ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 44: ראש הנקדה שעומדת תחת דרגות הסטרא אחרא - סוד שבע הדרגות של החשך והרגז והצרה › פיסקה 5 (רמג ע"א)

בתוך ההתפשטות יוצא זהר צבוע בזהב אדם המכסה את חשך הראש

פקודי · ראש הנקדה שעומדת תחת דרגות הסטרא אחרא - סוד שבע הדרגות של החשך והרגז והצרה · מאמר 44 · פיסקה 5 · דף רמג ע"א

לשון הזוהר

הַאי פְּשִׁיטוּ, אִתְפָּשַׁט בְּכַמָּה זִינִין, מְשַׁנְיָין אִלֵּין גּוֹ אִלֵּין. גּוֹ הַהוּא פְּשִׁיטוּ, נָפְקָא חַד זִהֲרָא דְּאִצְטְבַּע בְּדַהֲבָא, וְדָא אִיהוּ דַּהֲבָא סוּמָקָא. אִתְפָּשַׁט הַאי זִהֲרָא, וְחָפֵי חָשׁוּךְ דְּרִישָׁא, וְאִיהוּ דַּהֲבָא, דְּאִתְכְּלִיל בֵּיהּ חֲשׁוֹכָא. הַאי חֲשׁוֹכָא אִתְפָּשַׁט לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא. וּמִגּוֹ אִלֵּין תְּרֵין סִטְרִין, נָפְקָא חַד גַּוְונָא דְּכַסְפָּא, דְּלָא זָהִיר. אִתְפָּשַׁט הַאי גּוָון דִּכְסַף, וְחָפֵי חֲשׁוֹכָא, וְאִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא, וְנָחִית לְתַתָּא. אִתְפָּשַׁט חֲשׁוֹכָא, וְקַיְימָן תְּרֵין חֲשׁוּכִין, רֵישׁ אוּכָמָא דְּקַיְימִין, (ד"א דנפקין) וּמִתַּמָּן מִתְפָּשַּׁט וְנָפִיק חַד גּוָון דִּנְחֹשֶׁת. וּמִתַּמָּן אִתְפָּשַּׁט לְתַתָּא, הַהוּא חָשׁוּךְ, וְקָאִים קַיְּימָא, וְנָפִיק חַד גּוָון אוּכָם חֵיזוּ דְּפַרְזְלָא. וְכֹלָּא בְּרָזָא דַּחֲשׁוֹכָא. מִבֵּין תְּרֵין קַיְימִין, נָפִיק קַיָּימָא חַד, חָשׁוּךְ בַּחֲשׁוֹכָא, וְכָל אִלֵּין גַּוְונִין אִתְחָזוּן בֵּיהּ. וְהַאי אִיהוּ עָרְלָה, דְּאַנְהִיג דְּכַר לִנְקֵבָה, לְאִזְדַּוְּוגָא כַּחֲדָא, לְמֶהֱוֵי חַד.

תרגום

הַהִתְפַּשְּׁטוּת הַזּוֹ מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכַמָּה מִינִים, מְשֻׁנִּים אֵלּוּ תּוֹךְ אֵלּוּ. בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הִתְפַּשְּׁטוּת יוֹצֵא זהַר אֶחָד שֶׁצָּבוּעַ בְּזָהָב, וְזֶהוּ זָהָב אָדם. מִתְפַּשֵּׁט הַזֹּהַר הַזֶּה וּמְכַסֶּה אֶת הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הָרֹאשׁ, וְהוּא הַזָּהָב שֶׁנִּכְלָל בּוֹ הַחֹשֶׁךְ. הַחֹשֶׁךָ הַזֶּה מִתְפַּשֵּׁט לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, וּמִתּוֹךְ שְׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ יוֹצֵא גָוֶן אֶחָד שֶׁל כֶּסֶף שֶׁלֹּא זוֹהֵר. מִתְפַּשֵּׁט הַגָּוֶן הַזֶּה שֶׁל הַכֶּסֶף, וּמְכַסֶּה אֶת הַחֹשֶׁךְ, וְנִכְלָל זֶה בָּזֶה וְיוֹרֵד לְמַטָּה. מִתְפַּשֵּׁט הַחֹשֶׁךְ, וְעוֹמְדוֹת שְׁתֵּי חֲשֵׁכוֹת, שֶׁעוֹמְדוֹת (שֶׁיּוֹצְאוֹת) בָּרֹאשׁ הַשָּׁחֹר, וּמִשָּׁם מִתְפַּשֵּׁט וְיוֹצֵא גָוֶן אֶחָד שֶׁל נְחֹשֶׁת. וּמִשָּׁם מִתְפַּשֵּׁט לְמַטָּה אוֹתוֹ הַחֹשֶׁךְ, וְעוֹמֵד עַמּוּד, וְיוֹצֵא גָוֶן אֶחָד שָׁחֹר בְּמַרְאֶה שֶׁל בַּרְזֶל, וְהַכֹּל בְּסוֹד הַחֲשֵׁכָה. מִבֵּין שְׁנֵי הָעַמּוּדִים יוֹצֵא עַמּוּד אֶחָד חָשׁוּךְ בַּחֲשֵׁכָה, וְכָל הַגְּוָנִים הַלָּלוּ נִרְאִים בּוֹ, וְזוֹהִי הָעָרְלָה שֶׁמַּנְהִיגָה זָכָר לַנּוּקְבָּא לְהִזְדַּוֵּג כְּאֶחָד וְלִהְיוֹת אֶחָד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: האי פשיטו, אתפשט בכמה זינין, משניין אלין גו אלין. גו ההוא פשיטו, נפקא חד זהרא דאצטבע בדהבא, ודא איהו דהבא סומקא. אתפשט האי זהרא, וחפי חשוך דרישא, ואיהו דהבא, דאתכליל ביה חשוכא. האי חשוכא אתפשט לימינא ולשמאלא. ומגו אלין תרין סטרין, נפקא חד גוונא דכספא, דלא זהיר. אתפשט האי גוון דכסף, וחפי חשוכא, ואתכליל דא בדא, ונחית לתתא. אתפשט חשוכא, וקיימן תרין חשוכין, ריש אוכמא דקיימין, (ד"א דנפקין) ומתמן מתפשט ונפיק חד גוון דנחשת. ומתמן אתפשט לתתא, ההוא חשוך, וקאים קיימא, ונפיק חד גוון אוכם חיזו דפרזלא. וכלא ברזא דחשוכא. מבין תרין קיימין, נפיק קיימא חד, חשוך בחשוכא, וכל אלין גוונין אתחזון ביה. והאי איהו ערלה, דאנהיג דכר לנקבה, לאזדווגא כחדא, למהוי חד.

התרגום: ההתפשטות הזו מתפשטת בכמה מינים, משנים אלו תוך אלו. בתוך אותה התפשטות יוצא זהר אחד שצבוע בזהב, וזהו זהב אדם. מתפשט הזהר הזה ומכסה את החשך של הראש, והוא הזהב שנכלל בו החשך. החשך הזה מתפשט לימין ולשמאל, ומתוך שני הצדדים הללו יוצא גון אחד של כסף שלא זוהר. מתפשט הגון הזה של הכסף, ומכסה את החשך, ונכלל זה בזה ויורד למטה. מתפשט החשך, ועומדות שתי חשכות, שעומדות (שיוצאות) בראש השחר, ומשם מתפשט ויוצא גון אחד של נחשת. ומשם מתפשט למטה אותו החשך, ועומד עמוד, ויוצא גון אחד שחר במראה של ברזל, והכל בסוד החשכה. מבין שני העמודים יוצא עמוד אחד חשוך בחשכה, וכל הגונים הללו נראים בו, וזוהי הערלה שמנהיגה זכר לנוקבא להזדוג כאחד ולהיות אחד.

מן המפרשים

מקדש מלך: נפקא חד זיהרא פי' קליפה אחרת וסידר ג"כ פרצופה: ה"ג והא איהו ערלה דאנהיג דכר לנוקבא ור"ל יסוד דקליפה הנקרא. ערלה. דרגא קדמאה הם ג"ר דקליפה ולכך יש בו שלשה גוונין ה"ג איקרי קצפ"יאל רברבא: ה"ג יסודא דכל שאר גוונין למעבד בהו בניינא:

הסולם: האי פשיטו אתפשט וכו': התפשטות זו שאמרנו, מתפשטת בכמה מינים המשונים זה מזה. ומפרש. בתוך התפשטות ההיא יוצא אור אחד שנצטבע בזהב, וזה הוא זהב אדום. התפשט אור הזה, ומכסה החשך שבראש שלו, כלומר שנתערב בו. וע"כ, הוא זהב שנכלל בו חשך.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר