ששם עלו שבטים שבטי יה
סוד שנים עשר אבני החשן והמשכן כדגמת שמים וארץ
פעמים כתוב שבטים - ששם עלו שבטים למטה שבטי יה למעלה עדות לישראל השם הקדוש
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, פַּעֲמַיִם כָּתוּב שְׁבָטִים. אֶלָּא, שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים - אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים שֶׁלְּמַטָּה. שִׁבְטֵי יָהּ - אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים שֶׁלְּמַעְלָה. עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל - זֶה הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא עֵדוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְעֵדתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם׳ (שם קלב, יב) - וְאוֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים הֵם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים קְדוֹשׁוֹת, וְלָכֵן הֵם עוֹמְדִים לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְכָל אוֹתָם שֵׁמוֹת שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים, כֻּלָּם חֲקוּקִים בְּאוֹתָן אֲבָנִים, וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל נוֹטֵל אוֹתָם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָיא, תְּרֵי זִמְנֵי כְּתִיב שְׁבָטִים. אֶלָּא, שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, אִלֵּין שְׁבָטִין דִּלְתַתָּא. שִׁבְטֵי יָהּ, אִלֵּין שְׁבָטִין דִּלְעֵילָּא. עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, דָּא רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה דָּא, דְּאִקְרֵי עֵדוּת, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳וְעֵדוֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם׳ (תהילים קלב, יב). וְאִינּוּן תְּרֵיסָר שְׁבָטִין קַדִּישִׁין עִלָּאִין, אִינּוּן תְּרֵיסָר אֲבָנִין קַדִּישִׁין. וְעַל דָּא אִינּוּן קַיְימִין לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְכָל אִינּוּן שְׁמָהָן דִּתְרֵיסָר שְׁבָטִין, כֻּלְּהוּ גְּלִיפָאן בְּאִינּוּן אֲבָנִין, וְכַהֲנָא רַבָּא נָטִיל לוֹן.
ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו - שתים עשרה אבנים קדושות נכללו באבן אחת בית אלהים
בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁיַּעֲקֹב הָיָה הוֹלֵךְ לְחָרָן, מַה כָּתוּב? ׳וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשּתָיו׳ (בראשית כח, יא) - אֵלּוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים קְדוֹשׁוֹת, וְכֻלָּן נַעֲשׂוּ אֶבֶן אַחַת, שֶׁכָּתוּב ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה׳ (בראשית כח, כב) - וְקוֹרֵא לָהֶן אֶבֶן, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים נִכְלְלוּ בְּאֶבֶן קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה אַחַת, שֶׁהִיא מֵעֲלֵיהֶן, שֶׁכָּתוּב ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב כַּד הֲוָה אָזִיל לְחָרָן, מַה כְּתִיב (בראשית כח יא). ׳וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו׳. אִלֵּין תְּרֵיסָר אֲבָנִין קַדִּישִׁין, וְכֻלְּהוּ אִתְעָבִידוּ חַד אַבְנָא, דִּכְתִּיב ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה׳. וְקָרֵי לְהוּ אֶבֶן, מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ תְּרֵיסָר אֲבָנִין, אִתְכְּלִילוּ בְּאַבְנָא חַד קַדִּישָׁא עִלָּאָה, דְּאִיהִי לְעֵילָּא מִנְּהוֹן, דִּכְתִּיב ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלהִים׳.
הכהן הגדול היה שם אבנים אלו על לבו לזכרם תמיד ונשא אהרן את שמות בני ישראל
וְלָכֵן כָּאן הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיָה שָׂם אוֹתָן עַל לִבּוֹ לְזָכְרָם תָּמִיד, שֶׁכָּתוּב (שמות כח) ׳וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה (שמות כח, כט)' - תָּמִיד׳ - וּמִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל הוּא בְּסוֹד שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר, שְׁנֵים עָשָׂר עֶלְיוֹנִים טְמִירִים לְמַעְלָה שֶׁנִּגְנְזוּ בְּסוֹד עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ, וְהֵם הַסּוֹד שֶׁל הַתּוֹרָה, וְיוֹצְאִים מִקּוֹל דַּק אֶחָד, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. שְׁנֵים עָשָׂר אֲחֵרִים טְמִירִים לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁהֵם, וְיוֹצְאִים תּוֹךְ קוֹל אַחֵר שֶׁהִיא אֶבֶן, שֶׁכָּתוּב (בראשית מט) ׳מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא הָכָא, כַּהֲנָא רַבָּא שַׁוֵּי לוֹן עַל לִבֵּיהּ, לְדַכְרָא לְהוֹן תָּדִיר, דִּכְתִּיב, ׳וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יהו"ה תָּמִיד׳ (שמות כח, ל). וּבְגִין כַּךְ, כֹּלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דִּתְרֵיסָר, תְּרֵיסָר עִלָּאִין טְמִירִין לְעֵילָּא, דְאִתְגְּנִיזוּ בְּרָזָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, וְאִינּוּן רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְנַפְקֵי מִקּוֹל חַד דָּקִיק וְהָא אוּקְמוּהָ. תְּרֵיסָר אַחֲרָנִין טְמִירִין לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְהוֹן, וְנַפְקֵי גּוֹ קָלָא אַחֲרָא, דְּאִיהִי אֶבֶן דִּכְתִּיב, ׳מִשָׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מט, כד).
ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן - זו השכינה אבן ישראל שגוללים אותה בגלות
וְלָכֵן פֵּרְשׁוּהָ בְּסוֹד הַכָּתוּב, ׳וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן׳ (שם כט, ג) - זוֹ הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת אֶבֶן בֹּחַן, אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. שֶׁגּוֹלְלִים אוֹתָהּ וּמַכְנִיסִים אוֹתָהּ לַגָּלוּת, וְכָתוּב ׳וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקוֹמָהּ׳ (בראשית כט, ג) - וְעַל שְׁמָהּ נִקְרָאִים כָּל הָאֲבָנִים.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא אוּקְמוּהָ בְּרָזָא דִּקְרָא דִּכְתִּיב, ׳וְנֶאֱסָפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן׳ (בראשית כט, ג). דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּאִקְרֵי אֶבֶן בֹּחַן, אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. דִּמְגַּנְדְּרִין לָהּ, וְעָאלִין לָהּ בְּגָלוּתָא, וּכְתִיב ׳וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקוֹמָהּ׳, וְעַל שְׁמָהּ אִקְרוּן כֻּלְּהוּ אֲבָנִין.
יש אבנים יסודי הבית ויש אבנים עליונות נכבדות שתים עשרה בארבע מערכות כדגלים
וְכַמָּה אֲבָנִים לַאֲבָנִים. יֵשׁ אֲבָנִים וְיֵשׁ אֲבָנִים. יֵשׁ אֲבָנִים יְסוֹדֵי הַבַּיִת, שֶׁכָּתוּב ׳וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית׳ (מלכים א ה, לא) - וְיֵשׁ אֲבָנִים עֶלְיוֹנוֹת נִכְבָּדוֹת, וְהֵן (אֵלּוּ) שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, וְהֵן אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת, שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ לְכָל מַעֲרָכָה לְאַרְבָּעָה רוּחוֹת הָעוֹלָם. כְּמוֹ כֵן אוֹתָם אַרְבָּעָה דְגָלִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּמִּדְבָּר, וְהֵם שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה לְכָל צַד לְאַרְבָּעָה רוּחוֹת הָעוֹלָם. וְהַכֹּל סוֹד אֶחָד, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
וְכַמָּה אֲבָנִין לַאֲבָנִין. אִית אֲבָנִין וְאִית אֲבָנִין, אִית אֲבָנִין יְסוֹדֵי בֵּיתָא, דִּכְתִּיב, ׳וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַסִּיעוּ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנִי גָּזִית׳ (מלכים א ה, לא). וְאִית אֲבָנִין עִלָּאִין יַקִּירִין, וְאִינּוּן (אלין) תְּרֵיסָר. וְאִינּוּן אַרְבַּע סִדְרִין, תְּלָתָא תְּלָתָא לְכָל סִדְרָא, לְאַרְבַּע רוּחֵי עָלְמָא. כְּגַוְונָא דָּא אִינּוּן אַרְבַּע דְּגָלִים, דַּהֲווֹ אָזְלֵי בְּמַדְבְּרָא, וְאִינּוּן תְּרֵיסָר שְׁבָטִין, תְּלָתָא תְּלָתָא לְכָל סִטְרָא, לְאַרְבַּע רוּחֵי עָלְמָא. וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא וְהָא אוּקְמוּהָ.
כשהכהן הגדול שם אבנים אלו בחשן ואפוד שרתה עליו שכינה והאותיות בלטו החוצה
וּבֹא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיָה שָׂם אֶת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הַלָּלוּ וְלוֹבֵשׁ אוֹתָן בְּחֹשֶׁן וְאֵפוֹד, אָז שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה, וְאוֹתָן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים חֲקוּקוֹת בִּשְׁמוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים, וְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט חָקוּק עַל אֶבֶן אַחַת. שְׁקוּעוֹת הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת עַל הָאֲבָנִים, וּכְשֶׁהֵאִירוּ הָאֲבָנִים, הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת בּוֹלְטוֹת הַחוּצָה וּמְאִירוֹת עַל מַה שֶּׁהִצְטָרְכוּ.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּכַהֲנָא רַבָּא הֲוָה שַׁוֵּי אִלֵּין תְּרֵיסָר אֲבָנִין, וְלָבִישׁ לוֹן בְּחוֹשְׁנָא וֶאֱפוֹדָא, כְּדֵין שַׁרְיָא עָלֵיהּ שְׁכִינְתָּא. וְאִינּוּן תְּרֵיסָר אֲבָנִין, גְּלִיפִין בִּשְׁמָהָן דְּכֻלְּהוּ שְׁבָטִין. וְכָל שִׁבְטָא וְשִׁבְטָא אִתְגְּלִיף עַל אַבְנָא חַד. מְשַׁקְּעָן הֲווֹ אַתְוָון עַל אֲבָנִין. וְכַד נְהִירִין אֲבָנִין, אַתְוָון הֲווֹ בַּלְטִין לְבַר, וְנָהֲרִין עַל מַה דְּאִצְטְרִיכוּ.
בכל השבטים לא היו אותיות ח' ט' שלא ימצא חטא בכלם
(ובאותיות הַשְּׁבָטִים) וּבְכָל הַשְּׁבָטִים לֹא הָיוּ שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת ח' ט', בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא נִמְצָא חֵטְ"א בְּכֻלָּם. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, אִם כָּךְ, ח' שֶׁהַשֵּׁם גּוֹרֵם - נָאֶה. אֲבָל ט', שֶׁהִיא אוֹת טוֹבָה, וְשָׁנִינוּ, מִי שֶׁרוֹאֶה ט' בַּחֲלוֹמוֹ טוֹב לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁבָּהּ פָּתְחָה תוֹרָה ׳כִּי טוֹב׳, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב׳ (בראשית א, ד) - וְהוֹאִיל וְהִיא אוֹת טוֹבָה, לָמָּה לֹא נִכְתְּבָה בְּאוֹתָם שְׁבָטִים?
בלשון הזוהר
(ובאתוון דשבטין) וּבִשְׁבָטִין כֻּלְּהוּ, לָא הֲווֹ תְּרֵין אַתְוָון ח' ט', בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח חוֹבָה בְּכֻלְּהוּ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, אִי הָכִי ח' דִּשְׁמָא גָּרִים יֵאוֹת. אֲבָל ט', דְּאִיהִי אָת טַב, וְתָנֵינָן מַאן דְּחָמֵי אָת ט' בְּחֶלְמֵיהּ, טַב לֵיהּ, בְּגִין דְּבֵיהּ פַּתְחָא אוֹרַיְיתָא ׳כִּי טוֹב׳. דִּכְתִּיב, ׳וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב׳ (בראשית א, ד), וְהוֹאִיל וְהִיא אָת טָב, אֲמַאי לָא אִכְתּוּב בְּאִינּוּן שְׁבָטִין.
ט' אות טמירה מאירה אור כל השבטים ולכן לא נחקקה שכלן יוצאות מהאכסדרה הטמירה
אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁסְּמוּכוֹת שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת זוֹ לָזוֹ. וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי הָאוֹת ט' גְּנוּזָה וּטְמִירָה, וְהִיא מְאִירָה אֶת הָאוֹר שֶׁל כֻּלָּם, שֶׁהֲרֵי אוֹת זוֹ הִיא הָאוֹר שֶׁל כֻּלָּם, וְאֵין אוֹר נִמְצָא חוּץ מֵהָאוֹת הַזּוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב׳ - וְהוּא הָאוֹר שֶׁל אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁגָּנוּז וְטָמִיר. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳לֹא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים׳ (תהלים פד, יב) - וְזֶהוּ הָאוֹר שֶׁל כָּל הַשְּׁבָטִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא נֶחְקְקָה בָהֶן. וְעוֹד, שֶׁכָּל הַשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה יוֹצְאוֹת מִתּוֹךְ הָאַכְסַדְּרָה הַזּוֹ הַטְּמִירָה שֶׁהִיא בְּסוֹד הָאוֹת ט', וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא טְמִירָה וּגְנוּזָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית בָּהֶן.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּסַמְיכִין תְּרֵין אַתְוָון אַהֲדָדֵי. וְתוּ, דְּהָא אָת ט' גָּנִיז וְטָמִיר. וְאִיהוּ נָהִיר נְהִירוּ דְּכֻלְּהוּ, דְּהָא אָת דָּא נְהִירוּ דְּכֻלְּהוּ הֲוֵי. וְלָאו נְהִירוּ אִשְׁתְּכַח בַּר מֵאָת דָּא, דִּכְתִּיב ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב׳. וְהוּא נְהִירוּ דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּגָנִיז וְטָמִיר. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳לא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים׳ (תהילים פד, יב). וְדָא אִיהוּ נְהוֹרָא דְּכֻלְּהוּ שְׁבָטִין. וּבְגִין כַּךְ לָא אִתְגְּלָף בְּהוּ. וְתוּ, דְּכֻלְּהוּ תְּרֵיסָר נַפְקֵי מִגּוֹ אַכְסַדְרָא דָּא טְמִירָא, דְּאִיהִי בְּרָזָא דְּאָת ט', וּבְגִין כָּךְ אִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז, וְלָא אִתְחָזֵי בְּהוּ.
כל האבנים עומדות באות ונס וכשמאירות פני הכהן היו מאירות ונודע אם צדיק האיש
בֹּא וּרְאֵה, כָּל אוֹתָן אֲבָנִים עוֹמְדוֹת בְּדֶרֶךְ אוֹת וָנֵס, וְכֻלָּן כְּשֶׁהֵאִירוּ, אָז פְּנֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיוּ מְאִירוֹת, וְהָאוֹתִיּוֹת מְאִירוֹת וּבוֹלְטוֹת לְהוֹדִיעַ לַחוּץ. וּכְשֶׁהָיוּ מְאִירִים פְּנֵי הַכֹּהֵן, אָז הָיוּ נוֹדָעוֹת בְּלִיטוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהוּא לְטוֹב, וּבָזֶה נוֹדַע הַכֹּהֵן אִם צַדִּיק הָאִישׁ אִם לֹא. וְעַל כָּךְ הַכֹּל הוּא בְּאוֹת וָנֵס, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל הָנִי אֲבָנִין, קַיְימֵי בְּאוֹרַח אָת וְנִיסָא. וְכֻלְּהוּ כַּד הֲווֹ נָהֲרִין, כְּדֵין כַּהֲנָא רַבָּא הֲווֹ נְהִירִין אַנְפּוֹי, וְאַתְוָון נְהִרִין וּבַלְטִין לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לְבַר. וְכַד הֲווֹ נָהֲרִין אַנְפּוֹי דְּכַהֲנָא כְּדֵין הֲווֹ אִשְׁתְּמוֹדְעָן בְּלִיטוּ דְּאַתְוָון, דְּאִיהוּ לְטָב. וּבְדָא אִשְׁתְּמוֹדַע כַּהֲנָא, אִי זַכָּאָה הוּא אִי לָאו. וְעַל דָּא כֹּלָּא אִיהוּ בְּאָת וְנִיסָא, וְהָא אוּקְמוּהָ.
