וחמת המלך שככה - בזמן שהמטרוניתא שואלת גאלתה בזכות אות היוד ששמר פנחס משבט שמעון
פנחס · סוד הקשת ולבושי האבות - שתי קנאות פנחס-אליהו על הברית ותוספת האות בשמו · מאמר 9 · פיסקה 8 · דף רטו ע"ב
לשון הזוהר
וּבְהַהוּא זִמְנָא סָלִיק מִנֵּיהּ רוּגְזָא דִּבְרֵיהּ, ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׳ (אסתר ז, י), וְיֵימָּא לָהּ מַלְכָּא בִּצְּלוֹתָא דַּעֲמִידָה קַמֵּיהּ, ׳מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִּנָתֶן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ׳ (אסתר ה, ו). בְּהַהוּא זִמְנָא, שְׁאֵלְתָּא עַל פּוּרְקָנָא דִּילָהּ, וּבְנָהָא עִמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי׳ (אסתר ז, ג). אֲבָל קֶשֶׁת דְּאִתְחַזְיָא בְּעָלְמָא בְּגָלוּתָא, דְּעַבְדָּא אִיהוּ, זִמְנִין דְּנָפִיק בִּשְׁלִימוּ, כַּד בְּנוֹי מַכְשִׁירִין עוֹבָדוֹי, וּלְזִמְנִין לָא אִשְׁתְּכַח בִּשְׁלִימוּ, כַּד בְּנוֹי לָא מַכְשְׁרִין עוֹבָדוֹי (כאן חסר). וְאִי לָאו בְּגִין אוֹת יוֹ"ד דְּשַׁדַּ"י דְּקַנִּי עֲלָהּ פִּנְחָס דְּאַגִין לֵיהּ מִשִׁבְטָא דְּשִׁמְעוֹן הֲווּ קַטְלִין לֵיהּ וְאוֹבְדִין לֵיהּ מֵעָלְמָא.
תרגום
וּבְאוֹתוֹ זְמַן עוֹלֶה מִמֶּנּוּ רֹגֶז בְּנוֹ, ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׳, וְיֹאמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה לְפָנָיו - ׳מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֶן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ׳ (אסתר ז, ו) - בְּאוֹתוֹ זְמַן שׁוֹאֶלֶת עַל גְּאֻלָּתָהּ וּבָנֶיהָ עִמָּהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי׳ (שם ז, ג) - אֲבָל קֶשֶׁת שֶׁנִּרְאֵית בָּעוֹלָם בַּגָּלוּת, שֶׁעֶבֶד הוּא, לִפְעָמִים יוֹצֵא בִשְׁלֵמוּת, כְּשֶׁבָּנָיו מַכְשִׁירִים מַעֲשֵׂיהֶם, וְלִפְעָמִים לֹא נִמְצָא בִשְׁלֵמוּת, כְּשֶׁבָּנָיו לֹא מַכְשִׁירִים מַעֲשֵׂיהֶם. וְאִם לֹא בִּגְלַל אוֹת יוֹ"ד שֶׁל שַׁדַּ"י שֶׁקִּנֵּא עָלֶיהָ פִּנְחָס שֶׁהֵגֵנָּה עָלָיו מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן, הָיוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ וּמְאַבְּדִים אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובההוא זמנא סליק מניה רוגזא דבריה, ׳וחמת המלך שככה׳ (אסתר ז, י), ויימא לה מלכא בצלותא דעמידה קמיה, ׳מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך׳ (אסתר ה, ו). בההוא זמנא, שאלתא על פורקנא דילה, ובנהא עמיה, הדא הוא דכתיב, ׳תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי׳ (אסתר ז, ג). אבל קשת דאתחזיא בעלמא בגלותא, דעבדא איהו, זמנין דנפיק בשלימו, כד בנוי מכשירין עובדוי, ולזמנין לא אשתכח בשלימו, כד בנוי לא מכשרין עובדוי (כאן חסר). ואי לאו בגין אות יו"ד דשד"י דקני עלה פנחס דאגין ליה משבטא דשמעון הוו קטלין ליה ואובדין ליה מעלמא.
התרגום: ובאותו זמן עולה ממנו רגז בנו, ׳וחמת המלך שככה׳, ויאמר לה המלך בתפלת העמידה לפניו - ׳מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך׳ (אסתר ז, ו) - באותו זמן שואלת על גאלתה ובניה עמה, זהו שכתוב ׳תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי׳ (שם ז, ג) - אבל קשת שנראית בעולם בגלות, שעבד הוא, לפעמים יוצא בשלמות, כשבניו מכשירים מעשיהם, ולפעמים לא נמצא בשלמות, כשבניו לא מכשירים מעשיהם. ואם לא בגלל אות יו"ד של שד"י שקנא עליה פנחס שהגנה עליו משבטו של שמעון, היו הורגים אותו ומאבדים אותו מן העולם.
מן המפרשים
אור יקר: אבל קשת דאתחזיא בעלמא דהיינו סוד הייחוד מצד העבד כדפירשנו ותלוי כפי מעשה כללות ישראל, ולכך יש בו בחינות כדפירש׳ לעיל שתתלבש ותתקשט בו השכינה לפי כשרון המעשה ותתפגם לפי פגם המעשה, מפני שבסוד מטטרון מגיע הפגם ושחרות המעשים…
קרני אור: בצלותא דעמידה בצלותא דעמידה. ר"ל כשכ"י מתפללת קמי קב"ה על בנהא:
הסולם: ובההוא זמנא סליק וכו': ובזמן ההוא, שרואה הקשת, שהיא המלכות, הולך ממנו הכעס מבנו, וחמת המלך שככה. ויאמר לה המלך, בתפילת העמידה לפניו, מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך. בזמן ההוא היא מבקשת על הגאולה שלה ושל בניה עמה. ז"ש, תנתן לי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: