ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 14: ברכה אינה שורה בדבר שעומד בחשבון - סוד המשכן שבא מצד הקדשה ולכן שרו בו ברכות › פיסקה 7 (רכה ע"ב)

אמר רבי אבא בכל מקום שצד הקדשה שורה אף שעומד בחשבון הברכה אינה נמנעת משם

פקודי · ברכה אינה שורה בדבר שעומד בחשבון - סוד המשכן שבא מצד הקדשה ולכן שרו בו ברכות · מאמר 14 · פיסקה 7 · דף רכה ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָא אוֹלִיפְנָא דִּבְכָל אֲתָר דְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה שַׁרְיָא עֲלוֹי, אַף עַל גַּב דְּקַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא, בִּרְכָתָא לָא אִתְמְנַּע מִתַּמָּן. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי הָכִי הוּא. אֲמַר לֵיהּ, הָא יִשְׂרָאֵל אִינּוּן קֹדֶשׁ, וְאַתְיָין מִסִּטְרָא דְּקֹדֶשׁ, דִּכְתִּיב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה׳ (ירמיה ב), וּכְתִיב ׳וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי, אֲמַאי כַּד עָבֵד דָּוִד חוּשְׁבָּנָא לְיִשְׂרָאֵל, הֲוָה בְּהוֹן מוֹתָנָא׳ (ויקרא כ, כו), דִּכְתִּיב, ׳וַיִתֵּן יהו"ה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מִן הַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד׳ (שמואל ב כד, טו).

תרגום

אָמַר רַבִּי אַבָּא, הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁצַּד הַקְּדֻשָּׁה שׁוֹרֶה עָלָיו - אַף עַל גַּב שֶׁעוֹמֵד בְּחֶשְׁבּוֹן, הַבְּרָכָה אֵינָהּ נִמְנַעַת מִשָּׁם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי כָּךְ זֶה. אָמַר לוֹ, הֲרֵי יִשְׂרָאֵל הֵם קֹדֶשׁ, וּבָאִים מִצַּד הַקֹּדֶשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'׳ (ירמיה ב). וְכָתוּב ׳וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי׳ (ויקרא יא). אָז לָמָּה כְּשֶׁדָּוִד עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, הָיָה בָהֶם הַמָּוֶת, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מִן הַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד׳ (שמואל ב כד)?

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי אבא, הא אוליפנא דבכל אתר דסטרא דקדושה שריא עלוי, אף על גב דקיימא בחושבנא, ברכתא לא אתמנע מתמן. אמר רבי אלעזר, ודאי הכי הוא. אמר ליה, הא ישראל אינון קדש, ואתיין מסטרא דקדש, דכתיב ׳קדש ישראל ליהו"ה׳ (ירמיה ב), וכתיב ׳והייתם קדושים כי קדוש אני, אמאי כד עבד דוד חושבנא לישראל, הוה בהון מותנא׳ (ויקרא כ, כו), דכתיב, ׳ויתן יהו"ה דבר בישראל מן הבקר ועד עת מועד׳ (שמואל ב כד, טו).

התרגום: אמר רבי אבא, הרי למדנו שבכל מקום שצד הקדשה שורה עליו - אף על גב שעומד בחשבון, הברכה אינה נמנעת משם. אמר רבי אלעזר, ודאי כך זה. אמר לו, הרי ישראל הם קדש, ובאים מצד הקדש, שכתוב ׳קדש ישראל לה'׳ (ירמיה ב). וכתוב ׳והייתם קדשים כי קדוש אני׳ (ויקרא יא). אז למה כשדוד עשה חשבון בישראל, היה בהם המות, שכתוב ׳ויתן ה' דבר בישראל מן הבקר ועד עת מועד׳ (שמואל ב כד)?

מן המפרשים

אור החמה: א"ר אבא הא אוליפנא וגומר כדלעיל. ברכתא לא אתמנע מתמן שאין הברכה שהיא השפע העליון בורחת אלא מחצוני שהיא עין רעה שלא ינק ממנה. אלא הא ישראל מסקנת שאלת ר' אבא דאינון קדש היינו שהקדושה העליונה בחרם לחלקו והם שרשיים להקב"ה שממנו…

הסולם: אמר ר' אבא וכו': אר"א, הרי למדנו, שבכל מקום שצד הקדושה שורה עליו, אע"פ שעומד בחשבון, אין הברכה נמנעת משם. אמר ר' אלעזר, ודאי כך הוא. אמר לו, והרי ישראל הם קדש, ובאים מצד הקדש, שכתוב, קדש ישראל לה'. וכתוב, והייתם קדושים כי קדוש…

אור יקר: כי קדוש אני דד ואשרי שכינתי עליכם, אם כן היאך אפשר לחצוני ליכנם להיות שם מיתה,

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר