ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 46: ההיכל הראשון - סוד היכל הראשית ותקון תפלות ונשמות מכל צד קדש וטמאה › פיסקה 7 (רמה ע"ב)

תפלת יחיד עולה לפתח ואם נאה נכנסת ואם לא דוחה אותה לרקיע התחתון לממנה סהדיאל

פקודי · ההיכל הראשון - סוד היכל הראשית ותקון תפלות ונשמות מכל צד קדש וטמאה · מאמר 46 · פיסקה 7 · דף רמה ע"ב

לשון הזוהר

וְאִי צְלוֹתָא דְּיָחִיד, סַלְּקָא עַד דְּמָטֵי לְפִתְחָא דְּהֵיכָלָא דָּא, דְּהַאי מְמָנָא קַיְּימָא בֵּיהּ. אִי יָאָה הַהִיא צְלוֹתָא, לְאַעֲלָא קַמֵּי מַלְכָּא קַדִישָׁא (יאות), מִיַּד פָּתַח פִּתְחָא, וְאָעִיל לָהּ. וְאִי לָא יָאָה, דָּחֵי לָהּ לְבַר, וְנַחְתָא וְאִתְּשַׁטְיָא בְּעָלְמָא, וְקַיְּימָא גּוֹ רְקִיעָא תַּתָּאָה מֵאִינּוּן רְקִיעִין דִּלְתַתָּא, דִּמְדָבְרֵי גּוֹ עָלְמָא, וּבְהַהוּא רְקִיעָא, קַיְּימָא חַד מְמָנָא דִּי שְׁמֵיהּ סָהֲדִיאֵ"ל, וּמְמָנָא עַל הַאי רְקִיעָא. וְנָטִיל כָּל הָנֵי צְלוֹתִין דְּאִתְדַחְיָין, דְּאִקְרוּן צְלוֹתֵי פְּסִילָאן וְגָנִיז לוֹן, עַד דְּאִתְּדָּן (נ"א דתב) הַהוּא בַּר נָשׁ.

תרגום

וְאִם תְּפִלַּת יָחִיד הִיא - עוֹלָה עַד שֶׁמַּגִּיעָה לְפֶתַח הַהֵיכָל הַזֶּה, שֶׁהַמְמֻנֶּה הַזֶּה עוֹמֵד בּוֹ. אִם נָאָה הִיא הַתְּפִלָּה לְהִכָּנֵס לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ (יָפֶה), מִיָּד פּוֹתֵחַ פֶּתַח וּמַכְנִיס אוֹתָהּ. וְאִם לֹא נָאָה, הוּא דּוֹחֶה אוֹתָהּ הַחוּצָה, וְיוֹרֶדֶת לְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם, וְעוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הָרָקִיעַ הַתַּחְתּוֹן מֵאוֹתָם הָרְקִיעִים שֶׁלְּמַטָּה שֶׁמַּנְהִיגִים תּוֹךְ הָעוֹלָם. וּבְאוֹתוֹ רָקִיעַ עוֹמֵד מְמֻנֶּה אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ סַהֲדִיאֵ"ל, וּמְמֻנֶּה עַל הָרָקִיעַ הַזֶּה, וְנוֹטֵל אֶת כָּל אוֹתָן הַתְּפִלּוֹת שֶׁנִּדְחוּ, שֶׁנִּקְרָאוֹת תְּפִלּוֹת פְּסוּלוֹת, וְגוֹנֵז אוֹתָן, עַד שֶׁנִּדּוֹן (שֶׁשָּׁב) אוֹתוֹ אָדָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי צלותא דיחיד, סלקא עד דמטי לפתחא דהיכלא דא, דהאי ממנא קיימא ביה. אי יאה ההיא צלותא, לאעלא קמי מלכא קדישא (יאות), מיד פתח פתחא, ואעיל לה. ואי לא יאה, דחי לה לבר, ונחתא ואתשטיא בעלמא, וקיימא גו רקיעא תתאה מאינון רקיעין דלתתא, דמדברי גו עלמא, ובההוא רקיעא, קיימא חד ממנא די שמיה סהדיא"ל, וממנא על האי רקיעא. ונטיל כל הני צלותין דאתדחיין, דאקרון צלותי פסילאן וגניז לון, עד דאתדן (נ"א דתב) ההוא בר נש.

התרגום: ואם תפלת יחיד היא - עולה עד שמגיעה לפתח ההיכל הזה, שהממנה הזה עומד בו. אם נאה היא התפלה להכנס לפני המלך הקדוש (יפה), מיד פותח פתח ומכניס אותה. ואם לא נאה, הוא דוחה אותה החוצה, ויורדת לשוטט בעולם, ועומדת בתוך הרקיע התחתון מאותם הרקיעים שלמטה שמנהיגים תוך העולם. ובאותו רקיע עומד ממנה אחד ששמו סהדיא"ל, וממנה על הרקיע הזה, ונוטל את כל אותן התפלות שנדחו, שנקראות תפלות פסולות, וגונז אותן, עד שנדון (ששב) אותו אדם.

מן המפרשים

אור החמה: ונחתא ואתשטיא וגו' הענין הוא כי תפלתו של אדם הבל פיו נעשה חוצב להבות אש מציאות רוחני בסוד אותיות אלו הקדושות המתחברות ועול' למעלה להתקבל אל פתח היכל לבנת הספיר ויש באויר העולם כחות כדפי' בפ' תצוה שהם עוזרות אותה ומעלים אותה…

אור יקר: גו רקיעא תתאה מאיגון רקיעין דלתתא ממש ־אלו הגלגלים.

הסולם: ואי צלותא דיחיד וכו': ואם היא תפלת יחיד, היא עולה עד שמגעת לפתח היכל הזה, שממונה הזה עומד בו. אם יפה היא תפלה ההיא לכנוס לפני המלך הקדוש, מיד הוא פותח פתח ומכניס אותה. ואם אינה יפה, דוחה אותה לחוץ, ויורדת ומשוטטת בעולם, ועומדת…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר