יופיאל שואלת בסוד החכמה וכפי מה שהשיג נותנים שכרו ואם לא הושג דוחים אותו בבושה
פקודי · היכל עצם השמים - ההיכל השני של הנשמות הנהרגות והחיה יופיאל שרודפת חכמה · מאמר 47 · פיסקה 19 · דף רמז ע"ב
לשון הזוהר
הַאי חֵיוָתָא קַדִּישָׁא קַיְּימָא כַּד נִשְׁמְתָא סַלְּקָא וּמָטָאת לְגַבֵּיהּ, כְּדֵין שָׁאַל לָהּ בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא דְּמָארֵיהּ, וּכְפוּם הַהִיא חָכְמְתָא דְּרָדִיף אֲבַתְרָהּ וְאַדְבַּק (ס"א בה), הָכִי יַהֲבֵי לֵיהּ אַגְרֵיהּ. וְאִי יָכִיל לְאַדְבְּקָא וְלָא אַדְבַּק, דָּחֵי לֵיהּ לְבַר, וְלָא עַיְילָה, וְקַיְּימָא תְּחוֹת הַהוּא הֵיכָלָא בִּכְסִיפוּ, וְכַד נַטְלֵי גַּדְפַיְיהוּ, אִלֵּין שְׂרָפִים דִּתְחוֹתָהּ, כְּדֵין כֻּלְּהוּ בַּטְשֵׁי בְּגַדְפַיְיהוּ, וְאוֹקְדוּן לָהּ וְאִתּוֹקְדַת וְלָא אִתּוֹקְדַת, וְקַיְּימָא וְלָא קַיְּימָא, וְהָכִי אִתְּדָנָת בְּכָל יוֹמָא, נְהִירַת וְלָא נְהִירַת.
תרגום
הַחַיָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ עוֹמֶדֶת כְּשֶׁנְּשָׁמָה עוֹלָה וּמַגִּיעָה אֵלֶיהָ, וְאָז שׁוֹאֶלֶת אוֹתָהּ בְּסוֹד הַחָכְמָה שֶׁל אֲדוֹנוֹ, וּכְפִי אוֹתָהּ הַחָכְמָה שֶׁרָדַף אַחֲרֶיהָ וְהִשִּׂיג (בָּהּ) - כָּךְ נוֹתְנִים לוֹ שְׂכָרוֹ. וְאִם יָכֹל לְהַשִּׂיג וְלֹא הִשִּׂיג - דּוֹחִים אוֹתוֹ הַחוּצָה, וְלֹא נִכְנֶסֶת, וְעוֹמֶדֶת תַּחַת אוֹתוֹ הַהֵיכָל בְּבוּשָׁה. וּכְשֶׁמְּרִימִים כַּנְפֵיהֶם הַשְּׂרָפִים הַלָּלוּ שֶׁתַּחְתֶּיהָ, אָז כֻּלָּם מַכִּים בְּכַנְפֵיהֶם וְשׂוֹרְפִים אוֹתָהּ, וְנִשְׂרֶפֶת וְלֹא נִשְׂרֶפֶת, וְעוֹמֶדֶת וְלֹא עוֹמֶדֶת, וְכָךְ נִדּוֹנֵית בְּכָל יוֹם, מְאִירָה וְלֹא מְאִירָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: האי חיותא קדישא קיימא כד נשמתא סלקא ומטאת לגביה, כדין שאל לה ברזא דחכמתא דמאריה, וכפום ההיא חכמתא דרדיף אבתרה ואדבק (ס"א בה), הכי יהבי ליה אגריה. ואי יכיל לאדבקא ולא אדבק, דחי ליה לבר, ולא עיילה, וקיימא תחות ההוא היכלא בכסיפו, וכד נטלי גדפייהו, אלין שרפים דתחותה, כדין כלהו בטשי בגדפייהו, ואוקדון לה ואתוקדת ולא אתוקדת, וקיימא ולא קיימא, והכי אתדנת בכל יומא, נהירת ולא נהירת.
התרגום: החיה הקדושה הזו עומדת כשנשמה עולה ומגיעה אליה, ואז שואלת אותה בסוד החכמה של אדונו, וכפי אותה החכמה שרדף אחריה והשיג (בה) - כך נותנים לו שכרו. ואם יכל להשיג ולא השיג - דוחים אותו החוצה, ולא נכנסת, ועומדת תחת אותו ההיכל בבושה. וכשמרימים כנפיהם השרפים הללו שתחתיה, אז כלם מכים בכנפיהם ושורפים אותה, ונשרפת ולא נשרפת, ועומדת ולא עומדת, וכך נדונית בכל יום, מאירה ולא מאירה.
מן המפרשים
אור יקר: ואילין שרפים כד נטלי וכו׳ והענין מדור היכל זה בו עליית החצון הטמא מבחוץ, ופנימה להיכל צורי למכתו ולכך מצילים את.
הסולם: האי חיותא קיימא וכו': חיה הקדושה הזו עומדת, וכשהנשמה עולה ומגעת אליה, אז היא שואלת הנשמה בסוד חכמת אדונה, וכפי החכמה שרדפה אחריה והשיגה, כך נותנים לה שכרה. ואם האדם היה יכול להשיג חכמה ולא השיג דוחים הנשמה לחוץ, ואינה נכנסת,…