ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 40: זאת תורת העלה היא העלה - סוד קרבן העלה עלית כנסת ישראל והקמת סכת דוד הנופלת › פיסקה 14 (רלט ע"ב)

צו את אהרן זו עבודה זרה רוח הטמאה לאמר זו אשה הנקראת יראת ה' הכהן מתקן הכל

פקודי · זאת תורת העלה היא העלה - סוד קרבן העלה עלית כנסת ישראל והקמת סכת דוד הנופלת · מאמר 40 · פיסקה 14 · דף רלט ע"ב

לשון הזוהר

וְהַאי קְרָא מוֹכַח עָלַיְיהוּ, דִּכְתִּיב, ׳צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר׳. צַו: דָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת רוּחַ מִסְאֲבָא. לֵאמֹר: (נח ס' ע"א) דָּא אִתְּתָא, דְּאִקְרֵי ׳יִרְאַת יהו"ה׳ (משלי לא). כְּתִיב הָכָא לֵאמֹר, וּכְתִיב ׳הָתָם לֵאמֹר׳ (ירמיהו ג, א) ׳הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהָא אוּקְמוּהָ׳. וּבְגִין כָּךְ, כֹּלָּא אִתְּמַר, וְכַהֲנָא קַיְּימָא לְאַתְקְנָא כֹּלָּא, בְּרָזָא (רמ"ד:) דְּאָדָם וּבְהֵמָה. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, לְאִינּוּן יַדְעֵי אָרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא, וְאַזְלֵי בָּהּ בְּאֹרַח קְשׁוֹט, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳יהו"ה עֲלֵיהֶם יִחְיוּ׳ (ישעיהו לח, טז). מַאי עֲלֵיהֶם. אִלֵּין אָרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא. יִחְיוּ, יִתְקַיְימוּ בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תרגום

וּפָסוּק זֶה מוֹכִיחַ עֲלֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר׳ (ויקרא ו, ב) - צַו - זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, רוּחַ הַטֻּמְאָה. לֵאמֹר - זוֹ אִשָּׁה, שֶׁנִּקְרֵאת יִרְאַת ה'. כָּתוּב כָּאן לֵאמֹר, וְכָתוּב שָׁם ׳לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ׳ (ירמיה ג, א) - וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל נֶאֱמַר, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד לְהַתְקִין אֶת הַכֹּל, בְּסוֹד שֶׁל אָדָם וּבְהֵמָה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא לְאוֹתָם הַיּוֹדְעִים אֶת דַּרְכֵי הַתּוֹרָה וְהוֹלְכִים בָּהּ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ׳ (ישעיה לח, טז) - מַה זֶּה עֲלֵיהֶם? אֵלּוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה. יִחְיוּ - יִתְקַיְּמוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: והאי קרא מוכח עלייהו, דכתיב, ׳צו את אהרן ואת בניו לאמר׳. צו: דא עבודת כוכבים ומזלות רוח מסאבא. לאמר: (נח ס' ע"א) דא אתתא, דאקרי ׳יראת יהו"ה׳ (משלי לא). כתיב הכא לאמר, וכתיב ׳התם לאמר׳ (ירמיהו ג, א) ׳הן ישלח איש את אשתו, והא אוקמוה׳. ובגין כך, כלא אתמר, וכהנא קיימא לאתקנא כלא, ברזא (רמ"ד:) דאדם ובהמה. זכאה חולקיהון דצדיקייא, בעלמא דין, ובעלמא דאתי, לאינון ידעי ארחי דאורייתא, ואזלי בה בארח קשוט, עלייהו כתיב, ׳יהו"ה עליהם יחיו׳ (ישעיהו לח, טז). מאי עליהם. אלין ארחוי דאורייתא. יחיו, יתקיימו בהאי עלמא, ובעלמא דאתי.

התרגום: ופסוק זה מוכיח עליהם, שכתוב ׳צו את אהרן ואת בניו לאמר׳ (ויקרא ו, ב) - צו - זו עבודה זרה, רוח הטמאה. לאמר - זו אשה, שנקראת יראת ה'. כתוב כאן לאמר, וכתוב שם ׳לאמר הן ישלח איש את אשתו׳ (ירמיה ג, א) - והרי פרשוה. ומשום כך הכל נאמר, והכהן עומד להתקין את הכל, בסוד של אדם ובהמה. אשרי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא לאותם היודעים את דרכי התורה והולכים בה בדרך אמת, עליהם כתוב ׳ה' עליהם יחיו׳ (ישעיה לח, טז) - מה זה עליהם? אלו דרכי התורה. יחיו - יתקימו בעולם הזה ובעולם הבא.

מן המפרשים

מקדש מלך: מאי עליהם יחיו אלין אורחוי דאורייתא פי' המצות שהם על האדם כתפלין וציצית וכדומה. ושיעור הכתוב אם ה' עליהם שהם המצות עליהם דישראל יחיו בעו"הז ובעו"הב. ה"ג א"ר חייא האי קרא אוקימנא ליה וכו'. זאת תורת דא כנסת ישראל פי' מלכות הנק'…

אור החמה: צו דא ע"ז רוח מסאבא שהיא המעכבת היחוד צו וייחד והזדרז כדי להעבירה מן הקדש ולטהר המקדש אפילו מן הטומאה הדקה שהיא רוח מסאבא ולסלק השכינה אפילו הבחינה המתגלת למטה דהיינו אשה יראת ד' שהיא במקום היראה והיינו בחינת השכינה מצד הדין…

הסולם: והאי קרא מוכח וכו': ומקרא הזה מוכיח עליהם. שכתוב, צו את אהרן ואת בניו לאמר. צו , זה עבודת כוכבים ומזלות, שהיא רוח הטומאה. לאמר, זו אשה הנקראת יראת ה', דהיינו המלכות. כתוב כאן לאמר, וכתוב שם, לאמר הן ישלח איש את אשתו. מה שם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: