַּמֵּיהּ, וְלָא אִתְיַשְׁבָא כַּחֲדָא.
כשם שנדבק בנשיקות רעות בעולם הזה כך הנשמה יוצאת בחבלים ומרירות תמורת מתיקות
מִשּׁוּם כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּדְבַּק בְּאוֹתָן נְשִׁיקוֹת רָעוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַף כָּךְ גַּם בַּשָּׁעָה הַזּוֹ. שֶׁאִם אָדָם נִמְשָׁךְ אַחֲרֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹזֵב אֶת הַצַּד הַקָּדוֹשׁ, אָז הַנְּשָׁמָה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם קָדוֹשׁ. וּכְמוֹ שֶׁנִּמְשַׁךְ אַחֲרֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ גַּם שׁוֹלֶטֶת עַל נִשְׁמָתוֹ, וְאָז הַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת כְּמוֹ בַּחֲבָלִים, וּפֵרְשׁוּהָ. וְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָן נְשִׁיקוֹת שֶׁנּוֹשְׁקוֹת אוֹתָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֵן מְתוּקוֹת, וְאַחַר כָּךְ מְרִירוֹת בַּשָּׁעָה הַזּוֹ. וְעַל כֵּן, ׳וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ׳ (משלי ז, יג) - בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
בְּגִין כַּךְ, כְּמָה דְּאִתְדְבַק בְּאִינּוּן נְשִׁיקִין בִּישִׁין בְּהַאי עָלְמָא, אוּף הָכִי נָמֵי בְּהַאי שַׁעֲתָא. דְּאִי בַּר נָשׁ אִתְמְשַׁךְ אֲבַתְרָהּ בְּהַאי עָלְמָא, וְשָׁבַק סִטְרָא קַדִישָׁא, כְּדֵין נִשְׁמְתָא לָא אָהַדְרַת לְהַהוּא אֲתָר קַדִישָׁא. וּכְמָּה דְּאִתְמְשָׁךְ אֲבַתְרָהּ בְּהַאי עָלְמָא, הָכִי נָמֵי שַׁלְטָא עַל נִשְׁמָתֵיהּ, וּכְדֵין נִשְׁמָתֵיהּ נַפְקַת בְּפִטּוּרֵי, וְאוּקְמוּהָ. וְכָל דָּא, בְּגִין אִינּוּן נְשִׁיקִין דְּנַשְּׁקָא לֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, דְּאִינּוּן מְתִיקִין. וּלְבָתַר, מְרִירָן לֵיהּ בְּהַאי שַׁעֲתָא. וְעַל דָּא, ׳וְהֶחזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לוֹ׳, בְּהַאי עָלְמָא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא.
העזה פניה ותאמר לו - רוח סקטופה ממנה על תקון וסלסול בני אדם להסתכל בו
׳הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ׳ (משלי ז, יג) - מִשּׁוּם שֶׁבַּהֵיכָל הַזֶּה עוֹמְדִים כָּל הַקָּטֵגוֹרִים, וְכָל הַשְּׁלִיחִים הָרָעִים שֶׁנִּמְצָאִים אֵצֶל הָאָדָם וְגוֹרְמִים לוֹ שֶׁיִּתְתַּקֵּן בְּתִקּוּנָיו וִיסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ וְיִתְרַחֵץ וְיִתְתַּקֵּן כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בוֹ. כָּאן עוֹמֶדֶת רוּחַ אַחַת שֶׁנִּקְרֵאת סְקָטוּפָ"ה, וְזֶהוּ הַמְמֻנֶּה עַל כָּל תִּקּוּן וְסִלְסוּל שֶׁל בְּנֵי אָדָם.
בלשון הזוהר
׳הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ׳ (משלי ז, יג), בְּגִין דִּבְהַאי הֵיכָלָא קַיְימִין כָּל קַטֵיגוֹרִין, וְכָל שְׁלִיחָאן בִּישִׁין דְּמִשְׁתַּכְחֵי לְגַבֵּי דְּבַר נָשׁ, וְעַבְדֵי לֵיהּ דִּיתַקֵּן בְּתִקּוּנוֹי, וִיסַלְסֵל בְּשַׂעְרֵיהּ, וְיִתְסְחֵי, וְיִתְתָּקַן בְּגִין דְּיִסְתַּכְּלוּן בֵּיהּ. הָכָא קַיְּימָא רוּחָא חֲדָא, דְּאִקְרֵי סְקָטוּפָ"ה. וְדָא הוּא מְמָנָא עַל כָּל תִּקּוּנָא וְסִלְסוּלָא דִּבְנֵי נָשָׁא.
ממנה עסירטא מעורר מראה כזב בחלום ומראה בעל גסות הרוח מביאה מרבה רוח רעה
לִפְנִים הַהֵיכָל הַזֶּה עוֹמֵד מְמֻנֶּה אַחֵר, שֶׁהַמְמֻנֶּה הָאַחֵר הַזֶּה מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם אַחַר כָּךְ לְעוֹרְרָם, שֶׁהֲרֵי הוּא מַתְקִין גּוּפוֹ וּמְסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ, שֶׁיִּטֹּל בְּיָדוֹ מַרְאָה אַחַת לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ, וּמַחֲזִיקָהּ בְּיָדוֹ וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ, וְרוֹאֶה אֶת דְּמוּתוֹ בְּאוֹתוֹ מַרְאֶה. וּבָזֶה מְעוֹרֵר אֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ לְכֹחַ אַחֵר, שֶׁנִּקְרָא עַסִירְטָ"א, וּמִכָּאן יוֹצְאִים כָּל אוֹתָם שֶׁמַּרְאִים לָאֲנָשִׁים כְּזָבִים בַּחֲלוֹמוֹתֵיהֶם, וְכָל אוֹתָם שֶׁמַּרְאִים דְּבָרִים וְלֹא מִתְקַיְּמִים בָּהֶם, אֶלָּא לְבַלְבֵּל אוֹתָם.
בלשון הזוהר
לְגוֹ דְּהַאי הֵיכָלָא, קַיְּימָא חַד מְמָנָא אַחֲרָא, דְּהַאי מְמָנָא אַחֲרָא, אִיהוּ אַתְעַר לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְבָתַר, לְאַתְעֲרָא לוֹן, דְּהָא אִיהוּ מְתַקֵּן גַּרְמֵיהּ, וּמְסַלְסֵל בְּשַׂעְרֵיהּ, דְּיִטּוֹל בִּידֵיהּ חַד מַרְאָה לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, וְשַׁוֵּי לֵיהּ בִּידֵיהּ, וְאִסְתָּכַּל בֵּיהּ, וְחָמֵי דִּיּוּקְנֵיהּ בְּהַהוּא חֵיזוּ. וּבְהַאי אַתְעַר לְהַהוּא רוּחָא חֵילָא אַחֲרָא. דְּאִקְרֵי עַסִירְטָ"א, וּמֵהָכָא (ק"ץ ע"ב רס"ד ע"א, ויקרא כ"ה ע"א, רל"ד ע"ב) נַפְקֵי, כָּל אִינּוּן דְּאַחְזִיוּ כְּדִיבִין לִבְנֵי נָשָׁא בְּחֶלְמַיְיהוּ. וְכָל אִינּוּן דְּאַחְזְיָין מִלִּין וְלָא מִתְקַיְּימֵי בְּהוּ, אֶלָּא לְעַרְבְּבָא לוֹן.
כשנמשך אחר המראה נכנס לנקב שלמטה ומעלה רוח לילית אם השדים בראש חדש
וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁאוֹתָם אֲנָשִׁים נִמְשָׁכִים בְּאוֹתוֹ מַרְאֶה שֶׁנִּקְרָא מַרְאָה, אָז כֻּלָּם בְּגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁלָּהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁנִּקְרֵאת עַסִירְטָ"א, הִיא מְעוֹרֶרֶת לְרוּחַ אַחַת הַמְמֻנָּה שֶׁהִיא תַּחַת יָדֶיהָ, וְנִכְנֶסֶת לַנֶּקֶב שֶׁלְּמַטָּה שֶׁל כָּל הַנְּקָבִים, וּמַעֲלָה מִשָּׁם רוּחַ אַחַת אַחֶרֶת שֶׁמְּמֻנָּה עִם אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁנִּקְרֵאת אַסְכָּרָ"ה, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. וְזוֹהִי לִילִי"ת, אֵם הַשֵּׁדִים. וּכְשֶׁאוֹתוֹ אָדָם מְעוֹרֵר אֶת הָרוּחַ הָאַחֶרֶת שֶׁנִּקְרֵאת עַסִירְטָ"א, אֲזַי מִתְחַבֶּרֶת עִם אוֹתוֹ אָדָם, וְנִקְשָׁר עִמָּהּ תָּמִיד. וְאָז בְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ מִתְעוֹרֶרֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁל מַרְאֶה רַע עִם לִילִי"ת, וְלִפְעָמִים נִזּוֹק מֵהֶם אוֹתוֹ אָדָם וְיִפֹּל לָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לָקוּם, אוֹ שֶׁיָּמוּת. וְכָל זֶה גּוֹרֵם אוֹתוֹ מַרְאֵה הַמַּרְאָה שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בָּהּ. שֶׁכְּמוֹ שֶׁמַּרְאֶה גַּסּוּת שֶׁל רוּחַ בְּלִבּוֹ, כָּךְ גַּם מַרְבֶּה רוּחַ רָעָה אֵלָיו. וְלָכֵן הַכֹּל עוֹמֵד בְּאוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה.
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר, כַּד אִינּוּן בְּנֵי נָשָׁא אִתְמַשְּׁכָאן בְּהַהוּא חֵיזוּ, דְּאִקְרֵי מַרְאָה. כְּדֵין כֻּלְּהוּ בְּגָסוּתָא דְּרוּחָא דִּילְהוֹן, וְהַאי רוּחָא דְּאִקְרֵי עַסִירְטָ"א, אִיהוּ אַתְעַר לְחַד רוּחָא מְמָנָא דְּאִיהוּ תְּחוֹת יְדֵיהּ, וְעָאל בְּנוּקְבָּא דִּלְתַתָּא דְּכָל נוּקְבִין, וְסָלִיק מִתַּמָּן חַד רוּחָא אַחֲרָא, דְּאִיהוּ מְמָנָא עִם הַהוּא רוּחָא דְּאִקְרֵי אַסְכָּרָא כִּדְקַאמְרָן. וְדָא אִיהוּ לִילִית אִימָּא דְּשֵׁדִין. וְכַד הַהוּא בַּר נָשׁ אַתְעַר לְהַאי רוּחָא אַחֲרָא דְּאִקְרֵי עַסִירְטָ"א, כְּדֵין אִתְחֲבָּר עִמֵּיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, וְאִתְקְשַׁר עִמֵּיהּ תָּדִיר. וּכְדֵין בְּכָל רֵישׁ יַרְחָא וְיַרְחָא, אִתְעַר הַהוּא רוּחָא, דְּחֵיזוּ בִּישָׁא בַּהֲדָהּ דְּלִילִית, וּלְזִמְנִין דְּאִתְזַק מִנַּיְיהוּ הַהוּא בַּר נָשׁ, וַיִּפּוֹל לְאַרְעָא, וְלָא יָכִיל לְמֵיקָם, אוֹ יָמוּת. וְכָל דָּא גָּרִים, הַהוּא חֵיזוּ דְּמַרְאָה, דְּאִיהוּ מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. דְּהָא כְּמָה דְּאַחְזֵי גַּסוּתָא דְּרוּחָא בְּלִבֵּיהּ, הָכִי נָמֵי אַסְגֵי רוּחָא בִּישָׁא לְגַבֵּיהּ. וְעַל דָּא כֹּלָּא קַיְּימָא בְּהַהוּא אִתְעֲרוּ דִּלְתַתָּא.
זבחי שלמים עלי - שלמים משני צדדים שלא ימצא מקטרג לא למעלה ולא למטה
זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי (משלי ז). בֹּא וּרְאֵה, שְׁלָמִים לֹא בָאִים עַל חוֹב, וְלֹא עַל חַטָּאת, אֶלָּא עַל שָׁלוֹם. מַה זֶּה שְׁלָמִים? אֶלָּא שְׁלָמִים מִשְּׁנֵי צְדָדִים, שֶׁלֹּא נִמְצָא מְקַטְרֵג עָלָיו. לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה. מִי הוּא הַמְקַטְרֵג? אֶלָּא אוֹתוֹ צַד הַשְּׂמֹאל שֶׁל יֵצֶר הָרָע, שֶׁיִּמָּצֵא בְשָׁלוֹם שֶׁל הַיָּמִין. וְעַל כֵּן, זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי - (עלידוקא, אותם ׳זבחי שלמים עלי הֵם׳ (משלי ז, יד) - כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא מְקַטְרֵג עַל הָעוֹלָם). דָּבָר אַחֵר זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי - הֲרֵי אֲנִי בְּשַׁלְוָה לְגַבֶּיךְ, לְהַרְאוֹת לְךְ שָׁלוֹם. וּמִשּׁוּם כָּךְ, הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי, לְפַתּוֹת אֶת בְּנֵי הָעוֹלָם תָּמִיד. ׳עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךְ וְגוֹ'׳ (משלי ז, טו) - שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁאַתָּה חֲסַר לֵב, חֲסַר טוֹבָה. לְשַׁחֵר פָּנֶיךְ - לְהִתְחַבֵּר עִמְּךְ בְּכָל הָרָעוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. וְנָאֶה לְךְ לֵהָנוֹת וְלִטְעוֹת אַחַת הַתְּשׁוּקוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. וּמְדַרְדֶּרֶת אוֹתוֹ מִדָּבָר לְדָבָר, וּמֵרָעָה לְרָעָה. וְחִזַּרְתִּי בֵּין הַטִּפְּשִׁים וְשִׁחַרְתִּי פָנֶיךְ, וָאֶמְצָאֶךָּ, וּכְבָר מָצָאתִי אוֹתְךְ כְּדֵי לְהִדָּבֵק בְּךְ.
בלשון הזוהר
׳זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי׳ (משלי ז, יד). תָּא חֲזֵי, שְׁלָמִים לָא אַתְיָין עַל חוֹבָה, וְלָא עַל חַטָּאת, אֶלָּא עַל שָׁלוֹם. מַאי שְׁלָמִים. אֶלָּא שְׁלָמִים מִתְּרֵין סִטְרִין, דְּלָא אִשְׁתְּכַח מְקַטְרְגָא עָלֵיהּ, לָא לְעֵילָּא, וְלָא לְתַתָּא. מַאן אִיהוּ מְקַטְרְגָא. אֶלָּא הַהוּא סִטְרָא דִּשְׂמָאלָא דְּיֵצֶר הָרָע, דְּיִשְׁתְּכַח בִּשְׁלָמָא דִּימִינָא. וְעַל דָּא, ׳זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי׳. (ד"א עלי דייקא, ההוא ׳זבחי שלמים עלי׳ איהו בגין דלא אשתכח מקטרגא על עלמא) דָּבָר אַחֵר זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי. הָא אֲנָא בְּשַׁלְוָה לְגַבָּךְ, לְאַחֲזָאָה לָךְ שָׁלם. וּבְגִין כָּךְ, הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי, לְאַפְתְּאָה בְּנֵי עָלְמָא תָּדִיר. ׳עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ וְגוֹ'׳ - דְּיָדַעְנָא דְּאַנְתְ חָסֵר לִבָּא, חָסֵר טוֹבָה. לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ, לְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדָךְ בְּכָל בִּישִׁין דְּעָלְמָא. וְיֵאוֹת לָךְ לְאַהֲנָאָה, וּלְמִטְעֵי בָּתַר תִּיאוּבְתִין דְּהַאי עָלְמָא. וְדָחֵי לֵיהּ מִמִּלָּה לְמִלָּה, וּמִבִּישׁ לְבִישׁ. אַהֲדַרְנָא בְּאִינּוּן טִפְּשָׁאִין, וְשָׁחִירְנָא פָּנְיךָ, וָאֶמְצָאֶךָּ, כְּבַר אַשְׁכַּחְנָא לָךְ לְאִתְדַּבְּקָא בָךְ.
לכה נרוה דדים עד הבקר - כי אין האיש בביתו יצר הטוב אינו שורה בקטן
׳לְכָה נִרְוֶה דדִים עַד הַבּקֶר׳ (משלי ז, יח) - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶּשֶׁף׳ (איוב כד, טו) - שֶׁהֲרֵי אָז הוּא הַזְּמַן לִשְׁלֹט. ׳לְכָה נִרְוֶה דדִים׳ (משלי ז, יח) - נֵלֵךְ כְּאֶחָד, הֲרֵינִי עִמְּךְ. שֶׁהֲרֵי עַד עַכְשָׁו אַתָּה עֶלֶם אַתָּה בְּכֹחֲךְ, אִם לֹא תְּעַנֵּג אֶת עַצְמְךְ עַכְשָׁו, אָז מָתַי? כְּשֶׁתִּהְיֶה זָקֵן?! עַכְשָׁו זֶה הַזְּמַן! מָה הַטַּעַם? ׳כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ׳ (משלי ז, יט) - זֶה יֵצֶר הַטּוֹב, שֶׁלֹּא שׁוֹרֶה כָּאן בְּתוֹכֲךְ, וְאֵינוֹ הַזְּמַן. ׳הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק׳ - שֶׁלֹּא שָׁרוּי בָּאָדָם אֶלָּא ׳בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק׳, כְּשֶׁהוּא מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים וָמַעְלָה, וְלֹא בְּכָל אָדָם, וַאֲנִי עוֹמֵד עִמְּךְ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַדְתָּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ׳ (בראשית ד, ז) - וְעַכְשָׁו שֶׁאַתָּה רַוָּק, עַכְשָׁו הַזְּמַן לְעַנֵּג אֶת עַצְמְךְ.
בלשון הזוהר
׳לְכָה נִרְוֶה דוֹדִים עַד הַבֹּקֶר׳ (משלי ז, יח) - הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְעֵין נוֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף׳ (איוב כד, טו). דְּהָא כְּדֵין אִיהוּ זִמְנָא לְשַׁלְּטָאָה. ׳לְכָה נִרְוֶה דוֹדִים׳ - נְהַךְ כַּחֲדָא, הָא אֲנָא עִמָּךְ, דְּהָא עַד כְּעַן אַתְּ רַבְיָא אַנְּתְּ בְּחֵילָךְ, אִי הַשְׁתָּא לָא תִּתְעַנָּג גַּרְמָךְ, אֵימָתַי, כַּד תְּהֵא סִיב, הַשְׁתָּא הוּא זִמְנָא. מַאי טַעְמָא. ׳כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ׳ - דָּא יֵצֶר טוֹב, דְּלָא שַׁרְיָא הָכָא בְּגַוָּוךְ, וְלָאו אִיהוּ זִמְנָא, ׳הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק׳, דְּלָא שַׁרְיָא בְּבַּר נָשׁ, אֶלָּא ׳בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק׳, כַּד אִיהוּ מִתְּלֵיסַר שְׁנִין וּלְהָלְאָה. וְלָאו בְּכָל בַּר נָשׁ, וַאֲנָא קָאִים עִמָּךְ מִיּוֹמָא דְּאִתְיְלִידַת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ׳ (בראשית ד, ז). וְהַשְׁתָּא דְּאַנְתְּ רַוָּוק, הַשְׁתָּא זִמְנָא לָךְ לְאִתְעַנְּגָא גַּרְמָךְ.
צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבוא ביתו יום הדין אשריהם הצדיקים ההולכים בדרך הישר
׳צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ (משלי ז, כ)׳ (משלי ז)׳, לַעֲלוֹת לְמַעְלָה וּלְהִתְעַכֵּב שָׁם (ולהתעגג)׳. ׳לְיוֹם הַכֶּסֶא יָבוֹא בֵיתוֹ׳ - מָתַי יָבֹא כְּנֶגְדּוֹ? לְיוֹם הַכֶּסֶא, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין לְהַשְׁגִּיחַ בַּדִּין, שֶׁכָּתוּב (תהלים פא) ׳בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ (תהלים פא, ד)׳ - בִּזְמַן שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהִתְעַנֵּג בָּעוֹלָם וְלֵהָנוֹת בּוֹ - מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ. וּבִזְמַן שֶׁשּׁוֹרֶה הַדִּין בָּעוֹלָם, אֲזַי בָּא אֵלָיו לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ דִּין. וְעַל כָּךְ, הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ וְגוֹ'. ׳עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ׳ - אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹדְעִים דְּרָכִים קְדוֹשִׁים לָלֶכֶת בָּהֶם, וְלֹא יִסְטוּ יָמִין וּשְׂמֹאל. אַשְׁרֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
׳צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ׳ (משלי ז, כ), לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, וּלְאִתְעַכְּבָא תַּמָּן (ס"א ולאתענגא). ׳לְיוֹם הַכֶּסֶא יָבוֹא בֵיתוֹ׳, אֵימַת יָבֹא לָקֳבְלֵיהּ, ׳לְיוֹם הַכֶּסֶא׳ דְּאִיהוּ יוֹמָא דְּדִינָא, לְאַשְׁגָחָא בְּדִינָא, דִּכְתִיב ׳בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ׳ (תהילים פא, ד). בְּזִמְנָא דְּאִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְאִתְעַנְּגָא בְּעָלְמָא, וּלְאִתְהֲנִי בֵּיהּ, אִתְרַחֲקָא מִנֵּיהּ. וּבְזִמְנָא דְּשַׁרְיָא דִּינָא בְּעָלְמָא, כְּדֵין אָתֵי לְגַבֵּיהּ לְמֶעְבַד עַמֵּיהּ דִּינָא, וְעַל דָּא ׳הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ וְגוֹ'׳. ׳עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ׳. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִיקַיָּיא, דְּיָדְעִין אָרְחִין קַדִישִׁין, לְמֵהַךְ בְּהוּ, וְלָא יִסְטוּן לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא, זַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
ההיכל השביעי שמרי היין
סוד סחיטת הענבים הרעים ופתחי המנוחה לחסידי אמות העולם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.