נפש יתרה לכל ישראל אחת אבל לכל אדם כפי מעשיו - לכן תקנו לחתם בשם יהוה שהוא כתר כל הברכות
פנחס · אשפוך את רוחי על כל בשר - סוד נפש יתרה בשבת ומיני הכתר הניתן לכל אדם כפי מדרגתו · מאמר 85 · פיסקה 2 · דף רמב ע"ב
לשון הזוהר
וְתַנָאִים וַאֲמוֹרָאִים, נֶפֶשׁ יְתֵירָה בְּשַׁבָּת לְכָל יִשְׂרָאֵל כַּחֲדָא, חַד אִיהִי. אֲבָל לְכָל בַּר נָשׁ, אִיהוּ כְּפוּם עוֹבָדוֹי. וְאֹלִיפְנָא מִקַל וָחוֹמֶר דְּתִיוּבְתָּא, דְּכָל יִשְׂרָאֵל כַּחֲדָא, בְּכָל זִמְנָא דְּחַזְרִין כֻּלְּהוּ, מִתְקַבְּלֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כַּיהו"ה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו׳ (דברים ד, ז), דְּשֵׁם יהו"ה מוּכְתָּר עָלַיְיהוּ בְּכִתְרֵיהּ, דְּאִיהוּ כֶּתֶר עֶלְיוֹן. וְהַאי אִיהוּ נְשָׁמָה יְתֵירָה דְּכָל יִשְׂרָאֵל, בְּשַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין. וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ בְּכָל יוֹמִין, לְמִחְתָּם בְּשֵׁם יְהוָֹה, דְּאִיהוּ חוֹתָם דְּכָל בִּרְכָאן דִּצְלוֹתִין, וְלָא אַמְרִין מוּסַף בְּלָא כֶּתֶר. וּבְשַׁבָּת, תַּקִּינוּ לְמֵימַר בְּמוּסָף, כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ יהו"ה אֱלֹהֵינוּ.
תרגום
וְתַנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, נֶפֶשׁ יְתֵרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד - אַחַת הִיא, אֲבָל לְכָל אָדָם הוּא כְּפִי מַעֲשָׂיו. וְלָמַדְנוּ מִקַּל וָחֹמֶר שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד, בְּכָל זְמַן שֶׁחוֹזְרִים כֻּלָּם - מִתְקַבְּלִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו׳ (דברים ד) - שֶׁשֵּׁם ה' מֻכְתָּר עֲלֵיהֶם בְּכִתְרוֹ, שֶׁהוּא כֶּתֶר עֶלְיוֹן. וְזוֹהִי נְשָׁמָה יְתֵרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים. וּמִשּׁוּם זֶה תִּקְּנוּ בְּכָל יוֹם לַחְתֹּם בְּשֵׁם יְהֹוָה, שֶׁהוּא חוֹתָם שֶׁל כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל הַתְּפִלּוֹת, וְלֹא אוֹמְרִים מוּסָף בְּלִי כֶּתֶר. וּבְשַׁבָּת תִּקְּנוּ לוֹמַר בְּמוּסָף, כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךְ ה' אֱלֹהֵינוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותנאים ואמוראים, נפש יתירה בשבת לכל ישראל כחדא, חד איהי. אבל לכל בר נש, איהו כפום עובדוי. ואליפנא מקל וחומר דתיובתא, דכל ישראל כחדא, בכל זמנא דחזרין כלהו, מתקבלי. הדא הוא דכתיב, ׳כיהו"ה אלהינו בכל קראנו אליו׳ (דברים ד, ז), דשם יהו"ה מוכתר עלייהו בכתריה, דאיהו כתר עליון. והאי איהו נשמה יתירה דכל ישראל, בשבת ויומין טבין. ובגין דא תקינו בכל יומין, למחתם בשם יהוה, דאיהו חותם דכל ברכאן דצלותין, ולא אמרין מוסף בלא כתר. ובשבת, תקינו למימר במוסף, כתר יתנו לך יהו"ה אלהינו.
התרגום: ותנאים ואמוראים, נפש יתרה לכל ישראל כאחד - אחת היא, אבל לכל אדם הוא כפי מעשיו. ולמדנו מקל וחמר של התשובה, שכל ישראל כאחד, בכל זמן שחוזרים כלם - מתקבלים. זהו שכתוב ׳כה' אלהינו בכל קראנו אליו׳ (דברים ד) - ששם ה' מכתר עליהם בכתרו, שהוא כתר עליון. וזוהי נשמה יתרה של ישראל בשבת וימים טובים. ומשום זה תקנו בכל יום לחתם בשם יהוה, שהוא חותם של כל הברכות של התפלות, ולא אומרים מוסף בלי כתר. ובשבת תקנו לומר במוסף, כתר יתנו לך ה' אלהינו.
מן המפרשים
אור יקר: די״ו יו״ד יד״ו היינו יו״ד חכמה ודאי. די״ו תבונה דמתמן.
שער מאמרי רשב"י: שם בדרמ"ב ע"ב בר"מ וז"ל ובשבת תקינו למימר במוסף כתר יתנו לך ה' אלהינו כו' אבל לכל חד מישראל הכי נחית ליה נפש יתירה כפום דרגא דיליה. מכאן תבין כי מלבד הנודע לנו מדברי רז"ל כי בכל ליל שבת נתוסף באדם נפש יתירה. עוד נתוסף גם ביום…
קרני אור: חד איהו חד איהו. ר"ל בכלל הוא נפש חד יורד על ישראל בשבת, אבל בפרט 'לכל בר נש' כו':
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: