ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 25: צעיר אנכי ונבזה פקדיך לא שכחתי - סוד ההשפלה של דוד המלך והלבנה בפני השמש › פיסקה 6 (רלג ע"א)

דוד היה מעטר עצמו באותו גון לפעמים עני לפעמים עשיר וצריך אדם להיות נבזה בעיניו

פקודי · צעיר אנכי ונבזה פקדיך לא שכחתי - סוד ההשפלה של דוד המלך והלבנה בפני השמש · מאמר 25 · פיסקה 6 · דף רלג ע"א

לשון הזוהר

וְעַל דָּא, דָּוִד הֲוָה מְעַטֵּר גַּרְמֵיהּ, בְּהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ. לְזִמְנִין אִיהוּ מִסְכְּנָא, וּלְזִמְנִין אִיהוּ בְּעוּתְרָא בְּעַתִּירוּ דְּכֹלָּא, וּבְגִין כָּךְ הֲוָה אָמַר, ׳צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה׳. וְעִם כָּל דָּא, ׳פִּקּוּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׳. כְּגַוְונָא דָּא, אִית לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְמֶהֱוֵי נִבְזֶה בְּעֵינָיו, (ס"א ונבזה ומה אי דוד מלכא כך כל שכן בר נש אחרא דאית ליה) לְאַשְׁפְּלָא גַּרְמָהּ בְּכֹלָּא, לְמֶהֱוֵי אִיהוּ מָאנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, ׳וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ׳ (ישעיהו נז, טו). הַשְׁתָּא אֲנָא אֶפְתַּח בְּרֵישָׁא.

תרגום

וְעַל זֶה דָּוִד הָיָה מְעַטֵּר עַצְמוֹ בְּאוֹתוֹ גָּוֶן מַמָּשׁ. לִפְעָמִים הוּא עָנִי, וְלִפְעָמִים הוּא בְּעֹשֶׁר וּבַעֲשִׁירוּת הַכֹּל, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה אוֹמֵר ׳צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה׳. וְעִם כָּל זֶה - ׳פִּקֻּדֶיךְ לֹא שָׁכָחְתִּי׳. כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לָאָדָם לִהְיוֹת נִבְזֶה בְעֵינָיו, (וְנִבְזֶה. וּמָה אִם דָּוִד המלך כך, כל שכן אָדָם אחר שֶׁיֵּשׁ לוֹ) לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ בַּכֹּל, לִהְיוֹתוֹ כְּלִי שהקב"ה מִתְרַצֶּה בּוֹ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ׳ (ישעיה נז, טו) - עַכְשָׁו אֲנִי אֶפְתַּח בָּרֹאשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא, דוד הוה מעטר גרמיה, בההוא גוונא ממש. לזמנין איהו מסכנא, ולזמנין איהו בעותרא בעתירו דכלא, ובגין כך הוה אמר, ׳צעיר אנכי ונבזה׳. ועם כל דא, ׳פקודיך לא שכחתי׳. כגוונא דא, אית ליה לבר נש למהוי נבזה בעיניו, (ס"א ונבזה ומה אי דוד מלכא כך כל שכן בר נש אחרא דאית ליה) לאשפלא גרמה בכלא, למהוי איהו מאנא דקודשא בריך הוא אתרעי ביה, והא אוקמוה, דכתיב, ׳ואת דכא ושפל רוח׳ (ישעיהו נז, טו). השתא אנא אפתח ברישא.

התרגום: ועל זה דוד היה מעטר עצמו באותו גון ממש. לפעמים הוא עני, ולפעמים הוא בעשר ובעשירות הכל, ומשום כך היה אומר ׳צעיר אנכי ונבזה׳. ועם כל זה - ׳פקדיך לא שכחתי׳. כמו כן יש לאדם להיות נבזה בעיניו, (ונבזה. ומה אם דוד המלך כך, כל שכן אדם אחר שיש לו) להשפיל את עצמו בכל, להיותו כלי שהקב"ה מתרצה בו, והרי פרשוה, שכתוב ׳ואת דכא ושפל רוח׳ (ישעיה נז, טו) - עכשו אני אפתח בראש.

מן המפרשים

אור החמה: כגוונא דא אית ליה עתה שיש לנו גלות ושכינה שפלה ושוכנת בעפר כך ראוי לעבד להיות כרבו ובזה יהיה כלי שישכון בו הקב"ה. ואת דכא בגוף ושפל רוח בנפש הוא כסא לי שאין לי משכן אלא מרום וקדוש למעלה או דכא ושפל רוח למטה והיינו מאנא דקב"ה…

אור יקר: ועל דא דוד דוה מעטר גרמיה ודאי עטרה היא לנו להחזיק במדה זו, והוא מתנהג בה כפי הנהגתה במיעוט אור ובתוספת אור כדפירשנו ולא קצוות גרעונה אלא מפכנותא ועותרא מפני שלא היה בזמנו גלות כלל,

הסולם: ועל דא דוד וכו': וע"כ, דוד היה מעטר את עצמו כעין זה ממש, דהיינו כמו הלבנה, כי דוד הוא בחינת מלכות, לפעמים הוא עני, ולפעמים הוא בעשירות על הכל. ומשום זה היה אומר צעיר אנכי ונבזה, ועם כל זה, פקודיך לא שכחתי. כעין זה יש לו לאדם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: