ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 84: אתה תומיך גורלי - סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות › פיסקה 32 (רמא ע"ב)

אסור לטעם עד שיאכל המלך העליון תפלה כדגמת מזמון לדמיות שבכסא

פנחס · אתה תומיך גורלי - סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות · מאמר 84 · פיסקה 32 · דף רמא ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, עַל רָזָא דָּא, אָסִיר לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לִטְעוֹם כְּלוּם, עַד דְּיֵיכוּל מַלְכָּא עִלָּאָה, וּמַה אִיהוּ. צְלוֹתָא. צְלוֹתָא דְּבַּר נָשׁ, כְּגַוְונָא דָּא, בְּקַדְמִיתָא, מְזַמְנִין לְדִיּוּקְנִין דְּחָקִיקִין בְּכוּרְסְיָיא, עַל אִינּוּן בִּרְיָין, דְּמִתְפַּשְּׁטֵי רוּחִין דִּלְהוֹן, עַל עוֹפֵי וּבְעִירֵי, לְקָרְבְּנָא בִּרְיָין דְּרוּחָא דִּלְהוֹן יְסוֹדָא בְּהַאי עָלְמָא מִנַּיְיהוּ, וְהַיְינוּ ׳מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יהו"ה׳ (תהילים קד, כד), דְּהָא בִּרְיָין דְּאִתְחַזְיָין לְקָרְבְּנָא רוּחָא דִּילְהוֹן, מִתְפְּשַּׁט עָלַיְיהוּ אַרְבַּע דִּיוּקְנִין, מְזַמְּנָן עַל קָרְבְּנִין אִלֵּין. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַרָן, וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין אַחֲרָנִין דְּקָא מִתְפַּשְּׁטֵי מִנַּיְיהוּ.

תרגום

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, עַל סוֹד זֶה אָסוּר לוֹ לְבֶן אָדָם לִטְעֹם כְּלוּם עַד שֶׁיֹּאכַל הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. וּמַה הוּא? תְּפִלָּה. תְּפִלָּה שֶׁל בֶּן אָדָם, כְּדֻגְמַת זֶה בַּתְּחִלָּה מְזַמְּנִים לַדְּמֻיּוֹת שֶׁחֲקוּקוֹת בַּכִּסֵּא עַל אוֹתָן הַבְּרִיּוֹת שֶׁמִּתְפַּשְּׁטוֹת רוּחוֹת שֶׁלָּהֶן עַל עוֹפוֹת וּבְהֵמוֹת לְקָרְבָּן, בְּרִיּוֹת שֶׁהָרוּחַ שֶׁלָּהֶן יְסוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵהֶן, וְזֶהוּ ׳מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךְ ה' שֶׁהֲרֵי בְּרִיּוֹת שֶׁרְאוּיוֹת לְהַקְרִיב, רוּחַ שֶׁלָּהֶן מִתְפַּשֶּׁטֶת עֲלֵיהֶן, אַרְבַּע דְּמֻיּוֹת מְזֻמָּנוֹת עַל קָרְבָּנוֹת אֵלּוּ׳ (תהלים קד, כד). וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְכָל אוֹתָם חֲיָלוֹת אֲחֵרִים שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים מֵהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי שמעון, על רזא דא, אסיר ליה לבר נש לטעום כלום, עד דייכול מלכא עלאה, ומה איהו. צלותא. צלותא דבר נש, כגוונא דא, בקדמיתא, מזמנין לדיוקנין דחקיקין בכורסייא, על אינון בריין, דמתפשטי רוחין דלהון, על עופי ובעירי, לקרבנא בריין דרוחא דלהון יסודא בהאי עלמא מנייהו, והיינו ׳מה רבו מעשיך יהו"ה׳ (תהילים קד, כד), דהא בריין דאתחזיין לקרבנא רוחא דילהון, מתפשט עלייהו ארבע דיוקנין, מזמנן על קרבנין אלין. והיינו דקאמרן, והאופנים וחיות הקדש, וכל אינון חיילין אחרנין דקא מתפשטי מנייהו.

התרגום: אמר רבי שמעון, על סוד זה אסור לו לבן אדם לטעם כלום עד שיאכל המלך העליון. ומה הוא? תפלה. תפלה של בן אדם, כדגמת זה בתחלה מזמנים לדמיות שחקוקות בכסא על אותן הבריות שמתפשטות רוחות שלהן על עופות ובהמות לקרבן, בריות שהרוח שלהן יסוד בעולם הזה מהן, וזהו ׳מה רבו מעשיך ה' שהרי בריות שראויות להקריב, רוח שלהן מתפשטת עליהן, ארבע דמיות מזמנות על קרבנות אלו׳ (תהלים קד, כד). וזהו שאנו אומרים, והאופנים וחיות הקדש, וכל אותם חילות אחרים שמתפשטים מהם.

מן המפרשים

מקדש מלך: אריתי מורי עם בשמי דא דרגין עילאין וכו' יהיב רשו לד' דיוקנין דפקיקין בכרסיא ולכל אינון דמתפשטין מנייהו לאתהנאה ולמיכל. הה"ד אכלו רעים וכו' בס"עה דף נ' וז"ל שתיתי ייני עם חלבי. פנימיות דחג"ת דבינה הוא היין כמ"ש בסוד כוסות דפסח.…

אור החמה: אסור לבר נש למטעם כלום אע"ג דלעיל מפרש לה לענין תביעת מזונו כולא כחדא הוא כיאסור לאדם לטעום כלום ירצה לקבל שום שפע בעולם קודם שיתפלל וייחד יחוד עליון דהיינו עד דיכול מלכא עילאה לפיכך אינו תובע מזונו עד אחר התפלה דהיינו אשרי…

קרני אור: צלותא דבר נש כגוונא דא צלותא דבר נש כגוונא דא. ר"ל התפלה נתקן ומסודר כגוונא דקרבנא:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: