ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 51: ההיכל הששי - היכל הרצון והנשיקות שנוטל יעקב וסוד ארבע היריכות שיצאו מהפרדס › פיסקה 56 (רנו ע"ב)

קשר כל ההיכלות כאן יעקב רוח אמצעית של כל הרוחות נוטל ההיכל בנשיקות

פקודי · ההיכל הששי - היכל הרצון והנשיקות שנוטל יעקב וסוד ארבע היריכות שיצאו מהפרדס · מאמר 51 · פיסקה 56 · דף רנו ע"ב

לשון הזוהר

קִשּׁוּרָא דְּכָל הָנֵי הֵיכָלִין, הָכָא מִתְקַשְּׁרָן. (יעקב קשירו דכל מהימנותא רוח דקיימא לקבלא רוח דאיהו לתתא והאי רוחא דאיהו לעילא קיימא לקבלא רוח עילאה דכל רוחין קיימין ביה דא איהו יעקב דאיהו רוח אמצעיתא דכל רוחין ואיהו נטיל האי היכלא שתיתאה באינון נשיקין לאתדבקא רוחא ברוחא כמה דאת אמר ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ (שיר השירים א, ב), וכל נשיקה איהו (ס"א הכא קשירו דכל מהימנותא יעקב דאיהו רוח אמצעיתא דכל רוחין איהו נטיל האי היכלא שתיתאה באינון נשיקין)) לְאִתְדַּבְּקָא רוּחָא בְּרוּחָא, תַּתָאָה בְּעִלָּאָה. וּבְאִלֵּין נְשִׁיקִין אִסְתָּלַּק רוּחָא דִּלְתַתָא לְאִתְדַּבְּקָא בְּרוּחָא דִּלְעֵילָּא. וְכַד מִתְדַּבְּקָן רוּחָא בְּרוּחָא, כְּדֵין רוּחָא עִלָּאָה סְתִימָאָה שָׁאֲרִי עַל הַאי רוּחָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וְעַד לָא אַתְעַר לְאִתְדַּבְּקָא רוּחָא בְּרוּחָא, רוּחָא עִלָּאָה. לָא שַׁרְיָא עַל (ההיא) רוּחָא דְּאֶמְצָעִיתָא.

תרגום

הַקֶּשֶׁר שֶׁל כָּל הַהֵיכָלוֹת הַלָּלוּ כָּאן נִקְשָׁרִים, (יַעֲקֹב קֶשֶׁר שֶׁל כָּל הַמְּהֵימְנוּתָא, רוּחַ שֶׁעוֹמֶדֶת כְּנֶגֶד רוּחַ שֶׁהִיא לְמַטָּה, וְזוֹ הָרוּחַ שֶׁהִיא לְמַעְלָה עוֹמֶדֶת כְּנֶגֶד רוּחַ עֶלְיוֹנָה שֶׁכָּל הָרוּחוֹת עוֹמְדוֹת בָּהּ. זֶהוּ יַעֲקֹב שֶׁהוּא רוּחַ אמצעית שֶׁל כָּל הָרוּחוֹת, וְהוּא לוֹקֵחַ הַהֵיכָל הַשִּׁשִּׁי בְּאוֹתָן נְשִׁיקוֹת שֶׁל דְּבֵקוּת רוּחַ בְּרוּחַ, כְּמוֹ שגאמר ׳ישקני מגשיקות פיהו׳ (שיר השירים א, ב). וְכָל נְשִׁיקָה הִיא) (כָּאן הַקֶּשֶׁר שֶׁל כָּל הַמְּהֵימְנוּתָא. יַעֲקֹב הוּא רוּחַ אמצעית שֶׁל כָּל הָרוּחוֹת, הוּא נוֹטֵל אֶת הַהֵיכָל הַשִּׁשִּׁי הַזֶּה בְּאוֹתָן הגשיקות) לְהִדָּבֵק רוּחַ בְּרוּחַ, הַתַּחְתּוֹן בָּעֶלְיוֹן. וּבַנְּשִׁיקוֹת הַלָּלוּ מִתְעַלָּה הָרוּחַ שֶׁלְּמַטָּה לְהִדָּבֵק בָּרוּחַ שֶׁלְּמַעְלָה. וּכְשֶׁנִּדְבָּקוֹת רוּחַ בְּרוּחַ, אָז הָרוּחַ הָעֶלְיוֹנָה הַנִּסְתֶּרֶת שׁוֹרָה עַל הָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁל הָאֶמְצַע. וְטֶרֶם שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת לְהִדָּבֵק רוּחַ בְּרוּחַ, הָרוּחַ הָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ שׁוֹרָה עַל (זוֹ) הָרוּחַ שֶׁל הָאֶמְצַע.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: קשורא דכל הני היכלין, הכא מתקשרן. (יעקב קשירו דכל מהימנותא רוח דקיימא לקבלא רוח דאיהו לתתא והאי רוחא דאיהו לעילא קיימא לקבלא רוח עילאה דכל רוחין קיימין ביה דא איהו יעקב דאיהו רוח אמצעיתא דכל רוחין ואיהו נטיל האי היכלא שתיתאה באינון נשיקין לאתדבקא רוחא ברוחא כמה דאת אמר ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ (שיר השירים א, ב), וכל נשיקה איהו (ס"א הכא קשירו דכל מהימנותא יעקב דאיהו רוח אמצעיתא דכל רוחין איהו נטיל האי היכלא שתיתאה באינון נשיקין)) לאתדבקא רוחא ברוחא, תתאה בעלאה. ובאלין נשיקין אסתלק רוחא דלתתא לאתדבקא ברוחא דלעילא. וכד מתדבקן רוחא ברוחא, כדין רוחא עלאה סתימאה שארי על האי רוחא דאמצעיתא. ועד לא אתער לאתדבקא רוחא ברוחא, רוחא עלאה. לא שריא על (ההיא) רוחא דאמצעיתא.

התרגום: הקשר של כל ההיכלות הללו כאן נקשרים, (יעקב קשר של כל המהימנותא, רוח שעומדת כנגד רוח שהיא למטה, וזו הרוח שהיא למעלה עומדת כנגד רוח עליונה שכל הרוחות עומדות בה. זהו יעקב שהוא רוח אמצעית של כל הרוחות, והוא לוקח ההיכל הששי באותן נשיקות של דבקות רוח ברוח, כמו שגאמר ׳ישקני מגשיקות פיהו׳ (שיר השירים א, ב). וכל נשיקה היא) (כאן הקשר של כל המהימנותא. יעקב הוא רוח אמצעית של כל הרוחות, הוא נוטל את ההיכל הששי הזה באותן הגשיקות) להדבק רוח ברוח, התחתון בעליון. ובנשיקות הללו מתעלה הרוח שלמטה להדבק ברוח שלמעלה. וכשנדבקות רוח ברוח, אז הרוח העליונה הנסתרת שורה על הרוח הזו של האמצע. וטרם שמתעוררת להדבק רוח ברוח, הרוח העליונה אינה שורה על (זו) הרוח של האמצע.

מן המפרשים

מקדש מלך: איהו נטיל האי היכלא שתיתאה פי' יעקב שהוא זעיר דאצילות נוטל היכל הו' שבבריאה שהוא היכל הרצון והוא ת"ת דבריאה והמ' היא בבריאה. וכשנוטל היכל זה זה והמ' בתוכו אזי מזדווג עם המ'. וז"ש דאינון נשיקין לאתדבקא רוחא ברוחא עילאה. וה"ג…

אור החמה: קשורא דכל הני היכלין וגו' הענין שהיכלו' אלו הם כלי ההנהגה העליונה המתפשטת בהם כדמות נשמה אליהם וכל מעשיהם מכח רוח החיוני העליון המתפשט דרך כל המדרגות ממעלה למטה ופועל בהם ולכך קשורא דכל הני היכלין שהם נפרדים וראוי לקשרן במיוחד…

אור יקר: ישקני מנשיקות פיהו הוא בהיכלות בסוד ההיכל הזה, ופירש המעלה מה היא והוא במה שפירשו בשיר השירים סימן (?) כי הנשיקה דביקות רוחא ברוחא דהיינו אחדות הדקות הנעלם כדפירשנו שם ובסבא, ועתה בזה יאמר.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר