ארבע דמיות חקוקות בכסא וכלן יש להן קרבן - אריה כלול בכלם שהוא ימין
פנחס · אתה תומיך גורלי - סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות · מאמר 84 · פיסקה 24 · דף רמא ע"א
לשון הזוהר
עַד הָכָא קָרְבְּנָא מִתְּרֵין סִטְרִין דְּחָקִיקִין בְּכִסֵּא. הַשְׁתָּא אִית לְמִשְׁאַל, ד' דִּיוּקְנִין אִינּוּן, דְּחָקוּקִין בְּכִסֵּא, מַאי טַעְמָא לֵית קָרְבְּנִין מֵאַחֲרָנִין. אֶלָּא ודַּאי מִכֻּלְּהוּ אִית קָרְבְּנָא. אַרְיֵה חָקוּק בְּכוּרְסְיָיא, בְּשַׁעֲתָא דְּקָרְבְּנָא שְׁלִים, אַרְיֵה נָחִית וְעָאל בְּאֶשָּׁא, וְאָכִיל וְאִתְנֲהֵי מִתַּמָּן. אָדָם חָקוּק בְּכוּרְסְיָיא, אָדָם עִקָּרָא דְּכֹלָּא, וּמַקְרִיב תַּמָּן רוּחֵיהּ וְנִשְׁמָתֵיהּ, וְאָדָם עִלָּאָה אִתְהֲנֵי מֵאָדָם תַּתָּאָה, וְכָל זִינָא אִתְקְרִיב לְזִינֵיהּ, וְאִתְהֲנֵי מִנֵּיהּ מִדִילֵיהּ מַמָּשׁ, וּמִיסוֹדָא דִּילֵיהּ.
תרגום
עַד כָּאן קָרְבָּן מִשְּׁנֵי צְדָדִים שֶׁחֲקוּקִים בַּכִּסֵּא. וְעַתָּה יֵשׁ לִשְׁאֹל, אַרְבַּע דְּמֻיּוֹת הֵן שֶׁחֲקוּקוֹת בַּכִּסֵּא. מַה טַּעַם אֵין קָרְבָּנוֹת מִשְּׁנֵי צְדָדִים אֲחֵרִים? אֶלָּא וַדַּאי מִכֻּלָּם יֵשׁ קָרְבָּן. אַרְיֵה חָקוּק בַּכִּסֵּא, וּבְשָׁעָה שֶׁקָּרְבָּן שָׁלֵם, אַרְיֵה יוֹרֵד וְעוֹלֶה בָּאֵשׁ, וְאוֹכֵל וְנֶהֱנֶה מִשָּׁם. אָדָם חָקוּק בַּכִּסֵּא, אָדָם עִקַּר הַכֹּל, וּמַקְרִיב שָׁם רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ. וְהָאָדָם הָעֶלְיוֹן נֶהֱנֶה מֵהָאָדָם הַתַּחְתּוֹן, וְכָל מִין מִתְקָרֵב לְמִינוֹ וְנֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ מִשֶּׁלּוֹ מַמָּשׁ וּמֵהַיְסוֹד שֶׁלּוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: עד הכא קרבנא מתרין סטרין דחקיקין בכסא. השתא אית למשאל, ד' דיוקנין אינון, דחקוקין בכסא, מאי טעמא לית קרבנין מאחרנין. אלא ודאי מכלהו אית קרבנא. אריה חקוק בכורסייא, בשעתא דקרבנא שלים, אריה נחית ועאל באשא, ואכיל ואתנהי מתמן. אדם חקוק בכורסייא, אדם עקרא דכלא, ומקריב תמן רוחיה ונשמתיה, ואדם עלאה אתהני מאדם תתאה, וכל זינא אתקריב לזיניה, ואתהני מניה מדיליה ממש, ומיסודא דיליה.
התרגום: עד כאן קרבן משני צדדים שחקוקים בכסא. ועתה יש לשאל, ארבע דמיות הן שחקוקות בכסא. מה טעם אין קרבנות משני צדדים אחרים? אלא ודאי מכלם יש קרבן. אריה חקוק בכסא, ובשעה שקרבן שלם, אריה יורד ועולה באש, ואוכל ונהנה משם. אדם חקוק בכסא, אדם עקר הכל, ומקריב שם רוחו ונשמתו. והאדם העליון נהנה מהאדם התחתון, וכל מין מתקרב למינו ונהנה ממנו משלו ממש ומהיסוד שלו.
מן המפרשים
הסולם: עד הכא קרבנא וכו': עד כאן נתבאר הקרבן, מב' צדדים החקוקים בכסא, דהיינו מפני שור, לבהמה. ומפני נשר לעוף. עתה יש לשאול, הרי ד' צורות הן, החקוקות בכסא, מהו הטעם שאין קרבן מצורות האחרות. ומשיב. אלא ודאי שיש קרבן מכולם. כי האריה…