ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 52: ההיכל השביעי - קדש הקדשים הפנימי ביותר וסדר תפלת שמונה עשרה בסוד הנשיקות › פיסקה 55 (רסא ע"ב)

ושמך קדוש - קדשה ותוספת קדשה אתה קדוש קדשה ראשונה ושמך קדוש תוספת המקדשת כל היכל

פקודי · ההיכל השביעי - קדש הקדשים הפנימי ביותר וסדר תפלת שמונה עשרה בסוד הנשיקות · מאמר 52 · פיסקה 55 · דף רסא ע"ב

לשון הזוהר

וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, כֵּיוָן דְּאָמַר אַתָּה קָדוֹשׁ, אֲמַאי וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, הַיְינוּ שֵׁם, הַיְינוּ אַתָּה. אֶלָּא הָא תָּנֵינָן, בְּכָל אֲתָר דְּאִשְׁתְּכַח יִחוּדָא וְקִשּׁוּרָא, בָּעֵינָן (קל"ג.) קְדוּשָּׁה, וְתוֹסֶפֶת קְדוּשָּׁה, וְהַהוּא תּוֹסֶפֶת עִקָּרָא הוּא יַתִיר מִכֹּלָּא. וּבְגִין כָּךְ, בְּכֻלְּהוּ כְּתִיב אַתָּה, וְלָא יַתִיר, וְהָכָא בְּהַאי אֲתָר, אָמַר קְדוּשָּׁה, וְתוֹסֶפֶת קְדוּשָּׁה. אַתָּה קָדוֹשׁ קְדוּשָּׁה, וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ תּוֹסֵפֶת קְדוּשָּׁה. וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם: אֵלּוּ שְׁאַר קְדוֹשִׁין עִלָּאִין, דִּי בְּכָל הֵיכָלָא וְהֵיכָלָא, דְּמִתְקַדְּשֵׁי מֵהַאי תּוֹסֶפֶת. בְּגִין דִּקְדוּשָּׁה קָמַיְיתָא אִיהִי לָהּ, וְתוֹסֶפֶת קְדוּשָּׁה, לְאִתְקַדְשָׁא כָּל אִינּוּן שְׁאַר דְּקַאמְרָן.

תרגום

וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר אַתָּה קָדוֹשׁ, לָמָּה וְשִׁמְךְ קָדוֹשׁ? הַיְנוּ שֵׁם, הַיְנוּ אַתָּה. אֶלָּא הֲרֵי שָׁנִינוּ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְצָא יִחוּד וְקִשּׁוּר, צְרִיכִים קְדֻשָּׁה וְתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה, וְאוֹתָהּ הַתּוֹסֶפֶת הָעִקָּר הִיא יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּכֻלָּם כָּתוּב אַתָּה, וְלֹא יוֹתֵר, וְכָאן בַּמָּקוֹם הַזֶּה אוֹמֵר קְדֻשָּׁה וְתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה. אַתָּה קָדוֹשׁ - קְדֻשָּׁה. וְשִׁמְךְ קָדוֹשׁ - תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה. וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם - אֵלּוּ שְׁאָר הַקְּדוֹשִׁים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁבְּכָל הֵיכָל וְהֵיכָל שֶׁמִּתְקַדְּשִׁים מֵהַתּוֹסֶפֶת הַזּוֹ. מִשּׁוּם שֶׁקְּדֻשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה הִיא לָהּ, וְתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה - לְקַדֵּשׁ כָּל אֵלּוּ הַשְּׁאָר שֶׁאָמַרְנוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ושמך קדוש, כיון דאמר אתה קדוש, אמאי ושמך קדוש, היינו שם, היינו אתה. אלא הא תנינן, בכל אתר דאשתכח יחודא וקשורא, בעינן (קל"ג.) קדושה, ותוספת קדושה, וההוא תוספת עקרא הוא יתיר מכלא. ובגין כך, בכלהו כתיב אתה, ולא יתיר, והכא בהאי אתר, אמר קדושה, ותוספת קדושה. אתה קדוש קדושה, ושמך קדוש תוספת קדושה. וקדושים בכל יום: אלו שאר קדושין עלאין, די בכל היכלא והיכלא, דמתקדשי מהאי תוספת. בגין דקדושה קמייתא איהי לה, ותוספת קדושה, לאתקדשא כל אינון שאר דקאמרן.

התרגום: ושמך קדוש. כיון שאמר אתה קדוש, למה ושמך קדוש? הינו שם, הינו אתה. אלא הרי שנינו, בכל מקום שנמצא יחוד וקשור, צריכים קדשה ותוספת קדשה, ואותה התוספת העקר היא יותר מהכל, ומשום כך בכלם כתוב אתה, ולא יותר, וכאן במקום הזה אומר קדשה ותוספת קדשה. אתה קדוש - קדשה. ושמך קדוש - תוספת קדשה. וקדושים בכל יום - אלו שאר הקדושים העליונים שבכל היכל והיכל שמתקדשים מהתוספת הזו. משום שקדשה הראשונה היא לה, ותוספת קדשה - לקדש כל אלו השאר שאמרנו.

מן המפרשים

אור יקר: בכל אתר דאשתכח ייחודא וקשורא בענין קדושה ותוספת קדושה, ועיקר הייחוד הוא על ידי המוסף יוסף ודאי שהוא שושבין הייחוד ולזה אמר וההוא תוספת עיקרא הוא יתיר מכולא, ובנין כך בכולהו כתיב אתה בין בחסד ברכת מגן אברהם בין בגבורה ברכת אתה.…

הסולם: ושמך קדוש: שואל, כיון שאמר, אתה קדוש, למה אומר עוד, ושמך קדוש, הלא זהו שם וזהו אתה. כי המלכות נקראת שם ונקראת אתה, ומשיב, אלא הרי למדנו, בכל מקום שנמצא יחוד וקשר הספירות זו בזו, צריכים להמשיך קדושה ותוספת קדושה, ותוספת ההוא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר