ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 59: ההיכל הששי בית חבר - סוד האשה הזונה המנשקת ושלש הטפות המרות של המות › פיסקה 13 (רסז ע"ב)

כשנמשך אחר המראה נכנס לנקב שלמטה ומעלה רוח לילית אם השדים בראש חדש

פקודי · ההיכל הששי בית חבר - סוד האשה הזונה המנשקת ושלש הטפות המרות של המות · מאמר 59 · פיסקה 13 · דף רסז ע"ב

לשון הזוהר

וּלְבָתַר, כַּד אִינּוּן בְּנֵי נָשָׁא אִתְמַשְּׁכָאן בְּהַהוּא חֵיזוּ, דְּאִקְרֵי מַרְאָה. כְּדֵין כֻּלְּהוּ בְּגָסוּתָא דְּרוּחָא דִּילְהוֹן, וְהַאי רוּחָא דְּאִקְרֵי עַסִירְטָ"א, אִיהוּ אַתְעַר לְחַד רוּחָא מְמָנָא דְּאִיהוּ תְּחוֹת יְדֵיהּ, וְעָאל בְּנוּקְבָּא דִּלְתַתָּא דְּכָל נוּקְבִין, וְסָלִיק מִתַּמָּן חַד רוּחָא אַחֲרָא, דְּאִיהוּ מְמָנָא עִם הַהוּא רוּחָא דְּאִקְרֵי אַסְכָּרָא כִּדְקַאמְרָן. וְדָא אִיהוּ לִילִית אִימָּא דְּשֵׁדִין. וְכַד הַהוּא בַּר נָשׁ אַתְעַר לְהַאי רוּחָא אַחֲרָא דְּאִקְרֵי עַסִירְטָ"א, כְּדֵין אִתְחֲבָּר עִמֵּיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, וְאִתְקְשַׁר עִמֵּיהּ תָּדִיר. וּכְדֵין בְּכָל רֵישׁ יַרְחָא וְיַרְחָא, אִתְעַר הַהוּא רוּחָא, דְּחֵיזוּ בִּישָׁא בַּהֲדָהּ דְּלִילִית, וּלְזִמְנִין דְּאִתְזַק מִנַּיְיהוּ הַהוּא בַּר נָשׁ, וַיִּפּוֹל לְאַרְעָא, וְלָא יָכִיל לְמֵיקָם, אוֹ יָמוּת. וְכָל דָּא גָּרִים, הַהוּא חֵיזוּ דְּמַרְאָה, דְּאִיהוּ מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. דְּהָא כְּמָה דְּאַחְזֵי גַּסוּתָא דְּרוּחָא בְּלִבֵּיהּ, הָכִי נָמֵי אַסְגֵי רוּחָא בִּישָׁא לְגַבֵּיהּ. וְעַל דָּא כֹּלָּא קַיְּימָא בְּהַהוּא אִתְעֲרוּ דִּלְתַתָּא.

תרגום

וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁאוֹתָם אֲנָשִׁים נִמְשָׁכִים בְּאוֹתוֹ מַרְאֶה שֶׁנִּקְרָא מַרְאָה, אָז כֻּלָּם בְּגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁלָּהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁנִּקְרֵאת עַסִירְטָ"א, הִיא מְעוֹרֶרֶת לְרוּחַ אַחַת הַמְמֻנָּה שֶׁהִיא תַּחַת יָדֶיהָ, וְנִכְנֶסֶת לַנֶּקֶב שֶׁלְּמַטָּה שֶׁל כָּל הַנְּקָבִים, וּמַעֲלָה מִשָּׁם רוּחַ אַחַת אַחֶרֶת שֶׁמְּמֻנָּה עִם אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁנִּקְרֵאת אַסְכָּרָ"ה, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. וְזוֹהִי לִילִי"ת, אֵם הַשֵּׁדִים. וּכְשֶׁאוֹתוֹ אָדָם מְעוֹרֵר אֶת הָרוּחַ הָאַחֶרֶת שֶׁנִּקְרֵאת עַסִירְטָ"א, אֲזַי מִתְחַבֶּרֶת עִם אוֹתוֹ אָדָם, וְנִקְשָׁר עִמָּהּ תָּמִיד. וְאָז בְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ מִתְעוֹרֶרֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁל מַרְאֶה רַע עִם לִילִי"ת, וְלִפְעָמִים נִזּוֹק מֵהֶם אוֹתוֹ אָדָם וְיִפֹּל לָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לָקוּם, אוֹ שֶׁיָּמוּת. וְכָל זֶה גּוֹרֵם אוֹתוֹ מַרְאֵה הַמַּרְאָה שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בָּהּ. שֶׁכְּמוֹ שֶׁמַּרְאֶה גַּסּוּת שֶׁל רוּחַ בְּלִבּוֹ, כָּךְ גַּם מַרְבֶּה רוּחַ רָעָה אֵלָיו. וְלָכֵן הַכֹּל עוֹמֵד בְּאוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ולבתר, כד אינון בני נשא אתמשכאן בההוא חיזו, דאקרי מראה. כדין כלהו בגסותא דרוחא דילהון, והאי רוחא דאקרי עסירט"א, איהו אתער לחד רוחא ממנא דאיהו תחות ידיה, ועאל בנוקבא דלתתא דכל נוקבין, וסליק מתמן חד רוחא אחרא, דאיהו ממנא עם ההוא רוחא דאקרי אסכרא כדקאמרן. ודא איהו לילית אימא דשדין. וכד ההוא בר נש אתער להאי רוחא אחרא דאקרי עסירט"א, כדין אתחבר עמיה דההוא בר נש, ואתקשר עמיה תדיר. וכדין בכל ריש ירחא וירחא, אתער ההוא רוחא, דחיזו בישא בהדה דלילית, ולזמנין דאתזק מנייהו ההוא בר נש, ויפול לארעא, ולא יכיל למיקם, או ימות. וכל דא גרים, ההוא חיזו דמראה, דאיהו מסתכל ביה. דהא כמה דאחזי גסותא דרוחא בלביה, הכי נמי אסגי רוחא בישא לגביה. ועל דא כלא קיימא בההוא אתערו דלתתא.

התרגום: ואחר כך, כשאותם אנשים נמשכים באותו מראה שנקרא מראה, אז כלם בגסות הרוח שלהם, והרוח הזו שנקראת עסירט"א, היא מעוררת לרוח אחת הממנה שהיא תחת ידיה, ונכנסת לנקב שלמטה של כל הנקבים, ומעלה משם רוח אחת אחרת שממנה עם אותה רוח שנקראת אסכר"ה, כפי שאמרנו. וזוהי לילי"ת, אם השדים. וכשאותו אדם מעורר את הרוח האחרת שנקראת עסירט"א, אזי מתחברת עם אותו אדם, ונקשר עמה תמיד. ואז בכל ראש חדש וחדש מתעוררת אותה הרוח של מראה רע עם לילי"ת, ולפעמים נזוק מהם אותו אדם ויפל לארץ ולא יוכל לקום, או שימות. וכל זה גורם אותו מראה המראה שהוא מסתכל בה. שכמו שמראה גסות של רוח בלבו, כך גם מרבה רוח רעה אליו. ולכן הכל עומד באותה התעוררות שלמטה.

מן המפרשים

מקדש מלך: איתער ההוא רוחא דחיזו בישא בהדה דליל"ית פי' מתעורר אותו הרוח הנז' דעאל בנוקבא דלתתא וסליק מתמן לליל"ית כמ"ש הזוהר לעיל ובכל ר"ח מתעורר אותו הרוח עם ליל"ית כדי להזיק האדם. ההוא חיזו דמראה נ"ב הפך הת"ת הנקרא מראה בסוד במראה אליו…

אור החמה: ועאל בנוקבא דלתתא דכל נוקבין וגומר נחש עקלתון היא נקבת סטרא אחרא ולה ז' היכלין מסאבין והיא לילית נוקבא דסמא"ל הנק' לילית סבתא נ"א רביתא והיא נק' נוקבא דתהומא רבה ויש לילית זעירתא נוקבא דאשמדאי והיא אמן של שדין ונק' לילית…

זוהר הרקיע: דף רס"ז ע"ב ומהכי נפקי וכו'. דע כי ממזר גי' רפ"ח שהאב כשבא על הערוה ממשיך מרפ"ח ניצוצין שנפלו מאותן שאינם עולין עד לבסוף שעדיין לא נתבסמו לכן הוא פקח וחריף משום שהניצוצות מתנוצצין בו וכן חר"ף גי' רפ"ח והם מתים כשהם קטנים משום…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר