ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 44: ראש הנקדה שעומדת תחת דרגות הסטרא אחרא - סוד שבע הדרגות של החשך והרגז והצרה › פיסקה 2 (רמב ע"ב)

הראש דרגה חשוכה עולה ויורדת עד שנעשית צל וכשמתחברת עם המות נקרא צלמות

פקודי · ראש הנקדה שעומדת תחת דרגות הסטרא אחרא - סוד שבע הדרגות של החשך והרגז והצרה · מאמר 44 · פיסקה 2 · דף רמב ע"ב

לשון הזוהר

רֵישָׁא דְּנָפְקָא לְאִתְפַּשְּׁטָא, אִיהוּ דַּרְגָּא דְּאִיהוּ חָשׁוּךְ, סָלִיק וְנָחִית, אָזִיל וְשָׁאט, וְנָח בְּדוּכְתֵּיהּ, וְקַיְּימָא דַּרְגָּא לְאִתְיַישְּׁבָא, מֵהַהוּא תְּנָנָא דְּנָפִיק מִגּוֹ רוּגְזָא, וְאִיהוּ צֵל. צִלָּא, עַל אֲתָר אַחֲרָא דְּאִקְרֵי מָוֶת. וְכַד מִתְחַבְּרָן תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא, אִקְרֵי (ויצא ק"ס ע"ב) צַלְמָוֶת, וְהָא אוֹקִימְנָא, תְּרִין דַּרְגִּין אִינּוּן דְּמִתְחַבְּרָאן כַּחֲדָא.

תרגום

הָרֹאשׁ שֶׁמַּתְחִיל לְהִתְפַּשֵּׁט, הוּא דַּרְגָּה חֲשׁוּכָה, עוֹלֶה וְיוֹרֵד, הוֹלֵךְ וְשָׁט וְנָח בִּמְקוֹמוֹ, עַד שֶׁעוֹמֶדֶת הַדַּרְגָּה לְהִתְיַשֵּׁב מֵאוֹתוֹ הֶעָשָׁן שֶׁיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הָרֹגֶז, וְהוּא צֵל. צֵל עַל מָקוֹם אַחֵר שֶׁנִּקְרָא מָוֶת. וּכְשֶׁשְּׁנֵיהֶם מִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, נִקְרָא צַלְמָוֶת, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שְׁתֵּי דְרָגוֹת הֵן שֶׁמִּתְחַבְּרוֹת כְּאֶחָד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רישא דנפקא לאתפשטא, איהו דרגא דאיהו חשוך, סליק ונחית, אזיל ושאט, ונח בדוכתיה, וקיימא דרגא לאתיישבא, מההוא תננא דנפיק מגו רוגזא, ואיהו צל. צלא, על אתר אחרא דאקרי מות. וכד מתחברן תרווייהו כחדא, אקרי (ויצא ק"ס ע"ב) צלמות, והא אוקימנא, תרין דרגין אינון דמתחבראן כחדא.

התרגום: הראש שמתחיל להתפשט, הוא דרגה חשוכה, עולה ויורד, הולך ושט ונח במקומו, עד שעומדת הדרגה להתישב מאותו העשן שיוצא מתוך הרגז, והוא צל. צל על מקום אחר שנקרא מות. וכששניהם מתחברים כאחד, נקרא צלמות, והרי בארנו, שתי דרגות הן שמתחברות כאחד.

מן המפרשים

אור החמה: תרין דרגין אינון וגו' עתה בא לפרש שאין הנבראים משועבדים אל תחת יניקת אלו אם לא היו הם מצד רוח בחירתם משעבדים עצמם והענין כי המציאות התחתון נברא תחת הקדש והטעם תרין דרגין אינון דמתחברן כחדא ומה שנגזר על א' יגזר על חבירו:

אור יקר: רישא דנפקא לאתפשטא לחוץ איחו דרגא דאיתי חשוך שאין אור כלל מאיר ומתפשט מהקדש בה, והיא מודדת עצמה מאותו כח שהוציא עמו דהיינו פליק ונחית אזיל ושט, הוא מעצמו סליק ונחית ונתן מדת אורכו ורוחבו עלייתו וירידתו התפשטותו, ונח אחר שהשלים…

הסולם: רישא דנפקא לאתפשטא וכו': אחר שביאר מהות העשן בב' בחינותיו, חוזר לענינו לבאר, מהו מהותו של הזכר דס"א, ואומר, הראש היוצא להתפשט, שהוא ראש הזכר, הוא מדרגה שהוא חשכה, דהיינו בחינת דינין דדכורא (כמ"ש באות תכ"ה) עולה ויורד הולך…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר