עטור מעטרו בתלמידים באות יוד עטוף לעטף ראשו - כי השכינה על ראשו
פנחס · עשרה דברים בכוס של ברכה - סוד לחמי תודה ושעורי נטילת ידים וברכת המזון כנגד עשר הספירות · מאמר 92 · פיסקה 8 · דף רמה ע"ב
לשון הזוהר
דְּאָת י' מִן יְהוָֹה, אִיהִי אִתְעַטֵף בָּאוֹר, וְאִתְעָבִיד אַוִּיר. (והיינו אוירא דארץ ישראל מחכים) בְּגִין דְּאָת י' דְּאִיהִי חָכְמָה בַּאֲוִיר, וְהַיְינוּ אוֹר דְּאִתְעֲטָף בֵּיהּ כַּד בָּרָא עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה׳ (תהילים קד, ב). וְהַאי אִיהוּ ׳יְהִי אוֹר יְהִי אַוִּיר׳ (בראשית א, ג). וְאוֹקְמוּהָ מָארֵי סִתְרֵי תּוֹרָה, בְּטֶרֶם נִתְהֲוָוה כָּל דָּבָר, נִתְהֲווּ הָהַוָיוֹת. וּבְגִין דָּא ׳יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳, דְּהֲוָה מִקַּדְמַת דְּנָא.
תרגום
שֶׁאוֹת י' מִן יְהֹוָ"ה הִיא שֶׁהִתְעַטְּפָה בָּאוֹר, וְנֶעֶשְׂתָה אֲוִיר. (וְזֶהוּ אֲוִיר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְחַכִּים) מִשּׁוּם שֶׁאוֹת י', שֶׁהִיא חָכְמָה, בָּאֲוִיר, וְזֶהוּ אוֹר שֶׁהִתְעַטֵּף בּוֹ כְּשֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה׳ (תהלים קד) - וְזֶהוּ (בראשית א) יְהִי אוֹר - יְהִי אֲוִיר. וּפֵרְשׁוּהוּ בַּעֲלֵי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, בְּטֶרֶם שֶׁנִּתְהַוָּה כָּל דָּבָר, נִתְהַוּוּ הַהֲוָיוֹת. וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר ׳יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ (בראשית א, ג) - שֶׁהָיָה מִזְּמַן קַדְמוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דאת י' מן יהוה, איהי אתעטף באור, ואתעביד אויר. (והיינו אוירא דארץ ישראל מחכים) בגין דאת י' דאיהי חכמה באויר, והיינו אור דאתעטף ביה כד ברא עלמא, הדא הוא דכתיב, ׳עוטה אור כשלמה׳ (תהילים קד, ב). והאי איהו ׳יהי אור יהי אויר׳ (בראשית א, ג). ואוקמוה מארי סתרי תורה, בטרם נתהווה כל דבר, נתהוו ההויות. ובגין דא ׳יהי אור ויהי אור׳, דהוה מקדמת דנא.
התרגום: שאות י' מן יהו"ה היא שהתעטפה באור, ונעשתה אויר. (וזהו אויר של ארץ ישראל מחכים) משום שאות י', שהיא חכמה, באויר, וזהו אור שהתעטף בו כשברא את העולם. זהו שכתוב ׳עטה אור כשלמה׳ (תהלים קד) - וזהו (בראשית א) יהי אור - יהי אויר. ופרשוהו בעלי סודות התורה, בטרם שנתהוה כל דבר, נתהוו ההויות. ומשום זה נאמר ׳יהי אור ויהי אור׳ (בראשית א, ג) - שהיה מזמן קדמון.
מן המפרשים
הסולם: דאת י' מן וכו': והטעם שאסור ללכת בגלוי הראש, הוא, כי אות י' מן הויה, שהיא חכמה, היא נתעטפה באור ונעשתה אויר. משום שאות י' שהיא חכמה היא באויר. והיינו האור שנתעטף בו כשברא העולם, ז"ש, עוטה אור כשלמה. וזה הוא, יהי אור יהי אויר .…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: