ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 84: אתה תומיך גורלי - סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות › פיסקה 25 (רמא ע"א)

כהנים לוים וישראלים נותנים יסוד למדרגות עליונות כל מין למינו

פנחס · אתה תומיך גורלי - סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות · מאמר 84 · פיסקה 25 · דף רמא ע"א

לשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא, הָא אַרְיֵה דְּלֵית לֵיהּ יְסוֹדָא לְתַתָּא בְּהַהוּא קָרְבְּנָא. אַרְיֵה כָּלִיל בְּכֻלְּהוּ, דְּהָא לִימִינָא הֲוִי, וּבְגִין כָּךְ אָכִיל בְּכֻלְּהוּ, וְכָל שְׁאַר לָא אָכְלִין (ס"א מניה) מִזִּינֵיהּ, בְּגִין דִּימִינָא הוּא. הָא כָּל ד' דִּיוּקְנִין דְּחָקוּקִין בַּכִּסֵּא, מִתְקָרְבִין לְקָרְבְּנָא, וּבְגִין כָּךְ הֲוִי קָרְבְּנָא שְׁלִים. וְכַד אִתְהֲנוּן מֵעִקָּרָא וִיסוֹדָא דִּלְהוֹן, כְּדֵין נַחַת רוּחַ לְאַדְלְקָא בּוּצִינִין עִלָאִין.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי אַרְיֵה שֶׁאֵין לוֹ יְסוֹד לְמַטָּה בְּאוֹתוֹ קָרְבָּן - אַרְיֵה כָּלוּל בְּכֻלָּם, שֶׁהֲרֵי לְיָמִין הוּא, וּמִשּׁוּם זֶה אוֹכֵל בְּכֻלָּם, וְכָל הַשְּׁאָר לֹא אוֹכְלִים (מִמֶּנּוּ) מִמִּינוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיָּמִין הוּא. הֲרֵי כָּל אַרְבַּע הַדְּמֻיּוֹת הַחֲקוּקוֹת בַּכִּסֵּא נִקְרָבוֹת לְקָרְבָּן, וּמִשּׁוּם זֶה הוּא קָרְבָּן שָׁלֵם. וְכַאֲשֶׁר נֶהֱנִים מֵעִקָּר וִיסוֹד שֶׁלָּהֶם, אָז נַחַת רוּחַ לְהַדְלִיק נֵרוֹת הָעֶלְיוֹנִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא, הא אריה דלית ליה יסודא לתתא בההוא קרבנא. אריה כליל בכלהו, דהא לימינא הוי, ובגין כך אכיל בכלהו, וכל שאר לא אכלין (ס"א מניה) מזיניה, בגין דימינא הוא. הא כל ד' דיוקנין דחקוקין בכסא, מתקרבין לקרבנא, ובגין כך הוי קרבנא שלים. וכד אתהנון מעקרא ויסודא דלהון, כדין נחת רוח לאדלקא בוצינין עלאין.

התרגום: ואם תאמר, והרי אריה שאין לו יסוד למטה באותו קרבן - אריה כלול בכלם, שהרי לימין הוא, ומשום זה אוכל בכלם, וכל השאר לא אוכלים (ממנו) ממינו, משום שימין הוא. הרי כל ארבע הדמיות החקוקות בכסא נקרבות לקרבן, ומשום זה הוא קרבן שלם. וכאשר נהנים מעקר ויסוד שלהם, אז נחת רוח להדליק נרות העליונים.

מן המפרשים

אור החמה: מ"ט לית קרבנא כלומר למה אין יחוד וקשר למדרגת אריה ע"י הקרבן שהרי תרין סטרין לבד ביארנו. ותירץ מכלהו קרבנא וכולם מתייחדים תדע שהרי אריה נחית וכו' דהיינו ארי רבוץ על גבי המזבח וכו' ואדם מתייחד ג"כ מצד רוח נשבר' דמקרב תמן רוחיה…

קרני אור: ואי תימא הא אריה ואי תימא הא אריה כו'. ותירץ ' אריה כליל ' כו':

הסולם: ואי תימא דא וכו': ואם תאמר, הרי אריה אין לו יסוד למטה באותו קרבן. כי פני שור יש לו יסוד למטה, בבהמות. פני נשר יש לו יסוד למטה, בעופות. פני אדם יש לו יסוד למטה, ברוח ונפש של אדם המקריב. אבל אריה אין לו שום יסוד למטה. ומשיב.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר