דוד תמיד השפיל עצמו לקב"ה שמנמיך עצמו מזקיפים אותו והתרצה בו בעולם הזה ובבא
פקודי · צעיר אנכי ונבזה פקדיך לא שכחתי - סוד ההשפלה של דוד המלך והלבנה בפני השמש · מאמר 25 · פיסקה 4 · דף רלב ע"ב
לשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא אִיהוּ שַׁלִּיט עָלַיְיהוּ תָּדִיר, וְלָא יָכִילוּ לֵיהּ. וְדָוִד מַלְכָּא, תָּדִיר אִיהוּ הֲוָה שָׁפִיל גַּרְמֵיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל מַאן דְּמָאִיךְ גַּרְמֵיהּ קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ זָקִיף לֵיהּ עַל כֹּלָּא. וּבְגִין כָּךְ, אִתְרְעֵי בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. בְּעָלְמָא דֵּין, דִּכְתִּיב, ׳וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי׳ (ישעיהו לז, לה). וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב, ׳וּבִקְשׁוּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל יהו"ה וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׳ (הושע ג, ה). דָּוִד אִיהוּ הֲוָה מַלְכָּא בְּהַאי עָלְמָא, וְדָוִד יְהֵא מַלְכָּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי. וְעַל דָּא אָמַר, ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָה׳.
תרגום
וְעִם כָּל זֶה, הוּא שָׁלַט עֲלֵיהֶם תָּמִיד וְלֹא יָכְלוּ לוֹ. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הָיָה מַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּנְמִיךְ עַצְמוֹ לִפְנֵי הקב"ה, הוּא מַזְקִיף אוֹתוֹ עַל הַכֹּל, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִתְרַצָּה בּוֹ הקב"ה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. בָּעוֹלָם הַזֶּה - שֶׁכָּתוּב ׳וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי׳ (ישעיה לז, לה) - וּבָעוֹלָם הַבָּא - שֶׁכָּתוּב ׳וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׳ (הושע ג, ה) - דָּוִד הוּא הָיָה מֶלֶךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְדָוִד יִהְיֶה מֶלֶךְ לֶעָתִיד לָבא. ׳וְעַל זֶה׳ אָמַר, ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (תהלים קיח, כב).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועם כל דא איהו שליט עלייהו תדיר, ולא יכילו ליה. ודוד מלכא, תדיר איהו הוה שפיל גרמיה לגבי קודשא בריך הוא, דכל מאן דמאיך גרמיה קמי קודשא בריך הוא, איהו זקיף ליה על כלא. ובגין כך, אתרעי ביה קודשא בריך הוא בהאי עלמא, ובעלמא דאתי. בעלמא דין, דכתיב, ׳וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי׳ (ישעיהו לז, לה). ובעלמא דאתי, דכתיב, ׳ובקשו את יהו"ה אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל יהו"ה ואל טובו באחרית הימים׳ (הושע ג, ה). דוד איהו הוה מלכא בהאי עלמא, ודוד יהא מלכא לזמנא דאתי. ועל דא אמר, ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳.
התרגום: ועם כל זה, הוא שלט עליהם תמיד ולא יכלו לו. ודוד המלך תמיד היה משפיל עצמו לקדוש - ברוך-הוא, שכל מי שמנמיך עצמו לפני הקב"ה, הוא מזקיף אותו על הכל, ומשום כך התרצה בו הקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה - שכתוב ׳וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי׳ (ישעיה לז, לה) - ובעולם הבא - שכתוב ׳ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים׳ (הושע ג, ה) - דוד הוא היה מלך בעולם הזה, ודוד יהיה מלך לעתיד לבא. ׳ועל זה׳ אמר, ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳ (תהלים קיח, כב).
מן המפרשים
אור יקר: ועם כל דא איהו שליט עלייהו זהו בערך מדתו, אמנם בערך עצמו היה מתנהג שני דרכים האחד היה מתנהג כמלך לפני ישראל שלא לפגום מדת המלכות שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מפני שנוגע בכבוד המלכות, וכדפירשו בסבא בפרשת משפטים סימן (?),…
הסולם: ועכ"ד איהו שליט וכו': ועם כל זה הוא היה שולט עליהם תמיד ולא יכלו לו. ודוד המלך תמיד היה משפיל עצמו אל הקב"ה, שכל מי שמשפיל עצמו לפני הקב"ה, הקב"ה מגביה אותו על הכל, ומשום זה רצה בו, הקב"ה, בדוד בעולם הזה, ובעולם הבא. בעולם…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: