ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 87: אות ברית הקשת שבת המלכה - סוד שני מיני שחר נצח והוד וארבעים המלאכות חסר אחת › פיסקה 12 (רמג ע"ב)

אסור לחרש בארץ ולעשות גמות פגם בשכינה ואסור להשתמש בכלי הארץ בשבת

פנחס · אות ברית הקשת שבת המלכה - סוד שני מיני שחר נצח והוד וארבעים המלאכות חסר אחת · מאמר 87 · פיסקה 12 · דף רמג ע"ב

לשון הזוהר

וּבְגִין דָּא, אָסוּר לִמֶחֱרַשׁ בְּאַרְעָא, וּלְמֶעְבַּד בָּהּ גוּמוֹת, דַּהֲוִי כְּאִילּוּ עָבִיד פְּגִימוּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא. וְאָסוּר לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בְּכֵלִים דְּאַרְעָא בְּשַׁבָּת. וַאֲפִילּוּ לְטַלְטֵל אֶבֶן. וְלָא כֶּלִי בְּעָלְמָא. דִּיהֱוִי נַיְיחָא לוֹן בִּזְכוּ דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִתְקְרִיאַת אַבְנָא, דִּכְתִּיב בָּהּ ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה׳ (בראשית כח, כב), בִּצְלוֹתָא. עֲמִידָה אִיהִי לְיִשְׂרָאֵל, דִּבְגִינָהּ אִית לוֹן קִיוּמָא בְּעָלְמָא. וְעָלֵיהּ אִתְּמַר, ׳מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מט, כד). ׳עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם׳ (זכריה ג, ט), ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳ (תהילים קיח, כב).

תרגום

וּמִשּׁוּם זֶה אָסוּר לַחֲרֹשׁ בָּאָרֶץ וְלַעֲשׂוֹת בָּהּ גֻּמּוֹת, שֶׁנַּעֲשָׂה כְּאִלּוּ עָשָׂה פְּגָם בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא שְׁכִינָה. וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֵּלִים שֶׁל הָאָרֶץ בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ לְטַלְטֵל אֶבֶן וְלֹא דָבָר, אֶלָּא כְּלִי סְתָם, שֶׁיִּהְיֶה מְנוּחָה לָהֶם בִּזְכוּת הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת אֶבֶן, שֶׁכָּתוּב בָּהּ ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה׳ (בראשית כח, כב) - בִּתְפִלָּה, עֲמִידָה הִיא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁבִּגְלָלָהּ יֵשׁ לָהֶם קִיּוּם בָּעוֹלָם, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳ (שם מט, כד) - ׳עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם׳ (זכריה ג, ט) - ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳ (תהלים קיח, כב).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובגין דא, אסור למחרש בארעא, ולמעבד בה גומות, דהוי כאילו עביד פגימו בארעא קדישא, דאיהי שכינתא. ואסור לאשתמשא בכלים דארעא בשבת. ואפילו לטלטל אבן. ולא כלי בעלמא. דיהוי נייחא לון בזכו דשכינתא דאתקריאת אבנא, דכתיב בה ׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה׳ (בראשית כח, כב), בצלותא. עמידה איהי לישראל, דבגינה אית לון קיומא בעלמא. ועליה אתמר, ׳משם רועה אבן ישראל׳ (בראשית מט, כד). ׳על אבן אחת שבעה עינים׳ (זכריה ג, ט), ׳אבן מאסו הבונים׳ (תהילים קיח, כב).

התרגום: ומשום זה אסור לחרש בארץ ולעשות בה גמות, שנעשה כאלו עשה פגם בארץ הקדושה, שהיא שכינה. ואסור להשתמש בכלים של הארץ בשבת, ואפלו לטלטל אבן ולא דבר, אלא כלי סתם, שיהיה מנוחה להם בזכות השכינה שנקראת אבן, שכתוב בה ׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה׳ (בראשית כח, כב) - בתפלה, עמידה היא לישראל, שבגללה יש להם קיום בעולם, ועליה נאמר ׳משם רעה אבן ישראל׳ (שם מט, כד) - ׳על אבן אחת שבעה עינים׳ (זכריה ג, ט) - ׳אבן מאסו הבונים׳ (תהלים קיח, כב).

מן המפרשים

קרני אור: בכלים דארעא בשבת בכלים דארעא בשבת. אינו מובן, וא"ל בדוחק, וק"ל:

הסולם: ובג"ד אסור למחרש וכו': ומשום זה אסור לחרוש בארץ ולעשות בה חפירות, כי הארץ רומזת על המלכות, ודומה כמו שעושה פגם בארץ הקדושה, שהיא השכינה. ואסור להשתמש בכלים של הארץ בשבת, ואפילו לטלטל אבן, ולא כלי בעלמא, שיהיו להם מנוחה בזכות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: