צעיר אנכי ונבזה פקדיך לא שכחתי
סוד ההשפלה של דוד המלך והלבנה בפני השמש
רבי אלעזר רבי יצחק ורבי יהודה הולכים בדרך - זמן ללכת עם השכינה מתוך דברי תורה
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, זְמַן הוּא לָלֶכֶת עִם הַשְּׁכִינָה, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁכִינָה לֹא תִשְׁרֶה עָלֵינוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִי שֶׁהוּא הָרֹאשׁ, יִפְתַּח בָּרֹאשׁ.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, עִידָּן אִיהוּ לְמֵהַךְ בִּשְׁכִינְתָּא, בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא לָא תִּשְׁרֵי עֲלָן, אֶלָּא מִגּוֹ מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאן דְּאִיהוּ רִישָׁא, לִיפְתַּח בְּרֵישָׁא.
צעיר אנכי ונבזה - דוד לפעמים משבח עצמו ולפעמים עושה עצמו עני אבן מאסו הבונים
פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה פִּקֻּדֶיךְ לֹא שָׁכָחְתִּי׳ (תהלים קיט, קמא) - ׳צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה׳ - דָּוִד הַמֶּלֶךְ לִפְעָמִים מְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם׳ (שם יח, נא) - וְכָתוּב (שמואל בכג) ׳נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׳ - וְלִפְעָמִים עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ עָנִי, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי׳ (תהלים פו, א) - וְכָתוּב ׳צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה׳ - וְהוּא אוֹמֵר, ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (שם קיח, כב).
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה פִּקּוּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׳ (תהילים קיט, קמא). ׳צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה׳ - דָּוִד מַלְכָּא, לְזִמְנִין אִיהוּ קָא מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם׳ (תהילים יח, נא). וּכְתִיב, ׳נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלהֵי יַעֲקֹב׳ (שמואל ב כג, א). וּלְזִמְנִין עָבֵד גַּרְמֵיהּ מִסְכְּנָא, דִּכְתִּיב, ׳כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי׳ (תהילים פו, א). וּכְתִיב ׳צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה׳. וְאִיהוּ אָמַר ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (תהילים קיח, כב).
בזמן שעלה בדרגת השלום ושלט על שונאיו שבח עצמו ובזמן צרה הנמיך והיה קורא עני
אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּדַרְגַּת הַשָּׁלוֹם וְהִתְעַלָּה בְּדִין שֶׁל אֱמֶת וְהָיָה שׁוֹלֵט עַל שׂוֹנְאָיו, הָיָה מְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ. וּבִזְמַן שֶׁרָאָה אֶת עַצְמוֹ בְּצָרָה וְשׂוֹנְאָיו דּוֹחֲקִים אוֹתוֹ, אָז הִנְמִיךְ אֶת עַצְמוֹ, וְהָיָה קוֹרֵא לְעַצְמוֹ עָנִי, קָטָן לְכֻלָּם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלִּפְעָמִים הָיָה שׁוֹלֵט, וְלִפְעָמִים הָיָה בַּצָּרָה שֶׁל שׂוֹנְאָיו.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, בְּזִמְנָא דְּהֲוָה סָלִיק בְּדַרְגָּא דִּשְׁלָמָא, וְאִסְתַּלָּק בְּדִינָא דִּקְשׁוֹט, וַהֲוָה שַׁלִּיט עַל שָׂנְאוֹי, הֲוָה קָא מְשַׁבַּח גַּרְמֵיהּ. וּבְזִמְנָא דְּחָמָא גַּרְמֵיהּ בְּעָקוּ, וְשָׁנְאוֹי קָא דַּחֲקִין לֵיהּ, כְּדֵין מָאִיךְ גַּרְמֵיהּ, וַהֲוָה קָרֵי גַּרְמֵיהּ מִסְכְּנָא, זְעִירָא לְכֹלָּא. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין, דְּהָא לְזִמְנִין הֲוָה שַׁלִּיט, וּלְזִמְנִין הֲוָה בְּעָקוּ דְּשָׂנְאוֹי.
דוד תמיד השפיל עצמו לקב"ה שמנמיך עצמו מזקיפים אותו והתרצה בו בעולם הזה ובבא
וְעִם כָּל זֶה, הוּא שָׁלַט עֲלֵיהֶם תָּמִיד וְלֹא יָכְלוּ לוֹ. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הָיָה מַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּנְמִיךְ עַצְמוֹ לִפְנֵי הקב"ה, הוּא מַזְקִיף אוֹתוֹ עַל הַכֹּל, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִתְרַצָּה בּוֹ הקב"ה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. בָּעוֹלָם הַזֶּה - שֶׁכָּתוּב ׳וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי׳ (ישעיה לז, לה) - וּבָעוֹלָם הַבָּא - שֶׁכָּתוּב ׳וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׳ (הושע ג, ה) - דָּוִד הוּא הָיָה מֶלֶךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְדָוִד יִהְיֶה מֶלֶךְ לֶעָתִיד לָבא. ׳וְעַל זֶה׳ אָמַר, ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (תהלים קיח, כב).
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא אִיהוּ שַׁלִּיט עָלַיְיהוּ תָּדִיר, וְלָא יָכִילוּ לֵיהּ. וְדָוִד מַלְכָּא, תָּדִיר אִיהוּ הֲוָה שָׁפִיל גַּרְמֵיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל מַאן דְּמָאִיךְ גַּרְמֵיהּ קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ זָקִיף לֵיהּ עַל כֹּלָּא. וּבְגִין כָּךְ, אִתְרְעֵי בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. בְּעָלְמָא דֵּין, דִּכְתִּיב, ׳וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי׳ (ישעיהו לז, לה). וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב, ׳וּבִקְשׁוּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל יהו"ה וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׳ (הושע ג, ה). דָּוִד אִיהוּ הֲוָה מַלְכָּא בְּהַאי עָלְמָא, וְדָוִד יְהֵא מַלְכָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי. וְעַל דָּא אָמַר, ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָה׳.
כשהשמש מחזיר פניו ולא מאיר ללבנה היא בעני ונתקדרת וכשחוזר ומאיר לה מתקשטת
בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַחֲזִיר פָּנָיו וְלֹא מֵאִיר לַלְּבָנָה, מָעֳבָר אוֹרָהּ (לַלְּבָנָה) וְלֹא מְאִירָה, וְאָז הִיא בְּעֹנִי בְּכָל הַצְּדָדִים, וְנִתְקַדֶּרֶת וְאֵין לָהּ אוֹר כְּלָל. וּכְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ חוֹזֵר נֶגְדָּהּ וּמֵאִיר לָהּ, אָז פָּנֶיהָ מְאִירוֹת, וְהִיא מִתְקַשֶּׁטֶת אֵלָיו כִּנְקֵבָה שֶׁמִּתְקַשֶּׁטֶת אֶל הַזָּכָר, וְאָז הִיא שׁוֹלֶטֶת בְּשִׁלְטוֹן הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּשִׁמְשָׁא מְהַדֵּר אַנְפּוֹי, וְלָא נָהִיר לְסִיהֲרָא, אִתְעַבָּר נְהוֹרָהָא (לסיהרא) וְלָא נְהִירַת, כְּדֵין אִיהִי בְּמִסְכְּנוּתָא בְּכָל סִטְרִין, וְאִתְקַדְּרָת. וְלֵית לָהּ נְהוֹרָא כְּלַל. וְכַד שִׁמְשָׁא אַהְדָּר לָקֳבְלָהּ, וְאַנְהִיר לָהּ, כְּדֵין אִתְנְהִירַת אַנְפָּהָא, וְאִתְקַשְּׁטָת לְגַבֵּיהּ, כְּנוּקְבָּא דְּאִתְקַשְּׁטַת לְגַבֵּי דְּכוּרָא, וּכְדֵין אִיהִי שַׁלְטָא בְּשׁוּלְטָנוּ בְּעָלְמָא.
דוד היה מעטר עצמו באותו גון לפעמים עני לפעמים עשיר וצריך אדם להיות נבזה בעיניו
וְעַל זֶה דָּוִד הָיָה מְעַטֵּר עַצְמוֹ בְּאוֹתוֹ גָּוֶן מַמָּשׁ. לִפְעָמִים הוּא עָנִי, וְלִפְעָמִים הוּא בְּעֹשֶׁר וּבַעֲשִׁירוּת הַכֹּל, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה אוֹמֵר ׳צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה׳. וְעִם כָּל זֶה - ׳פִּקֻּדֶיךְ לֹא שָׁכָחְתִּי׳. כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לָאָדָם לִהְיוֹת נִבְזֶה בְעֵינָיו, (וְנִבְזֶה. וּמָה אִם דָּוִד המלך כך, כל שכן אָדָם אחר שֶׁיֵּשׁ לוֹ) לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ בַּכֹּל, לִהְיוֹתוֹ כְּלִי שהקב"ה מִתְרַצֶּה בּוֹ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ׳ (ישעיה נז, טו) - עַכְשָׁו אֲנִי אֶפְתַּח בָּרֹאשׁ.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, דָּוִד הֲוָה מְעַטֵּר גַּרְמֵיהּ, בְּהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ. לְזִמְנִין אִיהוּ מִסְכְּנָא, וּלְזִמְנִין אִיהוּ בְּעוּתְרָא בְּעַתִּירוּ דְּכֹלָּא, וּבְגִין כָּךְ הֲוָה אָמַר, ׳צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה׳. וְעִם כָּל דָּא, ׳פִּקּוּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי׳. כְּגַוְונָא דָּא, אִית לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְמֶהֱוֵי נִבְזֶה בְּעֵינָיו, (ס"א ונבזה ומה אי דוד מלכא כך כל שכן בר נש אחרא דאית ליה) לְאַשְׁפְּלָא גַּרְמָהּ בְּכֹלָּא, לְמֶהֱוֵי אִיהוּ מָאנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ, וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, ׳וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ׳ (ישעיהו נז, טו). הַשְׁתָּא אֲנָא אֶפְתַּח בְּרֵישָׁא.
ואיש מראהו כמראה נחשת וקנה המדה בידו
סוד מדת הקדש שבמשכן וקרשי השרפים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.