רבי אבא שאל את רשבי על ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים
רַבִּי אַבָּא הָיָה מָצוּי לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ, זֶה שֶׁכָּתוּב ׳וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים׳ (שמות כח, ל) - וְשָׁנִינוּ, אוּרִים - שֶׁמְּאִירִים בַּדָּבָר שֶׁהִצְטָרְכוּ. תֻּמִּים - שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים בְּדִבְרֵיהֶם. עוֹד אָנוּ צְרִיכִים לָדַעַת. (הַסּוֹד הַזֶּה)
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ, הָא דִּכְתִּיב, ׳וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתּוּמִּים׳ (שמות כח, ל), וְתָנֵינָן, אוּרִים - דְּנָהֲרִין בְּמִלָּה דְּאִצְטְרִיכוּ. תּוּמִים: דְּאַשְׁלִימוּ בְּמִלַּיְיהוּ. תּוּ אֲנָן צְרִיכִין לְמִנְדַּע. (האי רזא)
אמר לו חשן ואפוד כנגד אורים ותמים סוד תפלין וראית את אחרי ופני לא יראו
אָמַר לוֹ, וַדַּאי, וְכָךְ הוּא, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד כְּנֶגֶד אוּרִים וְתֻמִּים, וְזֶהוּ סוֹד הַתְּפִלִּין וְקֶשֶׁר הַתְּפִלִּין כְּנֶגֶד שְׁנֵי אֵלֶּה. פָּתַח וְאָמַר, ׳וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ׳ (שם לג, כג) - ׳וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי׳ - הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁהֶרְאָה לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין. וּפָנַי - אֵלֶּה תְּפִלִּין מַמָּשׁ. וּפָנַי הֵם תְּפִלִּין, שֶׁהֵן סוֹד עֶלְיוֹן הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. אֲחֹרָי - הוּא סוֹד קֶשֶׁר הַתְּפִלִּין. וַהֲרֵי יָדוּעַ לַחֲבֵרִים. מִשּׁוּם שֶׁזּוֹ אַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה, וְזוֹ אַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי, וְהָכִי אִיהוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד לָקֳבֵל אוּרִים וְתוּמִים. וְדָא רָזָא, דִּתְפִלִּין, וְקִשְׁרָא דִּתְפִלִּין, לָקֳבֵל תְּרֵין אִלֵּין. פָּתַח וְאָמַר ׳וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ׳ (שמות לג, כג). ׳וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי׳, הָא תָּנֵינָן, דְּאַחְזֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין. וּפָנַי: אִלֵּין תְּפִלִּין מַמָּשׁ. וּפָנַי אִינּוּן תְּפִלִּין, דְּאִינּוּן רָזָא עִלָּאָה שְׁמָא קַדִּישָׁא. אֲחוֹרָי, אִיהוּ רָזָא דְּקִשְׁרָא דִּתְפִלִין. וְהָא יְדִיעָא לְגַבֵּי חַבְרַיָּיא. בְּגִין דְּדָא אַסְפָּקָלַרְיָא דְּנַהֲרָא. וְדָא אִיהִי אַסְפָּקָלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא.
אורים שמאירים בדבריהם תמים שמשלמים בדבריהם זה פנים וזה אחור קול ודבור
כְּנֶגֶד זֶה, אוּרִים - שֶׁמְּאִירִים בְּדִבְרֵיהֶם. תֻּמִּים - שֶׁמֻּשְׁלָמִים בְּדִבְרֵיהֶם. זֶה פָּנִים וְזֶה אָחוֹר. וְסוֹד זֶה - קוֹל וְדִבּוּר. הַקּוֹל מֵאִיר לַדִּבּוּר לְדַבֵּר, הַדִּבּוּר מַשְׁלִים אֶת הַדָּבָר. וְתָמִיד זֶה בָּזֶה עוֹלִים וְלֹא נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה לְעוֹלָמִים. מִשּׁוּם כָּךְ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד, זֶה פָּנִים וְזֶה אָחוֹר, וְהַכֹּל סוֹד אֶחָד בְּלִי הֶבְדֵּל כְּלָל.
בלשון הזוהר
לָקֳבֵל דָּא, אוּרִים: דְּנָהֲרִין בְּמִלַּיְיהוּ. תּוּמִים: דְּאַשְׁלִימוּ בְּמִלַּיְיהוּ. דָּא פָּנִים. וְדָא אָחוֹר. וְרָזָא דָּא קוֹל וְדִבּוּר. קוֹל אַנְהִיר לְדִּבּוּר, לְמַלְּלָא. דִּבּוּר אַשְׁלִים מִלָּה. וְתָדִיר דָּא בְּדָא סַלְקָן, וְלָא (הקדמה ז' ע"ב) אִתְפָּרְשָׁן דָּא מִן דָּא לְעָלְמִין, וּבְגִין כָּךְ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד, דָּא פָּנִים וְדָא אָחוֹר וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא בְּלָא פְּרִישׁוּ כְּלַל.
אם אינם נפרדים לעולמים מפריד אלוף למה כתוב אפוד ירד בידו ולא חשן
אָמַר לוֹ, אִם כָּךְ שֶׁאֵינָם נִפְרָדִים לְעוֹלָמִים, וּמִי שֶׁהִפְרִידָם, הֲרֵי שָׁנִינוּ, שֶׁכָּתוּב ׳מַפְרִיד אַלּוּף׳ (משלי טז, כח), מַה זֶּה שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ׳ (שמואל א כג, ו) - וְאִלּוּ חֹשֶׁן לֹא נֶאֱמַר?
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, אִי הָכִי דְּלָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין, וּמַאן דְּאַפְרִישׁ לוֹן, הָא תָּנֵינָן, דִּכְתִּיב, (משלי טז כח). ׳מַפְרִיד אַלּוּף׳, מַהוּ דִּכְתִּיב, ׳וַיְהִי בִּבְרוֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ׳ (שמואל א כג, ו), וְאִלּוּ חֹשֶׁן לָא קָאָמַר.
מה שהוא חשוב טמיר וגנוז ולא נזכר כל כך ומה שבגלוי יותר נזכר
אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ הוּא. כָּל מַה שֶּׁהוּא חָשׁוּב, הוּא טָמִיר וְגָנוּז, וְלֹא נִזְכָּר כָּל כָּךְ. כְּמוֹ כֵן נוֹשְׂאֵי אֵפוֹד בַּד - מַה שֶּׁהוּא בְּגָלוּי יוֹתֵר, הוּא נִזְכָּר, בִּשְׁבִיל שֶׁמִּתְכַּסֶּה מַה שֶּׁהוּא בִּגְנִיזוּת וּטְמִירוּת, וְעַל כֵּן נִזְכָּר מַה שֶּׁהוּא בְּגָלוּי יוֹתֵר.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי הָכִי הוּא, כָּל מַה דְּהוּא חָשִׁיב, אִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז, וְלָא אִדְכַּר כָּל כַּךְ. כְּגַוְונָא דָּא נוֹשְׂאֵי אֵפוֹד בַּד, מַה דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְיָיא יַתִּיר, אִיהוּ אַדְכַּר, בְּגִין דְּיִתְכַּסֵּי מַה דְּאִיהוּ בִּגְנִיזוּ וּטְמִירוּ. וְעַל דָּא אַדְכַּר מַה דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְיָיא יַתִּיר.
השם הגנוז יהו"ה והשם בהתגלות אדנ"י נכתב באותיות טמירות ונקרא באותיות אחרות
וּמִשּׁוּם כָּךְ הַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן הוּא סוֹד בִּטְמִירוּת וּגְנִיזוּת, וְלֹא נִזְכָּר אֶלָּא בַּשֵּׁם שֶׁהוּא בְּהִתְגַּלּוּת. זֶה נִזְכָּר, וְזֶה נִגְנָז. זֶה בְּגִלּוּי וְזֶה בְּנִסְתָּר. וְכָל מַה שֶּׁהִתְגַּלָּה, הוּא נִזְכָּר לְעוֹלָמִים. הַשֵּׁם הַגָּנוּז הוּא יְהֹוָ"ה. הַשֵּׁם שֶׁהוּא בְּהִתְגַּלּוּת הוּא אֲדנָ"י, וְעַל זֶה נִכְתָּב בְּאוֹתִיּוֹת טְמִירוֹת וְנִקְרָא בָּאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ וְנִתְכַּסָּה זֶה בָּזֶה, לִהְיוֹת הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן טָמִיר וְגָנוּז לְעוֹלָמִים. שֶׁכָּל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה כָּךְ הֵם - גָּלוּי וְנִסְתָּר. וְכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם, בֵּין שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וּבֵין שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה, כֻּלָּם טְמִירִים וּגְלוּיִים.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, שְׁמָא עִלָּאָה אִיהוּ רָזָא בִּטְמִירוּ וּגְנִיזוּ, וְלָא אַדְכַּר אֶלָּא בִּשְׁמָא דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְיָיא. דָּא אַדְכַּר, וְדָא אַגְנִיז. דָּא בְּאִתְגַּלְיָיא, וְדָא בִּסְתִּירוּ, וְכָל מַה דְּאִתְגַּלְיָיא אִיהוּ אַדְכַּר לְעָלְמִין. שְׁמָא דְּגָנִיז אִיהוּ יְדוָֹ"ד, שְׁמָא דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְיָיא אִיהוּ אֲדֹנָ"י, וְעַל דָּא אִכְתּוּב בְּאַתְוָון טְמִירִין, וְאִקְרֵי בְּאַתְוָון אִלֵּין, וְאִתְכַּסֵּי דָּא בְּדָא, לְמֶהוֵי יְקָרָא עִלָּאָה טָמִיר וְגָנִיז לְעָלְמִין. דְּכָל אוֹרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא הָכִי הוּא, אִתְגַּלְיָיא וּסְתִימָא. וְכָל מִלִּין דְּעָלְמָא בֵּין דְּעָלְמָא דֵּין, וּבֵין דְּעָלְמָא דִּלְעֵילָּא, כֻּלְּהוּ אִיהוּ טָמִיר וְגַלְיָא.
הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת ליונה - שאלו בסוד החכמה אם בא מזרע יוסף
פָּתַח וְאָמַר, (יונה א) ׳וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַ אֶת לָנוּ וְגוֹ (יונה א, ח)'׳. בַּפָּסוּק הַזֶּה יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, כֻּלָּם שָׁאֲלוּ בְּסוֹד הַחָכְמָה, שֶׁכָּתוּב הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי - בַּאֲשֶׁר - שָׁאֲלוּ בְּסוֹד הַחָכְמָה. כָּאן שָׁאֲלוּ סוֹד שֶׁהוּא בְּנִגְלֶה, לָדַעַת אִם בָּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָאָה הַיָּם אֶת אֲרוֹנוֹ, מִיָּד נִבְקַע וְהָיָה יַבָּשָׁה, שֶׁכָּתוּב (תהלים קיד) ׳הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס׳. הַיָּם רָאָה אֶת אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית לט) ׳וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה׳. מִיָּד - הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וְגוֹ'׳ (יונה א, ח). הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, כֻּלְּהוּ בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא שָׁאִילוּ. דִּכְתִּיב ׳הַגִּידָה נָא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי׳, בַּאֲשֶׁר, רָזָא דְּחָכְמְתָא שָׁאִילוּ. הָכָא שָׁאִילוּ רָזָא דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְיָיא, לְמִנְדַּע אִי מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף קָאֲתֵי, דְּיַמָּא כֵּיוָן דְּחָמָא אֲרוֹנָא דִּילֵיהּ, מִיַּד אִתְבְּקַע, וַהֲוָה יַבֶּשְׁתָּא, דִּכְתִּיב ׳הַיָּם רָאָה וַיָּנוֹס׳ (תהילים קיד, ג), ׳הַיָּם רָאָה׳, הַהוּא דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳וַיָנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה׳ (בראשית לט, יב). מִיַּד ׳הַיַּרְדֵּן יִסּוֹב לְאָחוֹר׳.
שאלוהו באשר כמו ביוסף באשר את אשתו ולמי כמו זרעו של יעקב שהיו מלאכים קדושים
וְעַל כֵּן שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ בַּאֲשֶׁר, שֶׁכָּתוּב בּוֹ בְּיוֹסֵף, ׳בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ׳ (בראשית לט, ט). אִם בָּאתָ מֵאוֹתוֹ הַזֶּרַע, הִתְפַּלֵּל שֶׁיִּשְׁתֹּק הַיָּם מֵאִתָּנוּ. לְמִי - וְאִם בָּאתָ מִזַּרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ׳ (שם לב, יח) - וְהֵם הָיוּ מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים שֶׁשָּׁלַח בִּשְׁלִיחוּתוֹ וְנִצַּל מֵאוֹתָהּ צָרָה. הִתְפַּלֵּל לְרִבּוֹנְךְ, וְיִשְׁלַח מַלְאָכוֹ וְנִנָּצֵל מֵאוֹתָהּ צָרָה.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא שָׁאִילוּ לֵיהּ בַּאֲשֶׁר, דִּכְתִּיב ׳בֵּיהּ בְּיוֹסֵף,׳ (בראשית לט ט) ׳בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ׳. אִי מֵהַהוּא זַרְעָא קָא אָתִית, צַלֵּי דְּיִשְׁתּוֹק יַמָּא מִינָן. לְמִי, וְאִי מִזַּרְעָא דְּיַעֲקֹב קָא אָתִית, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, (בראשית לב יח) ׳לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ׳, וְאִינּוּן הֲווֹ מַלְאֲכִין קַדִּישִׁין, דְּשָׁדַר בִּשְׁלִיחוּתֵיהּ, וְאִשְׁתְּזִיב מֵהַהוּא עָאקוּ. צַלֵּי לְמָרָךְ, וִישַׁדֵר מַלְאֲכֵיהּ, וְנִשְׁתְּזִיב מֵהַהוּא עָאקוּ.
מה מלאכתך ומאין תבוא ומה ארצך ואי מזה עם אתה - שאלוהו הכל כראוי
׳וְאִם לֹא׳ (שמות מ, לז) - ׳מַה מְּלַאכְתְּךְ׳ - בַּמָּה אַתָּה מִתְעַסֵּק בְּכָל יוֹם? ׳וּמֵאַיִן תָּבוֹא׳ - מִי הֵם אֲבוֹתֶיךְ? ׳מָה אַרְצֶךְ׳ - אִם הִיא אֶרֶץ שֶׁרְאוּיָה לְהֵעָנֵשׁ. ׳וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה׳ (יונה א, ח) - אִם הוּא עֲמָלֵק אוֹ אֶחָד מִשִּׁבְעָה עֲמָמִים שֶׁרְאוּיִים לְהֵעָנֵשׁ. הַכֹּל שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
וְאִי לָאו, ׳מַה מְּלַאכְתְּךָ׳, בְּמָה אִשְׁתַּדְלוּתָךְ בְּכָל יוֹמָא. ׳וּמֵאַיִן תָּבֹא׳, מַאן אִינּוּן אֲבָהֲתָךְ. ׳מָה אַרְצֶךָ׳, אִי הִיא אַרְעָא דְּאִתְחַזְיָיא לְאִתְעַנְּשָׁא. ׳וְאִי מִזֶּה עַם אָתָּה׳ - אִי הוּא עֲמָלֵק, אוֹ חַד מִשִּׁבְעָה עַמְמִין, דְּאִתְחָזוּן לְאִתְעַנְּשָׁא. כֹּלָּא שָׁאִילוּ לֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת.
ויאמר להם עברי אנכי ואת ה' אלהי השמים אני ירא - השיב להם הכל בנגלה
מַה הֵשִׁיב לָהֶם? וַיֹּאמֶר לָהֶם עִבְרִי אָנֹכִי, מֵאוֹתוֹ זֶרַע שֶׁל אַבְרָהָם הָעִבְרִי שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת שֵׁם רִבּוֹנוֹ בְּכָל יוֹם בָּעוֹלָם. ׳וְאֶת ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא וְגוֹ'׳ (יונה א, ט). הֵם לֹא שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אֶלָּא דָּבָר בַּנִּגְלֶה וּבַנִּסְתָּר לָדַעַת בּוֹ, וְהוּא הֵשִׁיב לָהֶם הַכֹּל בְּנִגְלֶה.
בלשון הזוהר
מַה אָתִיב לוֹן, ׳וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי׳ (יונה א, ט), מֵהַהוּא זַרְעָא דְּאַבְרָהָם הָעִבְרִי, דְּאַקְדִּישׁ שְׁמָא דְּמָארֵיהּ בְּכָל יוֹמָא בְּעָלְמָא. ׳וְאֶת יהו"ה אֱלהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא וְגוֹ'׳, אִינּוּן לָא שָׁאִילוּ לֵיהּ אֶלָּא מִלָּה בְּאִתְגַּלְיָא וּבְאִתְכַּסְיָא לְמִנְדַּע בֵּיהּ. וְאִיהוּ אָתִיב לוֹן כֹּלָּא בְּאִתְגַּלְיָא.
וייראו האנשים יראה גדולה כששמעו את שם הקב"ה ואמרו מה זאת עשית שברחת ממנו
מַה כָּתוּב? וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה, מִיָּד פָּחֲדוּ, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם הָיוּ יוֹדְעִים אֶת הַנִּסִּים וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה הקב"ה בַּיָּם. וְכֵיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה, מִיָּד פָּחֲדוּ לְפָנָיו פַּחַד רַב. עוֹד אָמַר לָהֶם שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ מִלִּפְנֵי הקב"ה, וְעַל כֵּן אָמְרוּ לוֹ, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ שֶׁאַתָּה בָּרַחְתָּ מִפָּנָיו וְלֹא עָשִׂיתָ מִצְווֹתָיו. וּמִשּׁוּם כָּךְ מַה אֶת עָשִׂיתָ שֶׁאַתָּה עָבַרְתָּ עַל מִצְווֹת רִבּוֹנְךְ.
בלשון הזוהר
מַה כְּתִיב וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְּדוֹלָה, כֵּיוָן דְּשַׁמְעוּ שְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִיַּד דָּחִילוּ, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ הֲווֹ יַדְעִין נִסִּין וּגְבוּרָאן דְּעָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיַמָּא, וְכֵיוָן דְּאָמַר לוֹן שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִיַּד דָּחִילוּ קַמֵּיהּ דְּחִילוּ סַגִיא. תּוּ אָמַר לוֹן, דְּאִיהוּ עָרַק מִקָּמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא אָמְרוּ לֵיהּ, מַה זֹּאת עָשִׂיתָ, דְּאַנְתְּ עַרְקַת מִקַּמֵּיהּ, וְלָא עַבְדַת פִּקּוֹדוֹי. וּבְגִין כַּךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ דְּאַנְתְּ עָבַרְתָּ עַל פִּקּוּדֵי דְּמָארָךְ.
כל אלו שהתגיירו אחר כך כשראו הנסים שעשה לו הקב"ה ליונה בים ובאו והתגיירו
וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּבֹא רְאֵה, כָּל אֵלּוּהמלחים שהיו בספינה עם יונה הנביא שֶׁהִתְגַּיְּרוּ אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁרָאוּ אֶת הַנִּסִּים וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁעָשָׂה לוֹ הקב"ה לְיוֹנָה בַּיָּם, וְכֻלָּם רָאוּ אוֹתוֹ כְּשֶׁנּוֹפֵל בַּיָּם,וכן ראו איך ש וְאוֹתוֹ דָּג שֶׁעוֹלֶה וּבוֹלֵעַ אוֹתוֹ לִפְנֵיהֶם, ושוב אח"כ ראו וּכְשֶׁבָּא אוֹתוֹ דָּג גָּדוֹל לְעֵינֵי הַכֹּל וּפָלַט אוֹתוֹ לַיַּבָּשָׁה, בָּאוּ אֵלָיוליונה הנביא וְהִתְגַּיְּרוּ כֻלָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזבוּשאחר שראו את הנס הבטיחו לשמור דרך ה'. חזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו בשר ערלתם׳ (יונה ב, ט).
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, כָּל אִלֵּין אִתְגַּיָּירוּ לְבָתַר, כַּד חָמוּ נִסִּין וּגְבוּרָן דְּעָבַד לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיוֹנָה בְּיַמָּא. וְכֻלְּהוּ חָמוּ לֵיהּ כַּד נָפַל בְּיַמָּא, וְהַהוּא נוּנָא דְּסָלִיק וּבָלַע לֵיהּ קָמַּיְיהוּ. וְכַד אָתָא הַהוּא נוּנָא רַבָּא לְעֵינֵיהוֹן דְּכֹלָּא, וּפָלַט לֵיהּ לְיַבֶּשְׁתָּא, אָתוּ לְגַבֵּיהּ וְאִתְגַיְּירוּ כֻּלְּהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזוֹבוּ׳ (יונה ב, ט).
כל אלה היו גרי צדק והתחכמו בתורה כי הקב"ה התרצה במקדשים שמו בגלוי
וּבֹא רְאֵה, כָּל אֵלֶּה הָיוּ גֵרֵי צֶדֶק, וְהִתְחַכְּמוּ בַתּוֹרָה, וְהָיוּ חֲכָמִים עֶלְיוֹנִים. מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי הקב"ה הִתְרַצָּה בָהֶם,במה שנתקרבו אליו וּבְכָל אֵלּוּ שֶׁקָּרְבוּ אֵלָיו וּמְקַדְּשִׁים אֶת שְׁמוֹ בְּגָלוּי, שֶׁכַּאֲשֶׁר מִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בְּגָלוּי,אף שְׁמוֹ הַנִּסְתָּר מִתְעַלֶּה עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (ויקרא כב, לב).
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, כֻּלְּהוּ אִלֵּין הֲווֹ גֵּרֵי צֶדֶק, וְאִתְחַכָּמוּ בְּאוֹרַיְיתָא, וַהֲווּ חַכִּימִין עִלָּאִין, בְּגִין דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, וּבְכָל אִינּוּן דְּמִקְרְבֵי לְגַבֵּיהּ, וּמְקַדְּשִׁין שְׁמֵיהּ בְּאִתְגַּלְיָא דְּכַד אִתְקַדָּשׁ שְׁמֵיהּ בְּאִתְגַּלְיָא, שְׁמֵיהּ דְּאִתְכַּסְּיָא, אִסְתְּלִיק עַל כּוּרְסֵי יְקָרֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (ויקרא כב, לב).
ויוירכסו את החשן מטבעתיו אל טבעת האפד בפתיל תכלת - להראות שהתכלת נקשרת בכל
(בא וּרְאֵה מַה כָּתוּב) ׳וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת׳ (שמות לט, כא) - לָמָּה ׳בִּפְתִיל תְּכֵלֶת׳? אֶלָּא לְהַרְאוֹת שֶׁהַתְּכֵלֶת הַזּוֹ נִקְשֶׁרֶת בַּכֹּל, וְעַל זֶה הַכֹּל הוּא בְּסוֹד עֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
(תא חזי מה כתיב) ׳וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעוֹתָיו אֶל טַבְּעוֹת הָאֵפוֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת׳ (שמות לט, כא). אֲמַאי ׳בִּפְתִיל תְּכֵלֶת׳. אֶלָּא לְאַחֲזָאָה בְּהַאי תְּכֵלָא אִתְקָשַׁר בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא כֹּלָּא אִיהוּ בְּרָזָא עִלָּאָה.
פעמון זהב ורמון ונשמע קולו בבאו אל הקדש - הכהן מברך את הכל ורמון מלא מהכל
מַה כָּתוּב? ׳פַּעֲמוֹן זָהָב וְרִמּוֹן, וּבֵאַרְנוּ שֶׁהַכֹּל בְּסוֹד עֶלְיוֹן כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ׳ (שם כח). מַה כָּתוּב? ׳וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה׳ (שמות כח, לה) '. מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ קוֹל שֶׁנִּשְׁמָע, וְהַבְּרָכוֹת יִשְׁרוּ עַל הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַכֹּהֵן, שֶׁהוּא מְבָרֵךְ אֶת הַכֹּל וְעוֹבֵד הַכֹּל. פַּעֲמוֹן זָהָב, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ. רִמּוּן, שֶׁמִּתְמַלֵּא כְּמוֹ הָרִמּוֹן הַזֶּה שֶׁהוּא מָלֵא מֵהַכֹּל, וְהַכֹּל בֵּאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
מַה כְּתִיב, ׳פַּעֲמוֹן זָהָב וְרִמּוֹן׳ (שמות כח, לד), וְאוֹקִימְנָא, וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא עִלָּאָה כִּדְקָאָמְרָן. מַה כְּתִיב, ׳וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יהו"ה׳. בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ (בראשית נ' ע"ב) ׳קָלָא דְּאִשְׁתְּמַע, וּבִרְכָּאן יִשְׁרוּן עַל עָלְמָא בְּגִינֵיהּ דְּכַהֲנָא, דְּאִיהוּ מְבָרֵךְ כֹּלָּא, וּפָלַח כֹּלָּא׳. ׳פַּעֲמוֹן זָהָב׳, הָא אוֹקִימְנָא. רִמּוֹן, דְּאִתְמַלְּיָיא כְּרִמוֹנָא דָּא, דְּאִיהוּ אִתְמַלְיָיא מִכֹּלָּא, וְכֹלָּא אוֹקִימְנָא.
ויעש את מעיל האפד כליל תכלת - תכלת סוד אור הכסא בקשר אור לבן הכל כאחד
׳וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפֹד מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּלִיל תְּכֵלֶת׳ (שמות לט, כב) - הֲרֵי נִתְבָּאֵר בְּסוֹד הַחֹשֶׁן וְהָאֵפוֹד, וְהַכֹּל אֶחָד. ׳כְּלִיל תְּכֵלֶת׳, שֶׁכָּךְ רָאוּי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁתְּכֵלֶת הוּא סוֹד שֶׁל אוֹר הַכִּסֵּא. תְּכֵלֶת שֶׁהוּא בְּקֶשֶׁר שֶׁל אוֹר לָבָן, הַכֹּל כְּאֶחָד. וְעַל זֶה הַתְּכֵלֶת הוּא לָאֵפוֹד.
בלשון הזוהר
׳וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד מַעֲשֵׂה אוֹרֵג כְּלִיל תְּכֵלֶת׳ (שמות לט, כב). הָא אִתְּמַר בְּרָזָא דְּחֹשֶׁן וְאֵפוֹד, וְכֹלָּא חַד. ׳כְּלִיל תְּכֵלֶת׳, דְּהָכִי אִתְחָזֵי כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּתִכְלָא אִיהוּ רָזָא דִּנְהוֹרָא דְּכוּרְסְיָיא תִּכְלָא. דְּאִיהוּ בְּקִשּׁוּרָא דִּנְהִירוּ (בראשית נ"א ע"א) ׳חִוָּורָא, כֹּלָּא כַּחֲדָא׳. וְעַל דָּא תִּכְלָא לְאֵפוֹדָא אִיהוּ.
הלבושים של הכהן בסוד עליון ולמה כתוב בגבריאל איש לבוש הבדים אף שמיכאל הכהן
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הַלְּבוּשִׁים הַלָּלוּ שֶׁל הַכֹּהֵן, כֻּלָּם הֵם בְּסוֹד עֶלְיוֹן, לִהְיוֹת לְבוּשִׁים שֶׁלְּמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁמִּיכָאֵל הוּא כֹּהֵן גָּדוֹל וּבָא מִצַּד הַיָּמִין, לָמָּה כָּתוּב בְּגַבְרִיאֵל, ׳הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים׳ (דניאל יב, ז)? שֶׁהֲרֵי הַלְּבוּשִׁים הֵם לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וּמִיכָאֵל הוּא הַכֹּהֵן, וּבָא מִצַּד הַיָּמִין? אֶלָּא מִכָּאן שֶׁשְּׂמֹאל נִכְלָל בַּיָּמִין תָּמִיד, וְהִתְלַבֵּשׁ גַּבְרִיאֵל בַּלְּבוּשִׁים הַלָּלוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָנֵי מָאנִי דִּלְבוּשִׁין דְּכַהֲנָא, כֻּלְּהוּ בְּרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, לְמֶהוֵי לְבוּשִׁין דִּלְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּמִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא אִיהוּ, וְאָתֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא, אֲמַאי כְּתִיב בְּגַּבְרִיאֵל, (דניאל יב ז). ׳הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים׳, דְּהָא לְבוּשִׁין לְכַהֲנָא רַבָּא אִיהוּ, וּמִיכָאֵל אִיהוּ כַּהֲנָא, וְאָתֵי מִסִּטְרָא דִּימִינָא. אֶלָּא מֵהָכָא, דִּשְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא תָּדִיר, וְאִתְלָבָּשׁ גַּבְרִיאֵל בִּלְבוּשִׁין אִלֵּין.
גבריאל התמנה שליח בעולם הזה וכל שליח צריך להתלבש בלבושי העולם שהולך אליו
עוֹד, שֶׁהֲרֵי גַּבְרִיאֵל הִתְמַנָּה שָׁלִיחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכָל שָׁלִיחַ שֶׁהִתְמַנָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, צָרִיךְ לְהִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשֵׁי הָעוֹלָם הַזֶּה, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ בְּסוֹד הַנְּשָׁמָה, כְּשֶׁהִיא עוֹלָה לְמַעְלָה הִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בִּלְבוּשׁ כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, כְּדֵי לִהְיוֹת שָׁם. וְכֵן כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת לְמַטָּה מִלְמַעְלָה, הַכֹּל הוּא כְּמוֹ שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהוֹלֶכֶת לְשָׁם. כְּמוֹ כֵן כָּל אוֹתָם שְׁלוּחִים שֶׁהִתְמַנּוּ בִּשְׁלִיחוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וּבֹא רְאֵה, הַמְּעִיל הַזֶּה שֶׁל הָאֵפוֹד - לְכַסּוֹת עָלָיו כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ אוֹתוֹ. כָּתוּב ׳אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה׳ (תהלים קלט, ה) - פָּסוּק זֶה הֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ.
בלשון הזוהר
תּוּ, דְּהָא גַּבְרִיאֵל אִיהוּ אִתְמַנָּא שְׁלִיחָא בְּהַאי עָלְמָא, וְכָל שְׁלִיחָא דְּאִתְמַנָּא בְּהַאי עָלְמָא, אִצְטְרִיךְ לְאִתְלַבְּשָׁא בִּלְבוּשִׁין דְּהַאי עָלְמָא, וְהָא אוֹקִימְנָא בְּרָזָא דְּנִשְׁמְתָא, כַּד סַלְקַת לְעֵילָּא אִתְלַבְּשַׁת בִּלְבוּשָׁא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, בְּגִין לְמֶהֱוֵי תַּמָּן. וְכֵן כַּד נַחְתַּת לְתַתָּא מִלְּעֵילָּא, כֹּלָּא אִיהוּ כְּגַוְונָא דְּהַהוּא אֲתָר דְּאַזְלַת תַּמָּן. כְּגַוְונָא דָּא כָּל אִינּוּן שְׁלִיחָן דְּאִתְמְנָן בִּשְׁלִיחוּתָא בְּהַאי עָלְמָא, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְתָּא חֲזֵי, הַאי מְעִילָא דְּאֵפוֹדָא, לְחַפְיָא עָלֵיהּ, כַּד לָבִישׁ לֵיהּ. כְּתִיב ׳אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה׳ (תהילים קלט, ה). הַאי קְרָא הָא אוּקְמוּהָ.
