ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 16: ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים - סוד תורה שנתנה באש וסוד קול גדול › פיסקה 2 (רכו ע"ב)

עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו - הקב"ה נתן תורה בסיני באש לבנה על אש שחורה ואותיות פורחות

פקודי · ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים - סוד תורה שנתנה באש וסוד קול גדול · מאמר 16 · פיסקה 2 · דף רכו ע"ב

לשון הזוהר

רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, ׳עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ׳ (שיר השירים א, יב) - הַאי קְרָא אִתְּמַר, אֲבָל ׳עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ׳, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד יָהַב אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, וְאָתָא לְסִינַי. וְכַמָּה רְתִיכִין הֲווֹ עִמֵּיהּ, כֻּלְּהוּ רְתִיכִין קַדִישִׁין, וְכָל קִדּוּשִׁין עִלָּאִין, דִּקְדוּשָּׁה דְּאוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ הֲווֹ תַּמָּן, וְאוֹרַיְיתָא אִתְיְיהִיבַת בְּלַהֲטֵי אֶשָּׁא, וְכֹלָּא בְּסִטְרָא דְּאֶשָּׁא, וּכְתִיבָא בְּאֶשָּׁא חִוָּורָא, עַל גַּבֵּי אֶשָּׁא אוּכָמָא. וְאַתְוָון הֲווֹ פַּרְחִין וְסַלְּקִין בַּאֲוִירָא. וְאָת קַדְמָאָה דְּאוֹרַיְיתָא, אִתְפְּלִיג לִשְׁבַע מֵאָה וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה לְכָל סְטָר, וְכֻלְּהוּ אִתְחָזוּן בַּאֲוִירָא דִּרְקִיעָא בְּאָת ו', ו' לְסִטְרָא דָּא, ו' לְסִטְרָא דָּא. וְכֵן לְכָל סִטְרִין.

תרגום

רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, (שִׁיר א) ׳עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ׳ (שיר השירים א, יב) - הַפָּסוּק הַזֶּה נִתְבָּאֵר. אֲבָל ׳עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ׳ - זֶה הקב"ה, כְּשֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וּבָא לְסִינַי, וְכַמָּה מֶרְכָּבוֹת הָיוּ עִמּוֹ, כֻּלָּם מֶרְכָּבוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה כֻּלָּם הָיוּ שָׁם, וְתוֹרָה נִתְּנָה בְּלִהוּטִים שֶׁל אֵשׁ, וְהַכֹּל בְּצַד הָאֵשׁ, וּכְתוּבָה בְּאֵשׁ לְבָנָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ שְׁחֹרָה, וְהָאוֹתִיּוֹת הָיוּ פוֹרְחוֹת וְעוֹלוֹת בָּאֲוִיר. וְהָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתּוֹרָה נֶחְלְקָה לִשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה לְכָל צַד, וְכֻלָּם נִרְאוּ בַּאֲוִיר הָרָקִיעַ בָּאוֹת ו', ו' לְצַד זֶה, ו' לְצַד זֶה. וְכֵן לְכָל הַצְּדָדִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי חזקיה פתח ואמר, ׳עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו׳ (שיר השירים א, יב) - האי קרא אתמר, אבל ׳עד שהמלך במסבו׳, דא קודשא בריך הוא, כד יהב אורייתא לישראל, ואתא לסיני. וכמה רתיכין הוו עמיה, כלהו רתיכין קדישין, וכל קדושין עלאין, דקדושה דאורייתא, כלהו הוו תמן, ואורייתא אתייהיבת בלהטי אשא, וכלא בסטרא דאשא, וכתיבא באשא חוורא, על גבי אשא אוכמא. ואתוון הוו פרחין וסלקין באוירא. ואת קדמאה דאורייתא, אתפליג לשבע מאה ושבעים וחמשה לכל סטר, וכלהו אתחזון באוירא דרקיעא באת ו', ו' לסטרא דא, ו' לסטרא דא. וכן לכל סטרין.

התרגום: רבי חזקיה פתח ואמר, (שיר א) ׳עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו׳ (שיר השירים א, יב) - הפסוק הזה נתבאר. אבל ׳עד שהמלך במסבו׳ - זה הקב"ה, כשנתן תורה לישראל ובא לסיני, וכמה מרכבות היו עמו, כלם מרכבות קדושות, וכל הקדשות העליונות של קדשת התורה כלם היו שם, ותורה נתנה בלהוטים של אש, והכל בצד האש, וכתובה באש לבנה על גבי אש שחרה, והאותיות היו פורחות ועולות באויר. והאות הראשונה של התורה נחלקה לשבע מאות ושבעים וחמשה לכל צד, וכלם נראו באויר הרקיע באות ו', ו' לצד זה, ו' לצד זה. וכן לכל הצדדים.

מן המפרשים

אור החמה: ר' חזקיה פתח עד שהמלך וגומר דא קב"ה כד יהב אוריית' לישראל. היינו סוד הבינה שבה פתח אנכי כנזכר פ' יתרו. כד יהב אורייתא מבחינת הת"ת ואתא לסיני הוריד למטה שכינתו. כמה רתיכין הוו עמיה ולא נכללו שם החצונים נאומ' במראה יחזקאל וארא…

הסולם: ר' חזקיה פתח וכו': ר"ח פתח ואמר, עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. מקרא זה נתבאר. אבל עד שהמלך במסבו, זה הקב"ה, שהוא בינה, כשנתן התורה לישראל ובא לסיני, שה"ס, כשהבינה גילתה המוחין דיחידה דז"א, שהאירו בשעת מתן תורה לישראל. וכמה…

נפש דוד: ואת קדמאה דאורייתא אתפלג לשבע מאה ושבעים וחמשה [תשע"ה] לכל סטר: שהן סך הכל ל"א מאות. ואפשר הן נשרשין באל"ף למ"ד מן מלוי האלף.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: