ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 87: אות ברית הקשת שבת המלכה - סוד שני מיני שחר נצח והוד וארבעים המלאכות חסר אחת › פיסקה 10 (רמג ע"ב)

השכינה התפשטה בארץ כפרה אדמה תמימה לכן אסור לחרש בשבת

פנחס · אות ברית הקשת שבת המלכה - סוד שני מיני שחר נצח והוד וארבעים המלאכות חסר אחת · מאמר 87 · פיסקה 10 · דף רמג ע"ב

לשון הזוהר

וּבְגִין דִּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה אִתְפַּשְּׁטַת בְּאַרְעָא, דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳פָרָה אֲדוּמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עוֹל׳ (במדבר יט, ב), אָסוּר לַחֲרוֹשׁ בְּשַׁבָּת חֲרִישָׁה בַּשּׁוֹר. דְּאִתְּמַר ׳עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים׳ (תהילים קכט, ג). וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִיהִי ׳פָּרָה אֲדוּמָה׳ מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. תְּמִימָה, מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד, דְּאִיהוּ דַּרְגָּא דְּאַבְרָהָם, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וְהְיֵה תָמִים׳ (בראשית יז, א). ׳אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם׳ - מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. ׳אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עוֹל׳, מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה דְּאִיהִי חֵירוּ, בַּאֲתָר דְּאִיהִי שַׁלְטָא ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳ (במדבר א, נא), לֵית רְשׁוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה, לֹא שָׂטָן, וְלֹא מַשְׁחִית, וְלֹא מַלְאָךְ הַמָּוְת, דְּאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּגֵיהִנָּם.

תרגום

וּמִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה הִתְפַּשְּׁטָה בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיהָ ׳פָּרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל׳ (במדבר יט, ב), לָכֵן אָסוּר לַחֲרשׁ בְּשַׁבָּת - וַחֲרִישָׁה בְּשׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר ׳עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים׳ (תהלים קכט, ג) - וְהַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא ׳פָּרָה אֲדֻמָּה׳ מִצַּד הַגְּבוּרָה. תְּמִימָה - מִצַּד הַחֶסֶד, שֶׁהִיא מַדְרֵגָה שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׳ (בראשית יז, א) - ׳אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם׳ (במדבר יט, ב) - מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. ׳אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל׳ - מִצַּד הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא חֵרוּת הַכֹּל, בַּמָּקוֹם שֶׁהִיא שׁוֹלֶטֶת, ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳ (במדבר א, נא), אֵין רְשׁוּת לַסִּטְרָא אַחֲרָא לִשְׁלֹט, לֹא שָׂטָן, וְלֹא מַשְׁחִית, וְלֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁהֵם מִצַּד הַגֵּיהִנָּם (במדבר א, נא).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובגין דשכינתא עלאה אתפשטת בארעא, דאתמר בה ׳פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול׳ (במדבר יט, ב), אסור לחרוש בשבת חרישה בשור. דאתמר ׳על גבי חרשו חורשים׳ (תהילים קכט, ג). ושכינתא תתאה איהי ׳פרה אדומה׳ מסטרא דגבורה. תמימה, מסטרא דחסד, דאיהו דרגא דאברהם, דאתמר ביה ׳התהלך לפני והיה תמים׳ (בראשית יז, א). ׳אשר אין בה מום׳ - מסטרא דעמודא דאמצעיתא. ׳אשר לא עלה עליה עול׳, מסטרא דשכינתא עלאה דאיהי חירו, באתר דאיהי שלטא ׳והזר הקרב יומת׳ (במדבר א, נא), לית רשו לסטרא אחרא לשלטאה, לא שטן, ולא משחית, ולא מלאך המות, דאינון מסטרא דגיהנם.

התרגום: ומשום שהשכינה העליונה התפשטה בארץ, שנאמר עליה ׳פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על׳ (במדבר יט, ב), לכן אסור לחרש בשבת - וחרישה בשור, שנאמר ׳על גבי חרשו חרשים׳ (תהלים קכט, ג) - והשכינה התחתונה היא ׳פרה אדמה׳ מצד הגבורה. תמימה - מצד החסד, שהיא מדרגה של אברהם, שנאמר בו ׳התהלך לפני והיה תמים׳ (בראשית יז, א) - ׳אשר אין בה מום׳ (במדבר יט, ב) - מצד עמודא דאמצעיתא. ׳אשר לא עלה עליה על׳ - מצד השכינה העליונה שהיא חרות הכל, במקום שהיא שולטת, ׳והזר הקרב יומת׳ (במדבר א, נא), אין רשות לסטרא אחרא לשלט, לא שטן, ולא משחית, ולא מלאך המות, שהם מצד הגיהנם (במדבר א, נא).

מן המפרשים

הסולם: ובגין דשכינתא עלאה וכו': ומשום ששכינה העליונה, שהיא בינה, מתפשטת בארץ, שהיא המלכות, שנאמר בה, במלכות, פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. אסור לחרוש בשבת חרישה בשור. שנאמר, על גבי חרשו חורשים דהיינו הדינים…

הגר"א על תיקו"ז: לקוח מביאור הגר"א על תיקוני זוהר, מאמר כג, לג (נה: דפוס הגר״א) - התאמה חלקית דאתמר ביה ויעקב כו'. דהוא יותר מתמים כמו שאמרו בזוהר פרשת שלח ולכן נאמר אין בה כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: