כשהכהן הגדול שם אבנים אלו בחשן ואפוד שרתה עליו שכינה והאותיות בלטו החוצה
פקודי · ששם עלו שבטים שבטי יה - סוד שנים עשר אבני החשן והמשכן כדגמת שמים וארץ · מאמר 21 · פיסקה 6 · דף רל ע"א
לשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּכַהֲנָא רַבָּא הֲוָה שַׁוֵּי אִלֵּין תְּרֵיסָר אֲבָנִין, וְלָבִישׁ לוֹן בְּחוֹשְׁנָא וֶאֱפוֹדָא, כְּדֵין שַׁרְיָא עָלֵיהּ שְׁכִינְתָּא. וְאִינּוּן תְּרֵיסָר אֲבָנִין, גְּלִיפִין בִּשְׁמָהָן דְּכֻלְּהוּ שְׁבָטִין. וְכָל שִׁבְטָא וְשִׁבְטָא אִתְגְּלִיף עַל אַבְנָא חַד. מְשַׁקְּעָן הֲווֹ אַתְוָון עַל אֲבָנִין. וְכַד נְהִירִין אֲבָנִין, אַתְוָון הֲווֹ בַּלְטִין לְבַר, וְנָהֲרִין עַל מַה דְּאִצְטְרִיכוּ.
תרגום
וּבֹא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיָה שָׂם אֶת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הַלָּלוּ וְלוֹבֵשׁ אוֹתָן בְּחֹשֶׁן וְאֵפוֹד, אָז שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה, וְאוֹתָן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים חֲקוּקוֹת בִּשְׁמוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים, וְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט חָקוּק עַל אֶבֶן אַחַת. שְׁקוּעוֹת הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת עַל הָאֲבָנִים, וּכְשֶׁהֵאִירוּ הָאֲבָנִים, הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת בּוֹלְטוֹת הַחוּצָה וּמְאִירוֹת עַל מַה שֶּׁהִצְטָרְכוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותא חזי, בשעתא דכהנא רבא הוה שוי אלין תריסר אבנין, ולביש לון בחושנא ואפודא, כדין שריא עליה שכינתא. ואינון תריסר אבנין, גליפין בשמהן דכלהו שבטין. וכל שבטא ושבטא אתגליף על אבנא חד. משקען הוו אתוון על אבנין. וכד נהירין אבנין, אתוון הוו בלטין לבר, ונהרין על מה דאצטריכו.
התרגום: ובא ראה, בשעה שהכהן הגדול היה שם את שתים עשרה האבנים הללו ולובש אותן בחשן ואפוד, אז שרתה עליו שכינה, ואותן שתים עשרה אבנים חקוקות בשמות כל השבטים, וכל שבט ושבט חקוק על אבן אחת. שקועות היו האותיות על האבנים, וכשהאירו האבנים, היו האותיות בולטות החוצה ומאירות על מה שהצטרכו.
מן המפרשים
הסולם: ות"ח בשעתא דכהנא וכו': ובוא וראה, בשעה שהכהן הגדול היה שם אלו י"ב אבנים, ולבש אותם בחושן ואפוד, אז שרתה עליו השכינה. ואלו י"ב אבנים מפותחות בשמות כל השבטים. וכל שבט ושבט נחקק על אבן אחת, והאותיות היו משוקעות באבנים, וכשהאבנים…