כשברא הקב"ה את אדם הראשון זכר ונוקבא נבראו קשורים עד שנסר אותם והכניסה לפניו
אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, זָכָר וְנוּקְבָּא נִבְרְאוּ, וְהָיוּ שְׁנֵיהֶם זֶה עִם זֶה קְשׁוּרִים, הַנּוּקְבָּא לְאָחוֹר וְהַזָּכָר לִפְנִים, עַד שֶׁנִּסֵּר אוֹתָם הקב"ה, וְהִתְקִין אוֹתָהּ וְהִכְנִיס אוֹתָהּ לִפְנֵי אָדָם לְהִסְתַּכֵּל פָּנִים בְּפָנִים. וְכֵיוָן שֶׁהִסְתַּכְּלוּ פָּנִים בְּפָנִים, אָז רָבְתָה הָאַהֲבָה בָּעוֹלָם, וְהוֹלִידוּ תוֹלָדוֹת בָּעוֹלָם, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מִקֹּדֶם לָכֵן, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
אֲבָל תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן. דְּכַר וְנוּקְבָּא אִתְבְּרִיאוּ, וַהֲווּ תַּרְוַויְיהוּ דָּא עִם דָּא קִשׁוּרָא, נוּקְבָּא לַאֲחוֹרָא, וּדְכוּרָא לְקָמָא, עַד דְּנָסַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאַתְקִין לָהּ, וְאָעִיל לָהּ לְקַמֵּיהּ דְּאָדָם, לְאִסְתַּכְּלָא אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, וְכֵיוָן דְּאִסְתַּכְּלוּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, כְּדֵין אִתְסָגֵּי רְחִימוּתָא בְּעָלְמָא, וְאוֹלִידוּ תּוֹלָדִין בְּעָלְמָא, מַה דְּלָא הֲוַות מִקַּדְמַת דְּנָא, וְהָא אוֹקִימְנָא.
אחר שחטא אדם ובא נחש על חוה והטיל בה זהמה הולידה את קין שגרם למות בעולם
וְאַחַר שֶׁחָטָא אָדָם וְהָאִשָּׁה, וּבָא נָחָשׁ עַל חַוָּה וְהִטִּיל בָּהּ זֻהֲמָה, הוֹלִידָה חַוָּה אֶת קַיִן, וְהָיָה דְּיוֹקְנוֹ דְּיוֹקָן שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה מִסּוֹד הַזֻּהֲמָה שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וּמֵהַצַּד שֶׁלְּמַטָּה. וְעַל כֵּן הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשָׂה מָוֶת בָּעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהַצַּד שֶׁלּוֹ גָּרַם. הַנָּחָשׁ דַּרְכּוֹ הוּא לֶאֱרֹב לַהֲרֹג, אוֹתוֹ שֶׁבָּא מִמֶּנּוּ בְּדַרְכּוֹ לָקַח וְהָלַךְ. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו׳ (בראשית ד, ח) וַיַּהַ רְגֵהוּ.
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר דְּחָב אָדָם וְאִתְּתָא, וְאָתָא נָחָשׁ עַל חַוָּה, וְאָטִיל בָּהּ זוּהֲמָא, אוֹלִידַת חַוָּה לְקַיִן, וַהֲוָה דִּיּוּקְנֵיהּ, דִּיּוּקְנָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, מֵרָזָא דְּזוּהֲמָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וּמִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא. וְעַל דָּא אִיהוּ הֲוָה קַדְמָאָה, דְּעֲבַד מוֹתָא בְּעָלְמָא, בְּגִין דְּסִטְרָא דִּילֵיהּ גָּרִים. חִוְיָא אוֹרְחֵיהּ הוּא לְמֶהֱוֵי כַּמִין לְקַטוּלָא, הַהוּא דְּאָתֵי מִנֵּיהּ אוֹרְחֵיהּ נָקִיט וְאָזִיל, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ׳ (בראשית ד, ח). (בראשית נ"א ע"ב).
מצאנו בספרי הקדמונים שכשהרג קין את הבל היה נושך אותו נשיכות כנחש עד שהרגו
מָצָאנוּ בְּסִפְרֵי הַקַּדְמוֹנִים, שֶׁכְּשֶׁהָרַג קַיִן אֶת הֶבֶל, הָיָה נוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ נְשִׁיכוֹת כַּנָּחָשׁ, עַד שֶׁהוֹצִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ וְהָרַג אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרִין קַדְמָאִין, דְּכַד קָטַל לֵיהּ קַיִן לְהֶבֶל, הֲוָה נָשִׁיךְ לֵיהּ נְשִׁיכִין, כְּחִוְיָא, עַד דְּאַפִּיק נִשְׁמָתֵיהּ, וְקָטַל לֵיהּ.
כל הדברים חזרו ליסוד הראשון ואדם נפרד מאשתו מאה ושלשים שנה והוליד רוחות ושדים
וְכָל הַדְּבָרִים חָזְרוּ לַיְסוֹד הָרִאשׁוֹן, וְאִם קַיִן לֹא הָיָה מִן אוֹתוֹ הַצַּד, לֹא נִמְצָא כָּךְ לְאָחִיו. וְעַל כֵּן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָדָם שֶׁנֶּהֱרַג הֶבֶל וְגֹרַשׁ קַיִן, אָמַר: מָה אֲנִי אוֹלִיד מִכָּאן וָהָלְאָה. נִפְרַד מֵאִשְׁתּוֹ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְרוּחוֹת נְקֵבוֹת טְמֵאוֹת הָיוּ בָאוֹת וּמִתְחַמְּמוֹת מִמֶּנּוּ, וְהָיָה מוֹלִיד רוּחוֹת וְשֵׁדִים, וְנִקְרָאִים נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, וּבֵאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
וְכָל מִלִּין אָהַדְרוּ לִיסוֹדָא קַדְמָאָה, וְאִי לָאו דְּהֲוָה קַיִן מֵהַהוּא סִטְרָא, לָא אִשְׁתְּכַח הָכִי לְגַבֵּי אָחוּהּ. וְעַל דָּא, כֵּיוָן דְּחָזָא אָדָם דְּאִתְקְטִיל הֶבֶל, וְאִתְתְּרִיךְ קַיִן, אָמַר, מַה אֲנָא אוֹלִיד מִכָּאן וּלְהָלְאָה, אִתְפְּרַשׁ מְאִתְּתֵיהּ מֵאָה וּתְלָתִין שְׁנִין, וְרוּחִין נוּקְבֵי מִסְאֲבֵי, הֲווֹ אַתְיָין וּמִתְחַמְּמָן מִנֵּיהּ, וַהֲוָה אוֹלִיד רוּחִין וְשֵׁדִין, וְאִקְרוּן נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, וְאוֹקִימְנָא.
אחר כך קנא והתחבר באשתו והוליד את שת בדמותו כצלמו מה שלא היה בבנים הראשונים
אַחַר כָּךְ קִנֵּא וְהִתְלַבֵּשׁ בְּקִנְאָה, וְהִתְחַבֵּר בְּאִשְׁתּוֹ ׳וְהוֹלִיד אֶת שֵׁת׳, שֶׁכָּתוּב ׳וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת׳ (בראשית ה, ג) - זֶהוּ ׳בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ׳, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה כָּךְ בָּרִאשׁוֹנָה, בְּאוֹתָם בָּנִים רִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם לָכֵן.
בלשון הזוהר
לְבָתַר קָנֵי וְאִתְלָבָּשׁ בְּקִנְאָה, וְאִתְחַבָּר בְּאִתְּתֵיהּ, וְאוֹלִיד לְשֵׁת. דִּכְתִּיב, ׳וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת׳ (בראשית ה, ג). דָּא אִיהוּ ׳בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ׳, מַה דְּלָא הֲוָה הָכִי בְּקַדְמִיתָא, בְּאִינּוּן בְּנִין קַדְמָאֵי, דַּהֲווֹ מִקַּדְמַת דְּנָא.
בראשונה היתה התחברות אחרת עד שבאה חוה והתקינה הקב"ה לאדם והתחברו פנים בפנים
מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה הִתְחַבְּרוּת אַחֶרֶת הָיְתָה אֵלָיו, וּפֵרְשׁוּהָ, עַד שֶׁבָּאָה חַוָּה וְהִתְקִינָהּ הקב"ה לְאָדָם, וְהִתְחַבְּרוּ פָּנִים בְּפָנִים. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה׳ (בראשית ב, כג). זוֹהִי אִשָּׁה, אֲבָל אַחֶרֶת לֹא נִקְרֵאת כָּךְ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וּמִשּׁוּם שֶׁאָדָם וְחַוָּה נִבְרְאוּ כְאֶחָד, כָּתוּב ׳זָכָר וְנוּקְבָּא בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם׳ (שם ה, ב) - שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד הָיוּ. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי׳.
בלשון הזוהר
בְּגִין, דְּהָא בְּקַדְמִיתָא, אִתְחַבְּרוּתָא אַחֲרָא הֲוַות לְגַבֵּיהּ, וְאוּקְמוּהָ, עַד דְּאָתַת חַוָּה, וְאַתְקִין לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּיהּ דְּאָדָם, וְאִתְחַבָּרוּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה׳ (בראשית ב, כג), דָּא אִיהִי אִתְּתָא, אֲבָל אַחֲרָא לָא אִקְרֵי הָכִי. וְהָא אוּקְמוּהָ. וּבְגִין כַּךְ, דְּאָדָם וְחַוָּה כַּחֲדָא אִתְבְּרִיאוּ, כְּתִיב ׳זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם׳ (בראשית ה, ב), תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא הֲווֹ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי׳.
אפוד וחשן אחור וקדם היו וכשהכהן התלבש בהם היה דומה בדיוקן עליון ופניו האירו
בֹּא וּרְאֵה, אֵפוֹד וְחֹשֶׁן - אָחוֹר וָקֶדֶם הָיוּ, וּכְשֶׁהַכֹּהֵן הִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם, הָיָה דּוֹמֶה בִּדְיוֹקָן עֶלְיוֹן. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁאָז פָּנָיו הֵאִירוּ וְהָאוֹתִיּוֹת בָּלְטוּ, וְעָלוּ לְמַעְלָה מְאִירוֹת, וְאָז הָיָה יוֹדֵעַ אֶת הַדָּבָר. וּמִשּׁוּם כָּךְ תִּקּוּן הַחֹשֶׁן וְתִקּוּן הָאֵפוֹד כְּאֶחָד נִקְשְׁרוּ, וְאַף עַל גַּב שֶׁתִּקּוּן זֶה אֵינוֹ כְּתִקּוּן זֶה, וְהַכֹּל בְּסוֹד אֶחָד. קֶשֶׁר שֶׁל זֶה בָּזֶה, לְהִתְאַחֵז חֹשֶׁן בְּאֵפוֹד בְּאַרְבַּע טַבָּעוֹת שֶׁנִּקְשְׁרוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וּבַמָּקוֹם הַזֶּה. וְהֵם סוֹד אוֹתָן הַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁנִּקְשְׁרוּ בַּצַּד הַזֶּה שֶׁלְּמַטָּה לְאוֹתָם שֶׁלְּמַעְלָה, וְהַכֹּל הוּא בְּסוֹד שֶׁל אוֹפַנִּים וְחַיּוֹת.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אֵפוֹד וְחֹשֶׁן, אָחוֹר וָקֶדֶם הֲווֹ, וְכַד כַּהֲנָא אִתְלְבַּשׁ בְּהוּ, הֲוָה דָּמֵי בְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה. וְהָא אִתְּמַר, דִּכְדֵין אַנְפּוֹי נְהִירִין, וְאַתְוָון בַּלְטִין, וְסַלְּקִין לְעֵילָּא מְנַהֲרָן, וּכְדֵין הֲוָה יָדַע מִלָּה. וּבְגִין כַּךְ, תִּקּוּנָא דְּחוֹשְׁנָא, וְתִקּוּנָא דְּאֵפוֹדָא, כַּחֲדָא מִתְקַשְּׁרָן. וְאַף עַל גַּב דְּתִקּוּנָא דְּדָא לָאו אִיהוּ כְּתִקּוּנָא דְּדָא, וְכֹלָּא בְּרָזָא חֲדָא. קִשּׁוּרָא דְּדָא בְּדָא, לְאִתְאַחֲדָא חוֹשְׁנָא בְּאֵפוֹדָא, בְּאַרְבַּע עִזְקָן, דְּאִתְקְשָׁרוּ בְּהַאי אֲתָר, וּבְהַאי אֲתָר. וְאִינּוּן רָזָא דְּאִינּוּן רְתִיכִין, דְּמִתְקַשְּׁרָן בְּהַאי סִטְרָא דִּלְתַתָּא, לְאִינּוּן דִּלְעֵילָּא, וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאוֹפַנִין וְחַיּוֹת.
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ - כך גם המשכן נעשה כדגמת העולם העליון
כָּתוּב, ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׳ (בראשית א, א) - וּפֵרְשׁוּהָ, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל כְּמוֹ כֵן נַעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן. כְּמוֹ שֶׁהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן עָשָׂה כְּמוֹ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְכָל מַעֲשֵׂהוּ שֶׁעָשָׂה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה - כָּךְ גַּם הַמִּשְׁכָּן, כָּל מַעֲשָׂיו הֵם כְּמַעֲשֶׂה וּכְמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם (הָעֶלְיוֹן). (וּבֵאֲרוּהָ, כְּדֻגְמָא זוֹ נַעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן, וְכָל מַעֲשָׂיו שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֻגְמָא שֶׁלְּמַעְלָה עָשָׂה. וְכָךְ גַּם כֵּן הַמִּשְׁכָּן, כָּל מַעֲשָׂיו הֵם כְּדֻגְמַת מַעְלָה, כְּדֻגְמַת הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וכדגמת הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן). וְסוֹד זֶה, כָּל מַעֲשֵׂי הַמִּשְׁכָּן, כֻּלָּם מַעֲשִׂים וְתִקּוּנִים שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה, כְּדֵי לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָה בָּעוֹלָם בַּדִּיּוּרִים הָעֶלְיוֹנִים וּבַדִּיּוּרִים הַתַּחְתּוֹנִים. כְּמוֹ כֵן גַּן עֵדֶן לְמַטָּה הוּא כְּמוֹ הָעֶלְיוֹן. וּכְמוֹ הַתַּחְתּוֹן - כָּל הַצִּיּוּרִים וְכָל הַדְּיוֹקְנָאוֹת שֶׁל הָעוֹלָם כֻּלָּם שָׁם. וְעַל כֵּן עֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן וַעֲבוֹדַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כֻּלָּם בְּסוֹד אֶחָד.
בלשון הזוהר
כְּתִיב, ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׳ (בראשית א, א). וְאוּקְמוּהָ, דְּהָא כֹּלָּא כְּגַוְונָא דָּא אִתְעָבִיד מַשְׁכְּנָא, כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה, עֲבַד כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, וְכָל עוֹבָדוֹי דְּעָבַד כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. הָכִי נָמֵי מַשְׁכְּנָא, כָּל עוֹבָדוֹי אִינּוּן כְּעוֹבָדָא וּכְגַוְונָא דְּעָלְמָא (עלאה). (ס"א ואוקמוה כגוונא דא אתעביד משכנא וכל עובדוי דעבד בהאי עלמא כגוונא דלעילא עבד. והכי נמי משכנא כל עובדוי אינון כגוונא דלעילא כגוונא דעלמא תתאה וכגוונא דעלמא עילאה) וְרָזָא דָּא כָּל עוֹבָדִין דְּמַשְׁכְּנָא, כֻּלְּהוּ עוֹבָדִין וְתִקּוּנִין דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, בְּגִין לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתָּא בְּעָלְמָא, בְּדִיוּרִין עִלָּאִין, וּבְדִיוּרִין תַּתָּאִין. כְּגַוְונָא דָּא, גַּן עֵדֶן לְתַתָּא, אִיהוּ כְּגַוְונָא עִלָּאָה. וּכְגַוְונָא תַּתָּאָה, כָּל צִיּוּרִין, וְכָל דִּיוּקְנִין דְּעָלְמָא כֻּלְּהוּ תַּמָּן. וְעַל דָּא, עֲבִידַת מַשְׁכְּנָא, וַעֲבִידַת שָׁמַיִם וְאֶרֶץ, כֻּלְּהוּ בְּרָזָא חֲדָא.
שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה
סוד החילות שנבראו והמשכן כדגמתם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.